אות א
בכל ימות החול נשלמים מאה ברכות אצל כל אדם ע"י ברכות השחר וברכות התפילה מתחלה וע"ס, וע"י ברכות של אכילה ושתיה, ובשבת ויו"ט אשר יחסר לו מן ברכות העמידה ישלים במיני פירות ובשמים, וביום התענית יחסר לו הרבה ברכות ובפרט כשמתענה לילה ויום שאין אכילה ושתיהה בלילה וביום, יזהר לשמוע ברכות הקוראין בתורה ועונה אחריהם אמן וזהה יועיל להשלים בשעת הדחק היכא דלא אפשר, מיהו צריך שישמע כל הברכה מתחלה וע"ס:

אות ב
המברך צריך להשמיע לאזניו הברכה, ויזר לברך במתון בכונות הלב כאותם בורים המברכים בדלוג אותיות ותיבות, ואם דלג שם או מלכות יחזור ויברך, דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ואפילו לא ידלג אלא תיבת העולם לבד יחזור ויברך כי מלך לבד אינה מלכות:

אות ג
צריך להזהר שלא יפסיק בין ברכה לאכילה או שתיה יותר מכדי דיבור דהיינו כדי אמירת שלום עליך רבי שההוא שלש תיבות, רמז לדבר בשער לא יפתח פיו בשע"ר ר"ת בשיעור שלום עליך רבי, מיהו בבציעה של המוציא כשאוכל עם אחרים התירו לבצוע פרוסה גדולה כדי ליתן ממנה למסובין ואע"פ שע"י בצעו פרוסהה גדולה שוהה יותר מכדי דיבור הותר לו זה משום מצוה, ועכ,פ יזהר לאכול מאותה הפרוסה קודם שיבצע ממנה למסובין, ועל כן אם בא לשתות מים ורוצה לשפפוך מהם קצת ישפוך קודם שיברך כדי למהר לשתות אחר ברכה, ובזה יש עוד טעם אחר שלא לשפוך אחר הברכה מפני הבזיון של הברכה שחלה כבר על כל המים שבכלי וכמ"ש ר"ז ז"ל, וכן יש ליהר כששותה משקה חם שלא ינופף בשפתיו לקררו אחר הברכה אלא יעשה קודם, ויש ליזהר שלא יברך על מאכל ומשקה חם ביותר, משום דחוששין שמא ישההה מפני החום ועיין חס"ל:

אות ד
אם לבו רואה את הערוה שאין לו אזור או כסות דחוק אסור לברך, וכן ראשו מגולה אסור לברך, וכל דבר שמברך עליו יאחזנו בימין, ובספר חסידים כתב אם מושיטין לו ספר צריך שיקחנו ביד ימין ואין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ויאחזנה בימינו, כי הם שני הפכיים דההימין ממנו תוצאות חיים והסכין מקצר ועיין אשר אברהם ור"ז ז"ל וצריך להזהר שהמזלג יהיה של כסף ולא של ברזל, כי יש דבר דמוכרח לתחוב במזלג ולברך:

אות ה
העומד על אמת המים מברך ושותה מאמת המים, אע"פ שהמים שהיו לפניו בעת הברכה חלפו והולכו, מפני שדעתו ההיה על מים שיבא בסיום ברכתו ועליהם חלה הברכה, ולא עוד אלא אפילו אם נטל בידו פרי מן הכלי שיש בו פירות ובירך עליו, ובסיום הברכה נפל מידו ונאבדאו נמאס יקח פרי אחר מהכלי ויאכל על סמך אותה ברכה מפני שדעעתו היה לאכול ג"כ מן הפירות שבכלי ולכך חלה עליהם הברכה, ואע"ג דיש חולקין בדין זה של הפרי שנפל עכ"ז סב"ל ולא יברך עוד, והיינו דוקא שהיה בדעתו בעת הברכה לאכול עוד ממה שלפנו אע"פ אם לא היה נופל הפרי מידו, וה"ה אם בירך על כוס יין ונשפך והיה קנקן יין מונח לפניו והיה בדעתו לשתות עוד ממנו, אבל אם לא היה בדעתו אלא לאכול אותו הפרי שהיה בידו דוקא, ולא לשתות אלא אותו הכוס שההיה בידו, הנה עתה שנאבד או נשפך נמצאת ברכתו לבטלה ואומר בשכמל"ו, ואם ירצה לאכול פירות מן הכללי צריך לחזור ולברך, מיהו גם בזה ישתדל להביא אדם אחר שיברך על הפרי ויכוין עיו, או יביא פרי מין אחר שברכתו שוה עם אותתו הפרי ויברך עליו, וכל זה אם סיים הברכה שאמר תיבת אלהינו ג"כ, אבל אם לא אמר אלא בא"י ונפל הפרי או הכוס מידו יסיים למדני חקיך דנראה כקורא פסוק תהלים, ואז יקח פרי אחר ויברך עליו:

אות ו
אם נטל פרי בידו ובריך עליו וראה אחר יפה ממנו לא יחליפנו, אע"פ שבדעתו היה בעת שבירך גם על זה הפרי האחר:

אות ז
היה אוכל פירות דרך עראי והביאו לו עוד, אם היה דעתו מתחלה על מה שיביאו לו אינו חוזר ומברך על מה שהביאו לו אע"פ שכבר אכל כל מה שהיה לפניו, ואם לא היה דעתו מתחלה אלא רק לאכול את אלו הירות שלפניו דוקא ונמלך לאכול עוד ואמר שיביאו לו צריך לברך על מה שיביאו לו אפילו יש עדיין לפניו מן הפרי, ואם הוא בסתם הנה כל זמן שמונח לפניו מן הפרי שכבר בירך עליו יש פלוגתא בד"ז די"א צריך לברך וי"א אין צריך לברך ומאחר דקי"ל סב"ל לא יברך מיהו אע"ג דכתבו הפוסקים דאמרינן סב"ל אפיו בקום אכול ועיין חס"ל סי' ר"ו במחודש אות ה' יע"ש, מ"מ בקום אכול כל היכא דאפשר לנו לתקן מתקנינן והוא שיברך על מעט סוכ"ר שהכל ויפטור גם אותו הפרי, או יבא אדם אחר ויברך ויאכל ויכוין עליו, ואם א"א בכל אופנים אלו יברך בלי שם ומלכות, ורק יהרהר שם ומלכות בלבו:

[חסר כאן 2 סעיפים]

וכל זה לא מייר אלא באדם האוכל משלו, אבל אוכל על שלחן אחרים כיון שבירך על מין אחד פוטר כל מה שיביאו לו עוד אפילו לא היה לפניו עוד מן הראשונות, דהכל תלוי בדעת בעה"ב, אם לא שנמלך ממש, וכל שהוא אוכל על שלחן בעה"ב אפילו לא היה בדעת בעה"ב ליתן לאורחים יותר ממה שיש לפניהם רק לבקשת האורחים נתן להם עוד, אפ"ה אין צריכים לחזור ולברך משום דאתכא דבעה"ב סומכין שיודעין שיתנו להם כל צרכם ואין עושין הסח הדעת ועיין חיי אדם כלל ס' אות ה':

אות י
אורח הנכנס לבית חבירו והביאו לו כוס משקה סוכ"ר שברכתו שהכל, ואח"כ הביאו לו משקה קהוו"א דברכתו שהכל לא יברך על קהוו"א דנפטר בברכה ראשונה מפני כי יש בני אדם שמכבדין לאורח במשקה של קהוו"א בלבד ויש שמכבדין בזה ובזה, מיהו טוב שהאורח יכוין במשקה הראשון שיביאו לו לפטור גם משקה האחר שיוישטו לו אח"כ, והאדם יעשה מזה הקש לכמה דבר דרגילי בהו אינשי במקום ההוא:

אות יא
לקח דבר שברכתו בפ"ה וחשב שהוא פרי העץ, ובירך אדעתא דעץ שאמר בא"י אמ"ה ע"ד לומר העץ ונזכר וסיים בפה"א יצא, וכן ה"ה אם לקח דבר שברכתו שהכל וחשב שהוא עץ ופתח ובירך ע"ד לומר העץ ונזכר ואמר שהכל יצא, וכן ה"ה אם לקח כוס משקה שברכתו שהכל וסבור שהוא יין ג"כ דינא הכי דיצא, אך לדעת הרמב"ם ז,ל לא יצא כיון דבעיקר הברכה היה בדעתו לומר שלא כהוגן, כיצד יעשה משום ספק ברכות יטעום מה שבידו שבירך עליו כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה לכ"ע, ומשום חששת סבר הרמב"ם ז"ל יתן לאחרים שיברכו ויאכלו ממנו ויכוונו לפטרו ואז יאכל כרצונו: ומיהו אם זה הפרי שההיה בידו ברכתו בפה"ע וחשב שהוא פרי אדמה, ואמר בא,י אמ"ה ע,ד לומר בפה"א ונזכר וסיים בפה"ע יצא לכ"ע ואין צריך לתקן בזה, יען שאם בירך על דבר שברכתו עץ בפה"א יצא, וכן ה"ה אם זה ברכת עץ או בפה"ג וחשב שברכתו שהכל ופתח לומר שהכל וסיים ברכתו העקרית יצא לכ"ע, משום דעל הכל אם בירך שההכל יצא:

אות יב
אם בירך על פרי אדמה בפה"ע ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר בפה"א, וכך היתה ברכתו בא"י אמ"ה בפה"ע בפה"א יצא, ואע"ג דיש חולקין קי"ל סב"ל, וכן ה"ה בטעה בדבר שברכתו שהכל ובירך עץ או משקה שברכתו שהכל ובירך בפה"ג: אות יג טעה ובירך על הלחם במ"מ יצא, ואפילו שאר מיני מאכל ומשקה אם טעה ובריך עליהם במ"מ יצא, דבלשון תורה הכל נקרא מזון חוץ ממים ומלח, ולכן אם טעה ובירך עעל המים במ"מ לא יצא, וצריך לומר בשכמל"ו ויחזור ויברך על המים שנ"ב וכנז' בחיי אדם כלל נ"ח אות ג' וכל דיני טעיות הנז"ל שכתבנו דיוצא י"ח היינו רק בדיעבד, אבל לכתחילה קודם שיברך צריך שידע ויכוין הברכה שצריך לברך, כדי שבההזכרת השם שהוא עיקר הברכה יהיה יודע מה שמסיים באמיתות ותבא עליו ברכה: