בהלכות מלכים (יא ג) הרמב"ם כותב:

אבל מצאנו אצל רבי עקיבא גישה חיובית לבן כוזיבא, וזיהויו כמשיח (ואולי להשתתפות במרד עצמו)⁴.

במדרש רבה (דברים א כ)

החולקים על רבי עקיבא

מי היו החולקים על רבי עקיבא? ראשית נבהיר מתי היתה המחלוקת: אחרי מיתת בן כוזיבא ונפילת ביתר כבר לא היה טעם להתווכח, אם בן כוזיבא היה מלך המשיח וגואל ישראל בפועל, וכן אנחנו מוצאים בהתייחסות חז"ל אחרי המעשה⁶, אבל עוד בשלב התארגנות המרד וביסוסו הרעיוני (כשאחדות כל עם ישראל ותמיכתם היו חשובים ביותר להצלחת המלחמה) נשמעה הסתייגותו של ר' יוחנן בן תורתא,⁷ ואף אם נאמר שזו היתה דעת יחיד, נחשבה דעה זו כדעת "רבנן" בסנהדרין (צג:):

מה ראו רבנן להסתייג מראש מבן כוזיבא?

נמצא דו-שיח נוסף, בירושלמי (תענית ד ה):

ממשיד הירושלמי לתאר עוד מעשה שהיה קשה בעיני חכמים:

אם כן, מה ענה רבי עקיבא לחכמים (איך "נשא את כליו" של בן כוזיבא)? לא מצאנו דבר מפורש, אבל נמצאה לפחות משנה אחת שיתכן שמאירה את העניין (נגעים ז ד):

ב. "מעשה שכנוע" של רבי עקיבא, את רבן גמליאל (הנשיא) ורבי יהושע (אחד מרבותיו¹⁸), בבירור הדין במצב הבינוני (אחרי הסגר בגלל הבהרת, אבל לפני שהוחלט על ידי ראיית סימן הטומאה) שאינו מוברר ברישא.

ג. מחלוקת רבי אליעזר וחכמים מאימתי טהרתו (של זה שנטמא ברישא).

הדיון של רבי עקיבא עם רבותיו אינו קורה בבית המדרש, אלא כשהם הולכים ביחד ל"גדווד" (כגרסה המודפסת במשניות).

מעיר התפארת ישראל (יכין ם' מז):

נבחן שוב את המשנה:

"התחלתי מביא להם ראיות" וראיה אחת נמצאת בתוספתא (נגעים ג ד'):

מסיים התוספתא:

מסיימת המשנה:

"כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים").

הצד השני של המטבע:
תבליט ארבעת המינים: לולב, הדס, ערבה ואתרוג
אחד מכל אחד- כמשנת רבי עקיבא [סוכה ג:ד]

נ.ב. - מטרותי במאמר הזה היו לחפש את סברות הצד שהתנגד לבן כוזיבא, לא רק משום שלכל מחלוקת יש שני צדדים, אלא גם כן על מנת להבין יותר את שיטת רבי עקיבא.
אם אין הקורא מקבל כהוכחות את הפרשנות לאגדות ולמשנה, אני מוכן שאלו יחשבו כמשלים, לעזור בהבנת הסברה, אבל העיקר היא להבין את הסוגיה בתוך דברי חז"ל ותפיסתם.
בנוסף, נסיתי להסביר את האגדות כשיטה אחת, בלי לחפש "סתירות" בין בבלי, ירושלמי מדרשים וכו'.

מקורות תלמודיים לסוגיית "בן כוזיבה":

סנהדרין צג: שנות מלכותו, מחלוקתו עם רבנן (מורח ודאין).
סנהדרין צז: - דרשת ר"ע, סדר המלכויות.
ירושלמי תענית ד ה (איכה רבה ב ד) - דרשת ר"ע , ר' יוחנן, בן תורתא, מחלוקת עם חכמים, חרבן ביתר.
גיטין נז. - חרבן ביתר, "עניני בר דורמא".
שיר השירים רבה ב: (ז) - ד' דורות שדחקו את הקץ.
סדר עולם רבה פרק ל'- שנות מלכותו.
ובנוסף נזכר:
ביבמות עב.- משוכי ערלה.
יבמות קכב.- שישים בני אדם שהיה מהלכין לכרכום ביתר.

הערות

¹ לשון הירושלמי מעשר שני א א -''… מטבע שמרד כגון בן כחיבא…"

² עיין רשימת מקורוח בסוף המאמר.

³ לשון דומה במאירי (פתיחה למסכת אבות עמ' 29) "וכן בדור הזה עמד בן כוזיבא ועשה עצמו משיח וטעו רבים אחריו, ואפילו ר"ע היה נושא כליו…"

⁴ עיין בהרחבה: שיחות הרב צבי יהודה – ל"ג בעומר.

⁵ מאמרי הראי"ה א' עמ' 202 "היא מידת רבי עקיבא המיוחדת… התלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחיה לישראל וארצו".

⁶ סנהדרין צז: "ולא כר"ע שהיה דורש…"(מצוטט לעיל).
מדרש רבה- שיר השירים ב: (ז): "רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים".
רמב"ם הל' מלכים יא ג: "כיון שנהרג, נודע להם שאינו…" (מצוטט לעיל).
מאירי לעיל (³).
מהרש"א סנ' צג: "בר כוזיבא מלך תרתין שנין כו', בביתר היה מולך ואיתא במדרשות שגם ר"ע תעה בו מתחלה ודרש עליו דרך כוכב מיעקב", ע"ש.

⁷ ירושלמי תענית ד ה: "א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא".

⁸ רש"י: "דמורח ודאין - שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב, שנאמר (ישעיה יא: ג-ד) "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח". ואפילו הכי "ושפט בצדק דלים", כגון על ידי הרחה".

⁹ ירושלמי תענית ד ה: "שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותי: לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתה. עאל ליה מן ביבא דמדינתא. עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי, עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה המוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך, אמר ליה: מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך - מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך - את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. א"ל: אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי ר' אלעזר המודעי. א"ל: מה אמר לך הדין כותייא? א"ל: לא כלום. מה אמרת ליה א"ל: לא כלום. יהב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה: "הוי רעי האליל עזבי הצאן הרב על זרועו ועל עין ימינו, זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה". הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה, מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבה..."

¹⁰ ובדומה במרכבת המשנה (על הל' מלכים יא ג): "ואל יעלה על דעתך וכו'". ובמ"ר איכה ובירושלמי פ"ד דתענית ע"ש. והנכון לדרך רבנו (הרמב"ם דמפרש דאין פלוגתא בין רבא דבבלי ובין היררשלמי... והרג המלך (ב"כ) אחר ר"א המודעי ולא קיבל ממנו התנצלות. מיד יצאה בת קול: הוי רועי אליל כו' ונלכדה בו ביום ביתר ונהרג בן כוזיבא ע"כ. ולפ"ז הענין כפשוטו דאמר רבא דמורח ודאין, דכתיב "לא למראה עיניו ישפוט. ושפט בצדק דלים" פי' דלא יאונה לצדיק כל אוון לשפוך דם נקי באומד גרוע. שהרג בחנם את ר"א המודעי והוברר דאין רוה"ק שורה עליו לשפוט בצדק דלים והשלימו חכמים עם אדריינוס למסור העיר בידו וקטלוהו, וזה נכון, ומ"מ שפיר קאמר רבנו דהם לא רצו לקבל ממנו אות, אלא שאמרו נחזי אנן אי מוכח ודאין פ' אם לא יבא מכשול על ידו, וכיון שנכשל במשפט ר"א המודעי שוב הסגירו העיר כמ"ש" .(וכן ביד דוד על סנהדרין)

¹¹ מפרש הרדב"ז (הל' מלכים יא ג)... קטלוה-כלומר רפו ידיהם ממנו"…

¹² "נחזי"- לא לשון פעיל (לשלוח ולבדוק עכשיו) אלא במובן- נמתין ונראה, ורק בסוף "כיון דחזיוהו"- כאשר ראוהו…

¹³ קרבן העדה "מטיפי אצבע - קטועי אצבע, שהיו נבדקים ע"י כך אם הם אבירי לב שיחתכו אצבע בשיניהם".

¹⁴ נראה לי שאין לראות בעצת חכמים (עוקרי ארזים) כהצטרפות פעילה בהכנות למרד, שמא דחו אותו עם מבחן כה קשה שלא היה בן אנוש מסוגל לבצעו, לדעתם (כריתת אצבע ידוע עד ימינו כסימן גבורה, למשל: ביפן בשנות ה70 בעת הפגנה נגד ממשלתם, אבל עקירת עץ בשורשיו נעשה בימינו רק ע"י דחפורים, או הרבה שעות חפירה בטוריה). עוד אפשר שרצו לרמוז בזה שגם מרד נגד האמפריה הרומית (דומה לנסיון לעקור בידיים עץ ענק ומבוסס) אינו בר ביצוע. בנוסף אפשר שיש כאן לעג ל"משיח" שאינו מסוגל ל"מורח ודאין", אלא זקוק למבחנים נופניים כדי לבדוק את חייליו.

¹⁵ נראה לי שאין ללמוד מסדר המשפטים בירושלמי הנ"ל לסדר המאורעות (שקודם היו לו 200.000 ואחר כך שלחו לו חכמים), אלא שנושא הסוגיא היא "נלכדה ביתר" (כותרת מן המשנה שפותח את הקטע), ורבי יוחנן פותח בתאור יחסי הכוחות לפני הקרב האחרון, והזכיר "מאתים אלף מטיפי אצבע". מתוך כך (במאמר מוסגר) מסביר מהו "מטיפי אצבע" והמחלוקת שהתעוררה עקב כך (ומתוך כך מפרט עוד התנהגות בלתי מקובלת של בן כוזיבא באמירתו "לא תסעוד" וכו' (ראה בהמשך), ואז חוזר לנושאו וממשיך "שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף (מצור) על ביתר, וכו'".

¹⁶ רואים שבן כוזיבא קיבל (באופן חלקי) "עצת" חכמים וצירף גם "עוקרי ארזים" לכוחותיו. למה לא חשב לעשות מבחן כזה מראש, או לפחות מאז ואילך במקום להמשיך לעשות "בעלי מומין"? אלא ברור שמידות "עוקרי ארזים" (אפילו שיש להם כח גופני מופלג) אינו כגבורת "מטיפי אצבעות". ראיה לדבר: בעת שהלגיונות העצומים של הרומאים סגרו על ביתר, נשארו עם בן כוזיבא רק המטיפי אצבע (ראה דברי רבי יוחנן כפתיחת הקטע, וגם הערה זו),

¹⁷ בגיטין נג, שואלת הגמרא "דוד נמי אמר הכי?" ועיין תירוץ שם, ופירוש המהרש"א ד"ה ואמר הלא אתה אלקים זנחתנו כו',

¹⁸ לזיהוי המשתתפים, עיין תפארת ישראל - יכין סי' מו.

¹⁹ בדומה לשמואל ב ג כב "והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עמם הביאו…"

²⁰ בדומה לירושלמי ברכות ה א "אף אליהו לא נפטר מאלישבע אלא מתוך דבר של תורה..." שממשיכה הנמרא שם לברר במה עסקו באותה הליכה.

²¹ ואכן דרכם של חז"ל, עיין לדוגמא עבודה זרה ב ה במחלוקת רבי ישמעאל ורבי יהושע ("כשהיו מהלכין בדרך"!) בענין גזירת חכמים על גבינות הגוים, שרבי יהושע "השיאו לדבר אחר" לדבר על ניקוד של פסוק בשיר השירים (שלדעת הגמרא מלמד במשל על קבלת גזירות חכמים).

²² אפשר גם שבזה קיבל רבי עקיבא את עצת חבריו: (סנהדרין סז:): "אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלה מדברותיך ולא אצל נגעים ואהלות…" רש"י: "מדברותיך - מנע מדבריך ופנה להלכות נגעים ואהלות שהן חמורים ובהם אתה מחודד, ולא בהגדה". (רעיון ששמעתי מפי ראש הישיבה, הרב שלמה אבינר).

²³ רשב"ם: "... שאפילו הוא מלך כעוזיה, לא יכבדוהו, אלא תסגר שבעת הימים, וישלחהו ובדד ישב".

²⁴ פרשתי לפי דיוק דרישא ("עד שלא בא.. טהור" משמע שאחרי שכבר בא – טמא), אפילו שאפשר לדייק ההיפך מן הסיפא, משתי סיבות: כדי שתהיה משמעות לתשובתם (שאין תנא כרבי עקיבא חשוד שלא הכיר סתם משנה), ועוד שמדברי רבי עקיבא בהמשך ברור שהוא חולק על שיתתם, ומזה שהוא מטהר - משמע שהם דברו לטמא.

²⁵ אפשרות אחרת לפרש הסתייגות חכמים, על פי יבמות עב. (גרסת תוספתא שבת טז ו ): "המושך (ערלתו) צריך שימול. ר' יהודה אומר: משוך לא ימול מפני שהוא מסוכן. אמרו לו: הרבה מלו בימי בן כוזיבא, והיו להם בנים ולא מתו", רש"י: "שסכנה היא לו- שמא יעשה כרות שפכה, בימי בן כוזיבא - שמשכום עובדי כוכבים (הרומאים) באונס בכרך ביתר, וגברה יד בן כוזיבא ונלחם בהם ונצחם ומלך על ישראל שתי שנים ומחצה, וחזרו ומלו בימיו". או כפירוש קרבן העדה (ירושלמי יבמות ח א) "בימי בן כוזיבא, שמפני אימת עכו"ם משכו ערלתם שלא יכירום שהם יהודים…" שפרושו משתלב יפה עם מאמר רבי אלעזר המודעי באבות (ג יא)"… והמפר את בריתו של אברהם אבינו… אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא", שמא היינו ה"מטיפי אצב"- (של הירושלמי תענית) שבן כוזיבא התחיל למולם פעם שניה, חרף חשש שיעשו על ידי כך כרותי שפכה, אבל חכמים הורו לו להפסיע בגלל הסכנה ("בעלי מומין") כדעת ר' יהודה בכל זאת לא שמע לאזהרותם "והיו להם בנים ולא מתו",

²⁶ כעדות ביבמות (קכב): "…ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר (רש"י- כשבאה ביתר במצור), ובא עובד כוכבים ואמר: חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים…"

²⁷ ושמא הם (ר"ע ר"ג ור"י) הדיינים המומחים שהקימו את הסנהדרין בביתר, כמסופר בסנהדרין (יז:), "אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחר לשמוע (רש"י- בשבעים לשון)- אין מושיבין בה סנהדרי, ובביתר הוו שלשה, וביבנה ארבעה.."

²⁸ עיין הוכחות בהימן, תולדות תנאים ואמוראים, עמ' 1005.

²⁹ חשוב לציין שחז"ל תולין כשלון המרד בעם ולא רק בבן כוזיבא (עיין איכה רבה ב ד ".. מיד גרמו עוונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא").

³⁰ עיין סנהדרין (צח) שהמשיח יושב בין המצורעים בפתח של רומי.

³¹ רמב"ם הל' תשובה ב א "איזו היא תשובה גמורה: זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה. לא מיראה ולא מכשלון כח".

³² סנהדרין צז. אמר ר' יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא. "כולו הפך לבן טהור הוא".