אות א
צריך לערב בפת ותבשיל, ושיעור הפת י"ח דרה"ם, ושיעור התבשיל תשעה דרה"ם, ופחות מזה אינו מועיל, והתבשיל טוב לעשותו ביצים שלוקים קשים דאלו מתקיימים במקומות אלו שהם חים, אבל הבשר לא יתקיים בזמן החום שני לילות ושני ימים דאם חל יו"ט בחמישי וששי צריך שתשאר חתיכת הבשר ב' ימים וני לילות דהיינו עד ליל שבת, ולכן טוב לעשות מבצים שלוקים כי אלו יתקיימו ולא יתקלקלו:

אות ב
נוטל העירוב בידו ומברך אקב"ו על מצות עירוב, בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולתקוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיו"ט לשבת, והשוחט טוב להוסיף תיבת ולמשחט, ואם לא הוסיף לית לן בה דנכלל זהה בכלל כל צרכנא וכמ"ש הגאון ר"ז ז"ל, וממצוה לאכול העירוב בסעודת שבת:

אות ג
צריך לשמור עירובו שלא יאבד, ושלא יאכלו אותו עד ליל שבת אחר חשיכה, ואם אירע לו כך או ששכח ושגג ולא הניח עירוב פה עירנו יע"א יסמוך על עירוב שלי, כי אנכי הצעיר מזכה ומערב בעד כל השוגגין והאנוסין ואותם שיתאבד עירובם קודם שבת:

אות ד
אם בערב יו"ט שכח ולא הניח עירוב והתפלל ערבית, או שאמר ברכו ונזכר, אע"פ שעדיין הוא יום לא יני עירוב אלא יסמוך על שלי:

אות ה
אם חל יו"ט בחמישי ושישי אע"פ שעשה עירוב ומבשל ביום שישי לצורך שבת, עכ"ז אסור לבשל ביום חמישי שוא יום ראשון לצורך השבת:

אות ו
אם יש שלש וארבע בעלי בתים דרים בחצר אחת, ויש בהם נשים או אנשים שאינם יודעים לערב, ורק יש שם אחד שיודעע לערב יביאו כולם את העירוב לאותו האחד מן הדרים שם שיודע לערב, ויאחוז הכל בידו ויאמר יהא שרי לנא ולכל הדרים בחצר הזה:

אות ז
בעה"ב עם הארץ שאינו יודע לומר נוסח העירוב, וכן אשה אלמנה ובניה קטנים שאינה יודעת לומר נוסח העירוב, כתב הגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"א דף צ"ד מנהג עיר קדשינו ירושלים תוב"ב לשוח הב"ד זוגא דרבנן ויסבבו ויעשו עירובי תבשילין לאלמנות ולכל מי שלא ידע, ויקחו מאתם בכל בית פת ותבשיל, וכה יאמרו בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית הה ולכל בני ביתו לאפויי ולבשולי וכו', וזהו בתורת שליחות יע"ש: ולענין הברכה אם יודע זה העם ההארץ או האשה לברך, ורק נוסח העירוב אינם יודעים, העליתי בתשובה בסה"ק רב פעלים בדין חנוכה שיוכל לברך החולה בהיותו במטה ואחר ידליק בפניו בחדרו ושם האתי דברי הרב חק"ל אות יו"ד ח"ב סי' ח' בדף ל"א, ומח"א בספרו חקת הפסח סי' תל"ב על דברי רש"ל ז"ל, והגם דהבאתי שם דברי הרב בית דוד ז"ל בהלכות ר"ה סי' שצ"ג שכתב שלא יהיה אחד עושה ואחד מברך עכ"ז העלתי בדין חנוכה הנז' שיהיה בעה"ב שהוא חולה מברך ושלוחו מדליק, וה"ה לענין זה יכול זה עם הארץ לברך ושלוחו שעומד אצלו אומר תכף נוסח העירוב:

אות ח
צריך להקדים צרכי שבת מבעוד יום שיהיה שהות ביום שאם היו מזדמנים לו אורחים שלא אכלו היו אוכלים ונהנים בו ביום קודם בין השמשות ממלאכתו שעשה, וכמ"ש הגאון רבינו זלמן ז"ל בש"ע: