מאת נדב שרגאי

הר סיני, ששמר על קרקעות סביב סוסיא באמצעות רעיית צאן, סירב לשאת נשק

אלפים ליוו אתמול למנוחות את יאיר הר סיני, שנרצח ביריות שלשום בלילה. הוא נטמן באדמת סוסיא.

ספדו לו חבריו וחברי הכנסת חיים דרוקמן ומאיר פרוש. במהלך מסע ההלוויה נשמעו קריאות בודדות לנקמה.

הר סיני הניח אחריו אשה, דליה, ותשעה ילדים. לפני שבועיים שיגר מכתב לאלוף פיקוד המרכז, שבו כתב כי חייו נתונים בסכנה וכי "הפקידים בצה"ל רחוקים מלהבין את 'הראש' הערבי".

הר סיני הקדים באורח חייו את צעירי המאחזים בכמעט עשר שנים. הוא התנזר בהתרסה מהבלי העולם המערבי, וביחד עם רעייתו דליה התאכזב מהחומרנות שפשתה בכפר ידידיה, מושב ילדותו. השניים נדדו ליודפת שבגליל, ושם נחשפו לתרבות המזרח הרחוק. קשת שבגולן היתה תחנה משמעותית נוספת במסכת חייהם, שם גם עברו תהליך של חזרה בתשובה, עלו לירושלים, עקרו לבית אל, ולבסוף מצאו שלווה בסוסיא.

תחילה התגוררה משפחת הר סיני בתוך גבולות היישוב, אבל אחרי זמן קצר הקים הר סיני את החווה החקלאית הראשונה באזור, דרומית-מערבית לסוסיא, פשרה גדולה בעבור מי שמלכתחילה ביקש להתגורר במערות. הר סיני נטל שני קרוואנים ובנה ביניהם את ביתו מתחת להתנחלות, לא הרחק מוואדי רחים. את המים ניתב באמצעות תעלה שכרה מבור מים, שאותו חפר בכוחות עצמו. את הלחם היתה המשפחה אופה בטאבון הביתי מקמח מלא. לפרנסתה היתה מוכרת מוצרי חלב שיוצרו בעזרת 130 עיזים וכבשים שהוחזקו בחווה. גם מטעי התאנים והכרמים סייעו לכלכלת המשפחה. שבשבת רוח גדולה שהר סיני התקין על הגג סיפקה חשמל לביתו. הוא עצמו הקפיד לשבת על האדמה, ולא על כיסא. בגדיו היו עשויים אריגים טבעיים - אפודת צמר לא מעובד (שלבש גם בקיץ), כיפת צמר גדולה ונעלי בד.

את ייעודו העיקרי בשנים האחרונות ראה הר סיני בשמירת קרקעות - ובהן קרקעות המדינה - סביב היישוב. זאת, באמצעות רעיית הצאן שבה עסק. פקחי קרקעות ברשויות אחרות עושים את המלאכה הזאת באמצעות גי'פ מאובזר היטב, חמושים בנשק ובמכשיר קשר. הר סיני התעקש לעשות את העבודה רגלית. מדי יום היה מטפס על הר התואמין, כדי לוודא שאיש לא השתלט על אדמות המדינה. תקופה ארוכה סירב לשאת עמו מכשיר קשר, ובעקשנות, עד יום מותו סירב לשאת נשק. הוא טען שאם יעשה כן, ייראה הדבר כאילו פניו למלחמה עם הערבים.

שנים ארוכות ראה בערבים "מורי דרך ולא אויבים". הוא העריץ את אורח חייה וגרס כי הם מגלמים מודל לחיקוי. קרבתו הרבה אליהם, הביאה לידי כך שאחדים מחבריו הערבים, הציעו לו להתאסלם. הר סיני, שנהג להלך עטוף טלית גם בשעות שאינן שעות תפילה, ונשא את התנ"ך בתיקו דרך קבע, דחה כמובן את ההצעה. השנים האחרונות הביאו להתרחקות בין הר סיני וחבריו הערבים. מספר ההיתקלויות שבהן היה מעורב - בניסיונו "לשמור על האדמות" - הלך וגדל. למרות זאת, דחה את הפצרות חבריו להצטייד בנשק. יתרה מזאת: יונתן רזאל שהתגורר בביתו בחודשים האחרונים סיפר שבית משפחת הר סיני היה בית ללא דלת, וגם זה מתוך עיקרון.

משה דויטש, ידידו הקרוב, אמר אתמול שהר סיני יצר במו רגליו וצאנו חגורת ביטחון בעומק של קילומטר סביב בתי היישוב סוסיא. לפני שבע שנים ישב דויטש עם הר סיני בכלי רכב שהסיע את מוסא אבו סבחה מהכפר יאטה ליישוב סוסיא. אבו סבחא נחשד בגניבת 60 כבשים מעדרו של הר סיני. באמצע הנסיעה שלף אבו סבחא סכין ודקר את דויטש בגבו. דויטש והר סיני הורידו את אבו סבחה וכפתו אותו בידיו וברגליו. למקום הוזעק אמבונלס מסוסיא ובו שלושה מתנחלים שערכו חיפוש על אבו סבחא ומצאו על גופו רימון רסס צה"לי שהורחק מהמקום. יורם שקולניק ששמע דיווח על התקרית במכשיר הקשר, הגיע למקום, דרך את העוזי שבידו וירה למוות באבו סבחה בעודו כפות. הר סיני העיד לאחר התקרית הזאת ששקולניק ירה באבו סבחה רק לאחר שהרימון הוצא מכליו. למרות זאת, קיבל הר סיני באופן קשה את עונש מאסר העולם שנגזר על שקולניק, ואת העובדה שנאלץ לשבת במאסר תקופה כה ממושכת.

יאיר הר סיני הי"ד הובא למנוחות ביישובו. אלפים ליוו את מיטתו. הוא הותיר אחריו אישה ותשעה ילדים. סיני, איש אדמה, שוחר דו-קיום, האמין כי הערבים לא יעשו לו כל רע, ועל כן הקפיד שלא לשאת אתו נשק או מכשיר קשר.

עקיבא לונדון, מוותיקי סוסיא, סיפר לערוץ 7: "יאיר היה דמות יוצאת דופן בסוסיא. תמיד האמין כי אם ילך בידיים נקיות, כך יתייחסו גם אליו, ולכן סירב לשאת נשק או מכשיר קשר. תמיד חששנו לשלומו, וניסינו לשדלו בכל דרך לקחת עמו מכשיר קשר, נשק, או כל אמצעי אחר להגנה עצמית, אך ללא הועיל. הייתה לו אמונה עצומה בקב"ה ובדרך שלו. יאיר השתדל למעט בשימוש באמצעים טכנולוגיים חדישים. הוא חי בבית אבן בשיפולי סוסיא, קרוב לטבע. יאיר היה שומר על אדמות סוסיא, יישוב שמטעמים עקרוניים אין סביבו גדר".

הרב אליעזר מלמד
י"ג בתמוז תשס"א

יאיר יקר, אהוב וקדוש, קשה לתאר עד כמה אהבת את ארצנו הקדושה, כמה אהבת לחוש בגופך את האדמה הקדושה, ללכת ברגליך על רגביה הקדושים כפי שהתהלכו נביאנו הקדמונים.

כיסופי אלפי שנות גלות, של יהודים מעונים ומושפלים, עם שרידי חרב, הכמהים לשוב לציון, התגלו בליבך. את הכל נתת עד כלות, בזריעה, נטיעה ומרעה, כדי להגשים את חזונם לחדש ימינו כאן כקדם.

חזון מיוחד היה לך, לגלות את הקדושה שבתוך החיים, לחשוף את האמת דרך הטבע המקודש של ארץ ישראל, לחבר את השמיים ואת הארץ.

רצית לגלות זאת בחיים מלאי התוכן והעצמה שלך. אבל כנראה שהעולם אינו מוכשר עדיין לכך, יש יותר מידי רשע בעולם, וכדי לתקנו צריך עוד להאבק, להלחם ואף למסור את הנפש.

בעולם האמת תעלה למדרגה העליונה שלה זוכים כל אותם שנהרגים על קידוש ה', שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצם, אחר שמסרו את נפשם על קידוש ה'. אבל בעולם הזה, משפחתך וחבריך נשארים כאן ליד קברך ובוכים. כבר עתה אנחנו מתגעגעים ללחיצת ידך העמוקה והממושכת.

אני זוכר את שיחותינו בלילות הקרים הירושלמים. אתה ישראלי שגדלת רחוק מחיי תורה ומצוות שספג את ערכיה היפים של תנועת העבודה ובא ללמוד תורה, ואני בחור צעיר מישיבת מרכז הרב.

גרתם אז, אתה ודליה, בדירת מרתף בקרית משה, ועסקתם בחיפוש ותהייה אחר החיים הנכונים. אתה הייתה ממונה על חיפוש האמת ודליה על חיפוש הטוב, וביחד הייתם זוג אוהב, יפה מאוד ואופטימי, ממבחר פירותיה של ארץ ישראל. אח"כ עברתם לגור בבית אל שבארץ בנימין והתחזקתם בתורה ובמצוות.

היית בוגר סיירת שקד, שאהב את הארץ ואהב את החיים. כבחור מוצלח יכולת למצות את כל מה שהחברה הישראלית מסוגלת להציע, אבל חיפשת יותר, מצאת כי האהבה אינה אמיתית, והחזון נבוב, והיופי מוחצן, ובאת לחפש את עצמך ביהדות המקורית שמהר סיני.

כל כך אהבנו, עד שלאחר נישואי, היה ברור שעלינו להתארח אצלכם לשבע ברכות, וכך מכל תושבי בית אל היקרים, תלמידיו המובהקים של אבי מורי, ערכנו את שבע הברכות הראשון שלנו בקרוון הפשוט שלכם בבית אל. היה טוב להתחבר אל האמת והתום שבך, לטעום את התבשילים הטעימים שדליה יודעת להכין בלא לפגוע בטעמם הטבעי. וכך היינו מטיילים, בשיחותינו מענייני הלכה לאמונה, משאלות של תולעים בסלט- לחזון הגאולה, מדברי הנביאים -לכוזרי, ומהרמב"ם- לחסידות. אבל אתה תמיד המשכת בחיפושך הלאה, אל מעבר לאופק.

אהבת להתבונן בדרכך המיוחדת בדברי חז"ל, לטעום את פסוקי התנ"ך, למצוץ את צופם, ולפלס דרך לאורם. כל כך רצית להיות טבעי ואמיתי, עד שלפעמים היית נראה משונה. אבל כל מי שהכיר אותך באמת לא יכל שלא לאהוב אותך.

גם כשהפלגת רחוק, והיית הולך למילואים בלבנון ומתפלל שלוש שעות תפילת שחרית כדרכם של החסידים הראשונים, ידעו שהדברים נובעים מקירות ליבך. גם כשהיית הולך במוצב ומוריד את כל התמונות המכוערות שתלו על הקירות, לא יכלו לשנוא אותך אלא אהבו אותך.

רצית לחיות בשטחים הפתוחים ועברת לדרום, לסוסיא, פה הוספת והתחברת להרים ולגאיות, לאדמה הקדושה, ולחיים הטבעיים.

המסגרות הלכו ונעשו צרות עבורך. לא יכולת לשאת את הפשרות שכולנו נאלצים לעשות עם המציאות, רצית להתחבר למקורות הקדומים, להר סיני. לשאוב מלא חופניים אורה וברכה, חפשת דרכים חדשות-ישנות, אהבת את צאנך, את הפשטות הטהורה שבטבע, את הגישה הישירה של הכבשים את הרצון הפשוט של העיזים, ומאסת בשקר שהשליטו על העולם פועלי אוון ומפירי ברית.

כמעט והתנתקת, אבל שלא כמו רוב המחפשים שנופלים ומאבדים הכל בדרכם, החיפוש שלך היה אמיתי, וכך זכית לאשה נפלאה שעמדה לצידך בכל הקשיים, וזכיתם לגדל משפחה גדולה ויקרה. "וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות". האמנת שתוכל לתקן את כל העולם בכח דבקותך באמת, וכך היית הולך יום יום אל מעבר לאופק, וכולנו היינו דואגים, ואתה היית שב רציני, שמח ומאמין.

אך אויה, אתמול אחרת מלשוב, וכששקעה החמה והלילה החשיך והכבשים שבו לבדם בלא הרועה הנאמן כבר חששנו שמא קרה דבר נורא, ובסוף הלילה מצאו את גופתך נקובה בכדורים.

כמה רשע ישנו בעולם, שיהודי טוב ותמים כמוך אינו יכול לילך לבית עולמו זקן ושבע ימים.

וכל הרשע הזה שבעולם קם על ישראל, ובמיוחד על המובחרים שבישראל - להרוג מתנחלים קדושים, להחריב את מדינת ישראל ולמנוע את הגשמת חזון הנביאים. הארץ הזו שהיתה זבת חלב ודבש הפכה על ידם לארץ שהריה שוממים ועמקיה מלאים ביצות, וכשסוף סוף חזר ישראל לארצו והאדמה החלה לתת את יבולה - הם קמים עלינו לרצוח ולשרוף. וכל כולנו, כל המתנחלים בהר, ניצבים היום בחזית, ובגופנו ממש הננו ממשיכים להאחז בהר, ולהגן על מדינת היהודים ולהגשים את חזון הנביאים.

כמה חלמת לראות את משפחתך גדלה, לראות נכדים ונינים יושבים על ברכיך וסביב לשולחנך כשתילי זיתים, לקרוא להם מדברי הנביאים, לרעות עימם את צאנך, ללכת עימם בין ההררים העצובים הללו. כמה רצית לנחם את הארץ השוממה מבלי בניה, ולהודיעה כי שבו בנים לגבולם, שבו מארץ אויב.

אבל גם כאן עוד יש אויב. ויש ערבים שרוצחים, ויש ערבים שמשקרים ומתחנפים ומוליכים שולל. ולדאבונינו יש גם יהודים שבטפשותם משתפים פעולה עם תהליך ההונאה של הסכמי אוסלו הארורים.

ואנחנו על משמרתנו נעמוד, נדבוק בארץ, לא נכנע לשקר, נתבע מצה"ל לנקום את מותך, הצדק דורש נקמה. אנחנו לא באנו ארצה לנשל ערבים הגונים, אבל משקמו עלינו לכלותינו נתבע שכל מי שרצה להרוג יהרג, וכל מי שרצה לגרש יגורש, ועם ישראל ישכון לבטח על ארצו. וכשיש יהודים קדושים כמוך אנחנו בטוחים שננצח.