מדת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההתר ההוא נראה לו אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאוה, כי לא טהר מזה הנגע לגמרי ונקי מכל רשם רע שמשארת התאוה אחריה הנה ראייתו תהיה ברורה לגמרי והבחנתו זכה ולא תטהו החמדה לשום דבר, אלא על כל מה שהוא חטא, אפילו שיהיה קל שבקלי החטאים, תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו. וכלשון הזה אמרו חכמים על השלמים המטהרים מעשיהם טהרה רבה שלא יהיה בהם אפילו נדנוד דבר רע: "נקיי הדעת שבירושלים" (סנהדרין כ"ג) . והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם: הזהיר הוא הנזהר במעשיו ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא, אמנם עדין איננו אדון בעצמו שלא ימשך לבו מן התאוה הטבעית שלא תטהו להראות לו התרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאוה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה, אך על כל פנים חשק החמריות עושה את שלו להסיתו ולפתותו. אמנם אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה, עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החמר וידביק דעתו אל השלימות הנפשי עד שסוף סוף יוכל להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאוה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה האלהית ואז תשאר ראייתו זכה וברה, כמו שכתבתי למעלה שלא יפוותה ולא ישיגהו חשק חמריותו וינקה במעשיו מכל וכל.

והנה על מדה זו היה דוד שמח בעצמו ואומר (תהלים כ"ו ו'): "ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה'", כי באמת רק מי שינקה לגמרי מכל נדנוד חטא ועון, הוא הוא הראוי לראות את פני המלך ה', כי זולת זה אין לו אלא בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך". והנה ודאי כי מלאכה רבה היא לאדם להגיע אל שלימות המדה הזאת, כי העבירות הנכרות וידועות קלות הן להשמר מהם, כיון שרעתם גלויה, אך הדקדוק הזה המצטרך לנקיות הוא הקשה יותר, כי הוראת ההתר מכסה על החטא וכמו שכתבתי והוא כענין מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה (עבודה זרה י"ח): "עבירות שאדם דש בעקביו סובבות אותו בשעת הדין", ועל דרך זה אמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא קס"ה.): "רובם בגזל ומעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע", כי מפני רב דקותו כל בני אדם נכשלים בו במה שאין מכירים אותו, ואמרו זכרונם לברכה, שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק והיה שואל (תהלים י"ח לח'): "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם", מה שלא שאלו יהושפט, אסא וחזקיה, לפי שלא היה מנוקים כל כך והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו (שם כ"א): "יגמלני ד' כצדקי כבור ידי ישיב לי" ואמר עוד (שם): "וישב ה' לי כצדקי כבר ידי לנגד עיניו", והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו, ואז חזר ואמר עוד (שם כ"ט): "כי בך ארוץ גדוד וגו' ארדוף אויבי ואשיגם" והוא עצמו אמר עוד (שם כ"ד ג'): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב".

ואמנם ודאי שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה, ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח.