אות א
מצות תפילין חמורה מאד, ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצוה אינה חשובה בעיניו, נקרא עם פושעי ישראל בגופן דאתמר עלייהו בגמרא דבר קשה ומר מאד, ועוד א"ר ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, והמה אות לישראל, וצריך שיכוין האדם בהנחתם שצונו הקב"ה בארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות המחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו:

אות ב
אחר שלבש הטלית יניח תפילין מיד, קודם פרשת עקידה כדי שיהיו עליו בשעת ק"ש דקרבנות שהיא חיוב, וארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר על עצמו:

אות ג
כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית והתפילין, צריך להניח הציצית קודם התפילין, והמניח תפילין וקדם טועה, ועליו נאמר בתר דקשישנא לדרדקי, והפוסקים עשו סימן לסדר זה והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, עוד אמרו סוף ציצית תי"ו שהוא ר"ת תפילין, וע"כ ציצית ר"ת צוה ה' ציצית יניחו תחלה, ובסה"ק רב פעלים כתבתי בתשובה דאם היה לובש תפילין בלי ט"ג דלא היה לו, ואח"כ הביאו לו את הטלית, צריך שיחלוץ התפילין, וילבש ציצית, ויניח התפילין אחריו בלא ברכה:

אות ד
המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד, יזהר להניח כיס התפילין מן הצד של הטלית דאם יניחנו למעלה מן הטלית, נמצא פוגע בתפילין תחלה קודם הטלית, ואם יניחנו למטה מן הטלית אין זה כבוד לתפילין דקדושתו חמורה מן הטלית, דאע"ג שהוא מונך תוך הכיס ואינו בגלוי, עכ"ז יש להקפיד שלא להניחו תחת הטלית, לכך יניחנו מן הצד כדי שלא יפגע בו תחלה, ואם נזדמן שפגע בתפילין תחלה, לא מני כך יצטרך להניח התפילין קודם שיתעטף בציצית, אלא גם בכה"ג שפגע בתפילין תחלה יזהר ללבוש הטלית קודם התפילין:

אות ה
בזוה"ק הפליג מאד בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין והולך לבית הכנסת ואומר בפתח פסוק ואני ברוב חסדך וכו', ומצוה זו קודמת למצות עשרה ראשונים כמ"ש בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל, ובעיר שמצויים עוברים ושבים גוים במבאות, וקשה לעשות דבר זה בגלוי, יש חכמים מתחכמים ללבוש טלית דק ותפילין קטן הרבה כדי שיתכסה בכובע ואינו ניכר לעיני הרואין, ומורידין הטלית על כתפיהן ולובשים עליו הגלימא, ובבואם לבית הכנסת מסירין התפילין הקטן הנז' ולובשים תפילין רש"י ור"ת שיש להם שם ומתפללין בהם, וראיתי להרב חיי אדם כלל י"ג אות יו"ד שעשה אופן אחר בדבר זה שילבש תפילין הגדולים בביתו ויברך כו' יע"ש, ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד בתשובה לפקפק בדבריו בזה, וסוף דבר העליתי שם שילבש בביתו תפילין של ר"ת שיעשהו קטן, וזה התפילין בלא"ה אינו מברך עליו דאין מברכין על תפילין דר"ת כאשר נבאר לקמן, וכתבתי שם דאין לפקפק בזה ממ"ש רז"ל בשער הכונות שצריך להניח של רש"י קודם ר"ת, משום דבתחילה קודמין ליכנס מוחין דתפילין דרש"י ואח"כ מוחין דר"ת, די"ל דלא קפיד רבינו ז"ל אלא בהיכא שבא להניחם לקיים עיקר מצותן בק"ש ותפלה, דאז צריך להקדים של רש"י, ועוד דהוא איירי כאשר בא להניח שתיהם ביחד דתפילין של רש"י ג"כ מונח לפניו, דאז צריך להקדים של רש"י, משא"כ הכא דלובש ר"ת לבדו, ועוד שאינו מניחו בשביל עיקר מצו אלא רק כדי ליכנס בו בפתח בית הכנסת ולומר פסוק ואני וכו' לית לן בה. וכאשר כתבתי ד"ז שם בתשובה בס"ד וכתבנו דאחר שיכנס לבהכ"נ יסיר של ר"ת ויניח שם תפילין רש"י ור"ת העיקרים שיש לו שם כסדרו ויברך עליהם וזה יותר נכון:

אות ו
על ידי עטיפת הטלית נתקן חיצוניות דעולם היצירה, וע"י הברכה של הטלית נעשה אור מקיף דעולם היצירה, ועל ידי התפילין של יד נתקן עולם הבריאה, וע"י הברכה נעשה או"מ דעולם הבריאה, וע"י תש"ר נתקן עולם האצילות, והנה בתש"ר י"א שצריך לברך ברכה בפ"ע כדי לעשות או"מ דעולם האצילות, וי"א דאו"מ דעולם האצילות אין בנו כח לעשותו על ידינו אלא נעשה מאיליו, ולכן ס"ל דאין לברך על תש"ר, והאשכנזים מברכים על תש"ר כסברת הגאונים, ואנחנו בני הספרדים מברכים אחת על תש"י דוקא כסברת הרי"ף ז"ל, אך נכוין בברכה זו על תש"ר ג"כ שהוא לפנינו בשעת הרכה על תש"י, מיהו אם הפסיק בין תש"י לתש"ר בדבר דחשיב הפסק, אז יברך על תש"ר אקב"ו על מצות תפילין, וכן אם אין לאדם תש"י כי אם רק תש"ר יברך עליו על מצות תפילין, וידוע הוא כי מן השמים השיבו לרבינו יעקב ממרויש ז"ל ואת בריתי אקים את יצחק הוא הרי"ף ז"ל וגם לרבינו האר"י ז"ל לא מצינו שהכריע בפירוש על הסברות הנז' של הרי"ף ז"ל והגאונים ז"ל, ורק זכר שתי הסברות ופירש טעמם ונימקם, מיהו בספר פע"ח וגם בעולת תמיד מצינו סתם דבריו בברכה אחת, וממרוצת לשונו משמע דנוטה אחר שיטת הספרדים לברך אחת:

אות ז
אסור להפסיק בדבור בין תש"י לתש"ר, לפיכך לדידן בני הספרדים דאזלינן בתר מ"ד דאין לברך על תש"ר ברכה בפ"ע, אם טעה ובא לברך על תש"ר, וכיון שהתחיל לומר ברוך אתה ה' נזכר לא יסיים למדני חוקיך כדי שנראה כקורא פסוק, דא"כ הו"ל הפסק בדיבור בין תש"י לתש"ר, אלא יסיים הברכה לברך על מצות תפילין כמ"ד דמברכין על תש"ר בפ"ע, וכאשר העלתי בסה"ק מקבצאל:

אות ח
רוב הפוסקים הפשטנים ס"ל יברך על תש"י מעומד, ומעוטא דס"ל מיושב והמקובלים ז"ל ס"ל לברך מיושב, ובספרי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גילוי לדבר זה, ואנחנו פה עירינו בגדאד נוהגים לברך מיושב כסברת המקובלים ז"ל וכן עיקר:

אות ט
יברך להניח בקמץ תחת הה"א, והוא מלשון להניח ברכה, דפירושו התפלה נחה ומונחת במקום הקשר שלא תנוד כה וכה, כמ"ש הרמ"ז ז"ל והביא דבריו במחב"ר סי' כ"ה יע"ש, והברכה יברך אחר שהניח התש"י על הקיבורת, ואז תכף אחר הברכה יעשה הקשירה וההידוק, יען כי הקשירה היא התחלת המצוה, ולא יברך קודם ההנחה על הקיבורת:

אות י
אסור להפסיק בדיבור בין תש"י לתש"ר, ואם הפסיק אין הברכה שבירך על תש"י עולה לתש"ר, וצריך לברך אז על תש"ר אקב"ו על מצות תפילין, בד"א כשהפסיק בדברים חיצונים שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל הפסיק בדברים השייכים להנחת תפילין אין צריך לחזור ולברך על תש"ר, ומ"מ לכתחילה יזהר שלא יפסיק כלל אפילו לרמוז ולקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו סור בין תש"י לתש"ר, ואפילו אם שמע קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק לענות אלא שותק ושומע ומכוין למה שהציבור אומרים, ואם שכח וענה אפ"ה לא יברך על תש"רף

אות יא
זמן הנחתם בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמו ויכירנו, וטוב לאחר ולא להקדים, ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היוםם כנז' באחרונים ז"ל:

אות יב
בשבת ויו"ט אסור להניחם, מפני שימים אלו עצמן אות, ואם מניח בהם אות אחר נמצא מזלזל בהם, וגם בחול המועד אסור לנו לבני הספרדים להניחם. משום דקי"ל גם ימי חוה"מ הם אות, אבל האשכנזים מנהגם להניח בחוה"מ:

אות יג
מי שחלץ תפליו ע"ד לחזור להניחם מיד לא יחזור לברך ואם חלצן להכנס לבית הכסא אפילו דעתו ללבשן מיד צריך לחזור ולברך, משום דאסור לכנוס בהם לבה"כ, ויש חולקין בזה ומאחר דספק ברכות להקל גם בזה לא יברך, אלא יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות במחשבה, ואם נשמטו התפילין ממקום הנחתן שלא בכונה וממשמש בהם להחזירם למקומן לא יברךף

אות יד
מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא י"ח בתפילין של חבירו, אבל אסור לברך על תפילין גזולין דהוי מצוה הבאה בעבירה, ועז"א ובוצע ברך נאץ ה', על כן לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת בעלים דשואל שלא מדעת גזלן הוא, ובשעת הדחק דלא אפשר לו ללבשם מדעת בעלים דאינם מצויים לפניו, ואם ימתין יעבור הזמן אז יש לסמוך על נדבת לבם של ישראל דניחא להו למעבד מצוה בממונם, וטוב שאח"כ יגיד לבעלים ויבקש מהם רצון על מה שעשה למפרע אם אפשר לו למצוא אותם:

אות טו
סדר הנחת תפילין, בתחלה יקשור תש"י בזרוע השמאלי על הקיבורת שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תש"י בהצנע, ויש סוד בדבר על כן אפילו יושב לבדו ואפילו בבית אפל ג"כ יכסה הזרוע בטלית, סימן לדבר כי יד על כס, ומהריק"ש ז"ל טעמא טעים והיה לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים, ולא יעשה כריכה בקבורת, אלא אחר שיהדק היטב יקשור היו"ד ברצועה עם התפילין, ואע"פ שבלא"ה היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית משום דאין להפריד התיתורא לעולם, כנז' בזוהר פינחס דף קל"ו, עכ"ז יש סוד בדבר לקשור היו"ד ברצועה לכוין להמשיך להיו"ד ש"ע נהורין כמנין רצועה שהיא מספר ש"ע עם הכולל, ומ"ש הרב ש"ץ ז"ל דף מ' הלכה י"א, כבר הבאתי דבריו בסה"ק מקבצאל והקשתי על דבריו יע"ש, ואחר שקשר היו"ד ימשוך הרצועה לזרוע ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד אחד של הזרוע אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל הכריכות, ודלא כמ"ש שם חדש דף קכ"ו לכך יכרוך ז' כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות, יעמוד ויניח תש"ר מעומד, דאין להניח תש"ר אלא רק אחר שבע הכריכות:

אות טז
אחר שהניח תש"ר, אז תכף ומיד יגמור הנחת תש"י בשלש כריכות כורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת ברק האמצעי של האצבע ושתי כריכות בפרק התחתון, ולפי דברי הרב מצת שמורים ז"ל יאמר בעת שעושה הכריכות הנז' פסוק וארשתיך לי לעולם, וארשתי לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'

אות יז
אחר שעשה שלשה כריכות הנז' על האצבע וגמר תש"י, אז יכניס הרצועות של תש"ר באבנטו, בסדר זה דהיינו רצועה של שמאל יכניסנה בקצה העליון של האבנט כנגד החזה שלו, ורצועת הימין יכניסנה באבנט למטה בקצה התחתון של האבנט כדי שתהיה כנגד הטבור שלו, בסוד והאחת גבוהה מחברתה, וידוע דחסד נקרא אריך וגבורה קצר וכמ"ש בפ"א חד אריך וחד קצר, וכל זה יעשה כולם שלא יהיו משולשלים לארץ וכנז' במ"ש ובמ"ח, ומה שכתבתי לעשות הכנסת הרצועות באבנט אחר שלשה כריכות של אצבע, כן נראה מלשון מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד דף מ"ד יע"ש, וכן מפורש בספר מ"ח וכן העיתי בסה"ק מקבציאל אע"ג דדבר זה אינו מפורש בס' הכונות לרבינו האר"י ז"ל:

אות יח
קודם הנחת תש"ר בראשו, יסתכל בשבעה זייני"ן שיש בשני שיני"ן דאית בהו רזין סתימין עמיקין כמ"ש בזוה"ק, והובא זה בדברי האחרונים ז"ל, ודע כי אע"ג דמרן ז"ל בס"ס כ"ז כתב תש"ר טוב להניחם גלויים, הנה המקובללים ז"ל ס"ל לכסות בטלית שיוריד הטלית עד סוף המצח. וטעמם ונימוקם עמם ע"פ הסוד וזה עיקר:

אות יט
יזהר שלא יוציא תש"ר מן הכיס אלא עד שיניח תש"י ויקשרנו במקום הקיבורת, ואם יש שמש לפניו ורוצה להכין לו את תש"ר ולהוציאו מן כיס קודם שכרך שבעה כריכות על הזרוע לית לה בה, ורק יזהר שלא יוציאנו מן הכיס אלא עד שיקשור התש"י במקום הקיבורת, ויש בני אדם נכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין שיוציאם מן הכיסים קודם שיבואו וצריך למחות בידם שלא יעשו כן:

אות כ
מי שלא היה לובש אלא רק תפילין ש"ר מפני שלא היה לו תש"י, ואחר שלבש תש"ר הביאו לו תש"י העלתי בתשובה בס"ד בסה"ק רב פעלים שצריך להסיר תש"ר מעליו כדי שילבש תש"י תחלה, ואח"כ יניח תש"ר, ועוד העלתי שם בס"ד שאם היה לובש תפילין בלא טלית גדול, מפני שלא היה לו ט"ג, ואח"כ הביאו לו ט"ג שצריך להסיר התפילין וילבש הטלית ואח"כ ילבש התפילין בלא ברכה דכם מוכרח להיות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל:

אות כא
ארבע פרשיות יש בתפילין קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע, וזה סדר הנחתן לסברת רש"י ז"ל, אך לסברת ר"ת ז"ל סדרן קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע, והמנהג כסברת רש"י ז"ל, וכתב הלבוש ז"ל דפ"א נפלה בימה שעל קבר יחזקאל הע"ה ומצאו שם תפילין ישנים מאד והיו כסדר רש"י, והנה בתחלה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו, ומימות מרע"ה ועד הגאונים היו מניחים ב' זוגות, וכן איתא בגמרא מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות, ובז"ח איתא קצת בני אדם דמניחים ב' זוגות מספק דלא ידעין ברזא דא דתרוויהו אצטריכו על כן יר"ש יעשה ב' זוגות תפילין א' כסברת רש"י וא' כסברת ר"ת ויאחז שתיהם בידו ויכניסם בזרועו ויקשרם זהה למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל ר"ת לחוד, גם צריך שיניח תפילין של ר"ת למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד כי מעלת בחינת תפילין של ר"ת גדולהה מבחינת תפילין של רש"י, והצד המחובר בזרוע הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואח"כ יכניס של ר"ת ונמצא בזה של ר"ת מונחין למעלה משל רש"י, וכל זהה בבתים אבל הרצועות יניח רצועה של תפילין דר"ת תחת רצועה של רש"י, לכך יעשה רוחב רוצעה של ר"ת קצר משל רש"י כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של ר"ת למעלה משל רש"י וגם הקשר דתילין דר"ת יהיה בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה, תעביר רצועת ר"ת תחת רצועת של רש"י שתתכסה בה, רמז לדבר שמור ת"ם וראה יש"ר, ולכל דברים אלו יש טעם ע"פ הסוד ואין לשנות מה, גם יזהר שלא יתן הקציצה של ההאחד על המעברתא של האחר אלא יהיו סמוכים ה תחת ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל:

אות כב
אין לברך על תפילין דר"ת אפילו אם לובשו לבדו, והטעם משום דמדרגת תפילין דר"ת גבוה משל רש"י עד"ה, וידוע כי רבינו האר"י ז"ל נתן טעם שלא יברך על של ראש, מפני שאין בכוחינו להמשיך האור הנשפע ממדרגה שרומזת לה תש"ר דרש"י, וכל שכן של ר"ת, וכ"כ הרמ"ע שלא לברך, וכן נהגו רבנן קשישי דא"י, אלו הן דברי הרמ"ז ז"ל שהביאם הגאון חיד"א במחב"ר סי' ל"ד אות ג':

אות כג
רבינו האר"י ז"ל בתחלה היה מנהגו ללבוש בשחרית של רש"י ושל ר"ת, ובמנחה של ר"ת לבדו, ואח"כ עשה תפילין דרש"י כסברת שמושא רבא שהם אצבעים על אצבעים, והיה לובש בשחרית של רש"י ור"ת, ובמנחה היה לובש של שמושא רבא הנז', והיה אומר תפילין זה דשמושא רבא עולה במקום שני הסברות ההנז', וזהו טעם היותם אצבעיים כנגד שתי הבחינות הנז' וכמפורש כל הה בשער הכונות יע"ש, ומ"ש עולה במקום שני ההסברות היינו לצורך זמן תפלת המנחה, אבל לא לצורך זמן תפלת שחרית דא"כ היה לובשו גם בשחרית, ואשרי הזוכה ונזהר להתפלל מנחה בתפילין שמושא ועי"ת, ודע כי הנוהגין להתפלל מנחה בתפילין לא יניחום במנחת ערב שבת כי כבר נתנוצץ קדושת שבת שהוא עצמו אות וכמש" רבינו חיד"א במחב"ר סי' כ"ה בשם המקובל מהר"ם פאפיר"ש ז"ל ושומר אמונים ע"ש:

אות כד
מי שדרכו ללבוש של רש"י ור"ת ביחד, וטעה ולקח תחלה של ר"ת והניחו ובירך עליו, וכשבא ליטול השני הרגיש שטעה ובריך על של ר"ת יקשור תפילין של רש"י בלא ברכה על סמך הברכה שבירך על ר"ת, מפני שההוא דרכו כל יום ללבוש שניהם יחד ודעתו בברכה על שניהם, שהיה גם של רש"י מונח לפניו בשעת הברכה ודעתו ללבשו, כ"כ בשו"ת דברי חיים ביו"ד בסוף תשובתו בסי' פ"ב יע"ש ונכון הוא, מיהו אם זה דרכו ללבוש תפילין של רש"י בלבד, ולקח תפילין של ר"ת בטעות בחשבו שהוא של רש"י ובירך עליו, ואח"כ נודע לו שלקח ר"ת ובירך עליו, הנה זה צריך לברך עוד הפעם כשלובש של רש"י, וזה הענין יזדמן כשאדם שואל תפלין מחבירו שיש לו ב' זוגות רש"י ור"ת, והוא אינו רוצה ללבוש אלא של רש"י, ובטעות לקח של ר"ת ובירך עליו והגיד לו חבירו ורוצה ללבוש של רש"י אחר אותה הברכה:

אות כה
אחר שיניח התפילין יאמר פרשת קדש והיה כי יביאך כדי להשלים ד' פרשיות בכל יום כמ"ש הרמב"ן ומהרח"ו ז"ל, ואם אינו יכול לאומרם קודם תפלה יאמר אותם אחר תפלה וכנז' במחב"ר:

אות כו
אחר שהניח תפלין של יד קודם שהניח תש"ר לא יפסיק אפילו לקדיש וקדושה, ובתשובתי בס"ד בסה"ק רב פעלים העלתי במי שלובש ר"ת לבדו ונזדמן לו קדיש וקדושה בין ש"י ובין ש"ר, אע"ג דבזה לא יש ברכה ואין כאן הפסק, עכ"ז לפי טעם הר"ן והלבוש דס"ל הא דאין פוסקין בין ש"י ובין ש"ר, משום שכתיב והיו שצריך להית הוויה אחת לשתיהם ועיין במנחת אהרן דף ל" שכתב בזה עם ע"פ הסוד, ועל כן צריך ליהרגם בשל ר"ת אע"ג דליכא דאין כאן ברכה יענה קדיש וקדושה ואחר שיענה יפשוט תש"י ויחור ויניחנו מחדש ואחריו תש"ר בלי הפסק, לקיים מש"ה והיו הוייה אחת לשתיהם, וגם ע"פ סוד דרך זהה יבא נכון: