בן איש חי הלכות - א

הלכות שנה ראשונה

פרשת נצבים

פתיחה
אם עברתם על עשרת הדברות שמרו שבת ואסלח לכם ע"כ, ועד ארז"ל אמרה שבת לני הקב"ה לכל הימים נתת בן זוג ולי לא נתת, אמר לה ישראל יהיו בן זוגך ע"כ יש קורבה גדולה לישראל עם השבת, ברם ודאי אין קורבה זו נוהגת בינהם אא"כ יהיו ישראל שומרים השבת כהלכתו במחשבה ודבור ומעשה, דאע"פ שארז"ל דבור אסור הרהור מותר אין קדושתו של שבת שלימה אא"כ יזהר בו גם בהרהור וכמ"ש בש"ע וכנז' בפוסקים ז"ל וז"ש כי קרוב אליך הדבר מאד זה השבת המכונה בשם דבר וכל זה הוא כאשר בפיך ובלבבך לעשותו דלא סגי בשמירתו במעשה בלבד, אלא צריך בדבור שבפה ובהרהור הלב ג"כ, ואז אתם תהיו בן זוג לשבת, או יובן בס"ד דאיתא באותיות דרבי עקיבא אין דבר אלא לשון מצוה שנאמר כי דבר ה' בזה ע"ש וידוע דרמ"ח עשה ושס"ה ל"ת הם מכוונים כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שכל אבר וגיד של האדם אחוז במצוה אחת ודבוק בה, אך מקשים והלא א"א לאדם אחד לקיים כל תרי"ג מצות ונמצא שהוא חסר באיביו ומתרצים דנשלם בתרי"ג מצות ע"י הדיבור דקורא בהם כאלו קיים וגם במחשבה שמחשב אימתיתבא לידי מצוה פ' ואקיימנה, וז"ש כי קרוב אליך הדבר הם תרי"ג מצות כי המצוה מכונית בשם דבר ואף על פי שאי אפשר שתבא לידי מעשה בהם, והיינו כי בפיך בדיבור ובלבבך במחשבה נחשב לך לעשותו ר"ל כאלו עשיתו או יובן בס"ד דאיתא באותיות דרבי עקיבא אין דבר אלא רפואה שנאמר ישלח דברו וירפאם, וידוע דהתשובה היא רפואה לאולם שנאמר ארפא משובתם, ועיקר התשובה שתרפא את האדם היא אשר תהיה בפה ובלב יחדיו וז"ש כי קרוב אליך הדבר הוא רפואת התשובה ע"י שבפיך ובלבבך לעשותו או יובן בס"ד פה לב במילואם כזה פ"ה ה"י למ"ד בי"ת עולים מספר תוקף לרמוז תוקף האדם, ע"י התחברות הפה והלב ביחד, ולכן מספר הנז' עולה מספר קדושה העליונה שע"י שלימות פה ולב יחדיו יזכה האדם לקדושה עליונה:
גם פה לב במילואם הוא מספר שופר לרמוז דהתעוררות התשובה הרמוזה בשופר כמ"ש רז"ל שופר שפרו מעשיכם צריכה להיות שלימה בפה ובלב ביחד ולא תהיה בפה דוקא והנה ידוע דכל ענייני השופר רומזים לתשובה לכן ארז"ל מצותו בשל איל ופירשו בו לרמוז שצריך לעשות תשובה בעודו בתוקף החומר, ולכך שופר מספר תוק"ף, גם צריך שיהיה השופר כפוף רמז לבע"ת שיהי לבו כפוף ונכנע, וכאשר האריך הגאון השל"ה ז"ל ברמזי השופר על עניני התשובה:
ומה שתוקעין תקיעה ושברים ותרועה ותקיעה בסדר זה תחלה, היינו כי התקיעה רומזת לשמחה וטובה, ושברים ותרועה רומזים לצער ויסורין כי זה ילולי יליל וזה גנוחי גנח, ולכך אין עושין תקיעה ושברים במשך אחד ונשימה אחת וכנז' בספר הלובש ז"ל מפני שזו רומזת לשמחה וזו להפך ואין לערבם יחד, והנה ידוע המעשה באותו שעשה טבעת וכתב עליה גם זה יעבר, ואם הוא בצער אז יראנה ויתנחם, ואם הוא בטובה יראנה ולא יבא להתגאות בטובו ועשרו כי יחשוב שגם זה יעבור ואין לו קיום וכן כאן תוקעים אחר תקיעה הרומזת לטובה ושמחה שברים שהם רומזים לצער ויסורים, לרמוז לאדם שלא יתגאה בטובתו ויגבה לבו כי צריך לחשוב אחר שמחה יבא לתוגה, ותקועים אחר התרועה הרומזת לצער ויסורין עוד הפעם תקיעה הרומזת לטובה, לרמוז אם עומד בצער אל יתייאש מן הרחמים אלא יחשוב סוף הכבוד לבא ויראה ימי טובה ושמחה, גם התקיעה הרומזת לטובה היא ארוכה במשך אחד, לרמוז הטוב יבא לתי הדרגות במשך אחד, אך שברים כוחות קצרים לרמוז שהצער יבא מעט מעט, וכמ"ש ע"פ ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה שיחלק עת אחד גדול של צרה לעתות קטנים כדי שיסבלם האדם ולא ימות:
והנה תמונת השופר הרומז בו התעוררות התשובה הוא צד אחד רחב וצד אחד קצר והאדם צריך לתקוע בצד הקצר ונמצא שמקום תפיסתו בשופר מתרחב והולך, לרמוז כי בע"ת צריך להיות מוסיף והולך בעבודת השם, ע"ד שארז"ל ת"ח כל זמן שמזקינין דעתם מתוספת עליהם, גם רמוז בזה התמונה שצידו אחד קצר וצידו אחד רחב ותוקע בצד הקצר לרמוז כי אות של התשובה שהיא אות ה' יש לה שני פתחים א' רחב ואחד קצר ובע"ת ליעול בקצר דבזה מסתייעא מלתא וכנז' בגמרא, או יובן נרמז בתמונה זו שהקצר למטה והרחב למעלה דבע"ת בדברים של מטה דהם שייכים להנאת עוה"ז יקצר ויקמץ בהם, אבל דברים השייכים למעלה שהם ענינים הנפשיים יתנהג בהרחבה ורבוי:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד בתמונת השופר ע"פ המעשה דריב"ח הנז' בגמרא דערובין דף נ"ג ע"ב, א"ר יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה ותינוק ותינוקת, אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת עשתה לי פולין ביום הראשון אכלתים ולא שיירתי מהם כלום, ביום שני לא שיירתי כלום, ביום שלישי הקדיחתן במלח כיון שטעמתי משכתי ידי מהן, א"ל רבי מפני מה אינך סועד אמרתי לה כבר סעדתי מבע"י אמרה לי היה לך למשוך ידיך מן הפת אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים, ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באלפס אבל משירין פאה בקערה, תינוקת מה היא פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה לא דרך כבושה היא, אמר לסטים שכמותך כשוה, תינוק מאי היא פעם א' הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמתי לו באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אות גנות ופרדסים חזרתי לאחורי אמרתי לו ני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ואל אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם ע"כ, ופירש הגאון חיד"א ז"ל בפ"ע שמעשיות אלו לא היו ממש אלא ריב"ח נקיט הכי בדרך משל ללמד בזה תוכחות מוסר, דנודע ימי אדם חלוקים לשלשה זמנים שהם ימי עליה וימי עמידה וימי ירידה, והאדם בשני הפרקים שהם עליה ועמידה נמשך אחר חומר עוה"ז וממלא תאותו בהבלי עוה"ז ותענוגיו ולא יפנה לעסק עוה"ב, ורק ביי הירידה שתש כוחו אז הוא פורש לעשות לו דרך תשובה, וז"ש נתארחתי אצל אכסניא היא עוה"ז, עשתה לי פולין אותיות פלוני, שהמינתו לתאוות החור העכור של היצה"ר הנמשך מן פלוני ויום ראשוןן שהוא מן העליה אכל מהנאות ותענוג עוה"ז ולא שייר מן הזמן כלום לצורך עוה"ב, ויום שני הוא זמן העמיד ג"כ עשה כך, אך יום שלישי שהוא זמן הירידה הקדיחתן במלח שלא נשאר בו כח לתענוג עוה"ז והקיפוהו מכאובים בגופו וכוחות אבריו מכל צד ואז כיון שבא לטטעום בע"כ משך ידו מהתענוגים ואז התחי לוב בתשובה, ובאה הנשמה לעורר אותו בתשובה ביותר שמצאה מקום לדדבר אתו דרים המתיישבם על הלב, וכדי להכנס עמו בדברים לעורר אותו בתובה אמרה לו בתחילה מ"מ אינך סועד היום בתענוגי עוה"ז כאשר היית נוהג בזמנים הראשונים והשיב כבר סעדתי באותם הזמנים שנתמלא הכרס זיני בישי ועד מתי יהיה זה, ואמרה הנשמה היה לך למשוך ידיך מן הפת, כלומר אם את מעשיך הראשונים אתה זוכר ומתחרט עליהם לא די לך בזה שאתה מושך ידי רק מן התענוגים, אלא צריך סגופים ותעניות שתמשוך ידיך גם מן הפת שהוא צורך גדול לקיום הגוף, ואמרה לו שמא לא הנחת לעהו"ב בימים שעברו, ולא כך אמרו חכמים אין משיירין פאה באלפס רמז לזמן המיוחד לעסק התורה שהיא אל"ף ס' ר"ל לימוד ס' מסכתות אין משיירין ממנו פאה לצורך עוה"ז, אבל משיירין פאה בקערה ר"ל מזמן המיוחד לעסק עוה"ז שנדמית לקערה והיא חיי שעה גי' קערה משיירן ממנו פאה לעסק עוה"ב שיחטוף מזמן זה לקדשו בקדושת התור,ה ואיך אתה כל ימי הראשונם אבדת כל זמנך כוו בהבלי עוה"ז:
ומעשה התינוקת מוסר לילדי הזמן שעושין דברים נגד דין תורה, ואם יאמר להם החכם שזה אסור יאמר וכן הוא מנהג העום, וראוי להשיב להם לסטים כמותם כבשוה לדרך זו, שאותם שנהגו בכך הם היו גוזלים להקב"ה לעבור על דת. ועי"כ הקליפה יונקת משפע הקדוש ואין גזלה גדולה מזו:
ומעשה התינוק רמז ליצה"ט שנקרא ילד מסכן וחכם, אמר ללו באיזה דרך נלך לעיר האלהים היא גן עדן ואמר זו קצרה וארוכה ר"ל דרך הרשעים שמראה להם היצה"ר דרך קצרה בעוה"ז שיאן בה טרחא בעבודת השם, אך ארוכה מצד עוה"ב כי לא במותו יקח מקומו הראוי לו בג"ע אלא צריך לחזור בגלגולים רבים וגם לידון בגיהנו שנים רבים עד יהי ראוי לבא אל מקומו בג"ע, אך דרך הצדיקים שעוסקים ועמלים בעוה"ז בתורה ובמצות ומע"ט היא ארוכה וקצרה, כי בעוה"ז ארוכה שיש טורח ויגיעה רבה לגוף, אמנם מצד עוה"ב היא קצרה כי אחר שנפטר מעוה"ז ילך תכף ומיד לעיר אלהים לאור באור החיים עכת"ד ע":
נמצא החוטא הולך בדרך קצרה וארוכה, שהוא נמשך אחר הנאת החור הנראית לעינים ואינו מביט בתכלית, ולכן השופר שבא לעורר החוטאין בתשובה צריך התוקע לתקוע בצד הקצר כדי שיהיה הקול הולך תחלה בקצרה ואח"כ בארוכה, יען כי הוא בא לעורר לבבות החוטאים שהם הולכיםבקצרה וארוכה, אבל הצדיקים שהולכים בארוכה וקצרה אין צריך לעורר אותם בשופר:
ומה שמצינו בהלכות השופר דאינו כשר אא"כ הוא שפופרת שיש בתוכו זכרות מתחלת ברייתו, אבלל אם לקח הזכרות שבו וחקק בתוכ ועשאה שפופרת בידי אדם ה"ז פסול, כל זה הוא רמז למשל אמור במעשה התינוק שבני אדם עושים משים אסורים כפי ד"ת וטוענים שהוא מנהג, ובאמת אם המנהג הוא יש לו היתר ע"פ תורת ה' ה"ז מנהג טוב ויש לקיימו דנמצא דרך זה פתוח בידי שמים, אבל אם המנהג הוא הפך תורת ה' ורק תוח דרך זה בידי אדם שהתירו לעצמם דבר זה הרי מנה זה הוא אותיות גהינם ואסור ללכת בדרך זה, וכמו כן דבר זה דהשפור הוא לשון שפופרת ולא הוכשר להוי בו הקול אא"כ שפופרת זו היא פתוחה בידי שמים, אבל אם אדם עשה שפופרת בעצמו שחפר הזכרות ועשאו שופר ה"ז פסול:
ומה שארז"ל בשיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא רמז למסור הרמוז במעשה האשה הנז"ל דהוכיחה הנשמה לאדם על אאשר איבד כל זמנו בהבלי עוה"ז ולא שייר פאה בימי העליה והעמידה לצורך עוה"ב, דהא ודאי אין האדם יכול לעסוק בתורה כל הימים וכל הלילות, כי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם דמוכרח לעסוק בעסקי עוה"ז, אך צריך שיקבע עתים לתורה ועת לעסק עוה"ז באופן שהוא יאחז דרך התשובה תמיד כל הימים בידו ויראה לכאן ולכאן, כלור יראה איזה שעות מן היום בעסק עוה"ז להביא טרף בני ביתו, ואיזה שעות מן היום ומן הלילה בעסק התורה ודרך התשובה יאחזנו בידו ולא ירפה ממנו, וזהו הרמז בשיעור השופר הרומז לתשובה שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד בדין שיעור השופר הנז' שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, רמזו כאן חז"ל בזה שגם בתשובה צריך שילך אדם במידת המצוע כי זה כלל גדול הן בענייני הגשמיות וגופניות הן בענייני הרוחניות והנפשיות, וכמ"ש בספר בן המלך והנזיר מלך אחד היה עומד לפני רבו בשעת מותו ויאמר לו הריני וצווני, א"ל השמר שלא תהיה לח ותתעצר לא יבש ותשבר, לא מתוק וותמצץ, לא מר ותמאס ע"כ ע"ש, ופרשתי הכוונה שעשה לו שני חלוקות הא' כנגד עניינים הנפשיים באומרו לא תהיה לח ותתעצר שאם האדם ירצה לעשות תשובה באון שירבה בתעניות וסגופים יותר ממה שמזגו סובל אז זה ודאי מריק כל כוחו מגופו וימות ואין חפץ לה' בזה, ולז"א לא תהיה לח ותתעצר שיעצרו התעניות וסגופים כל כח וליחות שבגופך שאז יתרוקן גופך ותמות, וגם לא תהיה יבש ותשבר ר"ל שלא תקשה לבך כעץ יבש לא תכנע ולא תשוב שאז תשבר בעונותיך כמ"ש ומקשה לבו יפול ברעה, וחזר וא"ל חלוקה הב' כנגד עניינים הגופניים שלא תהיה מתוק להרבות מתנות ולהנות בני אדם יותר מדאי ואז תמצץ שיקפצו עליך בני אדם ויכלו ממונך ותשאר ריקם ובזה לא חפץ ה', וגם לא מר ותמאס שלא תהיה קמצן וכילי מאד שאז תמאס במשים ובארץ, ומאחר שגם דרך התשובה צריך האדם ללכת בו באופן המיצוע לכן אמרו השופר הרומז לתשובה יאחזו באחיזת המיצוע שיהיה נראה לכאן ולכאן באחיזתו בו:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, דאותיות שקודם שופר הם אותיות עקרה ואחר שופר תשצ"ז שהוא מספר שכרך הרבה מאד, רמז שהחוטא קודם התשובה היתה נשמתו עקרה שאין לה בנים אלו מצות ומע"ט כמ"ש ע"פ אלה תולדות נח נח, ואחר שעשה תשובה שאז הפך הזדונות לזכיות נאמר לו שכרך הרבה מאד שיש לו שכר עצום מזה שבמקו שבע"ת עומדין אין צ"ג יכולים לעמוד, וז"ש יאחז השופר בידו ויראה לכאן לכאן, ר"ל יראה אותיות שקודם השופר ואותיות שאחר השופר וילמוד מזה מוסר גדול, גם יראה קודם שופר יש מספר שע"ה שהוא מספר כלל ופרט, רמז שהשב יביט בתשובתו על הפרט מה שעשה בעצמו, וגם על הכלל מה שנעשה בכללות ישראל כי ישראל ערבים זל"ז, ואחר שופר תשצ"ז שהוא מספר ישוב הדעת רמז לתיקון עון שז"ל שהוא תיקון הדעת בסוד אין קשוי אלא לדעת, ולז"א רז"ל אין ב"ד בא אלא בהסח הדעת:
או יובן בס"ד יראה לכאן ולכאן ע"ד מ"ש רבינו מהר"מ אלשי"ך ז"ל בפרשה זו, דחסיד אחד היה מכבד כל אדם הגדול ממנו בשנים באומרו זה עשה מצות יותר ממני והגדול ממנו בחכמה אומר ודאי זה חייב אני לדו, והקטןן ממנו בשנים אור זה לא עשה עונות כמוני, והקטן ממנו בחכמה אומר זה לא יתחייב על עונותיו כמוני דנידון כשוגג לגבי דידי ע"ש, ומזאת העצה ג"כ יש תועלת להיות מתקנא מן בני אדם במצות ויראה עצמו שפל מכולם, וזהו יראה לכאן ולכאן בהגדולים ממנו בשנים ובקטנים ממנו, גם נ"ל יראה לכאן ולכאן בעבירות שבין אדם למקום ובעבירות שבין אדם לחבירו, גם נ"ל בס"ד ע"ד שאמר התנא דע מאין באת ולאן אתה הולך, כי בשתי ראיות אלו יקנה האדם הכנעה ושפלות לעצמו, וקבלת התשובה תלויה בהכנעת הלב דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה, וכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:
ולכן תיקנו להתענות ערב ר"ה כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה בהכנעה ושברון לב כי התענית עושה הכנעה בלב האדם, ורוב ציבור נהגו בתענית זה של ערב ר"ה ואין בזה יוהרא אם יכירו בו אחרים שהוא מתענה, ויש סמך לתענית זה ממדרש תנחומא כמבואר בלבוש ז"ל, ולכן טוב שכל אדם ינהוג בתענית זה חוץ מחלוש הרבה וזקן וקטן:

אות א
מי שלא ישן בליל ערב ר"ה יכול לאכול עד עמוד השחר, אבל מי שישן לא יאכל אחר שינה, ורק משקה של קהוו"א מותר קודם עמוד השחר:

אות ב
אין תוקעין בערב ר"ה לא ביום ולא בלילה אפילו בביתו, ואם התוקע של הקהל רוצה להרגיל עצמו וצריך הוא לכך יתקע בחדר סגור או בבור, ואין נופלים ע"פ בערב ר"ה, אבל במנחה שלפניו נופלים ואומרים ודוי דהא בליל ער"ה אומרים ודוי וסליחות ונוהגים לילך בער"ה על הקברות ולומר בקשות שם, ואל ישים מגמתו נגד המתים אלא יתפלל להשי"ת שיתן לו רחמים בזכותם, ויכול להשתטח על קבר הצדיק ויאמר הריני מבקש מנפש הצדיק הקבור פה שתתפלל עלי לפני הקב"ה כו"כ, ויזהרו בתפלת מנחה של ער"ה כי היא תפלה האחרונה:

אות ג
מסתפרין בער"ה, וטוב להזהר לסתפר קודם חצות, ובעת שמסתפר יכוין להעביר כוחות הדינין, ולקיים מצות הפאות ולובשים לנים בר"ה באמונתינו ובטחונינו בחסדי השי"ת, והוא ע"פ מ"ש רז"ל במדרש וכנז' בלבוש ז"ל, ונוהגין לטבול בער"ה משום קרי דאפשר שיצא ממנו איזה טיפה בהשתנה ולאו אדעתיה, וגם משום טומאה דתשמיש המטה, וגם כדי לקבל הארת קדושת יו"ט של ר"ה לחיים טובים ולשלום, לכן טבילה ראשונה יכוין בה בשביל טהרה, ושניה יכוין בה לתיקון הכעס, ושלישית למתק הדין והגבורה בחסדים, ורביעית לפשוט מעליו בגדי החול, ויכוין בזה ג"כ תכלה שנה וקללותיה, וחמישית לקבל עליו הארת קדושת יום הזכרון ויכוין בזה תחל שנה וברכותיה וגם נשים יהיו זהירים לטבול בער"ה ואפילו הבתולות, וצריכין לסרוק שערות ראשם תחלה משום חציצה, וכן יבדקו גופם משאר דברים החוצצין, ורק אין צריכין להסיר שער בית השחי ובית הערוה ועיין במטה אפרים: אם האיש אנוס שלא יוכל לטבול, ישפוך על גופו תשעה קבין מים בהיותו עומד ערום ויבא אדם אחד וישפוך עליו המים מראשו ועד רגליו, ותשעה קבין אלו הם כל קב הוא תל"ב דרהם , כי כל קב הוא ארבעה לוגין וכל לוג הוא ק"ח דרה"ם וכנז' בבית דוד דף קל"ו, ואם אין לו כלי אחד שיכיל כל תשעה קבין יחלקם בשנים או שלש כלים אבל יותר משלשה כלים אין מצטרפין, ויזהר לשפוך השני קודם סיום קלוח הראשון וכן יעשה בשלישי, וכנז' במשנה פ"ג דמקואות ועיין ש"ע הגאון ר"ז סי' תר"ו ומ"ש בט"ז סי' פ"ח הוא ט"ס, ואם גם זה אינו יכול לעשות טוב שיטול ידיו ארבעים פעמים, וכך הסדר יערה תחלה על יד ימין פ"א ויכוין באות ראשונה של שם ע"ב, וכן פ"א על יד שמאל ויכוין ג"כ באות ראשונה של שם ע"ב, ועוד יערב פ"ב על ימין ויכוין באות שניה דשם ע"ב, וכן פ"ב על שמאל ויכוין באות שניה וכן עז"ה עד עשרה פעמים ויחור ויערה עשרה פעמים בזא"ז על ימין ויכוין בכל פעם באות אחת דעשרה אותיות שם ע"ב ויערה אח"כ עשרה פעמים בזא"ז על שמאל ויכוין בהם בעשרה אותיות שם ע"ב על הסדר נמצא סך הכל ארעים פעמים וכנז' בספר אמל"י ניניו בקונטרס ש"א יע"ש:

אות ד
יהיה רגיל לאכול בר"ה בשתי הלילות על שלחנו בסדר זה, תחלה תמרים ויברך בפ"ע ויאכל תמרה אחת, ואח"כ יאמר יה"ר שיתמו אויבנו וכו', ויאכל תמרה הב', ויכוין בבקשה זו על אויבים התחתונים, ואח"כ יאכל רובי"א והוא מה שקורין בלשון ערבי לובי"א ויאמר יה"ר שירבו זכיותנו, ולפי מ"ש הגאון מג"א ז"ל שיבקש גם לפי המשמעות הנראה מלשון המדינה, על כן אנחנו אנשי בגדא"ד שקורין אותה לובי"א צריך לומר שירבו זכיותו ותלבבנו, וכאשר נוהגים לור בקרא שתי בקשת שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו שהוא משמעות קריעה על שם קר"ע, וכן הענין ברובי"א לפי לשון מדינתינו, ואחר רובי"א יאכל כרתי ויאמר שיכרתו אויבנו ושונאינו, ויכוין בזה על כוחות הרעות שנבראו מהעונות של אדם ומנצוצי קרי אשר עליהם מכוונים בק"ש שעל המטה ועליהם נאמר אויבי איש אנשי ביתו, ואחר כרתי יאכל סלקא ויאמר שיסתלקו אויבינו וכו' ויכוין בזה על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה, ואח"כ יאכל "קרא" ויאמר שתקרע רוע גזר דיננו (ויכוין בשם קר"ע) ויקראו לפניך זכיותנו, ואח"כ יאכל רמון מתוק ויאמר שנהיה מלאים מצות כרמון, ואח"כ יאכל תפוח מבושל בסוכ,ר ויאמר יה"ר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואין אומרים כדבש, וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאין תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונ"ל בס"ד טעם לתפוח בליל ר"ה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי מוני לכל השנה כולה, ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר ע"פ מ,ש בזוה"ק פ' שמיני דף מ' בפסוק רפדוני בתפוחים, תפוח אפיק חמרא ומכוין רעותא דלא יזיק חמרא, והיינו דאוכלין תפוח אחר יין כדי שלא יזיק להם היין, ולכן מנהג בני אדם לתת תפוח לתוך כוס היין וכמ"ש בספרים, וידוע שהיין הם גבורות ונמצא התפוח הוא מבסם הגבורות, ועתה בר"ה כל מגמתינו הוא לבסם ולמתק הגבורות לכך אוכלין תפוח, ועוד נ"ל בס"ד טעם אחר דאיתא בזוה"ק כל הפירות שורשם במלכות ורק התפוח שורשו בדוכרא שה"ס תפארת וכמ"ש הקדמה זו במ"א, וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דחדשי הקיץ הם בנוקבא שה,ס המלכות מניסן ועד תשרי, וחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם בדוכרא שה"ס התפארת, ולכן בליל ר"ה שהוא התחלת חדשי הדוכרא אוכלין תפוח ששרשו בדוכרא:
ואחר התפוח נוהגין לאכול ראש כבש, ומבקשים יה"ר שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליהם השלום, ואם לא היה יכול להביא ראש כבש לא יביא ראש של עז כי הוא דינא קשיא כנז' בזוה"ק פרשת שמיני דף מ"א ע"ב ועיין עוד בזוהר חדש סדר תולדות, ולכן טוב שלא יגדל אדם עז בתוך ביתו ולפחות יזהר בזה בר"ה ושאר עי,ת שלא ימצא בביתו עז, ועל כן לא יביא לפניו בר"ה ראש עז דאם לא נמצא לו ראש כבש יביא של עוף, וצריך שיביאו מבושל ולכך ינקוב ראש הגלגולת שלו וימלחנו ויבשלנו, וראש עוף זכר הוא יותר טוב מראש עוף נקבה לסימנא טבא, וכשמביא ראש עוף לא יאמר בבקשה אלא רק שנהיה לראש ולא לזנב, אבל אין אומרים ותזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו אלא בראש כבש, ויש עושין סדר הנז"ל במאכלים הנז"ל גם ביום ר"ה בשחרית וכנז' במטה אפרים, וכן אנחנו נוהגים בביתנו להביא כל הנז"ל על השלחן גם ביום:

אות ה
לא יאכלו בר"ה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ, וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, וכתב במטה אפרים דה"ה שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו, ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו, וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, דפסוק זה נאמר על יום ר"ה כידוע:

אות ו
יזהר שלא יכעוס, דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ר"ה אינו סימן טוב לאדם, והאשה צריכה להיות זריזה לערוך השלחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבית הכנסת כדי שבבואו ימצא השלחן ערוך והוא לסימן טוב, אם אם נזדמן שבא ולא ראה השלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ויכעס דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב:

אות ז
קודם קדוש ישב במושבו על מטה מוצעת ויאמר פתיחת אליהו זכור לטוב עד קום ר"ש ויתחדשון וכו', אח"כ יאמר פסוק ונח מצא חן בעיני ה' י,ב פעמים, ואח"כ פסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו' י"ב פעמים, ואח"כ פסוק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור יו"ד פעמים, ואח"כ פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שבעה עשר פעמים ואח"כ ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכו' עשרה פעמים, ויאמר תחל שנה וברכותיה ויעמוד לקדש:

אות ח
בקדוש בשתי הלילות יברך שהחיינו, ואם נזדמן לו פרי חדש יניחנו לפניו על השלחן בליל שני כשמברך שהחיינו ויכוין עליו, אך אין צריך להקפיד לחזור על דבר זה, וכל סדר ליל א' יעשה בליל ב', ויללמוד על השלחן בשתי הלילות משנה מסכת ר"ה ויכוין כנגד שם אדנ"י, אך יזהר ללמוד אותה בנעימה, ונוהגין ללמוד גם לשון זוה"ק הנדפס במחזורים:

אות ט
אם חל טבילת מצוה בליל ר"ה ישמש ויטבול בבוקר, והמתחסד לדחות התשמיש של טבילת מצוה ה"ז חסידות של שטות ואפילו אם אינה טבילה של מצוה אם רואה שנתעוררה תאותו הרבה על אשתו ישמש ויטבול בבוקר כדי שלא יבא ח"ו לידי טומאת קרי, וכל אינש ידע בנפשיה:

אות י
שני ימים של ר"ה קדושה אחת הן, וביצה שנולדה בזה אסורה בזה, וכן הניצוד או נתלש בזה אסור בזה, ואם ר"ה חל ביום ה"ו אסור גם בשבת שאחריהם, וספק נולד בערב ר"ה ספק ביום ר"ה ה"ז אסור:

אות יא
אין ישנים ביום ר"ה, וצריך להזהר שיתעורר משינתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום, יתאפק וישן אחר חצות היום:

אות יב
סדר התשליך עושין אפילו חל ר"ה בשבת וכן נמצא כתוב בכתיבת יד הרב מוהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל, ואם נאנס ולא עשה התשלי ביום ראשון, יעשה ביום השני אחר מוסף, כן מצאתי כתוב בספר תורה לשמה כ"י:

אות יג
בר"ה אין אומרים מחול וסלח לעונותינו, וצריכין להזהר בבקשה שאומרים קודם תהלים ואחר תהלים לדלג לשונות אלו, ואע"ג דכתב בזוה"ק אסור לפרשא חטאיון בהאי יומא, היינו דוקא בקול רם אבל בלחש בעת תקיעת שופר דמיושב כששוהה התוקע בין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת יתודה בלחש על חטאיו בפרטות, ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל מסודר נוסח ודוי להתודות בין הסדרים הנז':

אות יד
יאמר בפירוש קודם שיתקע הריני מוכן בתקיעות אלו של מיושב ושל העמידה בכולם להוציא כל השומע ידי חובתו, דאע"פ שהוא מוכן לכך מסתמא, טוב לפרש בפיו, ובין התוקע ובין הציבור לא ישיחו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, והפסוקים ופיוט שנוהגים הציבור לאומרם קודם תפלת מוסף אחר חזרת ס"ת להיכל לא יאמרם התוקע:

אות טו
יכסה השופר עד גמר הברכות, וצריך שיאחזנו בידו בעת הברכה מכוסה ועיין ראש משביר סי' למ"ד, וקודם הברה יכה בידו על הבימה כדי שירגישו כל הציבור שהוא מוכן לברך ויתנו דעתם על הברכה, ויאמר ברשות מורי ורבותי ויברך בקול רם ויכוין להוציא הציבור ידי חובתם, ואם יש אדם יושב רחוק מן התוקע וחוש השמע שלו חלוש דודאי אינו שומע הברכות היטב אז יברך לעצמו כשמברך התוקע וישמע התקיעות, ויש מקומות נוהגים לעמוד בעת הברכה של תקיעת שופר ויש מקומות שלא נהגו לעמוד, ופה עירנו לא נהגו לעמוד:

אות טז
יאחז השופר ביד ימין ומעמידו ג"כ בצד ימין אם אפשר לו, וגם תקיעה ראשונה יאמר לו המקרא, ויזהר שלא יהיה הופר פגום במקום הנחת פה אפילו פגימה כל דהו, ויתקנו קודם ר"ה:

אות יז
מי שנאנס ולא בא לבית הכנסת ובא התוקע לביתו לתקוע לו ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת צריך זה לעמוד בעת התקיעות כי אלו הם אצלו חיוב של תורה וצריך להיות מעומד דומיא דספירת העומד, יען כי הוא אינו שומע תקיעות סדר תפילת מוסף ובאלו יוצא י"ח מדאורייתא, והנשים פטרות מן הדין כי זו מ"ע שהז"ג אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהם בתורת חוב ובאים לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ולכן האשה שנהגה בכך כמה שנים נעשה עליה חיוב, ואם נאנסה שלא היתה יכולה לבא לבית הכנסת יבא התוקע אצלה לביתה ויתקע לה אך לא תברך וכן נהגו בביתנו, ואשה שנהגה במצוה זו ונזדמן לה פעם אחת שלא תוכל לבא לבית הכנסת וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה תעשה התורה בערב ר"ה על קבלת המנהג:

אות יח
מן ר"ה עד יוה"כ אומרים המלך הקדוש, ואם אמר האל הקדוש או שהוא מסופק חוזר לראש התפלה, ואם אמר האל הקדוש ותכף, נזכר וסיים המלך הקדוש וכך היתה אמירתו האל הקדוש המלך הקדוש יצא, ואם הש"ץ טעה בחזרה ג"כ חוזר לראש וחוזר ואומר קדושה, וכן בברכה מעין שבע נמיהדין כן ואע"פ שיש חולקין בברכה מעין שבע לא אמרינן סב"ל נגד סברת רבינו האר"י ז"ל דסבר ברכה מעין שבע היא במקום חזרה וכמ"ש בסה"ק מקבציאל:

אות יט
בברכת השיבה אומר המלך המשפט, ואם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט כיון דזכר מלך אינו חוזר, ואע"ג דמר"ן ס"ל חוזר קי"ל סב"ל אפילו כנגד סברת מר"ן ז"ל וכמ"ש בסה"ק מקבציאל:

אות ך
אם סיים הברכה ולא אמר זכרינו ומי כמוך אינו חוזר, ואפילו אמר ברוך אתה ה' ונזכר אינו רשאי לסיים למדני חוקיך כדי לור זכרנו ומי כמוך, ואיתא בספר תורה לשמה דזכרנו כיון שהיא בקשת רחמים אם לא אמרה במקומה יאמר אותה בשומע תפלה ובשבת ובר"ה יאמר אותה קודם שיעקור רגליו, משא"כ מי כמוך אין לה תשלומין דאינה בקשת רחמים, וכן באמירת וכתוב וכו' ובספר וכו' דאם שכח אינו חוזר, אך יאמר אותה קודם שיעקור רגליו דהם בקשת רחמיםף:

אות כא
במוסף של ר"ה ושבת שובה ויוה"כ יאמרו מי כמוך אב הרחמים, וכן ה"ה במנחה של שבת שובה, וגם אם חלו ר"ה ויוה"כ בשבת יאמר במנחה אב הרחמים, וכשאומר במוסף ר"ה פסוק ה' צבאות יגן עליהם, יעשה תנועה של סוף פסוק כי זהו פסוק בזכריה וסיומו זה, אבל מ"ש אח"ז ה' צבאות יגן עליכם וכו' זהו בקשה, וכשאומר ואתם הדבקים וכו' כשיגיע לאות תי"ו של תכתבינו ידלג תיבת היום דאין להחזיק עצמו כצ"ג שנכתבים בר"ה וכנז' בלבוש ז"ל, ויזהר לומר תכתבינו ברחמיך לחיים טובים בשביל הר"ת שלא תהיה תל,ט, וכן באות פ"ה יאמר היום תפקדינו ברחמיך לחיים טובים:

אות כב
כשאומר זכרנו לחיים יכוין להמשיך חיים לנשמה, וכשאומר כתבינו בספר חיים יכוין להמשיך חיים לגוף, ויכוין ראש זכרינו ז' והסוף מ' מספר הוי"ה אהי"ה שהם חו"ב, וכשאומר זוכר יצוריו ברחמים לחיים יכוין זה על הנשמות שזוכר אותם ברחמיו להחזירם לחיים להחותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול ומזה יתאמת אצלינו ענין תחית המתים, וכשאומר היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים כתב רבינו הרש"ש ז"ל כשאומר כן כל עצמותיו יאחזמו רעד לבי יפקוד הקב"ה אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, ולכן יאמרו זה במתון ושברון לב, ולכן המנהג שגם בחזרה אומרים זה בציבור בקו"ר מלבד הש"ץ:

אות כג
בנוסח יה"ר של תהלים כתוב ונזכה ונחיה ע' שנה ואם בגבורות שמונים שנה ואיך יאמר כן הזקן ששניו יותר משמונים ועוד אפי' שלא הגיע עדיין לשבעים למה ישראל דבר קצוב ושמא הקב"ה נתן לו חיים יותר על כן לא יאמר זה הנוסח, אלא יאמר כך ונזכה לחיים ארוכים טובים ומתוקנים ובנוסח זה ודאי יש סוד שבו מברכים כה"ג במוצאי כפור במצאתו לשלום מן הקודש:

אות כד
בעשרת ימי תשובה אין עושין הפסקה של תענית דאין נכון להתענות בלילה ג"כ, מפני שבימים אלו עיקר התקון נעשה ע"י אכילה ושתיה, ולולי שאנחנו מוכרחים להתענות ביום בעבור תקון עונותינו לא היינו מתענים גם ביום, ועתה שאנחנו מתענים ביום אנחנו סומכים להשלים התיקון ע"י אכילה ושתיה שבלילה, ולכן כתוב בספר תורה לשמה שצריך לאכול פת בכל לילה בעי,ת כדי לברך בהמ"ז:

אות כה
כלה שהיא ובעלה סומכים על שלחן חמיה וחמותה, ולכך בכל השנה כולה חמותה תוציא חלה מן העיסה ותברך, הנה בעי"ת תשתדל ליקח הכלה מעות מבעלה ותקנה בו קמח שיעור חלה, כדי שתקיים היא בעצמה הפרשת חלה בברכה לפחות פעם אחת בשנה: