אות א
אמרו רז"ל מצוה לאכול בערב יוה"כ ולהרבות בסעודה, וכתבו המקובלים ז"ל שצריך לאכול שיעור שני ימים אם יוכל האדם לאכול כ"כ, כדי לתקן יום זה באכילה מה, שצריך ליום זה ומה שצריך ליום מחר שהוא יוה"כ הקדוש, והאדם יעשה כל מעשיו לש"ש והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים, וכתבו האחרונים ז"ל שמצוה לאכול דגים בערב יוה"כ בשחרית דוקא, ויש לזה קצת סמך מן המדרש ועיין במטה אפרים, ונראה שיש טעם לזה כי הדגים רומזים לעינא פקיחא המאירה ביסוד שהוא בחינת היום הזה בסוד הפסוק בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, וטוב עין הוא יבורך:

אות ב
בסיבוב כפרות יכוין לשם חת"ך בר"ת זה חליפתך תמורת כפרתך, והוא יוצא מס"ת פותח את ידיך, ולנקבה יאמר חליפתך למורתך כפרתך בציר"י תחת לי"ו כנז' במטה אפרים, ועושין בהם כנגד ד' מיתות ב"ד לכפר על האדם, ולכן צריך האדם להרהר בתשובה באותה שעה, וכפי הסוד ענין שחיטה זו היא מתקן הגבורה לכן זמן הראוי יותר לד"ז הוא באשמורת סמוך לעלות השחר שהוא עת רצון, ופה עירנו אשר בפ"י יש קהל רב א"א לעשות הכל באותה שעה על כן מוכרחים שוחטי מתא להתחיל בד"ז מתחלת הלילה, ואע"פ שסובבים בעיר שוחטים רבים יותר משלשים עכ"ז אין יכולים לגמור כל הלילה כולה אלא משלימים עוד בשלש וארבע שעות ראשונות מן היום, ובטוחים בה' שהכל יקובל ויעלה לרצון לפניו כאלו נעשה הכל כראוי:

אות ג
כל בעה"ב שיבא השוחט לביתו לשוחט לא יניחנו לשחוט עד שיבדוק הסכין תחלה כראוי, ויחזור ויבדוק אותה אחר שחיטה, ויזמין בעה"ב אפר כירה בידו כדי תשחוט לתוכו והנחת העפר תחלה היא התחלת המצוה של כסוי הדם, לכן טוב שיניח בעה"ב את העפר בידו, ונהגו שבעה"ב מברך על כסוי הדם, והברכה היא על כסוי הדם בעפר, ומאחר שיש הרבה עופות לשחוט יברך בעה"ב על הראשונה ואחד מבני הבית על השניה והשלישית וכן עזה", וכן השוחט יכסה גם הוא לבסוף, ואין כאן מרבים בברכות כיון שכל אחד מברך על שחיטה בפ"ע ודם חדש גם צריך שיזמינו לשוחט נר שיש בו ב' פתילות והפתילות במקום האור יהיו פרודות ורק השלהבות שלהם נוגעים יחד כדי שישחוט לאורם:

אות ד
בסעודה המפסקת נוהגים בביתנו מזמן קדמון לטבל הפת בסוכ"ר, וכן כתב מטה אפרים במנהג אשכנז אך צריך ג"כ להביא מלח על השלחן ולטבול הפת במלח, ונוהגין באשכנז לומר בגמר סעודה המפסקת שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וכנז' במ"א ויש טעם למנהג זה ונכון לאומרו, והנהגתי פה עירנו יע"א לומר מזמור לתודה בשחרית כמנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בעה"ק תוב"ב:

אות ה
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שיפייסנו, ועל כן כל אדם צריך לבקש מחילה מחבירו בערב יוה"כ או קודם בעי"ת, וטוב שהחזן יכריז קודם כל נדרי לומר רבותי תמחלו זה לזה ויאמרו הקהל מחלנו, כדי שיתעורר אותה שעה סנגורייא למעלה על ישראל דבר בעתו מה טוב, וכן הנהגתי בעזה"י פה עירנו יע"א:

אות ו
כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בער יוה"כ לעת ערב קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה, וד"ז הוא חיוב גדול על כל אדם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא ומזלזל בכבוד אביו ואמו, דאם בין אדם לחבירו חייבו חז"ל לבקש מחילה קודם יוה"כ כ"ש מאביו ואמו שאין אדם ניצול מחטא זה בכל יום, ואם הבן שוטה ולא ביקש הם יתנו לו מחילה, שיאמרו בפיהם אנכי מושל לבני פ' על כל מה שחטא לי מחילה גמורה, וכן הבעל יתן מחילה לאשתו על אשר בזבזה מן הבית שלא כרצונו, וכן כל תלמיד שיש לו רב בעיר ילך אצלו קודם יוה"כ ויבקש ממנו מחילה:

