רקע היסטורי
שכם הייתה מאז ומתמיד נקודת המפגש הראשונה של האומה ואבותיה עם ארצם.

אברהם אבינו בבואו בצו האלוקים אל הארץ, עובר בה "עד מקום שכם עד אלון מורה".
יעקב, החוזר אל ארץ מגורי אביו אחרי גלות אצל לבן, מגיע אל שכם - "ויבא יעקב שלם עיר שכם", וקונה חלקת שדה במאה קשיטה. כאן גם שמרו שמעון ולוי על כבוד המשפחה, כשהכו את בני העיר בעקבות פרשת דינה, בניגוד לדעתו של יעקב אביהם.
בחלקת השדה הזו נטמנו עצמותיו של יוסף הצדיק, אותן העלה משה רבנו ממצרים.
בני-ישראל השבים ממצרים, מצווים לכרות ברית למרגלות הר-גריזים והר-עיבל - מיד אחרי עברם את הירדן, וכך אמנם הם עושים כמסופר בספר יהושע (פרק ח').
העיר שכם שימשה כעיר הבירה למלכות ישראל, כאחות לירושלים בירת מלכות יהודה.
אזור העיר שכם שימש במשך מאות שנים כמרכז לקהילת השומרונים, שמרכזם הדתי נמצא בהר גריזים, אך במקביל להם, התקיימה בו גם קהילה יהודית שידעה עליות ומורדות, והקץ לקיומה בא רק עם הפרעות שפרעו הערבים בישוב היהודי בתחילת המאה.
בעשרות השנים האחרונות – הפכה שכם לעיר הערבית שבה מספר האוכלוסין הגדול ביותר בכל יהודה ושומרון, והיא תופסת מקום מרכזי בהתגבשות השאיפות הפלסטינאיות הלאומיות. [תקופת התנ"ך]