הנה הדרך להשיג המדה הזאת קל למי שכבר השתדל והשיג המדות השנויות עד הנה. כי הנה כשיחשב ויתבונן על פחיתות תענוגי העולם וטובותיו, כמו שכתבתי למעלה, ימאס בהם, ולא יחשבם אלא לרעות ולחסרונות הטבע החומרי החשוך והגס ובהתאמת אצלו היותם ממש חסרונות ורעות ודאי שיקל לו להבדל מהם ולהסירם מלבו, על כן כל מה שיעמיק ויתמיד להכיר פחיתות החמריות ותענוגיו יותר יהיה נקל לו לטהר מחשבותיו ולבו שלא לפנות אל היצר כלל בשום מעשה מן המעשים, אלא יהיה במעשים החומריים כאנוס, לא זולתו.

ואמנם, כמו שטהרת המחשבה חלקנוה לשני חלקים, האחד במעשים הגופניים והאחד במעשי העבודה, כן העיון המצטרך כדי לקנותה יתחלק לשנים. כי הנה לטהר מחשבתו במעשי גופניותו, הדרח הוא להתמיד הסתכלותו על פחיתות העולם ותענוגיו, כמו שכתבתי, ולטהר מחשבתו במעשי עבודתו, ירבה התבוננותו, על תרמית הכבוד וכזביו וירגיל עצמו לברוח ממנו, אז ינקה בעת עבודתו חמפנות אל השבח ואל התהלה אשר יהללוהו בני האדם ותהיה מחשבתו פונה ביחוד אל אדונינו אשר הו א תהלתנו והוא כל טובנו ושלימותינו ואפס זולתו, וכן הוא אומר (דברים י'): "הוא תהלתך והוא אלקיך".

ומן המעשים המדריכים את האדם לבא לידי מדה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות, והינו: שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאם, שאין דעתו עדים מיושבת עליו יכול להתבונן במה שהוא עושה, אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות, ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצונות ויקבע בלבו הכונה האמתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קדם תפלתם ואחר כך מתפללים (ברכות ל') , כדי שיכונו לבם למקום, ובודאי שלא היו פונים שעה אחת לבטלה, אלא מתכונים ומכינים לבם לתפלה שהיה להם להתפלל ודוחים מעליהם המחשבות הזרות ומתמלאים היראה והאהבה הצריכה. ואומר (איוב י"א): "אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך".

והנה מפסידי המדה הם חסרון ההתבוננות על הענינים שזכרנו, דהינו: סיכלות, פחיתות התענוגים, רדיפת הכבוד ומעוט ההכנה לעבודה. כי השנים הראשונים הם מפתים את המחשבה וממשיכים אותה אל הפניות, כאשה המנאפת אשר תחת אישה תקח את זרים, וכבר נקראו המחשבות החיצונות"זנות הלב", דכתיב (במדבר ט"ו): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", כי נמצא הלב פונה מן המבט השלם אשר היה לו לקשר בו, אל הבלים ודמיונות כוזבים, ומעוט ההכנה גורם לסכלות הטבעי הבא מצד החמר שלא יגרש מתוכו והרי הוא מבאיש את העבודה בסרחונו.