אות א
כל אכילה ושתיה המעולה יותר מצד הבירור הנעשה בה תקנו בה ברכות יותר, לכך אכילת הלחם שהיא מעולה יותר במלאכת הבירור תקנו לפניה שתי ברכות שהם ענט"י והמוציא, ולאחריה חמש ברכות שהם ארבע דבהמ"ז ואחת של הכוס, ואכילה של שבעת כמינין כשאוכל מיני מזונות, או פירות העץ דחמשה מינין הואיל ואינה מעולה אכיה זו כאכילת הלחם הגמור, לא תקנו בה אלא ברכה אחת באחרונה אך היא מעין שלש ברכות דבהמ"ז, ואכילה של פירות דשאר אילנות או פירות האדמה ובשר ודגים וכיוצא דגריעה מאותה אכילה של שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י לא תקנו בהם ברכה מעין שלש אלא ברכה של בנ"ר:
לכן חמשה מיני פירות שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י אם אכל מהם כזית שההוא תשעה דרהם מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל הפירות בא"י על הארץ ועל הפירות, וחמשה מינים אלו שגדלו בא"י עצמה בין אם אוכלם בא"י בין אם אוכלם בחו"ל חותם ונודה וכו' על הארץ ועל פירותיה בא"י על הארץ ועל פירותיה, ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיה ועל כלכלתה וכן ה"ה ביין אחר ששתה כשיעור שצירך ברכה מעין שלש על היין של חו"ל יחתום ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל פרי הגפן בא"י על הארץ ועל פרי הגפן, ועל יין של ארץ ישראל יחתום ונודה וכו' על הארץ ועל פרי גפנה בא"י על הארץ ועל פרי גפנה:

אות ב
שיעור כזית לברך אחריו ברכה אחרונה הן מעין שלש הן בנ"ר שהוא תשעה דרה"ם כל זה הוא באכילה, אבל בשתיה בין יין בין מים ושאר משקין אין מברכין ברכה אחרונה אלא עד ששותה רביעית שהוא ז"ך דרה"ם, אך יש חולקין וס"ל גם במשקין חיוב ברכה אחרונה הוא בתשעה דרהם ואע"ג דלא קי"ל הכי משום סב"ל ירא שמים יזהר שלא יביא עצמו בידים לידי ספק זה, אלא או ישתה פחות מתשעה דרהם ולא יברך ב"א לכ"ע, או ישתה ז"ך דרה"ם ויברך לכ"ע:

אות ג
בברכה מעין שלש הן של מזונות הן של יין הן של חמשת המינין דא"י, צריך להזכיר מעין המאורע בשבת ויו"ט ור"ח ואם שכח אין מחזירין אותו, ואם אמר כי אתה טוב ומטיב לכל ולא הזכיר מעין המאורע לא יזכיר עוד, וכמו דקי"ל בבהמ"ז דאם התחיל ברכה רביעית שוב אינו יכול להזכיר מעין המאורע כן הדין בזה, יען כי אתה טוב ומטיב הוא מעין ברכה רביעית דאע"ג דקורין לברכה זו מעין שלש הנה היא באמת מעין ארבע וקראו אותה מעין שלש מפני דהשלש המה דאורייתא לכך נקראת על שמם כן הוא סברת אליה רבא סי' ר"ח סע"ק ך', מיהו הרב המגיה בחס"ל סי' ר"ח מחודש ד' ערער בזה וכתב דיש לחלק יע"ש, ועל כן העלתי בסה"ק מקבציאל כיון דאמר כי אתה טוב ומטיב לכל לא יזכיר מעין המאורע בפירוש אלא יהרהר הדברים בלבו ואח"כ יחתום:

אות ד
אכל פירות משבעת המינים וגם מיני מזונות וגם שתה יין יכלול בברכה אחרונה לשלשתם יחד, ויקדים המחיה ואח"כ הגפן ואח"כ העץ:

אות ה
כל האוכלין מצטרפין לכזית, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין, ומיהו פת השרויה במשקה מצטרף המשקה הבלוע בתוכה לשיעור כזית: והא דאמרינן כל האוכלין מצטרפין לכזית היינו דוקא לברך בנ"ר, אבל לברכה מעין שלש אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית שאר פירות לא יברך מעין שלש אלא יברך בנ"ר ועיין טוב עין להגאון חיד"א ז"ל דף מ"ד, וה"ה אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית מזונות או חצי זית פת אין מצטרפין ויברך בנ"ר אבל חמשה מיני פירות של שבעת המינים מצטרפין שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית תאנים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפים זע"ז לברך מעין שלש, ואם אכל חצי זית מזונות וחצי זית פת יברך מעין שלש:

אות ו
אם אכל פירות שברכתן מעין שלש וגם אכל פירות שברכתן בנ"ר אע"פ שאכל מכל אחד שיעור כזית אין צריך לברך בנ"ר דאלו נפטרים בברכה מעין שלש שמברך עתה:

אות ז
אכל חצי זית ושהה וחזר ואכל חצי זית אם אין מהתחלת חצי זית הראשון עד סוף חצי זית האחרון שיעור אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דהרהם הרי שתי אכילות אלו מצטרפין ומברך ברכה אחרונה, ואם לאו אין מצטרפין ולא יברך, ואע"ג דיש חולקין וס"ל באכילה של רשות אם אכל כשיעור אפילו אם שהה כדי אכילת פרס מברך ב"א, דלא אתמר האי דינא אלא באכיל חובה כגון מצה דליל פסח או כזית פת דלילה ראשונה דחג בסוכה מ"מ הא קי"ל סב"ל, ועיין זכור לאברהם ח"ג בקונטרס אחרון ועוד שאר אחרונים שלא הוזכרו שם, ומיהו נ"ל שיברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, ואם אירע לו כך ואפשר לו להשלים שיעור בלא שהיה ולברך תע"ב, וכ"ז באכילה אבל בשתיה אם שתה מעט ושהה ואח"כ השלים השיעור אם יש מתחלה וע"ס שיעור שתיית רביעית אין מצטרפין:

אות ח
המוצץ פירות חשיב אכילה ושיעור בכזית, והיינו דוקא במוצצם ע"י לעיסה שנותנם בפיו דכיון שצריך הוא ללעוס בשיניו דיינין ליה כאוכל ושיעורי בכזית, אבל מציצה שאין בה לעיסה כגון המוצץ פארטקא"ל או נארנ"ג וכיוצא שתופס הפרי בידו ומוצצו דאין בזה לעיסה הרי זה דינו כשתיה, ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה יען כי בשתיה בעינן שלא ישהה מתחלה וע"ס שיעור שתיית רביעית והמוצץ א"א שימצוץ שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית, ועל כן כל פרי שאין מוצצו ע"י לעיסה אין מברך ברכה אחרונה אפילו אם מוצץ הרבה ועין קול אליהו סי' ז' יע"ש:

אות ט
אין לברך ברכה אחרונה על משקה חם כגון קהוו"א או גאי"י וכיוצא, מפני שאין שותים מהם שיעור רביעית בלתי שהיה שהוא שיעור שתיית רביעית מחמת שהם חמים, וה"ה לשותה מים קרים בימות החורף שמוכרח לשתות מעט מעט מפני הקרירות ושוהה בשתייתו הרבה:

אות י
אם לא היה בדעתו לאכול אלא רק חצי שיעור כי רצה לאכול רק תפוח אחד שההוא חצי שיעור והביאו לו ואכל ואח"כ נתאווה לתפוח אחר והביאו לו ובירך עליו ואכלו אע"פ שלא היה מתחילת אכילת תפוח ראשון ע"ס אכילת תפוח שני שיעעור אכילת פרס עכ"ז נסתפקו הפוסקים אם מצטרפים ב' אכילות אלו לברך ב"א ונשאר הדבר בספק ברכות, לכך לא יביא עצמו לדבר זה אא"כ יאכל בשניה שיעור שלם, ואם עבר ואכל ואין לו עוד להשלים השיעור ה"ז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:

אות יא
שתה יין וגם שאר משקין אינו מברך בנ"ר על המשקין דברכת על הגפן פוטרתן ואם שתה המים או שאר משקין קודם ששתה היין י"א דאין על הגפן פוטרתן וי"א דגם בזה פוטרת, לכן צריך להזהר שלא יביא עצמו לספק ברכות ויברך בנ"ר על המים או על שאר משקין קודם שישתה היין ואם לא עשהה כן יברך בנ"ר בלי שם ומלכות משום סב"ל:

אות יב
אם אכל או שתה כשיעור ותכף ומיד הקיאו אינו מברך ברכה אחרונה ועיין אחרונים:

אות יג
ברכה מעין שלש יזהר לברך אותה מיושב, מפני דיש אומרים שההיא דאורייתא, והמחמיר לברך מעין שלש בעינים סגורות כמו בהמ"ז תע"ב:

אות יד
אין אדם עונה אמן אחר ברכותיו אא"כ אמר ב' ברכות או יותר אז יאמר בסוף הברכות אמן, ולכן המברך ברכות ההפטרה עונה אמן אחר ברכות ההפטורה, והשומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אפילו שלא שמע כולה מתחילה וע"ז חייב לענות אמן, ויכוין העונה גם על המברך להוציאו י"ח עניית אמן, ולכן צריך לענות בקול כדי שישמע המברך וגם צריך שיתכוין המברך לצאת י"ח, אך יזההר העונה שלא ירים קולו באמן יותר מן המברך והזוה"ק החמיר מאוד בעונש השומע ברכה ואינו עונה אמן לכן אם המברך על איזה דבר לעצמו רואה דהשומעין מזלזלים באמן ואין עונין, טוב שיברך בלחש כדי שלא ישמעו הברכה ויבואו לידי מכשול וכנז' בחס"ל סי' רט"ו אות ג':

אות טו
כששומע אחר מתפלל על דבר או מברך לישראל אפילו בלא הזכרת השם חייב לענות אמן, ולכך צריך לענות אמן אחר הרחמן בבהמ"ז, וכן צריך לענות אמן כשעושה הש"ץ מי שבירך לקהל, וכן יענו אמן כשאומר ש"ץ קודם מוסף בשמיני עצרת וביום א' של פסח בגשמי אורה תאיר אדמה וכו' בטללי אורה תאיר אדמה וכו' וכן בסליחות כשאומר אלהינו שבשמים וכו' יענו הציבור אמן, וכן כל כיוצא בזה:

אות טז
ילמד בניו הקטנים שיענו אמן, דמיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעוה"ב, ותינוקות אשר מברכים חייב האדם לענות אחריהם אמן, ורק אם הם לומדים נוסח הברכות דרך לימוד כדי להתלמד אין עונין אחריהם אמן, וכל המברך ברכה שאינה צריכה אסור לענות אחריו אמן, וכל המשנה ממטבע שטבעו חז,ל בברכות בדבר שמעכב אין עונין אחריו אמן, וכ"ש אם דלג שם ומלכות בברכה שתקנו בה שם ומלכות, דאפילו אם לא דלג אלא תיבת העולם אין עונין אחריו אמן: