אות א
נט"י דמו אותה חז"ל לטהרת מי חטאת ולקדוש ידים ורגלים מן הכיור, דשינוי מראה פוסל בהם, וכן במים של נט"י צריך לדקדק בזה, וכאשר יתבאר בע"ה ואפילו אם נשתנו חמת עצמן כגון מים העומדים בכלים באורי בזמן ארוך דנעשה מראיהן ירקון ג"כ פסולים, ואע"ג דיש רבים חולקים וס"ל נשתנו ממת עצמן כשרים, מאחר דמרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסק דפסולין הכי קי"ל, מיהו אם אין לו מים אחרים וא"א לו להביא מיםאחרים יטול מהם ולא יברך בשם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבבו, וכל מים שנשתנה מראיהם ונפסלו, אם חזרו לברייתן חזרו לכשרותם:

אות ב
מים שנפל לתוכם עפר וטיט אע"פ שנעכרו ונשתנה מראיהם כשרים, לפי שגידול המים הוא בעפר וטיט ודרכם בכך ולא חשיב זה שינוי, ומ"מ אם הם עכורים ביותר שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים:

אות ג
עשה בהם מלאכה כגון שהדיח בהם כלים מעופשים או מלוכלכים הרי אלו פסולים, אבל הדיח בהם כלים מודחים ונקיים הרי אלו כשרים, ואם שרה בהם פירות או ירקות או ששרה בהם פתו, אפילו נתכוון לשרות בכלי אחד ונפל לזה הרי אלו פסולין, לפי כאשר האדם עושה במים דבר שיש לו צורך בו נעשו כשופכין שעומדין לשפיכה ואין נוטלין בשופכין, ויש אומרים דאפילו לא נתכוון לשרות כלל רק שנפל הפת וכיוצא בו למים מעצמו הרי אלו פסולים, ואע"ג דמלשון מרן ז"ל וגדולי הפוסקים לא משמע כן אלא משמע דכל שנפלו מעצמן כשרים מפני שלא עשאן שופכין, מ"מ יש לחוש לכתחלה לסברת המחמירים ואם יש לו מים אחרים לא יטול מאלו, ואם אין לו מים אחרים יטול מאלו אך יבר בלא שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו משום דקי"ל סב"ל:

אות ד
אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין בין שהם בכלים בין שהם בקרקעע כשנעשתה בהם המלאכה ואח"כ נוטלן בכלי ליטול מהם, אבל אם עשה מלאכה במי מקוה או מעין בעודם מחוברים לא נפסלו, אבל שנוי מראה פוסל, וגם בעודם מחוברים, בד"א לנט"י, אבל להטביל בהם ידיו רשאי אם כשרים לטבילת הגוף, כגון מעין שאין שינוי מראה פוסל בו או מקוה שנשתנה מראה המים מחמת דבר שאין בו ממש כגון הדחת סלי זיתים וענבים, או שנפלו לתוכם מי צבע כמ"ש בי"ד סי' ר"א וכנז' בש"ע לר"ז ז"ל סי' ק"ס סעיף ט':

אות ה
מים שהטביל בהם הנחתום את הגלוסקין אע"פ שלא נשתנו מראיהם פסולים אבל אם טבל בהם ידיו וטח פני הגלוסקין או שנתן מהם בחפניו, הנה המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה שטבילת ידו בהם אינה קרויה מלאכה עד שידיחן בהם בהיותם מלוכלכות לפיכך כשרים אלו המים לנט"י, אבל אם הדיח בהם ידיו מהבצק הדבוק בהם הרי אלו פסולין אע"פ שלא נשתנו מראיהן, ואע"ג דיש חולקין וס"ל אין הדחת הידים חשוב מלאכה לפסול המים לנט"י כיון שעכשיו רוצה ג"כ ליטול ידיו בהם, מ"מ מהסברה הראשונה עיקר ופסולין לנט"י וכנז' באחרונים ז"ל:

אות ו
מים שלפני ההספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים וכי מה שהספר טובל בהם להשרות השערות דומה לטובל ידו וטח פני הגלוסקין שהמים הנשאים לא נעשה בהם מלאכה וכנז' בש"ע לר"ז סעיף ז':

אות ז
אם צינן כלי שיש בו יין או שכר וכיוצא במים הרי מים אלו פסולין לנט"י דחשיב נעשה בהם מלאכה, ומיהו אם היו היין או השכר צוננים ונתנם במים כדי לשמור צינתם שלא יחמו הרי אלו כשרים, ועל כן מה שנוהגין פה עירנו בימות הקיץ להוציא יין או שכר מן המרתף שהוא קר מכח המרתף ורק מניחין אותו תוך כלי של מים אצל השלחן לשמור קרירתו שלא יחם מן חום האויר, הרי המים שבכלי כשרים לנט"י:

אות ח
אם נתן במים שושנים או הדס כדי שלא יכמוש הרי זה חשיב עשה בהם מלאכה ופסולין לנט"י, ולא דמי ליין ושכר הנז"ל, דהכא שאני משום דהדס ושושנים שהיו באויר בלא מים מוכרח שיהיה בהם קצת יובש, וכאשר יניחם במים א"א שלא ישביחו וכנז' באחרונים:

אות ט
אם מילא כלי מים כדי שיסתמו נקביו וסדקיו, וכן מים שככיבה בהם הברזל, וכן אם נתן המים בכלי שיש בו שנתות ונותן לתוכו הבשר וכיוצא בו, ועולין המים עד השנתות ובזה ידע משקלו של הבשר, חשיב נעשה בהם מלאכה ופסולין כנז' באחרונים ז"ל:

אות י
דרך העושין שכר או מי ורדין להניח חבית מלאה מים אצל הקדרה שעל האש שבה התמרים או הוורדים, ומניחים כלי נחשת בתוך המים שבחבית, ומביאים שתי קנים עשויין כקשת ומרכיבים קצה אחד על סוי הקדרה, וקצה אחד על פה עלי הנחשת ההוא והזיעה תעובר דרך הקנים ותפול לוך כלי הנחשת, נה אותם המים שבחבית שמונח כלי הנחשת בתוכם חשובין נעשה בהם מלאכה ופסולין לנט"י כנז' באחרונים:

אות יא
אם מילא כלים מים כדי שיהיו הכלים שבעים מים ולא יהיו מוצצין יין או שמן אשר יתן בתוכם אח"כ, גם אלו המים פסולין לנט"י דנעשהה בהם מלאכה, וכן ה"ה אם נתן מים בכלי לידע אם הוא נקוב או לאו דמים אלו פסולין, וכן כלי עור שקורין בערבי מטר"ה או דולכ"א או קרב"י שהם כלים של מים ודרכן קודם שישתמשו בהם תשמישן העקרי להניח בהם מים כמה ימים ויחליפו המים בכל יום עד שילך טעם המרירות שבעוד הנה מים אלו נעשה בהם מלאכה ופסולין והאדם יבין מדעתו בכל כיוצא בזה:

אות יב
אם שתה מן המים כלב או חתול או חזיר פסולין לכתחילה משום דנמאסין ונחשבין כשופכין ובדיעבד התיר מרן ז"ל, אבל אם שתו מהם שאר בהמה חיה ועושף לא נפסלו אפילו לכתחילה ויש מי שפוסללל אם שתו מהם תרנגולים וה"ה שאר עופות, חוץ מבני יונה וטוב לחוש לזה לכתחילה, על כן יזהיר כל אדם את בני ביתו שיכסו תמיד את המים אשר יכינו לצורך נט"י, והא דפסולין לכתחילה בכל זה היינו דוקא במים שאובין, אבל מעין או מקוה אין נפסלין אפילו לכתחילה אם שתו מהם אותם הנז' אין בזה חשש כלל:

אות יג
מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם פסולים לנט"י כיון דמאוסים הם, וכן מים מלוחים או סרוים או מרים פסולים, כיון דאין הכלב יכול לשתות מהם, אבל מים של בארות הנמצאים פה עירנו כשרים לנט"י מפני דאין מלוחים הרבה והכלב שותה מהם, וחמי טבריא שהם מרים פסולים לנט"י, מיהו אם יש מ' סאה במקום אחד טובל בהם ידיו דאז נכשרי םידיו ע"י טבילה, ומי הים הם מלוחים ביותר ואיןן ראויין לכלב לכך פסולין אא"כ הרתיחו אותם דאז ראויים הם, וההולך בספינה בתוך הים ואין לו מים יים וא"א להרתיח כיצד יעשהה, יביא כלי מנוקב וימלאנו מן הים ויעמוד על שפת הספינה ויטול ידיו מאותו כלי לתוך הם משום דניצוק חיבור, וכיון דהכלי נקוב הנה הוא מריק מים לים וכשנוטל ממנו הו"ל כאלו הטביל ידיו בים, אך זהה לא יעשה אלא ע"י הדחק, דיש חולקין וס"ל זה לא הוי חיבור, ואם הוצרך לכך לא יברך בשם ומלכות אלא יהרהר בלבו שם ולכות:

אות יד
אם נטל ידיו ואח"כ נתחדש לו איזה ספק של פסול בואתם המים אע"ג דספיקא דרבנן לקולא, עכ"ז אם יש לו מים אחרים כשרים בודאי, יטול לצאת ידי ספק, אבל לא יברך שנית:

אות טו
אם אחר שבירך המוציא נודע לו שהמים פסולים, יאכל פחות מכזית ויחזור ויטול במים כשרים ויגמרו סעודתו, ואם הסיח דעתו או הפסיק בדיבור יחזור ויברך ענט"י, ואם לא הסיק בדיבור חיצוני ולא הסיח דעתו לא יברך:

אות טז
אם נטל חתיכת שלג בידו ושפשף ידיו בהם לא עלתה לו נטילה, אבל אם יש שלג מ' סאה בתוך גומא מותר להטביל ידיו בהם וכשרים מדין טבילה, ויש מתירין אפילו אם אין השלג בתוך הגומא אלא שטוח על פני הארץ, אך מ"מ צריך שיהיה בו מ' סאה ויתחוב ידיו בו, ויש חולקין דס"ל אין טבילה מועלת לידים בשלג, על כן אין לסמוך על טבילת השלג אלא בשעת הדחק שאין לו תיקון אחר לעשות, ואם רסק השלג ועשאו מים אז נוטל ממנו ידיו, או מטבילם אם יש לו מ' סאה לכ"ע:

אות יז
מים שהיד סולדת בהם דהיינו דכריסו של תינוק נכוה מהם, אע"ג דמרן ז"ל מתיר ליטול מהם, יש לחוש לסברת המחמירים ולא יטול עד שיצטננו מחום כזהה, ובשעת הדחק שא"א לו להמתין מותר ליטול מהם אך לא יברך בשם ומלכות לאא יהרהר שם ומלכות בלבו בעת הברכה, ולכן הזקנים שדרכן ליטול בחורף בחמין יזהרו שיהיו המים פושרין שלא יהיו חמין שיעור כריסו של תינוק נכוה מהם:

אות יח
יש אומרים דאין כשר לנט"י אללא מים ולא שאר משקין, ובשעת הדחק שא"א במים שרי בשאר משקין, אך לא יברך אלא יהרהר בלבו כנז"ל:

אות יט
מים כשרים שנתן לתוכן מעט מים פסולין בטים ברוב, אפילו אם הפפסולים משלימים לשיעור רביעית, ויכול לבטלם לכתחילה:

אות ך
כתוב בחיי אדם כלל מ' אות ך' הנוגע באמצע סעודהה בס"ת או בתפילין או ברצועות או במגילה מן המגילות הנככתבים על קלף כדין, צריך ליטול ידיו אך לא יברך יע"ש ובסה"ק רב פעלים נשאלתי על זה וכתבתי דהגאון פנים מאירות ח"א סי' ט"ו נתעורר בדבר זה וכתב טעם מספיק דאין צריך נטילה ודלא כחיי אדם, ודבריו ברורים:

אות כא
מי שנגע באמצע סעודה בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם, או שחיכך ראשו, צריך נט"י ולא יברך ענט"י, אבל אם נגע בשערות ראשו ולא חיכך הראש אין צריך נטילה, ואם נגע ביד אחת במקום מטונף אין צריך ליטול אלא אותו יד, ואפילו באכית פירות ושתיית מים בלבד אם יודע שנגעו ידיו במקום מטונף יטול בעבור הברכה:

אות כב
המתנמנם באמצע סעודה פחות משתין נשמין אין צרי נט"י, ואם יותר צריך נט"י ואפילו ביום, אך אין צריך לברך על נט"י אפילו נאנס בשינה הרבה ערך שעה או יתר:

אות כג
המתפלל בתוך הסעודה י"א דצריך נט"י, וי"א דאין צריך, על כן אם יש לו מים יטול ידיו לחוש לסברת המחמירין אך לא יברך, ואם אין לו מים יסמוך על המקילין ועיין חיי אדם וחס"ל:

אות כד
כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה, כגון צואה שתחת הצפורן במקום שהצפורן עודף על הבשר, ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר, לפכיך לא יגדל אדם צפרניו שלא לבא לידי בכשול בנט"י בחציצה ובלא"ה גידול הצפרניים הוא קשה ומר לנפש האדם, וגורם תגבורת ויניקה לחיצונים וכאשר יתבאר במ"א בס"ד, והאבל תוך שלושים יום יעמוד על המשמר לנקותם בכל יום, אבל בשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפוררן מני שממחק הצפורן כשמסיר הטיט מתחתיו, אלא ירחצם במים, ורטיה שעל בשרו שלא יוכל להסירה קודם נטילה מני המכה, כבר כתבתי לעיל בפרשת שמיני דאין צריך ליטול במקום הרטיה יע"ש, וצפפורן שפרשה מקצתה יקוץ אותה כיחוצצת מאחר שפרשה מקצתה:

אות כה
הדיו והצבע אם הם לחים איןן חוצצין מפני שהם נמחים במים, ויבשים חוצצים אם יש ממשות שלהם על ידיו, אבל מראית הצבע אינו חוצץ כיון דאין ממשות כלל ועיקר, ומי שאמנותו צובע אין חוצץ בו הצבע אפילו שיש ממשות על ידיו, וכן הסופר שידיו מלוכלכים בדיו כיון דרגיל בכך אינו חוצץ, אבל אדם שאין אומנותו בכך אם יש ממשות דיו על ידיו חוצץ, וצריך כל אדם לשים לבו עלדבר זה שהוא מצוי ושכיח בבני אדם שיתלכלכו ידיהם ממת שכותבים ויהיה ממשות דיו בידם, וכן שוחט וקצב דאומנותם בכך שדרכם להית תמיד ידיהם מלוכלכים בדם אינו חוצץ אע"פ שיש ממשות בדם:

אות כו
טבעת שיש בה אבן טובה, כגון מה שקורין אלמא"ס או זמרו"ג או יאקו"ד או פירוז"א וכיצא, צריך לההסירה בשעת נטילה, ולא מהני בה נענוע ואפילו היא רפויה יסירנה לגמרי מפני שאין אנחנו בקיאין בשיעור הרפויהה כמה הוא, ובדיעבד עלתהה לו נטילה אם היא רפויה, אבל אם היא דחוק לא עלתה לו נטילה, ואם אין בה אבן טובה באנשים דאין דרכן ללוש יש למסוך על המתירין ולא יסירנה, אבל בנשים שדרכן ללוש וקפדי להסירה בעת לישהה משום דקשה להם ללוש בעוד ההטבעת בידם צריכים להסירה, וגם באנשים המסירה תבא עליו ברכה: