אות א
ברכת שהחיינו בקדוש הלילה צריך לברך בשתי הלילות, ופה עירנו בגדאד נוהגים הנשים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות בכל יו"ט שיש בו ברכת שהחיינו בקדוש:

אות ב
הקדוש בלילה הראשונה צריך להיות אחר צאת הכוכבים דכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה, אבל בליל יו"ט שני לבני חו"ל אינו צריך לילה ודאי אלא יכול לקדש מבע"י, ואדרבא עדיף טפי לקדש מבע"י במקומות אלו שמצוי יושין הרבה מחמת החום בלילות הקיץ, ואם מקדש מבע"י תוכל האשה להדליק הנרות מבע"י ולא חשיב מכין מיום ראשון ליום שני, יען כי הנרות מדלקת אותם לצורך הקידוש שמצוה להיות נרות בעת הקדוש לפי סברת כמה פוסקים הפשטנים וגם לסברת המקובלים, ולכן כיון שמקדשים מבע"י יכולים ג"כ להדליק הנרות מבע"י, ודוקא נרות שמדליקים במקום השלחן שעושין שם הקדוש, אבל נרות המדליקים במקום שינה או בשאר מקומות אין להדליקן מבע"י, משום דיא יו"ט ראשון מכין ליו"ט שני כך העלתי בסה"ק רב פעללים בס"ד:

אות ג
יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה, וצריך להם שמירה גדולה בזה בלילה זו מפני דכל עת שיש אסיפה מאנשים הרבה דרכו של יצה"ר להכשילם לדבר דברי חול ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ושל לשה"ר, ויזהרו ללמוד כלל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב, כי הלימוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה וממשיך לנפש אדם קדושה וטהרה, ואיתא זוה"ק ברשת אמור וז"ל חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי לילייא, והוו לעאן באורייתא, ואמרו ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין, ועוד אר"ש על חברייא דלעאן באורייתא בההאי ליליא כולהון יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב"ה מברך לון בככמה ברכאן ועטרין דעלמא עלאה ע"כ, ומי האיש אשר ישמע כזאת ויפנה לבו לבטלה בלילה האת, וכ"ש שלא יטנף פיו בדברים בטלים ודברי חול של מו"מ וכ"ש בליצנות ולשה"ר, ויתגבר כארי לישב על המשמר בעינים פקוחות לדחות את השינה ולא יתנמנם כלל, כי רבינו האר"י ז"ל החמיר מאד בענין השינה בזאת הלילה יותר מליל הו"ר וכנז' בשער הכונות בדרוש הלילה הזאת:

אות ד
סדר הלימוד בלילה הזו תחלה תנ"ך ואח"ככ המדרש ואח"כ האדרא רבא, כי כן מפרש בזוה"ק למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא, ותרי"ג מצות ילמדו קודם המדרש, ואם יש להם זמן ילמדו האדרא זוטא ג"כ, וכבר נודע מנהגו של רבינו חיד"א ז"ל ללמוד בלילה זו שתי האדרות מעומד גם בעת זקנתו אשריו ואשרי חלקו, ואין ללמוד משניות בלילה זו, ומי שיש לו מנה קבוע ללמוד י"ח פרקי משנה בכל יום מותר ללמוד הי"ח פרקי משנה ביו"ט זה ביום דוקא ולא בלילה, ואי מניעה ללימוד המשנה אלא בליל שבועות בלבד, אבל בשאר לילות של שבתות וימים טובים אין מניעה כלל ויכול ללמוד משניות כאשר ירצה:

אות ה
תפלת שחרית ומוסף יתפלל בההתלהבות וזריזות כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבא לידי טעות, וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות יהיה בתפלת מוסף, לככן צריך להזדרז בה הרב כי הכל ההולך אחר ההחתום:

אות ו
לימוד התהלים ביום השבועות הוא צורך גדול, שבו נפטר דוד ההע"ה ויעלה לרצון יותר, ולכן כל אחד ילמוד התהלים כולו ביום השבועות, ויזההר לדלג לשון מחילה וסליחה של עונות ופשעעים האמור בבקשות המתוקנים לאומרם קודם תהלים ואחר תהלים כי יו"ט הוא, ונכון ללמוד ביום ראשון בדברי הימים א' סי' כ"ח וסי' כ"ט דדבר בעתו מה טוב:

אות ז
בליל ב' של שבועות בחו"ל ילמוד התנ"ך המסודר בליל א' ואח"כ יישן וכן מנהגינו בביתינו, ואם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצות ואדרא רבא ולהיות ניעור כל הלילה אשריו ואשרי חלקו, וכבר נודע המעשה שהיה בזמן מר"ן ז"ל, ויזהר ביום שני של חג השבועות לקדשו בלימוד התורה כי הוא גדול מכל יו" שני של שאר מועדים, וגם אסרו חג של שבועות גדול מכל אסרו חג דשאר מועדים:

אות ח
כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, ולא הותר ביו"ט אלא רק מלאכת אוכל נפש, ואע"ג דההותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מ"מ אסרו חז"ל קצירה ודישה ועימור וטחינה והרקדה וסחיטת פירות ותלישהה מן המחובר וצידהה וכל כיוצא בזה, ואפילו על יד שינוי אסור, מפני שדברים אללו דרכן לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשהה לצורך חול על כן כל דברים אלו אסורים הם מרי סופרים, וכל דבר שאסור לישראל לעשותו ביום טוב אסור לומר לגוי לעשותו:

אות ט
בתוך חומת העיר הזאת שאנחנו עושי עירוב מותר להוציא כל דבר שמותר לטלטלו, ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה, אבל חוץ לחומה אסור להוציא דבר שאין ו צורך בו אותה שעה, ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביו"ט בבוקר חוץ לעיר לטייל, אסור להוציא בחיקם סידור של מנחה וערבית שמנהגם להניח זה בתוך כיס שעושין בבגדיהם כי זהה צריך להם במנחה אחר זיחזור לביתו, וכן אסור לישא בחיקו מפתח של תיבהה שיש בהה חצים, מאחר שיוכל להצניע המתח בביתו או להפקידו ביד ב"ב, וככן ישגיח על כל בר כיוצא בזה שאין לו צורך בו אותה שעעה שהוא יוצא חוץ לעיר, והסכינים יש אוסרים לישא אותם חוץ לחומה מפני שאין דעתו לאכול שם ואינו נצרך להם, ויש מתירם בזהה די"ל אולי יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף בו, ועל כן טוב להזהר בזה אך המיקל יש ללו עעל מה לסמוך, אבל כלי מורה השעות מותר לשאת אותו לכ"ע שזה יש לו בו צורך בכל עת, ודברים אלו שייכים גם נשים כמו באנשים:

אות י
אסור לעשות גבינה דאין לגבן ביו"ט, אבל מה שקורבין בערבי לב"ן ולבשון לע"ז יגורט"י מותר לעשותו ביו"ט ועיין קרבן אשה יע"ש, אך אין לעשותו אלא מחלב שנחלב בערב יו"ט, אבל לחלוב ביו"ט אסור מפני דאיאןן מותר לחלוב ביו"ט אלא לתוך המאכל, אע"פ שההגוי חולב מבהמהה שלו ולצורך הלב"ן אם יחלוב ביו"ט אינו חולב לתוך המאכל ולכן א"א לעשות לב"ן אלא מחלב שנחלב מערב יו"ט וכאשר כתבתי בתשובהה בסה"ק רב פעלים בס"ד:
גם העליתי בס"ד בתשובתי שם דמותר לעשות דו"ז דונדרמ"ה ביו"ט, דדוקא לגבן אסור משום דהתם איכא איסור בורר דנפרש הקום מן החלב, וההכא ליכא בורר דנקפה כולו כמו שהוא, וכמ"ש הרב קרבן אשה א"ח סי' י"ב בההיתר עשיית היגורט"י שקורים בערבי לב"ן יע"ש, וגם טעם הפר"ח ז"ל גבי גבינה שההוא טעם הירושלמי דהאיסור הוא משום דאתי לגבן הרבה יותר מצורך יו"ט, לא שייך הכא דכאן א"א לעשות אלא רק לצורך אותו היום דאם ישההה נמוח והיה למים, וגם טעם המרדכי שהביאו הר"ן ז"ל והביא דבריו בסר בית יהודה ח"ב סי' מ"ו דהוי כעובדין דחול משום דעושהו בכלי המיוחד למלאכה זו נמי לא שייך האי טעמא הכא, דלא נאסר מוש עובדין דחול כשעושהו בכלי המיוחד לו אלא בדבר שרך לעשות ממנו הרבה וכמ"ש הרב בית יהודה ז"ל שם בדף קט,ו שהרכיב טעם זהה בטעם זה יע"ש, מיהו לא יעשה הדו"ז דונדרמ"ה הנז' בחלב אלא במינים אחרים מפני שאסור לחלוב ביו"ט אפילו בהמה של גוי ע"י הגוי לאא רק לתוך המאכל והכא א"א לחלוב לתוך מאכל כי הוא רוצה לעשות מעשה הנז' בחלב לבדו לכך יעשהו במינם אחרים אם אין לו חלב שנחלב בערב יו"ט, וזהה המתקן ועוסק בדבר זה אע"פ שהוא משתכר ביו"ט מותר משום שמחת יו"ט, דיש תענוג הרבהה בזה הדו"ז דונדרמ"ה ביו"ט של שבועות שהאויר חם הרבהה במדינות אלו ויש בזה שמחת יו"ט:

אות יא
עצמות וקליפין שנתפרקו ביו"ט ה"ז נולד, ואע"פ דמותר לטלטלם בשבת שראויין הם למאכל בהמה מ"מ ביו"טהחמירו חז"ל ואסרו לטלטלן כדי דלא אתי לזלזולי ביה, מיהו שבת שחל בו יו"ט מותר לטלטלן ולא אמרינן לא פלוג רבנן, וכאשר העליתי בסה"ק רב פעלים בס"ד:

אות יב
אסור לשקול ביו"ט אפילו בביתו כדי לידע כמה יבשל, וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה, ואסור ליקח ביד המשקל וביד הבשר כדי לשער, אך מותר ליקח החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומד הדעעת, ואם הוא אומן שיודע לכוין אסור לעשות כן כדי למכור, אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל מותר:
וגם ע"י גוי אסור לשקול דכל דבר שאסור ישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, והנה פה עירנו יע"א הקצבים הם שותפפים עם הגוים בבשר, וכשמוכר ישראל ישב הגוי אצלו ויככתוב שמות הלוקחים ומשקל הבשר ושוקל הבשר שוקחים, מאחר דהגוי הוא שוקל וכותב להנאת עצמו ואדעתא נפשיה קעביד ושרי, אך בימים אלו רוב מוכרי הבשר פה עירנו אין להם שותפים גוים ומביאים גוים בשכירות לשיקול וגם לכתוב וזהה אסור, בשלמא מצד המשקל יש למצוא להם היתר דהוי שבות דשבות במקום מצוה שההוא שמחת יו"ט, אבל בכתיבהה ההא איכא דס"ל אפילו כתיבה של גוים אסורה מן התורה ואין להתיר שבות באסור תורה אפילו במקום מצוה, לכן התקנה לה הוא שיאמר הישראל לגוי מערב יו"ט עמוד ושמור לי בדעתך שמות הלוקחין ומשקל הבשר שלוקחין ביו"ט, ואני אתן לך על כל ליטרא כו"כ, וכיון דמושככר הגוי על זאת הנה אם יבא לכתוב כדי לשמור שמות הלוקחין, וסך המשקל כדי שלא ישככח אחד מהם הנה הוא אדעתא דנפשיה קעביד, כי אין הישראל שוכרו לכתוב אלא לשמור את שמות הלוקחין:

אות יג
מותר לומר הישראל לגוי תן לי ליטרא בשר, דאע"פ שזוכר לו שם משקל אינו מכוין לשם משקל אלא שידע כמה הוא צריך, ומ"מ טוב שלא יאמר לו שקול לי אלא יאמר תן לי, ואין נוקבין הבשר בסכי כדי שישאהו בידו דרך הנקב, אבל מותר לנקוב אותו באצבע:

אות יד
בקעת גדולה שעומדת להסקה שא"א להסיקה בלא בקוע אסור לבקעה בקרדום או מגל או מגירה כי אם רק בסכין או בידו בד"א בעצים גדולים שא"א להסיקן בלא בקוע כלל כגון קורה וכיוצא, אבל עצים של הסקה שהם גדולים קצת וראוים להסקה בלא בקוע לא יבקעם כלל, ויש להחמיר שלא ישברם אפיו בידו, וכן לא יכניס העץ בחור כדי לשברו כיון שאפשר להסיקו כמו שהוא:

אות טו
אין מוציאין אש מן האבנים, ולא מן זכוכית נגד השמש, וכן לא יוציא אש מן עצים קטנים שיש בראשם כברי"ד המתוקן לכך, כי בכל אלה וכיצא בהם הוא מוליד את האש ע"י הכאה או חיכוך, ובתשובתי בסה"ק רב פעלים הבאתי דברי האחרונים האוסרין בפירוש בזה ודלא כהמתירין, ומפוח של בעלי בתים נופח בו ע"י שנוי מלמעלה למטה:

אות טז
אסור לאפות ולבשל ביו"ט ראשון לצורך יום טוב שני, אבל מותר לבשל ביום ראשון הרבה שיאכל בו ביום וישייר ליום שני, אך יזהר שלא יאמרו בפירוש שהוא מבשל הרבה לצורך הלילה, ואחר שאכל יום ראשון לא יוכל לבשל כדי לאכול בליל שני ע"י שיאכל מעט ממנו ביום ראשון:

אות יז
אסור למדוד ביו"ט, ואפילו מודד בביתו לידע שיעור הצריך לו אסור, ופה עירנו יש אצל בעלי בתים כלי שמודדים בו אורז לבשל בכל יום וצריך להזהירם שלא ימדדו בו ביום טוב אלא יקחו באומד הדעת:

אות יח
ההרקדה אסורה ביו"ט אפילו ע"י שינוי, אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קיסם מותר לרקדו שנית בלא שנוי, ויש מחמירין ומצריכין שנוי, ואם לא נפל בו צרור רק רצה לרקדו שנית כדי שיהיה יפה יותר יעשה ע"י שנוי, דהיינו שירקד על שלחן וכיוצא בזה:

אות יט
אסור ליקח עץ מבין עצים לחתות בו האש, ושפוד שנעקם אסור לפשטו אפילו בידו, ואין משחיזין סכין ביו"ט במשחזת כדי לחדדה אך מותר להשיאה ע"ג חברתה או ע"ג עץ או אבן כדי להעביר שמנונית שלהף:

אות ך
עופות שממלאים אותם בבשר ואורז מותר לתפרם ביו"ט, ובלבד שיתקן החוט במדתו ויתנהו במחט מערב יו"ט, ואם יש לו כמה עופות לתפרם ביו"ט יכין כמ מחטים וישים בההם החוטים מערב יו"ט:

אות כא
ניירות סיגאר"ה שהם עשויים כמו כיסים שמתוקנים ובאים כך מערי אירופ"א וכל אדם הלוקח אותם ימלאם בידו טוט"ן לשתות עשן שלהם, ה"ז אסור למלאם ביו"ט משום מתקן מנא, אלא ימאם ויעשם מערב יו"ט:

אות כב
אין מבשלין לצורך גוי ביו"ט, ואם הגוי בא לבית ישראל ביו"ט בשביל ואזית"א מותר לבשל משקה שקורין קהוו"ה אם ישתה ממנו בעה"ב ובני הבית, ואז ישקו גם את הגוי בכלל:

אות כג
ביצה שנולדה ביו"ט אסור לטלטלה בו ביום, וכ"ש שאסור לאכלה, ואם נתערבהה באלף כולם אסורות, ואפילו ספק נולדה ביו"ט או בחול אסורה, ושני ימים טובים של גלויות נולדה בראשון מותרת בליל שני, אבל בשני ימים של ר"ה נולדה בראשון אסורה גם בשני, ואם שבת סמוך ליו"ט נולדה בזה אסורה בזה:

אות כד
החלה ביו"ט לא יאפנה ולא ישרפנה אלא מניחה עד אחר יו"ט ושורפה, ופה עירנו עושין עיסה מטוגנת בשמן בחג השבועות ועושין במחבת, ולזאת יפרישו חלה ממנו בלא ברכה:

אות כה
אסור לכבות האש ביו"ט, ובקעת גדולה אפילו שהיא מעשנת הבית או הקדרה אסור לכבותה, ואסור לכבות הנר אפילו להנאתתו כדי לשמש מטתו, ונר הדולק אסור להטותתו לאחוריו וכן אסור ליקח שמן מנר הדולק ואסור להוציא הפתילה הדולקת אפילו להניחה בנר אחר, ומותר להעמיד נר דולק במקום שהרוח שולט, בד"א במניח קודם שנשב הרוח אבל אסור להעמידו אם ככבר הרוח מנשב שבודאי יכבה ויש אוסרין להעמידו אפילו קודם שנשב הרוח, והמיקל יש לו לסמוך על המתירין:

אות כו
שיורי פתילה מותרין אפילו ביו"ט אחר שבת, או בשנים ימים של ר,ה אך יש חולקין והמחמיר תע"ב, ואין חותכין הפתילה לשנים בסכין אבל מדליקה באמצע אם צריך הוא לשניהם, ואין גודלין הפתילה ולא מהבהבין אותה, ואע"פ שמותר מן הדין לנפץ הפחם שבראש הפתילה בידים, מ"מ נוהגים העולם להזהר בזה גזרה שמא ימחט בכלי:

אות כז
לא ישחט תרנגולים ועופות אלא אותם שהם מוכנים לשחיטה ולא שעומדים לגדל ביצים:

אות כח
כל שיש במינו במחובר, אם אינו ידוע לו שנתלש זהה מערב יו"ט אסור באכילה ובטלטול וכן ה"ה בדגים שצריכין צידה, וכל שאין במינו במחובר אם בא מחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו ומותר לישראל אחר, ועירנו בגדאד היא רובה גוים ומה שמביאים מחוץ לתחום למכור אדעתא דרוב מביאין, לכך מותר הישראל ליקח מהם ביו"ט ולאכלו:

אות כט
פירות וירקות שנתלשו ביו"ט אסורים בשבת שאחריו, וכן נתלשו בשבת אסורים ביו"ט שאחריו, וכן ה"ה בשני ימים של ר"ה נתלש בזה אסור בזה, אבל בשני ימים טובים של גליות נלש בזה מותר בזה, ואסור לומר לגוי שיקנה לו פירות ביו"ט ראשון כדי לשמרם לו ליו"ט שני, כי מאחר שההוא אסור לעשותו אסור לומר לנכרי לעשותו, ואפילו אם מצוהו קודם יו"ט אסור כיון שאומר לו בפירוש שיקנה לו ביו"ט, ורק אם הגוי הביא מאליו פירות ביו"ט ראשון והניחם בבית ישראל מותר הישראל לטלטלם ולאכלם ביו"ט שני ואפילו דבר שאין במינו במחובר, אסור לומר הישראל לגוי להביא לו ממנו ביו"ט אם יודע שהנכרי קונה לו במעות ופוסק דמים, דכל דבר שאסור ישראל לעשותו אסור לומר לנכרי לעשותו:

אות ל
מי שיש לו בהמה בביתו עומדת לחלבה אסור לחלבה ע"י גוי בי"ט אפילו אם יחלוב לתוך המאכל, אלא יחלוב הגוי ויקח הגוי את החלב לעצמו, ופה עירנו דרכם ליקח חלב בחג השבועות מגוי שחולב מבהמות שלו כדי לבשל ביום זה אורז בחלב אך צריך שיניח הישראל האורז בתוך הקדרה ויוליך הקדרה עם האורז שבה לבית הגוי ויחלוב גוי על האורז בפני ישראל, כי צריך לחלוב תוך המאכל, ובעה"ק ירושלים ת"ו נוהגים איסור בכל גוונא וטוב להזהר וכן בביתינו אנחנו נזהרים בזה והנזהר תבא עליו ברכה: