דרך נפתלת ועיקשת עברת בעלותך מברזיל בנערותך לבדך לארץ ישראל, בגיוסך לצה"ל ובהשתתפותך במלחמת שלום הגליל. ובהתמסרותך אחר כך במשך שנים רבות לבנין השומרון. הכרותי אתך החלה לפני כשמונה שנים עת עזרת לנו בבנין הישיבה הגבוהה באיתמר. קיבלת על עצמך לבנות את הבנין בעבודה עברית ועמדת בכך במסירות ובנאמנות, מהמסד ועד הטפחות. גם כאשר סבלת מכאבי גב קשים, באת יום יום להמשיך ולבנות מתוך תחושת שליחות בבנין הארץ. המשכת לבנות ולעזור גם לאחרים להאחז בשומרון ולגאול אדמת קודשנו בבנין, בית אחר בית, עד נפילתך אמש במקום בו קיווית למצוא נחלה של קבע באדמות מזרח איתמר. ואכן בנפילתך חקקת בלבנו ובלב כל עם ישראל נחלה וחקיקה של נצח כהרוגי מלכות שאין אף בריה היכולה לעמוד במחיצתם.

במדרש בראשית רבה נ"ה נזכר כי לאברהם אבינו נאמר פעמיים "לך לך". פעם אחת בצווי על היציאה מארץ העמים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ופעם אחרת בנסיון העקדה: "לך לך אל ארץ המוריה". שואל המדרש, איזה לך לך גדול יותר ? ומשיב: כי אכן השני גדול יותר "לך לך אל ארץ המוריה" אל מקום העקידה חמור יותר.

אריה, אריה, אתה עמדת בשני הנסיונות, גם ב"לך לך" מארצך, בעליה נחושה של אדם בודד שהיה מוקף משפחה וכל טוב בברזיל אל האתגרים בארץ ישראל. וגם עמדת לבדך בנסיון העקידה בהר – "לך לך אל ארץ המוריה"

אמנם, כמו תמיד, יש מיעוט נרפה בעמנו, אשר מאשים אותך ואותנו על הסתכנותינו למען ישוב הארץ. אותו מיעוט אשר עט תמיד על דמינו, האשים גם את המטיילים על הר עיבל ולא את הרוצחים. אותו מיעוט מאשים את חברינו מכפר דרום, בגוש קטיף ובקרית ארבע על שהם מסכנים את ילדיהם, ולא את אותם אנשי זדון אשר נתנו נשק בידי המחבלים. אותו מיעוט נרפה האשים גם את הילדות מבית שמש שהלכו לטייל בנהריים ונרצחו שם, ועדת החקירה טרחה להאשים את מארגני הטיול ולהענישם, בעוד חוסיין, המסית והמדיח את חייליו, התקבל בכבוד מלכים ע"י ראשי השלטון. וכולם הזילו דמעות תנין בעת ששמעו את בקשת הסליחה שלו.

ובכן, אנחנו מודיעים כאן, קבל עם ועדה, כי אנחנו לא מוכנים לנשק את השוט המצליף בנו, ואנו לא נהיה שותפים לתיזה של הקורבן אשר התגרה ברוצח, אשר מנסים לטפול האירופאים על תושבי מדינת ישראל.

בשם אריה, אשר דמו זועק מאדמת ארץ אהובה, ובשם החלוצים אשר מסרו נפשם במאה וחמישים השנים האחרונות, למען ישוב הארץ, אנו מכריזים מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל ובהבטחותיו על שיבת ציון, אשר מסר ביד הנביאים, כי לא נירא ולא נחת. ומתוך בטחון מוחלט בצור ישראל וגואלו אנו נמשיך לגאול את נחלת אבותינו.

אריה, אנו עומדים להציב לך ציון ומצבה ליד יצהר, על אם הדרך, שאצה לך, לעזור בישוב גב ההר. מצבה זו לא תהיה רק זכרון אלא תשמש לנו כתמרור, כסימון דרך לבאים בעקבותיך, להמשיך במה שהתחלת. לא נפסיק באמצע הדרך, גם אם ינסו זדים למנוע, כולנו נספוג מאמונתך התמימה בבורא עולם כמנהיג את ההסטוריה. נדבק גם אנו בדרך החזרה בתשובה, אשר התאמצת בה, נתחזק בתורה, במצוות ובחסד, אשר היית מרבה לעשות, ומתוך כך נתקשר כולנו בגואל ישראל אשר לא ישקוט עד יגאל נחלתו, וכיפר אדמתו עמו ודם עבדיו יקום.

הרב נתן חי

אריה אהוב וקדוש, קדוש בחייך וקדוש במותך.

זכינו להכירך מזה כ – 6 שנים מאז תחילת דרכנו בשומרון - במעלה ישראל. הגעת אלינו לתפילות מברקן-קראוונים כארנלדו (או אורלנדו כפי שכולם משבשים ולך לא היה אכפת), ומאז התחלת להקפיד על שמך – אריה. אט אט התקרבת, למדת את הברכות והתפילות והפעמת אותנו בגבורת האריה של אמונתך הפשוטה, העמוקה והנדירה כל כך – "שמע יזראל". היית לי לחבר קרוב, לבן בית וגם לאב, ממך שאבתי כוחות עמידה ודוגמא להתמודדות בחיי העולם הזה – "שמע יזראל". לומר את האמת – אני מרגיש ש'עקפת אותנו בסיבוב', אנו שגדלנו בבית של תורה למדנו ממך אמונה ומידות. מהחומריות והחומרנות בברזיל התנתקת והגעת לכאן כשבפיך שגור תמיד "שמע יזראל". מסירות עד אין קץ לעבודה, להתיישבות ולארץ הקודש – היו אבני יסוד בחייך, הדאגה והכבוד לזולת עד אין קץ, ומאידך ההסתפקות במועט לעצמך – יצוקים היו בכל מעשיך.

לאחרונה זכיתי להתקרב אליך עוד יותר בבניית הבית של משפחתי, אותו התחלנו לבנות ביחד. מעבר לשמחת הבניה כשלעצמה, מאוד נעמה לי העבודה במחיצתך, בה כל פועל בנין היה נכנס עצוב ויוצא שמח. למדתי ממך הכל – מתפסנות ועד יציקה, מיסודות ועד בניה, וכמובן קשירות ומדידות. רק אתמול אמרת לי כי מעכשיו אני יכול להמשיך בעבודה לבדי. והנה אני עומד עכשיו מול השלד המותחל והמיותם, צופה מכאן מערבה ורואה בתוך שאר קברות הקדושים, את קברך אשר בו נטמנת. בחלקת אדמה שעכשיו היא רק שלך. ואתה הרי כל כך רצית חלקת אדמה… רואה את שלד הבית, רואה את חלקת הקבר, ודמותך לא מצליחה להתנתק מעיני, מחשבותיי ותחושותיי. בחייך מלאי העשייה, הגעת לשיא של מסירות הנפש ממש על האדמה אותה כל כך אהבת. וכך, מצאתיך בליל ט"ו באייר שכוב על האדמה כקרבן של פסח שני, נשמתך מרחפת מעליך. ונראה לי שהצלחת לגעת בחלומך, גם אם לא להשלימו.

אריה, תמיד היית פונה אלי: "ידידיה, תעשה לי טובה…" בדברים כה פעוטים, כאילו מדובר בדבר מה רציני, ובסוף היית מפטיר "לא חשוב", או "שום דבר". אריה, עכשיו תורי לבקש "תעשה לי טובה", עכשיו כשוודאי אתה מצטרף לפמליה של מעלה בתוך כל שאר קדושים, טהורים וגבורים, בני ישראל שמסרו נפשם על ארצנו הקדושה, אנא ממך בקש רחמים לפני כסא הכבוד עלינו, על משפחתך ועל חבריך, שיימצא בנו הכוח להמשיך בבניין ותשפיע עלינו מכוח אמונתך שיהיה שגור בפינו תמיד "שמע יזראל" "ונקם השיב לצריו וכיפר אדמתו עמו"