כל בוקר מגיע לישוב טנדר מלא מכל טוב. ילדים, תינוקות, טרמפיסטים ועוד: האוטו מ – 851.
כל מי שפוגש אותנו מביט בנו במבט ספק חמלה, ספק סקרנות: נו, מה שלומכם שם למעלה, במעלה ההר ? אתם בסדר ? יש לכם מים, חשמל ?
מה, יש לכם ???

נו, אז הכל בסדר.
כולם בגן הציבורי מסתכלים על האוטו העמוס תינוקות וילדים מהמעון וכולם מנפנפים לנו לשלום, כמו לפני מסע הרחק הרחק… אל מעבר להרים. להתראות… להתראות…

אז החלטנו לספר לכם קצת על עצמנו מעבר למים וחשמל:
כיום בגבעה שלנו גרות 9 משפחות, חלקן גדולות, חלקן קטנות. חלק מאיתנו גרים ב"בתים" שניסינו להתקין מהקרוואנים ההרוסים שהגיעו לפני שנתיים, וחלק מאיתנו בקראוונים.

האוירה בגבעה מאוד נחמדה. הקשר בין המשפחות איתן וחם מאוד, תחושה של משפחה מאוד מאוחדת, יש עזרה הדדית, תמיכה כשצריך בכל המובנים, קשר טוב של פתיחות. והכל גורם להמון שמחה ותחושה נהדרת לחיות יחד.

ההבדל במזג האויר בין הישוב לגבעות הוא עצום. בחורף, כשלמטה מנשבת הרוח בצמרות העצים, למעלה כולנו מחזיקות היטב את העגלות כדי שלא יעופו למדרון התלול, וגם את הילדים הקטנים שלא יתגלגלו בשביל. כשלמטה שורקת הרוח בחלונות, למעלה אנו עסוקים בהעמסת סלעים על הגגות, כי כבר קרה שמשפחות נשארו בלי גג בלילה !!!

אבל, ברוך השם, כיום מצבנו טוב מאשר לפני שנתיים. היום יש לנו כביש, קצת שבילים (די עקומים), פנסי תאורה (שסוף-סוף דולקים). סתם, המצב לא כל כך נורא, רק קצת מוראלית קשה. לרוב המשפחות אין כלי תחבורה, וכדי להגיע לרופא בשעה 11:00 (אם יש), צריך לצאת מהבית ב 7:30 כדי לטפס על אחת המכוניות העמוסות. החזרה המשוערת היא בערך ב 16:00, אם היה טרמפ ב 15:00. בערב כולנו בבית ולא מעיזים לצאת, אחרת אפשר להישאר בבית האריזה עד מחר בבוקר. במכולת אנחנו קונים לשבוע לפחות, כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי תגיע לכאן שוב…

אז כמו שהבנתם, החיים שלנו די מרתקים, אין לנו הרבה רגעי מנוחה, שברוך השם, בישוב כבר יש. בהחלט, אנחנו בתחילת דרך ארוכה, שלאורכה ולרוחבה נראה בעזרת השם את המקום מתפתח ומתמלא אנשים חיים, עצים ופרחים. אנו מאוד מעוניינים לקלוט משפחות חזקות ותוססות, עם המון כח ואמביציה לעבור כל מה שצריך כדי לבנות את הארץ שלנו לתפארת השם יתברך.

נשמח אם תעלו לבקר, ותעזרו לנו להפיח את השממה בארץ ישראל.

אוהבים: תושבי 851
נכתב ע"י הילה פרץ בהסכמת התושבים