דבר הרב: המלאך מיכאל
נר שלישי של חנוכה, שוב פגישה עם
מנהיגות גב ההר וראש המועצה, דיונים על המצב. אחר כך פגישה עם המח"ט. חלק
מהדברים מתבהרים. מסתבר שלחץ הארועים משפיע בכל זאת על הצבא לתקן ולהתאמץ. אך
עדיין הערפל וחוסר הבהירות רבים, כי האלוהים שוכן בערפל. ומתברר שגם המח"ט
מתפלל והרבנים עוסקים גם בבטחון – איש לרעהו יעזורו.
מתוך כך נזכרנו בכתוב בדניאל יב:
"ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא
נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר".
וביאר שם האבן עזרא: "יעמוד מיכאל – להפיל כסאות של מלכי ישמעאל, והצרה תהיה על כל העולם, וימלטו רק
בעבור היות מיכאל השר הגדול על ישראל".
אך האם נשאר פאסיביים והארועים יפעלו
עלינו מבלי שנגיב ? - גם בזה מטפל מיכאל כנזכר בילקוט שמעוני, (וישלח): "ויאבק
איש עימו… מיכאל היה. אמר לו מיכאל, ומה אני שאני
אחד מן השרים הראשונים (-המלאכים העליונים לפני הקב"ה) כך עשית לי ואתה מתירא
מעשיו".
וכן כתב שם הרשב"ם שמיכאל הכריח
את יעקב לגלות תעצומות נפש ולעמוד פנים אל פנים מול עשיו וכדבריו שם: "לפי
שרצה יעקב לברוח בלילה דרך אחרת אם לא מפני שעכבו המלאך…
שלא יוכל לברוח ויראה קיום דבריו של הקב"ה שלא יזיקהו עשיו".
נתן חי
יישר כח למחזקים ולמחוזקים
בימים קשים
אלו זוכים אנו להרבה חיבוקי אהדה
ופינוקים. תושבי איתמר נסעו לשבתות אירוח בקיבוץ שדה אליהו, נשות איתמר נסעו ליום
כיף בבני ברק באירוח נשות "אמונה" ועוד היד נטויה.
באופן כללי, כמובן שגילויי האהדה
והתמיכה מחזקים אותנו ומראים שאנו לא לבד במערכה וגם כל עם ישראל דואג וחרד מהמצב
ומהמהלכים המדיניים העלולים להתרגש עלינו. אבל אנו חזקים
ואיתנים בכל המצבים וגם ללא הפינוקים מסביב נמשיך לבנות, לנטוע ולהתרחב.
להלן מכתב שקיבלו הנשים שנסעו ליום
הכיף בבני ברק מתלמידה הלומדת במוסד לבנות בבני ברק, כשהנשים ביקרו אצלן:
לכל נשות ישובי גב ההר השומרון
שלום רב לכולכן וברוכות הבאות אלינו.
שמי מרגלית סיטבון ואני מכיתה יא
אנו שמחות לארח אתכן כאן, ומקוות שנגרום
לכן אושר רב ושתשכחו מהצרות.
ברצוני לומר לכן מה אני מרגישה כלפיכן.
אני מרגישה רע, צער, וצמרמורת שאני שמעתי ושומעת על המהומות בישובי מגוריכן. שמעתי
על היריות, ושמעתי על הילדים הפגועים, ועל הילדים שנכרתו רגליהם ועל כל הכאב שאתן
כואבות ברגעים אלו ממש.
יש לי משפחות רבות שגרות באיזורכן. וגם
אני דואגת למשפחתי כמוכן.
אני רוצה להודות לה' ולהודות לכל נשות
"אמונה" בבני ברק, שצדקניות המה שארגנו אירוע נפלא כזה. והנני מאחלת
לכן, בנות ישראל יקרות, שירבו המון אירועים כאלה כמו אירוע זה, ושלא ירבו אסונות
ושלא תרבה מלחמת האזרחים הנ"ל. כי ממש כואב לנו בנפש לראות כאת אחינו היהודים
בשומרון עצובים וכואבים ונלחמים קשה.
באהבה
רבה כל כך
ממני מרגלית סיטבון
וכן מכתב תודה מאנשינו שבילו שבת נעימה
בקיבוץ שדה אליהו:
לאנשי קיבוץ שדה אליהו שלום וברכה !
בשבת פרשת "ויצא" יצאנו לקיבוץ
שדה אליהו. מצאנו אתכם, אנשי חסד ואמת, אנשים נפלאים, אנשי מעשה. חשבתם על כל צדדי
האירוח: הצמדת משפחות מארחות – כולם נפלאים, חדר
האוכל הנעים והטעים, תכנית השבת – שיחה מעניינת בערב שבת, קידוש בבית המשפחה וטיול ברחבי הקיבוץ על
כל מפעליו. נהנינו לראות את השקעתכם הברוכה בשטחי החקלאות, בריכות הדגים, הרפת
וכו'. לילדים זו היתה חויה בלתי נשכחת. הרגשנו שהאירוח נעשה מכל הלב.
בזמן זה של מתח רב, הצלחתם להפיג מאיתנו
לשבת אחת מתחים ודאגות, בשהותנו במקום שהוא "מעין עולם הבא"
תודה רבה על הכל, חזקו ואימצו, וה' יברך
אתכם בכל הטוב. מזמינים אתכם לארוח אצלנו.
משפחות איתמר
בשדה העשייה : ישיבת חיצים
כולנו מכירים את אותו איש הבא מן העיר
לגור בישוב המתלהב – "בעיר בקושי
הכרתי את השכן שלי אבל פה בישוב אני מכיר את כולם". או שהישוב איתמר נהיה עיר
או זאת פשוט אגדה. ישיבת חיצים נמצאת על המפה כבר שמונה שנים ועדיין ישנם תושבים,
ביניהם ותיקים, שאינם מודעים למתרחש בכותלי הישיבה. אני מקווה בכתבה זו לעדכן את
כל מי שמעוניין להתעדכן.
החלום של הרב נתן שליט"א, היה
להקים מוסד תורני, שיחנך את הדור הצעיר ליראת שמיים ואהבת תורה מתוך תורת ארץ
ישראל וגבורה ישראלית. הרב ראה בישוב איתמר המקום האידיאלי להקמת ישיבה זו. איתמר
- התורני, הכפרי, החקלאי, מהווה
אוצר חינוכי שאינו קיים במקום אחר בארץ וחובתנו לנצל את הנכס הזה להרים את הדור הצעיר. באמונה רבה בחזון הזה,
אנשי הצוות יצאו לדרך תחת פיקודו של
הרב להגשים את הרעיון. לא ארך הזמן עד שגויסו התלמידים הראשונים לישיבה, וישיבת
חצים נולדה.
שנות ההקמה לא היו קלות. הרב
נתן חי ועוזריו הקימו ישיבה יש מאין. מי שיסתובב היום סביב המרפאה, ימצא שרידים של
גדר שהקיפה אותה בזמן ששימשה ככיתה לישיבה. גם המקלט מול ביתה של משפחת מילר שימש
ככיתת לימוד. חדר האוכל והפנימיות היו במדרשה. אני זוכר את ההרגשה הנפלאה כשעברנו
לשכונת המליבו. סוף סוף היה הכל
מרוכז במקום אחד.
בשבע שנים האחרונות הישיבה ידעה לא
מעט קשיים. אפשר לומר שבעיקר הקשיים היו כלכליים. כידוע, להחזיק ישיבה זה דורש
הרבה משאבים. ולצערנו הרב, המועצה, הגוף שהיה צריך ללוות אותנו, אבל מטעמים
הכמוסים עמה, לא פעלה מאומה. אותם מקרים בודדים שנאזרנו בעוז ובגבורה לגשת
ל"פריץ" לבקש עזרה, חוץ מלצאת בתחושה שהחברה האלו מופתעים שאנחנו עודנו
חיים, יצאנו בידיים רקות. בכל זאת במסירות נפש עצומה של הרב נתן והצוות, הישיבה
זכתה לנסים ולנפלאות והמשיכה לשרוד.
אפשר להגדיר את השנה שעברה כשנה הכי
קשה שהכירה ישיבת חצים. מעבר לקשיים החינוכיים שעברו עלינו כתוצאה מעזיבתם של מנהל
התיכון ור"ם חשוב, לא יכלנו לעמוד מול החובות הגדולים שהצטברו. הישיבה הגיעה
למצב של פת לחם. לא היה כסף אפילו לקנות אוכל לישיבה שלא לדבר על משכורות לעובדים.
ההנהלה השתדלה מאד והצליחה לשכנע כמה ידידים טובים כמו זאב חבר ("זמביש")
ואחרים שיעזרו קצת. אבל הבור היה ללא תחתית. הוחלט להקים צוות היגוי של רבנים
ואנשי מעשה שיבדוק אם בכלל יש זכות קיום לישיבה. כל מיני רעיונות מעניינים הועלו.
לבסוף המלצת צוות ההיגוי הייתה לפרק את הישיבה, לפטר את העובדים הקיימים ולבנותה
מחדש על ידי צוות של תלמידי חכמים מירושלים. הרב בנימין הרלינג הקדוש
זצ"ל הי"ד, שהסכים להחליף
אותו ר"ם שעזב אותנו, וכך היה די מעורה בנעשה בישיבה, שוב נחלץ לעזרתנו. הרב
בנימין לא היה מוכן לתת לישיבה להתפרק. הוא לא רק חיזק אותנו במאבקנו על הצלת
הישיבה אלא שימש גם כלוחם פעיל. אני לא אשכח את אותה ישיבה גורלית שהחלטנו להסתכן
ולשלוח את צוות ההיגוי הביתה, על אף העובדה שבאותו רגע ידענו שאין לנו גב כלכלי כל
שהוא. בחסדי ה' לא עברו הרבה ימים עד שרווח והצלה הגיעו ממקום אחר. ידידנו גרשון
מסיקה מאלון מורה החליט שהוא לוקח את הישיבה תחת חסותו. ברוך ה' בעזרתו הצלחנו
לסיים את השנה הסוערת.
רוח סערה עושה דברו. היום ברוך ה'
ישיבת חצים, שמונה כ 75 תלמידים, פורחת. תלמידנו המתוקים שמחים ומרוצים מאד. הרב יעקוב אידלס מהר ברכה נענה להצעתו של
הרב נתן להחליפו כראש ישיבה. הרב נתן אחרי שבע שנות מילואים שלא ראה בהן יום מנוחה
החליט לחזור לבית המדרש ולהטעין את מצבריו הרוחניים. אנוכי, הרב עוזיאל דמארי,
וסימה עידן הניצולים הבודדים ממשיכים קדימה.
לתושבי איתמר
היקרים. חשוב מאד לחזק את ישיבת חצים כחלק ממוסדות הישוב. אינני מתכוון דווקא
לסיוע כספי. אני מתכוון לשמנו הטוב. ידועים דברי חז"ל בילקוט שמעוני: בוא
וראה כמה שקול שם טוב שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב לא קנה
כלום. שם טוב מהלך מסוף העולם ועד סופו, ושם טוב אינו כלה שנאמר "שם עולם אתן
לו אשר לא יכרת". לאותם שאינם מכירים אותנו אני אתן לכם דוגמה קטנה אבל
מאלפת. לקראת סוף הקיץ שהתפרסמו הידיעות שהערבים הולכים להתקומם נגדנו חשבתי לעצמי
שזה עלול לגרום מכה קשה בפתיחת שנת הלימודים . מי ירצה לשלוח את ילדיו לישיבה
שנמצאת במקום מסוכן? אבל התבדיתי לא רק התלמידים הותיקים הגיעו אלא הצטרפו אלינו
הרבה חדשים. ברוך ה' גם בימים הקשים האלו תלמידנו ממשיכים לבוא. אם לא היו מאמינים
בדרך המיוחדת של ישיבתנו לא היו מהססים להוציא את ילדיהם ולחפש להם מקום יותר
בטוח.
ישיבת חצים מעונינת להרחיב גם את צוות
העובדים כל מי שרואה את עצמו מתאים להוראה, ניהול, הדרכה, תחזוקה אל תהסס לפנות
אלינו.
שבת שלום – משה גולדשמיט
חיים – בשעת חרום
מתוך דברים שנערכו
כמסקנות, לאחר דיון שהתקיים בין רבני בנימין. מובא מתוך העלון "מעט מן
האור" לפרשת וישלח:
I.
הדבר החשוב ביותר
כיום הוא לשמור על ישיבתנו האיתנה ביש"ע, במגמה לבלום כניעה מדינית מחפירה,
ולחזק את ידיהם של רבים בעם ישראל הבוטחים בנו.
II.
צריך להמשיך לנסוע בכבישים לפי הצורך ולא
לפחד. כבישים שאין נוסעים בהם ברציפות עלולים להיות בשליטה של ערבים. עלינו להזכיר
לעצמנו שאנו שלוחי מצוה, שלוקחים סיכון מסויים כדי להגן על ארץ ישראל. לעיתים צריך
לנוע עם נשק או אנשים נוספים ברכב, אבל לא להימנע מלקיים סדר חיים בסיסי רגיל.
III.
לחצים של בני משפחה
הגרים מחוץ ליש"ע לעזוב את הישובים, יש לדחות בנעימות, אבל בתקיפות. אנחנו
איננו "משוגעים" או "הרפתקנים". אנחנו מקיימים מצוה השקולה
כנגד כל המצוות כולן, ואי אפשר לתבוע מאתנו להימנע מלקיים מצוה זו.
IV.
אמצעי מיגון, כגון:
מיגון נגד ירי, קירות מסתור וכדו' – מותר להשתמש בהם. אבל צריך להיזהר שלא להפריז. ההיגררות מגבירה את
הפחד, ומרבה דאגה אצל אחרים שאינם מצויידים באמצעי מיגון כאלה.
ה. יש להשמע להוראות
הצבא ! החיילים והמפקדים מוסרים את נפשם בשביל היישובים, וזכות גדולה התגלגלה לידיהם בימים אלו. גם אם נראה
לפעמים שהצבא מגזים בהוראות ביטחון, והדבר עלול
לפגוע בהתיישבות, צריך
להתייעץ כיצד להתייחס לכך, ולא לקבל החלטות חפוזות.
V.
החשוב מכל הוא להתפלל
ולהרגיש ש"קרוב ה' לכל קוראיו". הקב"ה שומע ומשגיח עלינו בכל רגע
VI.
הלכה בקצרה: תספורת
לילדים קטנים
אמנם יש ענין להשאיר
שיער הילד עד גיל שלש, אך כל חסיד ישקול מעשיו בפלס, ועיקר הענין הוא בתספורת
הראשונה שמספרים את הילד, אפילו בגיל שנה, ומקיימים מצוות איסור הקפת הראש, בזה
שמשאירים פאות הראש. ואין צורך להשאיר פיאות ארוכות אלא כל שיכול לקרוץ בציפורן.
יש נהגו לגזוז שערו של הילד בבית הכנסת, ועל ידי חכם, ויש נהגו לעשות זאת ליד קברי
צדיקים, ובפרט ליד קבר רשב"י בל"ג בעומר, ויש שיחדו לשם כך מספרים
מיוחדות מהודרות, ויש שנהגו לאסוף השיער הנגזז בפעם הראשונה, ולשקול כנגדו מטבעות
לצדקה.
תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות…
חזרנו מטיול ברמת
הגולן עייפים אך מרוצים. נפגשנו עם אנשי נוב היקירים, ביקרנו באתרים שונים באיזור
ונהנינו אפילו ממזג האויר.
עברנו שבוע עם תוכניות מגוונות ואני
מקווה שכולם נהנו (נשמח לקבל דיווחים גם מהנוער וגם מהמבוגרים על הפעילויות בהם
השתתפו).
חשוב לי להזכיר: מי שנרשם לפעילות כלשהי
הכרוכה בתשלום ומבטל ברגע האחרון – מחויב בתשלום ! אנשים חייבים ללמוד להיות יותר מתוכננים, מכיון
שכל ארגון של פעילות מחושב עפ"י מספר המשתתפים. לכן אני חוזרת ומבקשת: א.
הזדרזו תמיד להרשם בזמן ! ב. אל תבטלו ברגע האחרון ! לטובת כולנו…
ומה
מחכה לנו בזמן הקרוב ?
·
התכנסות הנשים לכבוד ר"ח טבת ב"אוהל יוסף" שבמחנה חורון, תתקיים במוצאי שבת זו, בשעה 20:00. נשמע
שיחה של הרב רונצקי בנושא: מסירות נפש וגבורה במקדש. פרטים אצל עפרה כהן.
* מלווה מלכה לגברים
– במוצאי שבת זו, פרשת מקץ, בשעה 20:30
בבית משפחת נואמה.
·
"שני נשי" – ביום שני ו' בטבת
מוזמנות כולן לערב מרתק עם הגב' פנינה מואטי – ציירת ייחודית, שתפגיש אותנו דרך תערוכת ציוריה עם נושא: ירושלים
– עבר, הווה ועתיד
! לקראת עשרה בטבת. ומפאת החדשות
המצמררות בנושא הר הבית כולן, אבל כולן, מגיעות למועדון בשעה 20:30.
·
ביום שלישי ז' טבת – מדרשת נשות גב
ההר מזמינה את כל נשות גב ההר לקבר רחל אמנו.
ניסע כולנו לפקוד את קיברה
של רחל אמנו ולבכות בתחנונים על עם ישראל.
לא ניתן את ידנו לנטישה של קבר אימו של יוסף !
יציאה בשעה 8:15 מהתחנה.
בתכנית: 9:30 שעור ב"אוהל רחל"
10:30 כניסה לקבר רחל – תפילה ואמירת תהלים.
12:00 עצירה באתר קניות.
14:00 חוזרים הביתה.
עלות ההסעה 20 ש"ח. הרשמה אצלי (קמה) עד יום שני !
משפחות שמוכנות לקחת חלק בתורנות ב"אוהל רחל" בשבתות, ולהגיע אפילו
באופן חד פעמי (לינה - בבית סמוך, אוכל – מאורגן ע"י ישובי גוש עציון), מתבקשות לפנות אלי !
·
"תורת עוז" – שיעורים
לע"נ הרב שמואל בנימין הרלינג זצ"ל הי"ד מתקיימים בבית הכנסת:
בימי ראשון, לאחר תפילת
ערבית, שיעור עם הרב מאורו פירר., בנושא: ליקוטי מוהר"ן.
בימי רביעי, לאחר תפילת ערבית, שיעור עם הרב עוזיאל
דמארי, בנושא: ספר יהושע.
ביום חמישי השבוע, ט' טבת, שעור מפי הרב יעקב אריאל שליט"א בשעה 20:00
בבית הכנסת (עזרת
הנשים פתוחה!)
·
שבת הורים – פרשת שמות חולקו בתאים הזשמנות להורים, אנו מבקשים שכולם ישלחו את
ההזמנות להוריהם בהקדם ! וידרבנו את הוריהם להרשם להסעות ולהצטרף לשבת.
"זריזים מקדימים למצוות"
בשורות
טובות
קמה
טיול משפחות לגולן
יצאנו ביום ראשון יום בהיר, שמהר מאוד
הפך ליום גשום וסוער. תחנה ראשונה שדמות דבורה – דבורת התבור. שם למדנו על עשיית הדבש והדונג וגם על עשיית המשי.
טעמנו דבש והכנו עבודות יצירה זה היה מאד מעניין. משם המשכנו לקיבוץ לביא לארוחת
צהרים חמה וטעימה. ישר כוח לקיבוץ ולמשפחת ליקסנברג. אחר כך עברנו את הכינרת
והיינו המומים ממראה הקשה של הכנרת הנסוגה. הגשם ירד וניחם אותנו. משם טיפסנו לרמת
הגולן.
לכל מקום יש יופי מיוחד. אצלנו הנוף התנכי
מדהים את כולם. גם למדבר יש יופי קסום. מי יכול לתאר במלים את הגליל הירוק
והמיוער. לגולן יש נוף שלו שמשופע בצמחי בר רבים, עצים ושיחים. השילוב בין המסלעות
הטבעיים והטראסות העתיקות הבזלתיים יוצרים פנורמה עשירה של גיאולוגיה והיסטוריה.
שטחי מרעה, פרות ובקר שרועות בחופשיות ומרחבי נוף, שלעת עתה נוטים מחום לירוק,
גורמים לתחושת שלוה.
בתוך התמונה הזאת יש גם בתים. הגענו
ליעדנו - מושב נוב. שם קיבלו אותנו אנשים לתוך ביתם. בחוץ היה גשום וסוער אבל
קיבלו אותנו בחום וידידות שמלים לא יכולות לתאר. אפשר ללמוד ממצוות הכנסת אורחים:
כמו אברהם אבינו אוהלו היה פתוח מארבעה צדדים, הסלון היה פתוח לכולם כאילו היינו
בני משפחה. השולחן היה ערוך בכל מיני מטעמים ושתייה חמה. חשבתי לעצמי האם אני
מסוגלת להכניס אורחים לא מוכרים עם כזה חום ואהבה… אכלנו ביחד במועדון המושב. אחר כך אנשי המושב הצטרפו אלינו למסיבת
חנוכה. רקדנו ושרנו ושמענו דברי תורה מפי רב המושב. הרב ניצן ואלון ספרו על
ישובנו.
למחרת זכינו לבקר ביקבי הגולן. הם
קבלו אותנו מאד יפה.(הם מאד מעריצים אותנו)
למדנו על עשיית היין המיוחד של הגולן ואפילו טעמנו – נם! בקרנו גם במוזיאון
ולמדנו על גמלא ועל ההתיישבות החשובה של הגולן. היה טיול מקסים!
תודה רבה לרב יהודה
אלבז על ההפעלות באוטובוס.
תודה רבה לברכה ימין ויעל טנא על
ההדרכה.
ותודה רבה רבה לקמה שארגנה את
הטיול הנפלא.
לאה גולדשמיט
להלן מכתב שהגיע לאחרונה ל"התנחלות
קדומים" – ישראל מאת: אליהו זהבי, כתב קול ישראל
בסקנדינביה.
אל הר עיבל – בשנת תש"ב
באביב שנת תש"ב, ימי חופשת הפסח,
החליטו מדריכי השכבה הבוגרת של "המחנות העולים" לצאת לטיול אל הר עיבל.
הימים ימי ה"ספר הלבן". המשטרה הבריטית הקפידה על איסור טיולים במרבית
שטחי א"י בהם התושבים היו פלשתינאיים. ההכנות לטיול עליו נצחו המדריכים
בינדג'י (בנימין פוזננסקי ז"ל) מקבוץ בית השיטה ומנשה בביוף יב"ל (כיום
פרופ' מנשה הראל) מקבוץ מעוז חיים, נמשכו שבועות רבים והלהיבו את דמיונם של חברי
השכבה הבוגרת, תלמידי כתה שביעית בגילאי 17. על מפות 100,000 למדו את הדרכים
והשבילים בהם אמורים היו להגיע אל ראש ההר בלא להתגלות לעיני המשטרה הבריטית בשכם.
התכנית היתה להגיע לאזור שכם בטרם שחר ולהתחיל את הטיפוס אל ראש ההר מתוך מטרה
לראות את זריחת השמש מפסגתו. תנועת "המחנות העולים" חרתה על דגלה בין
הסיסמאות הרבות פסוקי תנ"ך בשבחם של טיולים בארץ ישראל לצד פסוקים משירת רחל.
עקב תקלות ארגוניות החלה העליה להר
כאשר השמש זרחה, אך המטרה להגיע אל הפסגה נותרה כשהיתה, גם אם הוחמצה שעת זריחת
השמש. קרוב למאה חברי השכבה הבוגרת, כולם בחולצות כחולות ומכנסיים קצרות, בנים
ובנות, כובעי "טמבל" לראשם, מימיה צבאית ותרמיל גב מעודפי הצבא הבריטי,
החלו בטיפוס מייגע אל ראש ההר, "נחש ארוך" שנראה היטב לעיני תושבי העיר
שכם.
בעודנו מתייגעים בטיפוס בין סלעי הר
עיבל, הזניקה המשטרה הבריטית 4 פרשים שחסמה את הדרך העולה אל ראש ההר. וכל חבורת
הנערים והנערות, בראשם המדריכים הצטוותה לרדת אל העיר שכם. לאחר מו"מ מייגע
ויתר קצין המשטרה הבריטי על כוונתו לעצור את מפירי חוק ה"ספר הלבן",
הוזמן אוטובוס ומנשה בביוף החל לדחוס את 100 משתתפי הטיול לאוטובוס שנועד להסעת 45
נוסעים. על כל ספסל שנועד לשנים נדחסו 3-4: שלשה שמנים או ארבעה רזים. בבושת פנים
ובתחושת כשלון חזרנו לירושלים ומשם התפזרו משתתפי הטיול לבתיהם בת"א וחיפה.
כמה חודשים לאחר המסע הכושל להר עיבל,
הגיע צבאו של רומל לאל-עלמיין. בישוב היהודי בא"י פרצה חרדה וחברי השכבה הבוגרת
של "המחנות העולים" הקדימו לצאת להכשרות בטרם זכו לקבל את תעודת הבגרות.
שנה מאוחר יותר, כאשר צבאו של רומל הובס באל-עלמיין, החלטתי לצאת יחיד אל פסגת הר
עיבל, מתוך שיקול כי קל לגלות את העלייה להר בה משתתפים 100 איש, וקשה יהיה לתפוס
אדם יחיד ב"התגנבות יחידים" אל פסגת הר עיבל.
הדרך הקלה ביותר להגיע
ב"טרמפ" לשכם, היו המשאיות היוצאות מדי לילה בשעת חצות עם כדי חלב
ממחלבת תל-יוסף ודגניה א' לירושלים. ליד מחלבת תנובה בדגניה א', תמיד המתינו
"טרמפיסטים" שסייעו לנהג להעמיד את כדי החלב הכבדים ולזכות בתמורה בטרמפ
לירושלים.
בשעת בוקר מוקדמת בטרם זרחה השמש
החילותי לעלות אל ראש ההר. הצידה שנטלתי עמי לדרך היו חצי תריסר ביצים קשות, ככר
לחם מרוחה במרגרינה, מלפפונים ועגבניות שהעניקה לי ה"אקונומית" במטבח
הקיבוץ.
עליתי וירדתי בשעות אחה"צ. נסיון
להשיג טרמפ לירושלים הסתיים בכשלון. הברירה היחידה היתה להמתין למשאית החלב שתחצה
את שכם בדרכה לירושלים. המתנתי לטרמפ ליד בתיה הקיצוניים של שכם בדרך העולה
לירושלים, ליד חומות מנזר רוסי. כאשר שקעה השמש, החלטתי לדפוק על שער הברזל של
המנזר ולבקש רשות ללינת לילה בין חומות המנזר. נזיר מזוקן הביט בי בחשדנות, כאשר
ניסיתי בשפה מעורבת ערבית ורוסית (שפת ההורים ילידי רוסיה) לבקש רשות ללינה עד אור
הבוקר. לאחר שנועץ עם נזיר שני, התיר לי להכנס פנימה. ובשעת בוקר מוקדמת, בטרם
זרחה השמש יצאתי מן המנזר ממתין למשאית החלב. צידה לדרך העניקו לי הנזירים שהשכימו
לקום לתפילות בוקר: ככר לחם חמה שרדו מן התנור. "דאוסווידאניה"
(להתראות) אמר לי הנזיר המזוקן, מאז לא שבתי לשכם ולא פגשתיו.
מתוך עלון קדומים – פרשת נח
תשס"א