אות א
על הנאת הריח צריך לברך וסמכו זה אקרא בפסוק כל הנשמה תהלל יה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זה הריח, דאע"פ שהגוף נמי נהנה ממנו עכ"ז הנאת הנשמה מן הריח היא יותר מרובה מהנאת הגוף כי הנאת הגוף מסתלקת תיכף ומיד כשיעבור הריח אבל הנאת הנפש מן הריח מתמדת ונשארת כוחה בה, ומטעם זה אין מברכין על הריח ברכה אחרונה מפני כי אצל הגוף הנאה מועטת היא שעוברת ממנו תיכף ודמי לאכילה שאין מברכין עליה ברכה אחרונה אחר העיכול שנתעכלה, ומטעם זה ג"כ אין מברכין שהחיינו על הריח אע"פ שהוא בשמים אשר יתחדשו משנה לשנה, מפני שהנאת הריח אצל הגוף היא הנאה מועטת, ואע"פ שאצל הנפש היא האה מרובה לא שייך לברך שהחיינו בעבור הנאת הנפש כי הנפש נצחית ולא תמות ולא שייך לגבי דידה ברכה של שהחיינו וכנז' בפוסקים ז"ל:

אות ב
אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח, ואם הוא מסופק אם בדבר זה יש ריח טוב או לאו, או אם הוא מסופק בעצמו אם ירגיש בריח כי לפעמים יהיה לאדם חולי נשל"ה ולא ירגיש חוש הריח שלו, הרי זה מריח קודם כדי לידע ואח"כ יברך ויריח כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה וכנז' בחס"ל:

אות ג
יטול הבשמים בידו הימנית ויברך, וכמ"ש לעיל גבי ברכה של אכילה ושתיה שצריך ליטול בימין דבר שהוא מברך עליו, ובספר כ"מ כ"י כתוב טוב שהאדם ירגיל עצמו בכל פעם שיריח לומר בעת שמריח פסוק זה והוא ריח נחוח אשה לה', מפני שבפסוק זה נרמזו כל כוונות של הריח, וירגיל בכך בין בחול בין בשבת:

אות ד
ברכת אכילה ושתיה קודמת לברכת הריח, והיינו דוקא אם שניהם לפניו, אבל אורחים שבאים בבית בעה"ב ומביאים להם מיני בשמים תחלה, ואח"כ מביאים להם משקה או פירות אין צריכין להמתין אלא יברכו תיכף על הבשמים שלפניהם:

אות ה
אם זה שהוא מריח בו הוא עץ או יוצא מן העץ מברך עליו בורא עצי בשמים, ואם הוא עשב מברך עשבי בשמים, ואם אינו לא עץ ולא עשב כמו מיס"ך או עמב,ר וכיוצא מברך מיני בשמים, וכן אם הוא מסופק בו בין עץ לעשב או שיש בו מחלוקת יברך בורא מיני בשמים, כי ברכה זו של מיני בשמים הוא כנגד ברכה של שהכל שאמרנו גבי אכילה: והסימן לידע ולהבחין בין מין עץ לבין מין עשב זה הכלל כל שהקלח שלו קשה ונשאר הקלח משנה לשנה ואין עליו יוצאין משרשיו אלא מגזעו וכ"ש מעציו ה"ז מין עץ לכ"ע ומברך עליו עצי בשמים, וכל שהקלח שלו רך כירק או אפילו שוא קשה אינו נשאר הקלח משנה לשנה ה"ז מין עשב ומברך עשבי, ויש אומרים דאפילו אם הקלח רך אם הוא נשאר משנה לשנה ה"ז מין עץ, וכל כהא דיש מחלוקת יברך מיני בשמים:

אות ו
על הקלאביאינה שקורין בערבי ורד אל קנפי"ל מברכין עצי בשמים, ואע"ג דבספר זכ"ל הביא בשם מעם לועז לברך מיני משום שהוא ספק, הנה זה הגדל פה עירנו בגדא"ד יע"א אין בו ספק יען הקלח שלו קשה ואין העלין יוצאין מן השרשין וגם הוא נשאר משנה לשנה, וכן על קרנפ"ל הבא ממדינת הים יברכו עצי בשמים דכן המנהג פשוט פה עירנו יע"א מזמן עט"ר הרב מו"ר זקני רבינו משה חיים ז"ל כשהיו הולכין קהל רב להשתטח בכל שנה על מצבת יחזקאל הע"ה ששם לא יש הדס ומברכין בהבדלה במוצאי שבת על קרנפ"ל עצ"ב, וכן עשו כשהלכו לברוח בזמן הדבר ותקפ"ץ וזה המנהג ברור ופשוט פה עירנו:

אות ז
על הזא"ר שקורין בערבי קדא"ח הן של אתרוג הן של לימוני"ם הן של נארינ"ג יברך עצי כמ"ש בזכ"ל, ועל הורד שקורין בערבי ראסק"י יברך עצי וכן המנהג פשוט פה עירנו:

אות ח
על מינקש"י שקורין בערבי בנפש"ה יברך מיני משום דיש בזה פלוגתא וכן אנחנו נוהגים פה עירנו לברך על בנפש"ה מיני בפני הספק, אבל על עשב שקורין בערבי ריחא"ן יברך עשבי לכ"ע, ועל הרוד"א שקורין בערבי סדא"ב נמצא פה עירנו בגדא"ד אין בו ריח טוב כלל ואין מברכין עליו כלום, ואם היו מניים של עצי ועשבי מחברים יחד באגודה אחת והריח שלהם יוצא מעורבב משניהם יברך מיני, אבל אם מובדלים באגודה שיוכל לצמצם בחוטמו כל מין בפ"ע יברך על כל מין ברכתו:

אות ט
אם במקום עצי או עשבי או מיני בירך שהכל נהיה בדברו יצא, ואם בירך על עצי ברכת עשבי או במקום עשבי בירך עצי לא יצא, בד"א במין שהוא עשבי לכ"ע ועצי לכ"ע וטעה בהם בעת ברכה, אבל אם היה זה במין שיש דס,ל באותו פרי דברכתו עצי מפני סימן אחד של עצי נמצא, ואנחנו מברכים עליו מיני משום סב"ל דאיכא דס"ל שצריך לברך עשבי הנה אם הטעות של הברכה היה בזה שבירך עליו עצי או בירך עליו עשבי לא יחזור ויברך מיני, משום דלמ"ד זה צריך לברך עצי והוא בירך עצי, או למ"ד זה צריך לברך עשבי והוא בירךעשבי יצא י"ח ואיך יחזור ויברך מיני הא הוי ברכה לבטלה, כיצד יעשה יהרהר ברכה של מיני בלבו ויריח, או יברך מיני בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו ועיין חיי אדם:

אות י
אם יש לפניו מין עץ בודאי ועוד יש מין שההוא ספק עצי ספק עשבי יברך על הספק תחלה ברכת מיני, ואח"כ יברך עצי על עץ ודאי, ואם יש לפניו מין עץ ודאי ומין עשבי ודאי ויש עוד ג"כ מין אחר שההוא ספק עצי ספק עשבי אם הוא בחול יברך על הודאין ויכוין לפטור את מין שהוא ספק, ואם בשבת יברך על מיןהספק ברכת מיני תחילת הכל ואח"כ יברך עצי על עץ דודאי ויברך עשבי על עשב הודאי וכאשר כתבתי לעיל בפרשת פנחס גבי ברכת האכילה יע"ש:

אות יא
אם שלק הבשמים והוציא השמן מהם כדרך שמוציאן שכר מן התמרים וכיוצא, מברך על היוצא ברכה כיוצא בהם שאם הבשמים הם מין עץ יברך עצי ואם עשב יברך שבי, ושמן אפרסמון מפני שגדל בא"י קבעו לו ברכה בפ"ע לברך בורא שמן ערב:

אות יב
מברכים על המוגמר דהיינו בשמים שעושים על הגחלים להריח בהם משיעלה קיטור עשנו, אבל לא יברך קודם שיעלה קיטר עשנו וגם בזה הברכה כפי הבשמים אם מין עץ עצי ואם מין עשב עשבי, בד"א המוגמר שעושין להריח אבל מה שעושין לגמר בו הכלים אין מברכין עליו כיון דאין עשוי להריח בעצמו אלא כדי ליתן ריח בכלים, וכן ה"ה מה שעושין לרפואה דאין לברך, וה"ה נמי דאין לברך על בשמים שנכנס בהם לבית הכסא או שהובאו להעביר הסרחון או להעביר זוהמת הידים:

אות יג
בשמים שמונחים בחדר לסחורה אפילו כשנכנס שם נכנס להריח אין מברך, ורק אם נוטלן בידו יברך עליהם, מיהו אם נכנס לחנות של בשמים ונתכוון להריח מברך משום דבחנות חשיבי עומדין להריח דניחא ליה לבעל החנות שיריחו בני אדם ויקנו ממנו:

אות יד
ריח שאין לו עיקר כגון שהיו בשמים מונחים בכלי וקלט הכלי את הריח ונשה בו ריח טוב כיון דאין ממשות של בשמים בכלי לא יברך, וה"ה אם קלטו אצבעותיו ריח טוב דלא יברך:

אות טו:
כל פרי הראוי לאכילה ויש בו ריח טוב אם נוטלו להריח בו, או אפי' נוטלו להריח בו ולאכלו מברך הנותן ריח טוב בפירות, וי"א אם הפרי עומד לאכילה והובא לפניו לאכלו שאם לא היה רוצה לאכלו לא היה מביאו כדי להריח אין לברך עליו כשהוא מריח ויש לחוש לדבריהם משום סב"ל ואין לברך אלא דוקא אם מביאו לפניו כדי להריח בו דוקא, וכן המנהג פשוט פה עירנו כאשר מביאים לפניהם פירות שיש בהם ריח טוב לאכילה אין מריחים בהם כדי שלא יברכו על הריח, ולפ"ז אדם חולה וכיוצא שמביאים לו פרי שיש בו ריח טוב להריח דוקא ולא לאכלו צריך לברך לכ"ע כי זה הוא דינא בגמרא בברכות דף מ"ג, וכאשר העליתי בסה"ק רב פעלים מיהו כתבתי שם שאנשי מעשהה נמנעים מלהריח בשום פעם בפרי אפילו אין רוצים לאכלו אלא רק להריח, מפני שיש פלוגתא בנוסח הברכה כי מר"ן ז"ל בש"ע ודעמיה ס"ל לברך הנותן ריח טוב בפירות, אך אליה רבא סק"ה הביא הנוסח מספרי הראשונים ז"ל לברך אשר נתן ריח טוב בפירות, ויש סוברים דאיכא קפידא בין תרי לישני הנז' - ואין משמעותם עולה בענין אחד, לפיכך מושכין עצמן מלהריח בשום פרי בשביל המבוכה שיש בנוסח הברכה.