אות ז
יזהרו הנשים בערב יוה"כ בניקור התרנגולים שהם רבים ושכיח בהם כינים שקורין בערבי קיגא"ד שהם דבוקים בעור התרנגולת ודבר זה מצוי ושכיח הרבה פה עירנו, ואם תראה האשה שקשה הניקור מחמת רבויים תשוט העור כולו ותזרקנו:

אות ח
יזהרו בטבילה בערב יוה"כ, ומי שאנוס ואינו יכול לטבול במקוה יעעשה תשעה קבין כמ"ש לעיל פרשת נצבים בהלכות ראש השנה, וגם הנשי יעשו טבילה בערב יוה"כ בשביל טהרה, וכבר כתבתי לעיל פרשת נצבים סדר הטבילות, וכן יעשו בערב יוה"כ האנשים והנשים, ועיין במטה אפרים סי' תר"ו סק"ח שכתב אפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה יש להם לטבול, וידקדקו בחציצה, ויעשו הטבילה אחר קציצת צפרנים וסריקת שער ע"ש:

אות ט
הנשים מדליקין נרות כמו ליל שבת, ומברכים להדליק נר של יום הכפורים, ומנהג עירנו שהנשים מברכים שהחיינו בנרות יו"ט ויוה"כ, ואם חל בשבת מברכים להדליק נר של שבת ויוה"כ, וכיון שהדליקו חל עליהם קדושת יוה"כ ואסורים במלאכה ובכל חמש עינויים:

אות י
נוהגים הנשים באשכנז לתקן ביום שמונה לחדש תשרי הפתילות של נרות יוה"כ, ושל נרות המוליכים אותם לבית הכנסת להדליקם בשביל יוה"כ, מפני שאותו היום הוא יום ראשון של חנוך בהמ"ק ומנהג יפה הוא:

אות יא
תוסיף מחול על הקודש, ובליל שבת הקבלה היא באמירת בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת, אך בליל כפור חל התוספת בברכת שהחינו, ואם קבל התוספת בפירוש בפיו חל מעת קבלתו, והמנהג שזה האוחז ספר כל נדרי הוא יברך שהחינו בקול רם ויכוין להוציא הציבור ידי חובתם בברכה, והשומעין יכוונו ג"כ לצאת בברכתו, ואם יש אדם שחוש השמע שלו חלוש ואינו שומע הברכה היטב יברך לעצמו בשעה שזה מברך, וזה המברך יאמר תחלה שני פעמים אור זרוע לצדיק בקו"ר, והציבור יאמרו עמו בלחש, ואח"כ יאמר ברשות מורי ורבותי והקהל משיבים שמים, כלומר ברשות שמים ופרשתי דרך רמז בר"ת שמים, שומע משמיע יחדיו מכוונים:

אות יב
קטן קודם י"א שנים לא יתענה, ואח"כ אם יכול יתענה, וחיוב דאורייתא הזכר בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בת י"ב שנה ויום אחד, ומדרבנן יש חיוב קודם שנה לחנכם:

אות יג
אפילו אם חל בחול לא יאמרו פסוק והוא רחום אלא יאמר כי אל רחום וכו' ה' צבואת עמנו וכו' ה' צבאות אשרי וכו' ה' הושיעה וכו', והטעם כמ"ש בוה"ק פרשת תרומה דף ק"ל על השבת יע"ש, וכ"ש ביוה"כ שיש בו הארת הבינה ואפילו השטן אין לו רשות לקטרג דודאי אין לאומרו, ולא גרע ח"ו יוה"כ משאר ימים טובים דאין אומרים אותו, ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים ביום הקדוש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה:

אות יד
יזהר שלא יניח בליל כפור כלי של מים דשתיה אצל מטתו אע"פ שצריך למים בשביל להשקות הקטנים, אלא יניחנו רחוק, דיש לחוש פן יעמוד משנתו צמא הרבה וישכח שהוא יוה"כ וישתה ח"ו, ומותר לבלוע הרוק ביוה"כ, ויש מחמירין ומי שאפשר לו יזהר בכך:

אות טו
לא יגע באשתו בין בלילה בין ביום כמו נדה, ויש אומרים דבלילה דוקא אסור ליגע אבל ביום לית לן בה, ולאיזה צורך יש לסמוך על המתירים ביו, ויזהרו ג"כ שלא ישנו איש ואשתו במטה אחת אע"פ שיש לכל אחד מצע בפ":

אות טז
אע"פ שיש מתירים ליגע באוכלים ביוה"כ וכנז' בהגה, מ"מ יש אוסרים ולכן דוקא אשה שצריכה לכך שמוכרחת ליגע כדי לתת לבנה וכיוצא אז יש לסמוך על המקילים אבל שאר אדם שאין לו צורך גדול ליגע צריך ליזהר:

אות יז
לקדוש ה' מכובד זה יוה"כ כבדהו בכסות נקיה, ואמרו חז"ל מציעין המטה, והשלחן פורסין עליו מפה יפה כמו בשת, ויזהר כל אדם שלא יגע במנעליו שאע"פ שהם בגד יטמאו ידיו, וברכת שעשה לי כל צרכי לא יאמרו ביוה"כ מפני שכל העולם יחפים:

אות יח
יתפללו בבכיה כל תפילות של יוה"כ, שהם שמ"ע ומוסף ונעילה וסליחות והודויים, ואם אינו יכול להוריד דמעות אומרם בקול בכיכמ"ש כי שמע ה' קול בכיי וקודם קריאת התורה יתעוררו בבכיה על מיתת בני אהרן הע"ה, ויכולה בכיה זו שתגין, ויזהר כל אדם לסדר התפלה והסליחות בינו לבין עצמו מקודם יוה"כ יוה"כ כדי שיכוין מה שהוא מוציא מפיו כיקדוש היום לאלהינו והכל הולך אחר כונות הלב, וצריך לומר נוסח על חטא בסדר תשר"ק ג"כ שהוא בסוד אור חוזר וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל וכ"כ הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י, ובעת הודוי יכה על הלב ממש ואצל רוב בני אדם תמצא הלב תחת הדדים בארבע אצבעות, ויזהר בזה בכל עת שאומר ודוי בכל ימות השנה:

אות יט
יאמרו י"ג מדות במתון וכונה ושברון לב וזה העיקר, ויש חסידים כשאומרים י"ג מידות מונים אותם באצבעותיהם כדרך שעושין באמירת י"א סמנים של הצרי והצפורן ומנהג יפה הוא שבזה תתעורר הכונה, וגם יש בזה חיבוב מצוה:

אות כ
אפילו חל יוה"כ בחול הנהיג עט"ר הרה"ר מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה פה עיר בגדאד לומר את מוספי בלשון רבים, ועיין חק"ל א"ח דף צ"ז מ"ש בזה:

אות כא
ביוה"כ ילמדו ביחזקאל מריש סי' מ' עד סוף ס' מ"ג ששם נבואה שנתנבא יחזקאל הע"ה על בית שלישי ביוה"כ עצמו, דכתיב בראש השנה בעשור לחודש והיינו ראש השנה דיובל, וארז"ל במדרש א"ל הקב"ה ליחזקאל הע"ה ילמדו ישראל נבואה שלך על צורת הבית ומעלה אני עליהם כאלו עוסקים בבניינו ע"כ:

אות כב
ביאור ארים ימינך ואצמח פורקנך הכונה על לידת היחידה למלך המשיח, ומ"ש גלי גבורתך עלן הוא ע"ד מש"ה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, ויש מדקדקים לומר גלי גבורתך ופרוק לן וכן אני נוהג דצריך אדם לפרש דבריו בתחנונים, ע"ד מ"ש מהרח"ו ז"ל במ"ש ותקוה טובה ומ"ש דינן אפיק לנהורא ר"ל בחסד הנקרא אור, ובאמירת עשה למען אברהם אזרח תמימך שאומרים בסליחות יוסיפו ביוה"כ בכל הסליחות שבכל התפילות לומר עשה למען עבדך רבי עקיבא בן יוסף אשר נהרג על קדושת שמך, ויאמר זה קודם שיאמר עשה למען הרוגים ושרופים וכו':

אות כג
אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת אליהו זכור לטוב, וכתב רב יעב"ץ ז"ל ללמוד בר"מ פ' אמור דף צ"ט ע"ב יומא דר"ה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקיהון בהאי עלמא ובעעלמא דאתי, ואח"כ יברך ברכה אחרונה על סעודתו ויקום בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה: