בועז שבו: "שלמה היה אדם טוב, הפיגוע מחזיר אותי אחורה"
בועז שבו, שאיבד את אשתו ושלושת ילדיו בחדירת מחבל לביתו באיתמר שבשומרון. סיפר לכתב ערוץ 7 עוזי ברוך על היכרותו עם שלמה הי"ד שנרצח הבוקר: "שלמה היה אדם טוב שליווה את משפחתי אחרי האסון שעברנו. הפיגוע הזה מחזיר אותי אחורה, אין לי מילים... כרכז בטחון עזר לכולם והיה אכפת לו מכל אחד ואחד בישוב".

כבר כמה ימים שאינני ישן כמו שצריך. כל פעם שאני עוצם את עיני לשון, אני מוצף זיכרונות מחברי האהוב, שכני, וחבר לכיתת הכוננות. אין ברירה אלא העלות את המחשבות על הכתב. רק בשנים האחרונות התקרבנו מאוד אחד אל השני. בהיותי שכנו של שלמה, יצא לי לראות אותו מזוויות רבות שרוב האנשים לא זכו לראות. ראיתי איך שלמה היה מכניס את כל כולו לכל פרוייקט שנקרא לבצע.

שלמה הוא מה שנקרא 'פרוייקטור'. איש הפרוייקטים. זה היה שכני. בגיל ארבע עשרה הוא הגיע כעולה חדש מדרום אפריקה. תוך זמן קצר הוא שלט בשפה, סיים את התיכון בהצלחה וגויס ליחידה קרבית. שלמה נלחם במלחמת יום הכיפורים, בו הציל את חייהם של רבים כחובש קרבי. הוא היה בין אחרוני החיילים שנותרו עם רפול בנפה. שלמה גם נלחם בגבורה במלחמת לבנון, בהוציאו את עצמו ופצועים אחרים מתוך שדה מוקשים.

שלמה היה אחד ממייסדי עצמונה ליד תל עריש. הוא הקים חנות לשיווק הפרחים של עצמונה בלב תל אביב. בהמשך הקים שלמה צוות בנאים יהודים שבנו את הבתים של כפר דרום, והודות ליסודיות של שלמה נבנו קירות עבים אשר מאוחר יותר הצילו חיים רבים בתקופת ירי צלפים טרוריסטים. שלמה גם גר בגולן שם עבד כפרוייקטור בנטיעת עצים ופרחים עבור חקלאים אחרים. הוא הגיע לאיתמר כדי לקדם את העבודה החקלאית שלנו על ידי מכירת התוצרת שלנו בשיווק ישיר. לאחר שעבד אתנו זמן קצר, שלמה השקיע את כוחותיו בחוותו של אברי רן על ידי שהקים את התשתית למערך אדיר של שיווק ישיר המפרנס עשרות משפחות.

הפרוייקט הבא של שלמה היה לעבוד עם תנובה להקמת מערך שלם של 'אוצר בית דין' לשנת השמיטה. בתקופה הסוערת ההיא, שלמה חרש את כל הארץ בדרכו למשקים מרוחקים ומשם לשווקים באותו היום. הוא עזר לתנובה למכור מיליוני שקלים של תוצרת תחת הדרכתם והשגחתם הצמודים של הרבנות. זו היתה תקופה בה אנשים פחדו לנסוע. שלמה נסע לכל מקום שהיה צריך, לעתים דרך מטר אבנים ואף תחת אש. לפעמים שלמה היה צריך לנהוג במשאית כדי להוביל תוצרת לאזורים בעייתיים, באמצע הלילה, משום שהנהגים היו מפוחדים מדי. זכור לי מקרה אחד באזור שלנו בו ירו על המשאית שלו. שלמה יצא עם העוזון בידו והבריח את הטרוריסט נושא הקלצ'ניקוב. מסירותו של שלמה לעבודתו בתנובה היתה מדהימה. הבוס שלו היה מוצא אותו עובד גם בהפסקת האוכל שלו ועד מאוחר בלילה, לפעמים אפילו ישן במשרד כדי להשכים קום בבוקר להמשיך בעבודה.

הפרוייקט הבא של שלמה היה להציל את כל מוסדות החינוך של איתמר, שהיו בחובות גדולים, ולהסיר את האיום מעל פרנסתם של רוב משפחות היישוב. שלמה עבד יום ולילה בהליכה לפקידי ממשלה או לכל מי שיכול לעזור. חבר מהיישוב פעם סיפר לי איך שלמה לקח אותו פעם לפקיד גבוה מאוד שהיה בידו הכוח לחרוץ את גורלו של קרית חינוך איתמר. כדי לפגוש את אותו פקיד, בדרך כלל היה צורך לחכות כחצי שנה. שלמה אמר שהם יפגשו אתו באותו יום, ללא תור. לפני שהם יצאו מהרכב, שלמה אמר לחברו שעליהם להכין את עצמם פסיכולוגית על ידי כך שידעו מה הם מייצגים: מטרה חשובה מאוד שהיא חיונית להמשך אזור התיישבות זה. שנית, הוא אמר, אין לו מה להרוויח ברמה האישית, למען האמת ההפך הוא הנכון. מיד כאשר יצליח להחזיר את הסדר הכלכלי על כנו, יאבד את משרתו. הוא אמר: 'יש לך גם כן עוד תפקיד. שנינו מייצגים את הציבור ללא אינטרס להתקדמות אישית.' ואז שאל אותו שלמה: 'עם מי אנחנו הולכים לדבר?' הוא ענה לו: 'עם שמאלני.' שלמה החזיר לו: 'לא, יש להתייחס לאדם זה בכבוד, משום שהוא לא הגיע לתפקיד גבוה זה ללא שהוא ראוי לכך. ולמרות זאת, המשימה שלנו חשובה ביותר לטובת הכלל.' במחשבות אלה הם נכנסו למשרד, שם חיכו משמונה בבוקר עד 5:30 אחר הצהרים, כאילו לשווא. כשהפקיד יצא מלשכתו בדרכו הביתה, הוא פנה לשמלה בתדהמה ואמר לו: 'מה, אתה עוד פה?' לאחר חילופי דברים קצרים הזמין אותם ללשכתו. תוצאות אותה פגישה גורלית הם שמוסדות החינוך של איתמר עברו ארגון מחדש והיום הם פורחים ומשגשגים, עם מאות תלמידים הבאים מכל הארץ ללמוד. תוצאה נוספת של אותה הצלחה היתה ששלמה פוטר, על מנת להיות מוכן ומזומן לפרוייקט הבא שלו. באותו זמן איתמר הותקפה פעם אחר פעם במתקפות טרור. יותר מתריסר בני אדם נרצחו. חברי היישוב היו המומים; היה צורך לפעול. אז נקרא לשלמה לבצע את המשימה הבאה – ולצערנו האחרונה - שלו. שלמה פעל בזריזות, הביא מומחי בטחון כדי לברר מהי האסטרטגיה הנכונה. בין השיטות השונות שננקטו היו כלבי תקיפה מאומנים, גדר אלקטרונית, מצלמה מיוחדת, והקמתו של כיתת כוננות אזרחית מיוחדת. כדי להגיע ליישום מטרות אלה עבד שלמה יומם ולילה מתוך הקרבה עצמית גמורה. הוא כרת יערות שלמים של ביורוקרטיה על מנת לקדם כל פרוייקט ופרוייקט. בסופו של דבר הצליח כמעט בכל המשימות, תוך הצלת חיים של רבים למרות התקפות הטרור שאינן נפסקות.

אני זוכר כיצד שלמה שכנע אותי להצטרף לתוכנית 'מבצר', כיתת הכוננות המיוחדת, וכיצד עזבתי את כל עיסוקי: חקלאות טיפול בתוצרת שלי, כדי להבטיח שיהיו המספר הנדרש של לוחמים. בדרך לאחד מהאימונים הרבים שלנו, שלמה סיפר לי שאם אי פעם יותקף יגיע למקום, יקפוץ מרכב הביטחון ויסתער על המחבל. לא היה לי מושג שהוא מתאר לי כיצד ישלים את משימתו האחרונה. לפני שלשה ימים, ירה מחבל לעבר מספר מכוניות של תושבים. שלמה הגיע כמעט מיד לזירה. הוא נשמע לאחרונה מדווח בקשר שיורים עליו. ואז מרחוק הוא נראה עוצר את רכבו תחת אש וקופץ ממנו בגבורה על מנת להילחם במחבל בקרב יריות ישיר. "הו, איך נפלו גיבורים". זמן קצר לאחר שנפל, מצאוהו עם ידיים מתוחות בתנוחה כאילו עדיין אחז בנשקו. שני חברים מכיתת הכוננות אותו הקים שלמה הגיעו לנקום את מותו. הם נלחמו בדיוק כפי שלימדו אותם, בהורידם את המחבל באש מדוייקת. לוחמים אלה, אנשיו של שלמה, מנעו מהמחבל להמשיך את משימת ההרג שלו, ובכך הצילו את חייהם של עוד יהודיים נוספים. איך אנו יכולים להמשיך את דרכו? שלושה ימים לפני הירצחו, בא אלי שלמה בהתלהבות גדולה והראה לי תוכניות לבניין רב-תכליתי חדש שיהווה משכן לחלק מן העסקים הקטנים הקיימים ביישוב. הבטתי בו בחוסר אימון, לא ידעתי כיצד מצא זמן לעבוד על הפרוייקט הזה על חשבונו שלו; דוחף אותו משלב אחד למשנהו. אני מאמין בחזונו של שלמה להקים בסיס כלכלי איתן בלב השומרון. רק על ידי ביצוע פרוייקט זה נוכל ליצור מקומות עבודה חדשים ולהגדיל את אפשרויות הפרנסה, צורך דחוף ליישוב, הן עבור המשפחות הקיימות והן עבור משפחות חדשות.

הדבר שהרשים אותי ביותר בקשר לשמלה היה איך שמצא זמן לא רק להיות עבד לכלל, אלא גם להיות אב ובעל אוהב. כל יום ישב שלמה עם כל ילד ללמוד תורה. שלמה העסיק את ילדיו בטיפול בבעלי חיים וחקלאות. הוא בנה כל ילד וילד, בהכינו אותם עם הכוחות הרוחניים שיידרשו להם עם מותו בטרם עת. ביישוב עם 14 נרצחים ו-30 יתומים, כאשר כל חברי היישוב מתאבלים על אבדן חבר או קרוב משפחה, קשה לגדל ילדים יראי שמים. לילדים רבים יש שאלות קשות, ולא מספיק תשובות. הילדים של שלמה הם אחרים. בית מילר היה כמו עין הסערה, שקט ושלוה בפנים, אך מוקף ברוחות סוערות. הם גרים בבית שכור קטן עם שבעה ילדים בשני חדרים. לעולם לא שמעתי צעקות בין בני המשפחה. הבית תמיד מלא אהבה. שלמה תמיד ניסה שהחיים יהיו יותר נוחים למשפחתו, ולקח אותם (וגם חלק מהילדים שלי) לעתים קרובות לטיולים קצרים. הוא גם עודד אותי לקחת את משפחתי לחופשה, בהסבירו שאל לי למעט בערכו של טיול משפחתי. ילדי ראו בבית מילר בית שני. שלמה היה חבר, תמיד עם מילת עידוד בכל הקשור לגידול משפחה, או המשך פרוייקט בית החרושת.

מקור הצלחתו של שלמה בכל פרוייקט היה כשרונו להכניס רוחניות לעולם החומר, תמיד מתוך מבט על הדברים לא כיצד הם נראים היום, אלא איך הם אמורים להיות על פי החזון הרוחני של נביאינו. שלמה היה נאמן לדרכו של הרב צבי יהודה זצ"ל ולתלמידיו. מעשיו היו גדולים בהרבה מלימודו, אך מעשיו הם הם לימוד, משום שכל מה שעשה היה מונחה על פי תורתו של הרב קוק.

שלמה חסר לי מאוד, ואני משתוקק לראותו בבית הכנסת או טס מסביב ליישוב ברכב הביטחון. אללי לי, עכשיו אראה אותו רק בזיכרונותיי. יש הקלה לכאבי בידיעה שרוחו של שלמה היא עדיין 'שלמה הפרוייקטור', ורוחו זו עדיין עוזרת לנו לקדם עוד פרוייקטים שיקרבו את הגאולה השלמה.

אלון צימרמן
איתמר
ר"ח אלול תשס"ד

כך ספד מח"ט שומרון בהלווייתו של רכז הביטחון של איתמר, שלמה מילר, שנהרג הבוקר כשמחבל פתח באש לעבר הרכב שבו נסע. הבן אליהו קרא לרה"מ: "תפסיק לחלק להם נשק"

שלמה מילר, שנהרג הבוקר מירי מחבל לעבר הרכב שבו נסע ליד היישוב איתמר שבצפון השומרון, הובא אחר הצהריים למנוחות בהר הזיתים בירושלים. מילר, בן 50 נשוי ואב לשבעה, שימש רכז הביטחון של היישוב.

בהלוויה ספד למילר אלוף-משנה הראל כנפו, המח"ט היוצא של חטיבת שומרון. אמש, בטקס החלפת מפקדי החטיבה, ציין כנפו לשבח את מילר על תפקודו.

"מאז שנודע לי על כך שנהרגת עברו לי הרבה מחשבות בתוך הראש. למה דבר כזה קורה דווקא עכשיו, דווקא לך? המסקנה שהגעתי אליה היא כי אתה תמיד ראשון. מיד רץ לכל מקום, תמיד אכפת לך מהביטחון", ספד כנפו שהוסיף "אני מבטיח לך שנרדוף אחרי אלה ששלחו את המחבל עד הרגע שננקום את דמך בצורה מלאה".

בנו של מילר, אליהו, בן 17 וחצי, פנה בקריאה לראש הממשלה, אריאל שרון: "איך אתה מעיז לשבת עם הרוצחים האלו, לתת להם רובים? תראה מה הם עושים עם אותם רובים, הם רצחו את אבא שלי. אני מבקש, תפסיק לחלק להם נשק".

ההרוג ה-13 באיתמר

"שלמה היה בן אדם שאכל ונשם ביטחון", סיפר עליו חברו, דובר היישוב אבי רונסקי. "כל הזמן עסק אך ורק בביטחון היישוב, גם מעבר למה רכז ביטחון רגיל עושה בדרך כלל".

ר ונסקי הוסיף: "קיבלנו מכה קשה מאוד בפרצוף. מדובר באיש ציבור ואיש ביטחון מהטובים ביותר שיש. זוהי אבידה גדולה מאוד לישוב שספג כבר כל כך הרבה מכות".

שלמה הגיע לאיתמר מדרום אפריקה לפני שבע שנים. בשנתיים האחרונות הוא שימש כרכז הביטחון של היישוב והיה חבר גם במזכירות היישוב. שלמה הוא ההרוג ה-13 באיתמר והסביבה מאז תחילת האינתיפאדה. הוא החליף בתפקיד את רכז הביטחון הקודם, יוסף טוויטו, שנהרג בפיגוע חדירה לפני כשנתיים.

מילר הותיר אחריו אישה, אסתר, ושבעה ילדים בגילאי 4 עד 21.

מועד לוויתו של שלמה נקבע לאחר התייעצות עם רבנים לגבי זמן הקבורה. ההחלטה לערוך את ההלוויה בירושלים התקבלה על מנת להקל על קרובי המשפחה להגיע אליה, בגלל הסמיכות לכניסת השבת וכן בגלל הבעיה הביטחונית בנסיעה ליישוב בשומרון.

המחבל חוסל

מחקירה הפיגוע עולה שסמוך לשעה 11:00 התקבל דיווח על ירי ללא נפגעים לעבר עמדת הש"ג של היישוב איתמר. אנשי כיתת הכוננות של היישוב הוזעקו למקום כדי לבדוק את הדיווח.

כאשר הגיע למקום הרכב הראשון, המחבל הפלשתיני שהסתתר בסמוך פתח לעברו באש מרובה קלצ'ניקוב. שלמה מילר, שהיה ברכב, נפצע קשה ופונה לבית החולים בילינסון בפתח-תקווה. מאוחר יותר הידרדר מצבו והוא מת מפצעיו. כיתת הכוננות של היישוב חיסלה את המחבל.

גדודי חללי אל-אקצה של הפת"ח - הקבוצה על שם איאד מסעוד - קיבלו את האחריות לפיגוע ומסרו שהפיגוע בוצע כנקמה על חיסולו של מסעוד, שהיה קצין בכיר בכוח-17 של ערפאת, וחוסל מירי מסוק צה"ל בפברואר 2001. בהודעה שפרסמו הגדודים נאמר שהמחבל הוא יוסוף חנני, תושב שכם בן 25 המשמש קצין בביטחון המסכל הפלשתיני.