אלון פרשת וארא

ד ב ר ה ר ב

הגאולה בסוד הזכירה

נאמר בפרשת שמות: "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו… וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" (ב, כד-כה).

בביאור הפסוק נזכר במכילתא: "ראה בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה, וידע אלהים – ידע בהם שעשו תשובה ולא ידעו זה בזה". וכן כתב יונתן בן עוזיאל: תיובתא דעבדו בטומרא", שגם תהליך התשובה הטמיר והמופלא הזה בא לפני כסא הכבוד. וכי זכירת הברית לא היתה רק מצד הקב"ה, אלא היה גם תהליך פנימי בלבות בני ישראל.

והדברים מחוורים במדרש רבה: "וידע אלהים שאפילו אחד בחבירו לא היה יודע, אלא הקב"ה לבדו, וזה מכווין את לבו וזה מכווין את ליבו ועושים תשובה".

וכל זה כדברי הבעש"ט שהגאולה תלויה בסוד הזכירה, וגם אם הזכירה עלומה ועמומה, מכל מקום היא פועלת, וממארג קווי התשובה הסמויים והדקיקים הולך ונבנה קו החלטי המכריע את כף המעורבות האלוקית "וידע אלוקים".

נתן חי

ט"ו בשבט והקשר שלנו לארץ - הרב בנימין

מתוך דברים שכתב הרב בנימין בלוח שנה לשנת תש"ס שיצא ע"י בית המדרש באלון מורה:

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" – בתקופתנו, תקופת אתחלתא דגאולה וצפיה להשלמתה, יש ערך מיוחד לקיום מצות "ונטעתם כל עץ מאכל". בפרק קב בתהלים אומר הכתוב: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מפסוקים אלו למד ר' יהודה הלוי את מה שכתב בסוף ספר ה"כוזרי" : "זאת אומרת, ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". נמצאנו למדים, שהבנין והנטיעה בפועל, כאשר יש לאל ידנו לעשות זאת, הם הביטוי הממשי לאותה תשוקה גדולה לבנין ירושלים וארץ ישראל, ובלעדי הקיום המעשי, אין זו תכלית התשוקה הנדרשת מאיתנו כדי שנזכה לבנין שלם

סיפר אריה, שבאחד הימים השתתף הרב בנימין עמם בניכוש עשבים בגבעות עולם. הרב אמר שבסוף ספר הכוזרי כתוב: "שירושלים תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף". והוסיף ששוכחים את הסיפא: "עד שיחוננו אבניה ועפרה, כמו שנאמר: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

אחת ההזדמנויות הנדירות בהן הצליחו להקליט את הרב בנימין, היתה בישיבה הגבוהה, כשלימד את הבחורים לחן מיוחד למלים הנ"ל ושר אותו בקולו הבוטח והנוסך אמונה.

עוד זוית לדבקות הרב בפסוק זה סיפר יאיר שנסע בטרקטורון וראה את הרב הולך לנגדו. הוא הסתובב והציע לרב לעלות על הטרקטורון. לרב היתה כרגיל תשובה להצעה: "היה ראוי ללכת יחף על אדמת ארץ ישראל, ואם איני עושה זאת, אז לפחות ללכת ברגל".

דבורה רקנטי

מהלכות שמיטה

עציצים

· עציץ נקוב הוא עציץ שיש בתחתיתו או בצידו נקב בקוטר 2 ס"מ ומעלה ואם הוא מונח על האדמה יש להחמיר ולנהוג בו כבצמח הצומח בגינה.

· עציץ נקוב המונח ע"ג רצפת אבן או צלחת נחשב כאינו נקוב.

· עציץ שאינו נקוב המונח בתוך בית או חממה מותר לבצע בו את כל הטיפולים וכן לשתול ולזרוע בו.

· אין להרים עציץ נקוב המונח על הרצפה ולהניחו על האדמה שבחצר, כי ע"י כך הופכו למחובר לקרקע ונחשב כאילו נשתל הצמח באדמה וכן אין להעביר עציץ ממקום מקורה למקום פתוח. גם אם הוא מקום מרוצף, אבל מותר להכניס עציץ נקוב לתוך בית ולהפכו לעציץ שאינו נקוב.

· מותר להעביר עציצים מבית לבית לצורך העברת דירה וכיו"ב, אך רצוי להניח כלי תחתיו או לעטוף אותו בניילון וכדומה. (מנחת שלמה א/ מא,טז)

· אדנית שהיא למעשה חלק מקיר נחשבת למחוברת לקרקע.

· עציץ נקוב מוגבה דינו כעציץ נקוב רגיל מפני שהאויר אינו מפסיק את הקשר בינו לבין הקרקע.

· כאשר קונים עציצים וצמחי בית וכן כאשר קונים צמחי גינה בשנה השמינית, יש לוודא שצמחים אלה נשתלו בהיתר, כלומר בחממות ובמצע מנותק או שקרקע המשתלה נמכרה לגוי עפ"י היתר מכירה.

הרב נתן חי

בשדה העשייה: מדרשת תל חיים – אור צבי

המדרשה הוקמה בשנת תשמ"ז – השנה השלישית לעליית הישוב לקרקע. הרעיון להקמת המדרשה עלה ע"י מס' תושבים, מתוך מגמה "לצאת החוצה" לעם ישראל. המבנה המרכזי שהובא לישוב כמבנה תעשיה – הפך למבנה לתעשיה חינוכית.

המבנה חולק ל:מטבח, חדר אוכל, בית כנסת וחדרי לימוד בצורה פשוטה וצנועה, ושימש אותנו שנים עם רצפת בטון (כשהמבנה הגיע – לא היתה אפילו רצפת בטון). במשך הזמן עם תקציבי שיפוץ רוצף המבנה ושופר. ולפני כשנתיים עם השקעה של מאות אלפי ש"ח מההסתדרות הציונית וכן השקעה עצמית – הורחב המבנה ושופץ לצורתו הנוכחית.

המגורים נדדו ממבנה הגנים (לפני פתיחת כיתת גן) לאשקביות, ומאשקובית לאשקובית, עד קבלת המגורונים והקרוונים והעברתם למקומם הקבוע, וכיום יכולת הקליטה היא של 130 מיטות.

אלפי בני נוער ומבוגרים עברו דרך המדרשה בסמינריונים לחיזוק האמונה, המתקיימים בסופי שבוע (חמישי- שבת). והמשאירים חותמם ורישומם על בני הנוער שנים רבות אח"כ, שמענו על כך רבות גם כשעבר זמן רב אחרי הסמינריון. כי המפגש עם הישוב, במיוחד עם "הנקודות", והשיחות המרוממות במדרשה, המוסיפים לבני הנוער הרגשת התעלות מיוחדת. . כמו כן מקיימת המדרשה סמינריונים וימי עיון בכל רחבי הארץ.