מכתב ממשפחת אנג'ל
חודש טבת ה'תשס"ז
אהלן חברים יקרים!!!
מה נשמע ואיך הענייניים?האמת שב"ה אצלנו סוכר למרות הקור המקפיא החודר לעצמות שלא נותן לך לזוז מד' אמות של התנור!אבל ב"ה אין שום תלונות!ההפך הוא הנכון! חיכנו,התפללנו וצפינו לחורף הזה וב"ה הנה הוא הגיע !!האמת היא שזה מה זה כייף לכתוב לכם הקוראים בזמן שעל שימשת חלוננו מבפנים נאספים להם אדי הקור בעוד על צידו החיצוני של החלון דופק לו הגשם בדפיקות עצבניות משהו...
בכל אופן חברי , למרות שבחורף ההרגשה היא שכולם מתחממים להם מתחת לפוך והעולם כשוקע לשנת חורף נעימה, אנחנו הספקנו לעשות לא מעט דברים, למשל, בכ"ט כסליו לאורם של נרות החנוכה שריצדו להם בשמחה חגגנו לתחייה שלנו את יום ההולדת שנה, כמובן שדאגנו להקפיץ לכאן לרגל המאורע את הכוחות המיוחדים, דהיינו הסבים והסבתות ,הדודים והדודות. הקיצר ישתבח שמו השמחה הרקיע שחקים ! אנחנו חייבים לציין שעבור תחייה יום הולדת שנה זה לא רק זכות אלא אף חובה שכן עד גיל שנה הכניסה למרכז הפעלה היא בחינם מה שאין כן מגיל שנה ומעלה שאז הכניסה הופכת להיות כרוכה בתשלום סמלי!!ואם הזכרנו את מרכז הפעלה כאן המקום לברך את מפעיליו!!!שבזכותם יש לתחייה את העונג לפתח את כשרון התעוזה!!זה התחיל בביקור שגרתי במרכז הפעלה, פשוט תחייה מאוד אוהבת לבקר שם,לפתע שימשי מגלה שתחייה מתחילה לטפס על מדרגות בריכת הכדורים , לתדהמתה הרבה של שימשי, תחייה לא חשבה יותר מדי וקפצה היישר לתוך הכדורים בברכה כאשר חיוך לא קטן טבול בנימת שובבות נמרח על פניה!
לסיום חברים נאחל לכולנו חורף חמים (בבית ובלב) ,גשום,ובריא!
כאן משפחת אנג'ל הכותבת לכם בחום לבבי......הישר מליד התנור...(אל תדאגו החום הלבבי היה עוד לפני התנור)...ניפגש....
אוהבים האנג'לים
| חברינו כותבים: |
חודש כסלו ה'תשס"ז
אהלן חבר'ה! מה נשמע? איך אצלכם? אצלנו ב"ה מצוין !!! האמת ישתבח שמו היה לנו חודש עמוס לעייפה... זה התחיל במסיבת ר"ח שהתקיימה בחדר האוכל של מכון חלקת שדה שם קיבלו את פנינו: פשטידות,מרקים עם שקדי מרק, ולקינוח הוגשו ספינג'ים חמים ועסיסיים,על מנת שלבעלים לא יהיו קפידות על המארגנות על זאת שהנשים שלהם משמינות (ולא מסיבות משמחות במיוחד), החליטו המארגנות להזמין דיאטנית שתסביר לנו מה עלינו לעשות כדי לחיות חיים בריאים יותר.
לא עברו ימים מספר והתחלנו לחוש את ההכנות הקדחניות לקראת שבת לך- לך. הנוער בניצוחו של יוסי בוחניק הרכז, איישו את חמ"ל לך- לך ממזכירות היישוב, השיגו בתים, פלטות ולולים, יצאו למשימות ניקיון והכינו שילוט לכל הרחובות והמקומות המרכזיים ביישוב. לנו זאת הייתה הזדמנות נדירה לגלות שלרחוב שלנו קוראים: רח' רבבות אפרים. למעשה רק לאחר השבת הבנו מדוע הגיי. פי. אס של אבא של תמיר לא קלט שום רחוב העונה לשם אשדר או גבעות עולם... הגיע היום הגדול ועשרות (נסחפנו...) אוטובוסים הגיעו לישוב. תמיר והחינוקים הלכו לכיכר לעזור לכוון אנשים למקומות האירוח שלהם. אנחנו אישית אירחנו את בנות הצוות שלי מהקומנה, (מהשירות לאומי שהיה די מזמן) ועוד כמה נספחים ונספחות שבאו לסעודות. ישר כוח לתמיר שהצליח להחזיק מעמד עם כל כך הרבה בנות. לא נורא הוא כבר הספיק להחזיר לי בשבוע שעבר כאשר הזמין שישה חברים לשבת... בצוהרי שבת לך-לך טיילנו בהר כביר ושם חברנו לקבוצה מאורחי השבת שטיילו עם בני קצובר, ושמעו מפיו את תולדותיה של אלון מורה, חזרנו הביתה רק מפני שחובת סעודה שלישית הייתה עלינו. אפשר להגיד שהיה מרתק! במוצאי שבת, תמיר שוב הלך עם החינוקים לעזור לקפל את כל המזרונים והציוד המיוחד שהובא לכבוד שבת לך- לך. ולמעשה כך נסתם הגולל על פרשת לך לך התשס"ז.
ביום שישי שלפני שבועיים החלפתי מורה שהייתה חולה בבית הספר. לאחר שיעור פרשת שבוע, הייתי צריכה לעלות עם כיתתי ל "חדר חלומות" (כינוי לחדר שמתרחשים בו כל מיני פעולות מיוחדות), שם חיכתה לי הפתעה, בכל יום שישי מכין הרב אלחנן (רב הבית ספר) הצגה על פרשת השבוע. ההצגה בשבוע זה היה בנושא לוט. נדהמתי, לכל הבנות היו תלבושות מוכנות מראש, ההצגה הייתה ברמה, והבנות הציגו מעולה. וכל זה רק לאחר חצי שעה של ארגון... אני ממליצה בחום (ותיזהרו שלא לקבל כוויה) לכל מי שנמצא באלון מורה ביום שישי בין השעות 9:30 ל 10:00, לבוא וליהנות.
חוץ מזה החל חוג קרמיקה ביישוב. בזכותו של תמיר הייתי כמעט הראשונה שנרשמה.... תוכלו לבוא לראות את יצירות המופת שלי בעוד זמן מה, מי יודע אולי עוד אהיה אומנית מדופלמת.....
השיא של החודש שמבחינתנו היה ערב ראש חודש. (אני מעבירה לתמיר את רשות השידור או אולי בעצם החיבור...) מה היה? סוף סוף עשינו את ההשבעה לזינוקים החדשים. ההשבעה הייתה אמורה להיות: כתבי חידה, משימות, שאלות וחידות הקשורות ליישוב. הקבוצה הייתה צריכה לעשות את המשימות ביחד,בשקט דממה ובמהירות. רק לאחר שסיימו משימה, מקבלים את המשימה הבאה. התכוננו שעות לקראת האירוע המרגש והעברנו קשר לכל החניכים על שעת ההתחלה המיועדת. בסימן טוב ובמזל טוב הגיע התאריך אך אבוי החברה הספיקו רק את המשימה הראשונה והאחרונה- אבל אל יקל בעיניכם כיוון שהמשימה הראשונה הייתה כתבי חידה שהוחבאו בשכונה א', בסוף כל כתב היה מספר ומילה, סך כל המספרים יצרו מסר טלפון שהחניכים היו צריכים להתקשר ולהגיד את הסיסמא מסך כל המילים שיצאו. המשימה האחרונה הייתה לעלות במסע אלונקות להר כביר. בקיצר שתי משימות לא פשוטות. בסוף כשהחניכים הגיעו לפסגת ההר חיכה להם כיבוד קל ושתייה קלה ו....... תקנון הצטרפות לז-ח בנים. לאחר שהחברה ירדו מהר כביר וחשבו שנגמר הסיוט שלהם, לפתע כוון אליהם צינור מים ומים הושפרצו לעברם. כולם חזרו הביתה עייפים, מרוצים ורטובים...... אני רוצה להודות לכל החינוקים שעזרו בתכנון ובביצוע! אין עליכם.
ביום חמישי ב' כסלו יהיה היומולדת של שימשי אני כבר מתכונן להכין לה משהו נחמד. וחוץ מזה גם חודש ארגון החל, רוצים לדעת איך יהיה, נפגש בחודש הבא, כאן מעל דפי האינטרנט.
ולבנתיים כל טוב, שמחה ורוגע!!!!!!!!
(עכשיו אנחנו כותבים ביחד) אוהבים האנג'לים!
אוהבים האנג'לים
| חברינו כותבים: |
חודש חשון ה'תשס"ז
שלום לכולם!! נראה ששנים לא התראנו... האמת היא שברור שנרגיש כך,שכן בפרוס החגים עלינו את צילם נהגנו את מנהג הזוגות הצעירים ויצאנו לשבוע נופש\נדידות אל ההורים.... יש בזה מן הכיף אך בד ובד יש בזה אף געגועים לבית ולצמחים שהשארנו ללא רועה!!! וכמובן געגועים לשכנים!
אז מה שלומכם????????? אצלנו ישתבח שמו דבש, ב"ה התחלה של שנה חדשה ברגל ימין, אם הרבה שמחה וציפייה לראות בטוב ה'!!! תכל'ס איך עבר עלינו החודש??????
אז זה התחיל בראש השנה, שבו נסענו להורים! השנה אצל ההורים של שימשי!! היה סבבה!!
לאחר ראש השנה הוחלט בבית הספר שלכבוד יום השנה לעזיבת (נטישת) קבר יוסף, יעשו בבית הספר יום שכולו כמיהה והשתוקקות לקבר יוסף. בית הספר קושט בהתאם, ולצורך העניין הבנות התבקשו להכין מכל מיני חומרי יצירה תערוכה ענקית שבה יצרו את דגם קבר יוסף. לבנות היו רעיונות מאד יצירתיים: החל מעבודה בעץ, בריסטולים, שרשרת כסף של קבר יוסף ברקע של ציור שכם, קרטונים ואפילו עוגות בצורה של הקבר. ולאחר מכאן נסעו הבנות למנהלת גב ההר שם שמענו שיחות מעניינות מאנשים שקשורים לפעילות בקבר יוסף, ראינו סרט ולבסוף עלינו לתל א- ראס לתצפית שממנה רואים את הקבר. לכבוד היום המיוחד הזה, הוציא בית הספר חולצות שעליהם כתוב "אני גר בנחלת יוסף, כי עוד יוסף חי!!!!" סך הכל הייתה פעילות מעוררת לבבות על יוסף הצדיק שהופקר...
ובין לבין הגיע היום הגדול בשנה שבו כל אחד ואחד נחתם לחיים, פרנסה וכו'. חתימה שהשפעתה תורגש בכל תחום ותחום ובכל רגע ורגע בשנה החדשה!
וע"מ למצות את יום הכיפורים בצורה המקסימלית החלטתנו לעשות הפרדת כוחות ,שימשי נסעה להורים שלה, ואני נסעתי לקיבוץ מעגן עם חברים כבכל שנה. הרעיון הוא לעשות את תפילות החג בקיבוץ ע"מ לאפשר לקיבוצניקים המעונינים בתפילה להצטרף למניין ולהתקרב לה' וליהדות . כבכל שנה חדר האוכל המשמש לבית הכנסת ביוה"כ היה מלא בקיבוצניקים. והתפילה, גוואלד, הייתה עד לב השמים.תוך כדי תפילה היו כמובן ריקודים. מה עוד אפשר לומר??? לראות להתרגש ולבכות!!! בערב לאחר התפילה התקיים דיון בנושא קבלה ומסטיקה לאור התורה, הדיון היה מעניין ביותר, ותרם להרגשת הגיבוש בין אנשי הקיבוץ ובינינו. במוצאי יום כיפור חזרנו מיד לאלון מורה, מכיוון ששימשי לימדה יום למחרת. אבל אל דאגה אף גיחה זאת ליישוב הייתה קצרה מאוד, עוד לא הספקנו להתרגל לביתנו לאחר תקופת הימים הנוראים שנטשנו אותו והנה חג הסוכות קיבל את פנינו!!! אך עוד טרם החג התקיימה לה סדנת הכנת קישוטים לסוכה. הסדנא התקיימה במרכז גביש, כל אישה בחרה לעצמה איזה יצירה היא רוצה לעשות, שימשי בחרה לעשות רימון מוזהב, רק חבל שלא הייתה סוכה כדי לתלות בה את יצירת האומנות.... לא נורא אולי בשנה הבאה כבר נזכה.
אבל אם נראה לכם שעקב היעדרותינו בתקופת החגים ניתקנו כל קשר עם היישוב, טעות היא בידיכם, היות וכבר ביום ראשון, של חול המועד, הצטרפנו למסע של אריאל בנות: שימשי בתור מדריכת הטיול ותמיר בתור הביביסיטר של תחיה (בקיצר יצאנו כולם!), במהלך המסע, עשינו מורלים בקולי קולות לסניף אמ"ש- אלון מורה שכם!!! (וגם למורה לספורט....). במהלך כל המסע, התחבאו להם משימות וקטעי חידה שונים שעל הכל!!!!!!!! אבל הכל!!!! ענה הסניף. בסוף המסע הייתה הרקדה מדהימה שבה יכולנו, סניף בנות אמ"ש, לאסוף עוד נקודות (יש לציין שהיינו בבחינת "נחשון בן עמינדב" עד שלא רקדנו כולם רק הקשיבו למוזיקה במבט עייף!) סוף הסיפור הוא שזכינו במקום הראשון מבין כל הסניפים בתחרות של המסע. המתנה הייתה קרמבואים מעוכים, אבל לא נורא, מה זה קרמבו בהשוואה לכבוד שהסניף קיבל!
ביום שני הגעתי שוב ליישוב, היות והתקיימה לנוער ולמיני נוער פעילות או.די. טי. זוהי פעילות אתגרית שמטרתה לבדוק רמת גיבוש של קבוצה כושר מנהיגות, הקרבה הדדית וכדומה ע"י כל מיני סוגים של משחקים משותפים, שמפאת סיווגם אני לא יפרטם (יותר נכון מפאת עצלותי)... לאחר הפעילות הייתי צריך להגיע לתלמוד תורה כדי להעביר פעילות לכל הקבוצות. האמת שהכנתי פעילות ממש מושקעת מבעוד יום (משחק פיצוחים מכירים????) ואף ילד לא בא!!!!! לא נורא פגשתי את אישתי יותר מוקדם- שכוייח לכם בני הת"ת. ואם אתם תמהים איפה היא הייתה, היא נסעה לסוסיא. הייתה שם פעילות מאד מעניינת שכללה, יצירה, מעגל מתופפים, חיזיון אור קולי, עשיית לבנים, ציור על הפנים בצבעי בוץ, סיור בעיר העתיקה של סוסיא וכו'.... בקיצר היא נהנתה כמו שצריך......
בהמשך חול המועד טיילנו בירושלים, לקיים את מצוות עלייה לרגל, ולצורך כך כמובן שהגענו לשריד בית מקדשנו להפיל תחינתנו לבנינו בקרוב!! ובצורה זאת חתמנו לנו את חג הסוכות!!
את חג מתן תורתנו חגגנו בירושלים,ובמוצאו כמובן פנינו היה בחזרה לאלון מורה!
בינתיים אנחנו מנסים להשתקם, ולחזור לשגרה לאחר תקופה לא מבוטלת של נדודים!!
ובהזדמנות זאת נאחל לכם אחים יקרים שבחגים של השנה הבאה ניפגש בעזרתו יתברך בבית מקדשנו (כך אף נוכל לעדכן אתכם במה שקורה בצורה ישירה ולא מעל גבי האינטרנט)!!
חודש טוב ומבורך!!!
אוהבים האנג'לים
| חברינו כותבים: |
ער"ה ה'תשס"ז
אהלן חבר'ה, שלום לכולם! אנו עומדים בפתחו של יום הדין, בפתחה של שנה חדשה. וכיוון שלפנינו תחילתה של שנה חדשה , ובמידה מסוימת תחילתה של תקופה חדשה, זהו זמן שכולנו צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמנו, מה עשינו עד עכשיו? היכן התקדמנו? היכן נתקענו?...
ורק כך נוכל לסכם את שעבר עלינו ולהיכנס לשנה החדשה עם מטרות מוגדרות לשימור, להשתפרות, ולהתקדמות!!!
וכיוון שבהתחלות עסקינן, נספר לכם על טקס מאד מרגש שגלית שמריה נכחה בו. טקס פתיחת שנה לכיתה א'. כשגלית שמריה הגיעה לבית הספר היא פגשה בבנות הקטנות והנרגשות המסתובבות בבית הספר בליווי הוריהן. בשעה 10:30 התכנסו כולם באולם הפיס, שם הכינו בנות כיתה ו' טקס מרגש. בהתחלה נכנסו בנות כיתה א' דרך שער שהציבו להם בתוך האולם, לקול מנגינת "פיתחו שערים", ההורים כמובן צילמו את כל מה שזז ובכלל זה את הבנות הנרגשות, שהתייצבו על ספסל ארוך. כל הבנות היו לבושות בחולצה לבנה וחצאית כחולה, ולרגליהם היו הילקוטים החדשים שלהם. בנות כיתה ו' הכינו הצגה קצרה ונחמדה שתצמצם את הרגשת הזרות הראשונית של הבנות החדשות,ולאחריה המנהלת טובה ווינשטיין דיברה על ביכורים, בכורות והתחלות חדשות.
לא אשקר אם הגלה לכם שגם אני הייתי קצת מרוגשת, כיוון שגם לי זו התחלה חדשה בבית הספר. אני מלמדת את כיתות א, ד-ח, שיעורי התעמלות ושיעורי ספורט.
בהתחלה הבנות היו בשוק כיוון שביקשתי מהם להתעמל, לעשות מתיחות וללמוד דברים חדשים כמו משחקי כדורגל וכדורסל ולא רק לשחק במחנים. כיום כבר כולן בעניינים ונראה לי שאף מאוד נהנות! תכל'ס אני ב"ה מה זה מרוצה גם מהבנות וגם מהצוות! הצוות ממש מקסים ועוזר ובסך הכל ממש כיף לבוא לבית הספר.
בין ההתחלה של כיתה א (ביום ראשון) לבין ההתחלה שלי כמורה בבית הספר (שזה קרה ביום שלישי), קרה אירוע מאד משמח ביום שני- הברית של אחיין של תמיר. אשר נקרא שמו בישראל- יוסף חיים!!! על שם הבן איש חי. (יהי רצון שיהיה צדיק כמו הבן איש חי, ויגדל במעלות התורה עם מידות טובות- אל תשכחו לענות אמן ). במהלך כל הברית תמיר היה בתפקיד צלם האירוע, (אתם זוכרים את המצלמה הדיגטלית???) גלית שמריה בתפקיד מטפלת הרך הנולד, ותחיה בתפקיד הנכדה המפונקת המורעפת אהבה מכל כיוון (גם אמא שלי וגם אמא של תמיר לא הפסיקו לנשק אותה ולצחוק איתה) כך שאף אחד לא השתעמם. היה כיף לראות את כולם וברוך ה' יצאו תמונות יפות מאד!
נכון שסיפרנו לכם שאנחנו הולכים לעשות השבעה לזינוקים החדשים, אז תשמעו מה קרה. במוצאי שבת לפני שבועיים התאספו אצלנו כל בני כיתה ח', לחשוב מה הם רוצים לעשות בהשבעה. כל אחד העלה רעיונות, וכולם ישבו לחשוב איך להרביץ ולהפחיד את הזינוקים החדשים. תמיר, כיוון שלב זהב לו, היה בבחינת ראובן שבשעתו ניסה להסית את האחים מהמחשבה להרוג את יוסף , ניסה אף הוא למזער את הנזקים המתרגשים לבוא מעל ראשי בני כיתה ז' תושבי חלקת יוסף הצדיק אמ"ש. לאחר ההחלטות החשובות, נקבע בשעה טובה תאריך להשבעה ששונה מיד עקב הסליחות שהאשכנזים התחילו באותו לילה (אנחנו כבר חודש קמים ולא מתלוננים והאשכנזים רק התחילו ותראו מה קורה...) סתם!!!! התלונות הגיעו דווקא מהספרדים.
תכלס' ההשבעה תהיה אחרי יום כיפור, תתכוננו למכתב של חודש חשוון כדי לשמוע מה היה.
ביום שני התחלקנו אני ותמיר, אני נסעתי לסיור סליחות עם נשות אלון מורה (וכמובן עם תחייה, שלמרות שהיא בקטגורית בת אלון מורה היא התקבלה בזרועות פתוחות) ותמיר ניצל את היעדרותי מהבית ועשה עם ז'-ח' מבצע "תפוח בדבש".
אז מה היה לנו בסיור סליחות- הגענו לתצפית בארמון הנציב בשעה 7 בערב עם רדת החשיכה, משם ראינו את כל ירושלים מונחת למרגלותינו עוטה באורותיה, במקום חיכתה לנו ארוחת ערב טובה שכללה בייגלה טעים עם כל מיני ממרחים ושתייה קלה קצת להרטיב את הגרון. שם ציפתה לי הפתעה שלא הייתי ערוכה לה , לפתע ראיתי את החניכות שלי מהשירות לאומי -איזה כיף ונפלנו איש על זרועות אחיו וכו'.....!!!!! לאחר ששבענו, רווינו וגם לקחנו קצת צידה להמשך הדרך (ונתנו לגשמיות את חלקה), התחלנו בסיור (קצת רוחניות, מה שנקרא: לנשמה ).טיילנו בשער יפו, הר ציון והעיר העתיקה. אבל לא סיור ברובד ההיסטורי אלא סיור של עומק, למדנו מהורדוס על מידת הגאווה ועל מידת התשובה שצריך בה ענווה, למדנו מאביו של האר"י על סבלנות ואמונה, מארבעת בתי הכנסת הספרדים על ניסים, ומכל מקום השתדלנו להפיק לימוד לחיים, וכך להיכנס לימים הנוראים יותר מוכנים ומרוממים. לבסוף סיימנו בכותל בתפילה ובסליחות וחזרנו הביתה ב 2:30 לפנות בוקר בהתרוממות רוח. בזמן הסיור ממש שקדו תמיר והחניכים להכין את מבצע "תפוח בדבש". החניכים נפגשו בביתנו הקט, ושם גזרו, צבעו ועמלו על כרטסי הברכה וכך לשונם:
בפרוס השנה החדשה
ברצוננו לברך אתכם
בברכת שנה טובה ומתוקה
"תחל שנה וברכותיה"
ח' בנים אמ"ש
לבסוף חתכו תפוחים, שמו את הפלחים בקעריות שעליהם הודקו הברכות, מרחו דבש, והלכו לחלק בבית הכנסת ובשאר היישוב. כאשר הסתיימה הפעולה הייתי בטוחה שתמיר יעלה לישון, אך הפתעה גדולה חיכתה לי, כאשר ירדתי מההסעה מרוצה ועייפה תמיר בא לאסוף אותי ואת תחייה .אך לצערנו ,תחייה שהתעוררה כמה דקות קודם לכן , הייתה בשיא הערנות לאחר שאת שעות השינה שלה היא עשתה במהלך הסיור והנסיעה . ולכו תסבירו לתינוקת המתוקה בת התשעה חודשים שעכשיו 2 וחצי בלילה ,וזה מאוד הגיוני שאנחנו עייפים, אנחנו בניגוד אליה לא ישנו אפילו דקה אחת מהרגע שקמנו בבוקר ועד רגע זה , אז אם אכפת לה בבקשה שתלך לישון ואם בכל זאת היא כל כך מתנגדת לפחות שתעשה את זה בשקט!!!
לבסוף אחרי בקשות חוזרות ונישנות הסכימה תחייה להתחשב במצב וללכת לישון...
הקיצר חבר'ה היה לנו ב"ה חודש רווי בפעילויות ובכלל! ובהזדמנות זאת אפשר לאמר אף שנה רוויה!!
וברגע זה בשעת הדימדומים עם שקיעתה של השנה שעברה וזריחתה של השנה החדשה
בשעה מסוגלת זאת לא נותר לנו אלא לברך אתכם
"תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה"
בברכת כתיבה וחתימה טובה, וכל הישועות הפרטיות והכלליות!
אוהבים האנג'לים
| חברינו כותבים: |
ר"ח אלול , תשס"ו
אהלן! מה העניינים? זה שוב האנג'לים!!! אצלנו ב"ה דבש!!! מזמן שלא כתבנו, וזאת בעקבות היעדרותנו מהישוב לעתים דחופות בבין הזמנים!!! אז כך, בגדול היינו עסוקים בטיולים, בכיופים וסתם בניצול הזמן של החופש לטובת שיפצור בייתנו הקט, ועוד התעסקויות בכל מיני דברים קטנים אשר לא מוצאים להם זמן סתם כך באמצע השנה!
אז זה התחיל ביום ראשון לפני כמה שבועות, יצאנו לטיול נוער, גלית שמריה בתור מדריכת טיולים (זוכרים שאני לומדת ארץ ישראל???) ,תמיר בתור מלווה נשק ותחייה בתור תיירת. אחד השיקולים ביציאה לטיול היה שרצינו להכיר את הנוער.תכלס' היה סבבה נראה לנו שדי שעשענו את החבר'ה!
היה טיול נפלא: ביום הראשון טיילנו בציר המעיינות, בכל מעיין טבלנו, קנינו ארטיקים באורה, בסוף הגענו לחניון של הסטף, ומשם הלכנו לישון ביער בר גיורא. הנוער הכין ארוחת ערב, ממדורות שעשינו. היה מרק, ספגטי, סלט, לחם וממרחים לרוב.
קמנו בבוקר לעוד יום של טיול, למרות שכולם הכריזו שאין להם כוח ללכת, עשינו כ 12 ק"מ, במסלולים נהדרים, מדי פעם דאגו להקפיץ לנו את תחיה כדי שלא נתגעגע כל כך, בקיצר סינג'רנו את דוד לסר ויהודה אורן כמה שרק יכולנו.
בלילה קבענו את מקום לינתנו על מדשאת ישוב זנוח (וזאת כמובן לאחר שקבלנו רשות ממזכיר הישוב זנוח). הבנות הלכו להתקלח אצל אנשים בישוב, וגם חלק מהבנים. השאר הכינו פירה (על גזיה של אחד התושבים). מאוחר בלילה לקחנו את הטויוטה והלכנו לאכול גלידה לבד בבית שמש... (איזה בעל שאקל!!!) כשחזרנו חשבנו שנראה שכולם ישנים אך נכונה לנו הפתעה, הבנות ישבו וחיכו שנבוא כדי שתמיר ייקח אותם לסיבוב על הקבינה של הטויוטה. לאחר הבטחות שדממה תשמע בישוב, לקח אותנו תמיר לטיול לילה על הקבינה מאחור כשבכל סיבוב כולנו מצאנו את עצמנו כמעט בחוץ! היה מקסים.
ביום השלישי עשינו סנפלינג במערות לוזית, היה חוויתי וכיפי. תודה רבה לבוחניק הרכז נוער על הטיול ולכל מי שעזר ולקח חלק בהוצאתו לפועל.
ביום רביעי היה לנו מפגש משפחתי אצל ההורים של תמיר. היה אוכל מצוין ואווירה מדהימה. הדובדבן שבקצפת הגיעה בסוף הערב, אבא של תמיר קנה לנו מצלמה דיגיטלית לרגל קבלת התואר!!!! מכאן והילך יצטרכו ז-ח בנים להצטלם בכל פוזה אפשרית.
ביום שישי היה טיול אופניים מדהים של ז-ח. תמיר והחברה, עלו את העלייה לישיבה, המשיכו לגבעה של סקאלי. גיאת, גלעד ואריאל יוסף נכנסו לבור, נרטבו, שחו וכמובן הצטלמו. זה המקום לספר שאנחנו מאד משתדלים לצלם את האירועים שאנו עוברים ביחד, ועל כן, מדי כשעה (אני סתם מגזימה) נדרשים החניכים לעמוד בפוזה זו או אחרת כדי להצטלם במצלמה. חניכים! אנא התאזרו בסבלנות! אנחנו רוצים להודות לרבש"ץ על העזרה בטיול! אחרי שהחברה סיימו בכניסה שלישוב, הזעיק תמיר את הטויוטה כדי שתאסוף את כולם אלינו הביתה. בבית חיכתה להם ארוחת צהרים נהדרת, לחמניות, מילקים, גבינות שוקו ושאר מטעמים חיכו להם. והחברה חזרו מרוצים ושבעים למרות שלא היה בשרי.
במוצאי שבת, באו כולם אלינו הביתה למלווה מלכה עם שירה וניגונים. תודה לכל הזמרים והזייפנים, הנעמתם את זמננו מאד. ביום ראשון שאחר כך לקחנו את ז-ח בנים לבריכה לשחייה לילית עם העל האש. החברה שחו שעה בזמן שאנחנו עבדנו והכנו להם אוכל. היו: נקניקיות, כנפיים, פיתות, חומוס, סלט, אבטיח שתיה, ושאר מעדנים, בקיצור היה פגז!!!!!!
יום למחרת יצאו החברה למחנה של אריאל!!!!!! שאין עליו!!!! באנו לבקר ביום הורים את הבנות, פגשנו את כולם עם חולצות סניף מקסימות, ועם חיוך וקול צרוד. נמסר לנו שהמורל בשמים. ישר כוח לכל המדריכות, תמשיכו להרים את הסניף!!!!
אחר כך את שאר השבוע הקדשנו מעט לעצמנו, יצאנו קצת לקניות בירושלים וקצת לטיולים בישוב. שבת הייתה השבת האחרונה של בנות השירות של שנה שעברה. הפרידה קשה וזה רק מראה כמה הם הוסיפו ביישוב אווירה ועשייה ,היה פשוט מרגשששש!!! תודה לכל בנות השירות על הכל, אל תשכחו לחזור לבקר, והרבה!!!! ביום שני תמיר יצא עם ז-ח בנים להרי ירושלים. היה טיול חוויתי מאד כשבסופו קנה תמיר פלאפלים לחברה. כולם חזרו מרוצים ועייפים.
בשבוע האחרון קרה מקרה מרגש ביותר: תחיה התחילה לעמוד. בניגוד לשחר אדום- שבה הסירנה מתריעה לפני הנפילה, אצלנו הסירנה באה אחרי הנפילה. וכך בשבוע האחרון תחיה חוטפת מכה ואז מגיע הבכי ההיסטרי, ועוד מכה ולאחריו בכי, ועוד מכה ועוד מכה.....תחייה מתוקה על ייאוש נשמה! אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם, ק"ו לעמידה זאת!!!! מחזיקים לך אצבעות (לצורך העניין אף את הידיים בשעת הנפילה) אמא ואבא המשוגעים אליך!!
חוצ'מזה לקראת סיום בין הזמנים החלטנו לצאת לטיול והפעם לבד!!! בלי חניכים וכאלה!!! נסענו בטרמפים לצפון הגענו לטבריה בלילה, אכלנו פיצה וקינחנו בגלידה איכותית (אני הולכת להוריד את כל הקלוריות בשיעור ספורט) הנחנו את ראשנו לתנומה קלה על שפת הכינרת באוהל . ביום הכנסנו את תחיה למים עם גלגל ים וצלייה מאולתרת, המתוקה כמובן הייתה בעננים מרוב אושר, ישתבח שמו!!!, כמובן שבשלנו אוכל על הגזייה!!! קנינו קולה קרה וארטיקים ,בקיצר, מה נגיד לכם היה הכי טוב שיש!!!!
הלכנו לטרמפידה של צמח, כדי לתפוס טרמפים חזרה לבית, אבל היא הייתה מפוצצת. לא חשבנו פעמיים והמשכנו לצומת הבאה, מקום פסטורלי ושקט עם מדשאה ראויה. בשלנו ארוחת צוהריים משובחת (המתכון שמור במערכת!), לקולם הערב של ציוצי הציפורים. אכלנו נחנו והתלבטנו באיזה שעה באמת נגיע לביתנו. לצומת פצאל הגענו בלילה, ואפילו טרמפ אחד לתרופה לא היה!!! העברנו את הזמן ע"י שירים ,קיפצוצים וחיקוים שתמיר חיקה את הדרוזי שהיה איתו בצבא! בקיצר היה קטעים שופכים לגמרי. לאחר שעה ארוכה של המתנה הגיעה הטרמפ המיוחל! הגענו לבית עייפים מרוצים ושמנים.
בישוב היה מסיבת ר"ח עם גלית גלבוע והפנינג סיום חופש. כל מי שהיה סיפר שהיה מדהים. בשבוע הבא מתחילים הלימודים ואנחנו מאד מתרגשים (למרות שתמיר כבר התחיל). אנחנו גם הולכים לעשות פעילות סיכום לט' החדשים ופעילות פתיחה לז' החדשים. כל זאת ועוד בפעם הבאה.....
שיהיו רק בשורות טובות
האנג'לים!
| חברינו כותבים: |
ר"ח אב , תשס"ו
אהלן!מה הענינים?
מזמן לא ישבנו לכתוב ולכן יש לנו הרבה מה לספר לכם...
אז דבר ראשון נתחיל מזה שלכבוד החופש הגדול הכנו לכל החניכים לחופש מדהים!!!!!!!! וגם דפי קשר כדי שלא ילכו לאיבוד בחופש. בתור פעילות פתיחה הכנו פעילות סוף הדרך. הכינו לחניכים כתבי חידה שונים החל מחידות על מקומות בארץ וכלה בשירי ארץ ישראל. לסיום היה על החניכים לעלות במסע אלונקות להר כביר ושם חיכינו להם עם פצצת תיאורה מדהימה שצוות מבצר הרימו לשמים!!!! תודה לכם הייתם שאקלים!!!! היה גם קולות ועוגיות, בקיצר, כל מה שצריך כדי לחזור עייפים ומרוצים.
בשבוע לאחר מכן הוזעקנו לישוב איתמר, שם חיכה לנו חקלאי מגורש מכפר דרום. הוא עבר לאיתמר ושם ניסה לשקם את חממות העגבניות שהיו לו. הוא היה זקוק לאנשים צעירים וחזקים (כמונו כמובן...) שיעזרו לקטוף את העגבניות הבשלות. אנחנו כמובן שמחנו לעזור וחזרנו עם גב ושרירים תפוסים. תודה רבה ל: ז-ח בנים ובנות ונוער בנים ובנות על כל העזרה החשובה והענקית שעזרתם. אנחנו גאים בכם!!!!!!!
בכל הקלחת שכחנו לספר לכם משהו קצת עצוב.... יום אחד הטוסטוס היקר שלנו החל להשתעל. מצבו הידרדר מיום ליום והרופאים (כלומר תמיר) קבעו שיש לו דלקת ראות (קרבוראטור) וכן שבץ מוחי (המנוע....), סופו של הסיפור הוא שהטוסטוס שלנו שבק חיים. כל שנותר הוא התמונות... אנו המומים ומתגעגעים מאד! שרירי הרגלים חזרו לתפקד היות ואין מנוס,חזרנו לצעוד רגלית ברחבי היישוב.... (לא נורא מעז יצא מתוק, כי בשנה הבאה גלית שמריה תהיה המורה לספורט בבית הספר, אז חשוב שתחזור לכושר).
הקמנו פינת זיכרון בכניסה לבית, כל מי שרוצה לראות, מוזמן לקפוץ ולבקר! (כוס קפה על חשבוננו) חוצ'מזה, תכננו טיול מדהים בצפון ליומיים. יום אחד מסלול רגלי בירדן הררי, ויום שני קיאקים בקיאקי בלום, ובנוסף טיול אופנים באזור שם!!! אולם חלומנו נגנז עקב הצפון המופצץ מאש האויב!!! אך אל דאגה את הטיול נשתדל לעשות להרי ירושלים או משהו בסגנון!!!
ואם כבר על הצפון עסקינן, רק שתדעו שהשבוע הגיעה לישוב קבוצה גדולה מהצפון לנפוש קצת מהמתח של החזית!!! הם מתארחים במכון חלקת שדה!!!כאשר את חלק מהארוחות הם מקבלים ממטבחם הפרטי של תושבי היישוב, הידועים במידת הכנסת האורחים הגדולה שלהם!
בתוך כל מערבולת המלחמה, היה בישוב אירוע מרגש מאוד של חילול הכרם במטע של צור בן עמי בהשתתפות של תושבי הישוב וכמובן בהשתתפות של רב הישוב הרב לבנון!!! בנוסף, הייתה גם אפיית חלות לנשים לכבוד שבת קודש עם הגברת סבג בישיבה, תודה רבה על ההשקעה!!!
השבוע ביום רביעי הגיע לישוב ניידת אתגר רך לתינוקות לגלאי שלושה חודשים ועד לשש שנים, למפעל הפיס. כמובן שלקחנו את תחיה הבת המקסימה שלנו, והיא נהנתה מאד. היו שם מתקנים שונים ומתנפחים בכל מיני צבעים והכי חשוב אווירה של כל השכנות שירדו עם החברים והחברות של תחיה. כמובן שכמו בכל חודש, גם החודש התקיימה מסיבת ראש חודש לנשים אצל משפחת גלעד, תודה רבה על האירוח!!!
דרך אגב ממש בכותבנו שורות אלו, למאחז "הרחיבי" מגיעים נוער מכל רחבי הארץ במסגרת מחנה של נוער למען א"י, המטרה העליונה היא לדבוק באדמה ולהמשיך לפתח את המקום!!!יישר כוחם!!!
אנחנו כותבים על חלק מהפעילויות אבל לא כותבים על הדבר המרכזי שבאמת הפריע לנו החודש. (וגם גזל הרבה מחשבה). האמת שחיפשנו עבודה לגלית שמריה לשנה הבאה, אך ללא ההצלחה. אך לא נורא גם זו לטובה. לאחר שהתקשרנו לכל בתי הספר באזור השומרון, חשבנו לעזוב ליישוב אחר, יותר קרוב לירושלים כי שם מצאנו עבודה. כל החברים אמרו שזה הדבר הכי הגיוני שצריך לעשות. אבל ליבנו לא נתן לנו. הרגשנו שאנחנו מאד אוהבים את היישוב, ואת העשייה בו ולכן לא הצלחנו להחליט: האם לעזוב או להישאר. לבסוף החלטנו שנשארים ויהי מה!!! ה' יעזור!!! ברחמי שמיים, גלית שמריה מצאה עבודה בבית ספר בנות (מורה לספורט, זוכרים???)
בסך הכל, השכנים מרוצים (תודה למשפחת ברנס על העוגיות, ששלחו לנו עם פתק: "ברוכים הנשארים", מאד ריגש אותנו) וגם כמובן אנחנו מרוצים... (כמו תמיד!) נשמתמע!!!!
תמיר וגלית שמריה אנג'ל
| חברינו כותבים: |
| פלוני כותב ש |
| אלמוני כותב |
ר"ח תמוז, תשס"ו
היו היה זוג חמוד, שגר לו בגבעה בודדת ומרוחקת ליד היישוב "מצפה יריחו". הם חיו באושר ולא כל- כך בעושר ימים רבים (קשים הם חייהם של אברכים). אלא שדבר אחד העיב על אושרם והוא הנסיעות של האישה ל"אורות ישראל" באלקנה.
כן, נכון! זיהתם זה אנחנו האנג'לים. קוראים לנו תמיר וגלית שמריה (המכונה בלע"ז שימשי, ואין בינינו קשר למשפחת שמשי- רק קשרי ידידות...) סוף הסיפור הנ"ל ידוע:
הזוג בחר לעבור לישוב שיהיה גם קרוב למכללה וגם שהיה בו ישיבה רצינית כמובן.
ואין כמו אלון מורה- לקבל את פננו. אחרי שנולדה ביתנו תחיה (החמודה והמתוקה.....) דאגו להכין לנו אוכל במשך שבועיים!!!!!!! נשלחו עוגות מכל השכנים וברכות ואיחולים התעופפו מכל הכיוונים. מה נאמר לכם, השמחה הייתה רבה ובישוב אורה וצהלה.
אז רצינו לספר לכם, חוץ מזה, שאנחנו המשפחה המאמצת של ז בנים, של ח בנים, של הסניף, של הבנות שירות ושל השכנים... ובקיצור למרות שאנחנו רק אחד עשר חודשים ביישוב אנחנו מרגשים בעניינים ובעננים.
לפני זמן מה, התקיימה מסיבה לכבודנו (ולכבוד שאר הזוגות החדשים), וראיינו אותנו בנוגע לקשיי הקליטה שלנו כאן. אנחנו לא התאפקנו וצחקנו על השרירים התפוסים מהעליות והמורדות שביישוב. האמת שאף את הבעיה הזאת פתרנו, יש לנו טוסטוס קטן ונחמד, שכאשר הוא מגיע לשכונה כולם יוצאים לקבל את ה"קשר אמיץ" שלהם (פשוט הוא נשמע למרחקים...).
אבל אנחנו לא הסתפקנו בתלונות, והחלטנו לקחת חלק בחינוך הילדים.
אז נספר לכם בקצרה ,שאנחנו עושים למיני נוער פעולות באמצע שבוע... וכמובן גם בליל שבת קודש! ובנוסף משתדלים להיות אוזן קשבת לחבר'ה, על מה שעבר ועובר עליהם!!!
הקיצקץ לא משעמם לנו בכלל ואפילו אפשר לומר שדי מעניין!!!
ובשורה התחתונה אנחנו רוצים לומר לכם: שאין על היישוב הזה!!! פשוט פגז של יישוב!!! יישוב תוסס, צעיר, אידיאליסט, יפה !!! והכי חשוב החבר'ה (החל במבוגרים וכלה בילדודס ), חבר'ה על הכיפק, ידידותיים לסביבה!!!
וכל שנותר לנו לאחל :"עוד ישבו זקנים וזקנות בחוצות אלון מורה ובשכם"!!!
אנחנו מזמינים אתכם הגולשים לכתוב לנו ואנו נשמח להשיב. אי"ה, אנו נמשיך לנצל את הפינה הזאת כדי לעדכן אתכם במה שקורה כאן באלון מורה ואף ליצור קשר עם חברים חדשים.
להתראות עד הפעם הבאה...
תמיר וגלית שמריה אנג'ל
