עלון פרשת אמור

ל"ג בעומר תשס"א

----------------------------------------------

המומים וכואבים אנו עת שמענו על הרצח הנתעב של חברנו אריה אורנלדו בשומרו על קרקעות השומרון במזרח איתמר.

הלוייתו של אריה התקיימה ביום שלישי, ט"ו אייר.

מסע ההלוייה יצא ממעלה ישראל שליד ברקן, שם התגורר בשנים האחרונות, עבר דרך איתמר, שאליה היה מקושר מאוד ובתים שבנה פה מהווים אבני זכרון לקשר העמוק שהיה לו עם השומרון בכלל ועם איתמר בפרט.

אריה נטמן ביצהר ליד הקדושים אשר נפלו על מזבח המולדת.

נפילה ועליה

בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת

רוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקי

התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב

ויעלה, ויחדש כחו בגבורה ושלוה, לאור עולם, עוד

ביתר שאת מימי קדם.

וכן הוא הדין בדור שלם, ובתקופה עולמית.

(מתוך אורות הקודש ג עמ' רנב)

הספד על אריה אורלנדו

אריה, חברנו וידידנו הנאמן,

דרך נפתלת ועיקשת עברת בעלותך מברזיל בנערותך לבדך לארץ ישראל, בגיוסך לצה"ל ובהשתתפותך במלחמת שלום הגליל. ובהתמסרותך אחר כך במשך שנים רבות לבנין השומרון.

הכרותי אתך החלה לפני כשמונה שנים עת עזרת לנו בבנין הישיבה הגבוהה באיתמר. קיבלת על עצמך לבנות את הבנין בעבודה עברית ועמדת בכך במסירות ובנאמנות, מהמסד ועד הטפחות. גם כאשר סבלת מכאבי גב קשים, באת יום יום להמשיך ולבנות מתוך תחושת שליחות בבנין הארץ.

המשכת לבנות ולעזור גם לאחרים להאחז בשומרון ולגאול אדמת קודשנו בבנין, בית אחר בית, עד נפילתך אמש במקום בו קיווית למצוא נחלה של קבע באדמות מזרח איתמר. ואכן בנפילתך חקקת בלבנו ובלב כל עם ישראל נחלה וחקיקה של נצח כהרוגי מלכות שאין אף בריה היכולה לעמוד במחיצתם.

במדרש בראשית רבה נ"ה נזכר כי לאברהם אבינו נאמר פעמיים "לך לך". פעם אחת בצווי על היציאה מארץ העמים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" ופעם אחרת בנסיון העקדה: "לך לך אל ארץ המוריה".

שואל המדרש, איזה לך לך גדול יותר ? ומשיב: כי אכן השני גדול יותר "לך לך אל ארץ המוריה" אל מקום העקידה חמור יותר.

אריה, אריה, אתה עמדת בשני הנסיונות, גם ב"לך לך" מארצך, בעליה נחושה של אדם בודד שהיה מוקף משפחה וכל טוב בברזיל אל האתגרים בארץ ישראל. וגם עמדת לבדך בנסיון העקידה בהר – "לך לך אל ארץ המוריה"

אמנם, כמו תמיד, יש מיעוט נרפה בעמנו, אשר מאשים אותך ואותנו על הסתכנותינו למען ישוב הארץ. אותו מיעוט אשר עט תמיד על דמינו, האשים גם את המטיילים על הר עיבל ולא את הרוצחים. אותו מיעוט מאשים את חברינו מכפר דרום, בגוש קטיף ובקרית ארבע על שהם מסכנים את ילדיהם, ולא את אותם אנשי זדון אשר נתנו נשק בידי המחבלים.

אותו מיעוט נרפה האשים גם את הילדות מבית שמש שהלכו לטייל בנהריים ונרצחו שם, ועדת החקירה טרחה להאשים את מארגני הטיול ולהענישם, בעוד חוסיין, המסית והמדיח את חייליו, התקבל בכבוד מלכים ע"י ראשי השלטון. וכולם הזילו דמעות תנין בעת ששמעו את בקשת הסליחה שלו.

ובכן, אנחנו מודיעים כאן, קבל עם ועדה, כי אנחנו לא מוכנים לנשק את השוט המצליף בנו, ואנו לא נהיה שותפים לתיזה של הקורבן אשר התגרה ברוצח, אשר מנסים לטפול האירופאים על תושבי מדינת ישראל.

בשם אריה, אשר דמו זועק מאדמת ארץ אהובה, ובשם החלוצים אשר מסרו נפשם במאה וחמישים השנים האחרונות, למען ישוב הארץ, אנו מכריזים מתוך אמונה בה' אלוקי ישראל ובהבטחותיו על שיבת ציון, אשר מסר ביד הנביאים, כי לא נירא ולא נחת. ומתוך בטחון מוחלט בצור ישראל וגואלו אנו נמשיך לגאול את נחלת אבותינו.

אריה, אנו עומדים להציב לך ציון ומצבה ליד יצהר, על אם הדרך, שאצה לך, לעזור בישוב גב ההר. מצבה זו לא תהיה רק זכרון אלא תשמש לנו כתמרור, כסימון דרך לבאים בעקבותיך, להמשיך במה שהתחלת. לא נפסיק באמצע הדרך, גם אם ינסו זדים למנוע, כולנו נספוג מאמונתך התמימה בבורא עולם כמנהיג את ההסטוריה. נדבק גם אנו בדרך החזרה בתשובה, אשר התאמצת בה, נתחזק בתורה, במצוות ובחסד, אשר היית מרבה לעשות, ומתוך כך נתקשר כולנו בגואל ישראל אשר לא ישקוט עד יגאל נחלתו, וכיפר אדמתו עמו ודם עבדיו יקום.

הרב נתן חי

"שמע יזראל"

אריה אהוב וקדוש, קדוש בחייך וקדוש במותך.

זכינו להכירך מזה כ – 6 שנים מאז תחילת דרכנו בשומרון - במעלה ישראל. הגעת אלינו לתפילות מברקן-קראוונים כארנלדו (או אורלנדו כפי שכולם משבשים ולך לא היה אכפת), ומאז התחלת להקפיד על שמך – אריה.

אט אט התקרבת, למדת את הברכות והתפילות והפעמת אותנו בגבורת האריה של אמונתך הפשוטה, העמוקה והנדירה כל כך – "שמע יזראל".

היית לי לחבר קרוב, לבן בית וגם לאב, ממך שאבתי כוחות עמידה ודוגמא להתמודדות בחיי העולם הזה – "שמע יזראל".

לומר את האמת – אני מרגיש ש'עקפת אותנו בסיבוב', אנו שגדלנו בבית של תורה למדנו ממך אמונה ומידות. מהחומריות והחומרנות בברזיל התנתקת והגעת לכאן כשבפיך שגור תמיד "שמע יזראל".

מסירות עד אין קץ לעבודה, להתיישבות ולארץ הקודש – היו אבני יסוד בחייך, הדאגה והכבוד לזולת עד אין קץ, ומאידך ההסתפקות במועט לעצמך – יצוקים היו בכל מעשיך.

לאחרונה זכיתי להתקרב אליך עוד יותר בבניית הבית של משפחתי, אותו התחלנו לבנות ביחד. מעבר לשמחת הבניה כשלעצמה, מאוד נעמה לי העבודה במחיצתך, בה כל פועל בנין היה נכנס עצוב ויוצא שמח. למדתי ממך הכל – מתפסנות ועד יציקה, מיסודות ועד בניה, וכמובן קשירות ומדידות.

רק אתמול אמרת לי כי מעכשיו אני יכול להמשיך בעבודה לבדי. והנה אני עומד עכשיו מול השלד המותחל והמיותם, צופה מכאן מערבה ורואה בתוך שאר קברות הקדושים, את קברך אשר בו נטמנת. בחלקת אדמה שעכשיו היא רק שלך. ואתה הרי כל כך רצית חלקת אדמה…

רואה את שלד הבית, רואה את חלקת הקבר, ודמותך לא מצליחה להתנתק מעיני, מחשבותיי ותחושותיי. בחייך מלאי העשייה, הגעת לשיא של מסירות הנפש ממש על האדמה אותה כל כך אהבת. וכך, מצאתיך בליל ט"ו באייר שכוב על האדמה כקרבן של פסח שני, נשמתך מרחפת מעליך. ונראה לי שהצלחת לגעת בחלומך, גם אם לא להשלימו.

אריה, תמיד היית פונה אלי: "ידידיה, תעשה לי טובה…" בדברים כה פעוטים, כאילו מדובר בדבר מה רציני, ובסוף היית מפטיר "לא חשוב", או "שום דבר".

אריה, עכשיו תורי לבקש "תעשה לי טובה", עכשיו כשוודאי אתה מצטרף לפמליה של מעלה בתוך כל שאר קדושים, טהורים וגבורים, בני ישראל שמסרו נפשם על ארצנו הקדושה, אנא ממך בקש רחמים לפני כסא הכבוד עלינו, על משפחתך ועל חבריך, שיימצא בנו הכוח להמשיך בבניין ותשפיע עלינו מכוח אמונתך שיהיה שגור בפינו תמיד "שמע יזראל"

"ונקם השיב לצריו וכיפר אדמתו עמו"

ידידיה משולמי

האם יש הפקרות בישוב ?

למען האמת, הכתבה המקורית שלי היתה שונה באופיה וחריפה לאין ערוך מזו המובאת להלן. אני מוכרחה להודות שהארותיו של בעלי, השתלשלות המאורע האחרון, וכן מה שכתוב – שבימי ספירת העומר לא יוסיפו מחלוקת – כמעט סגרו את הגולל על כל מה שמבעבע בתוכי.

דבר נוסף – חשבתי הרבה מאוד לפני שהעליתי הדברים על הנייר. והסיבה העיקרית היא – שגם אנחנו מתלבטים יום יום בעניני דיומא, ובדרך החינוכית הנכונה ביותר אותה יש עלינו ליישם. ובוודאי שאין אנו וילדינו טלית שכולה תכלת, והרי "בתוך עמי אני יושבת", ודברים אלו נאמרים בכאב גדול, במאמץ ורצון עמוק לתיקון. כולי תפילה שהדברים אכן יאירו ויעוררו ולא חלילה יהרסו יחסים אישיים וירפו ידיים, כי לא זו הכוונה.

ואחרי הקדמה ארוכה זו, הרי הדברים:

זה פשוט לא יתכן, שאנו – תושבי הישוב – אנשים בוגרים ותורניים – נותנים יד חופשית לילדים ולנוער לעצב כאן נורמות חדשות שלא מקובלות כאן (על רוב התושבים). בואו נקבע אנחנו כיצד אנו רוצים לראות את הישוב שלנו:

하나. קליטה:

בואו ונשים לב ודגש את מי אנו קולטים ?! בואו ונראה האם אנו קולטים משפחות חזקות, איכותיות, יציבות, המתפרנסות בכבוד, הרואות את ישוב הארץ כאתגר, הרואות את חינוך ילדיהן כאתגר וכמשימה הראשונה המוטלת עלינו כהורים. בזמנו, הועלתה הצעה שכל משפחה שנקלטת בישוב תפקיד סכום כסף בידי המזכירות, על מנת להעזר בכסף זה במידה והמשפחה לא עומדת בתשלום המסים וכו'. לדעתי – יש ליישם הצעה זאת, גם בעקבות חובות שהשאירו משפחות שעזבו את הישוב.

둘. חינוך

הורים, קחו אחריות על חינוך ילדיכם !

· זה לא נורמלי שכל כך הרבה ילדים ישוטטו בישוב. ובודאי שאין טעם בהטלת אשמה על ביה"ס (הוא לא לומד כי… ביה"ס אשם וכו'), על הישוב, או על "האוירה" שמסיתה אותו.

· כמו כן שוטטות בשבת בצהרים בין 2:00 ל-4:00 מזמינה צרות ! שוטטות של בנים ובנות בשעות הערב המאוחרות (מ- 20:30 ואילך) – האם היא חיובית ? איזה מסר חינוכי יש בה ? אם כל אחד מאיתנו "יחזיק" את ילדיו בביתו – הפיתוי לצאת ולעשות נזקים בחוץ – יקטן !

· התנהגות ילדינו בשמחות, סעודות משותפות, בריתות (…טקס יום העצמאות…) וכו'. לא יתכן שילדים יכנסו למדרשה, או להיכן שנערכת השמחה – עם אופניים, קורקינט וכו' – והוריהם לא יגיבו על כך !. האם אנו מרשים לילדינו – בשעת סעודת שבת בבית "לעשות סיבובים" על קורקינט מסביב לשולחן, או לחילופין - לצעוק בקולי קולות – בזמן שאבא מדבר דברי תורה ?! על אחת כמה וכמה – כששולחן השבת הוא לא רק שלנו, ודברי התורה נשמעים מפי רבותינו, הרי זה כמו לירוק לבעל השמחה בפרצוף !

· בהקשר זה, הערה נוספת: אמנם רק משפחות בודדות בישוב החלו את תהליך חיתון הילדים בשט"ו. אך – כל מי שעיניו בראשו יודע שהיום, כדי לחתן ילד אתה כמעט צריך "לשדוד בנק". כשחבר שלנו תולה הזמנה לחתונה הוא בטוח לא מתכוון שאביא איתי ילד אחד, שניים, שלושה… גם אם הם התלמידים של הכלה ! וגם אם אני חושבת ש"מגיע להם" כי מזמן לא פינקתי אותם באיזו שמחה טובה.

בכל מקום זה ידוע – שלא מביאים ילדים לחתונות, אז למה באיתמר לא יודעים ?!

셋. סוסים וחמורים

לעניות דעתי, הם לא צריכים ללכת בשבילי הישוב. ולפחות – צריך לבקש מהם באדיבות לעשות את צרכיהן… במקומות מוצפנים… למשל לא בדרך למכולת. למה אשה שהולכת בערב לשיעור או למקום אחר, צריכה להתקל בסוס, ומרוב פחד לחפש דרכים עוקפות.

לסיום, אני חוזרת לדברי הראשונים – אני אומרת דברים אלו קודם כל לעצמי, אז בבקשה אל תנצלו את דברי כדי להפנות אלי אצבע מאשימה – כי דוקא מתוך כך אני יוצאת, שנכון, גם אני ! אני רק רוצה להגיד לכולנו – בואו לא ניתן למישהו אחר לסבול מהילד שלנו !

ניקח אחריות על ילדינו !

יערה אלט

יום העצמאות תשס"א באיתמר

רוממות הרוח מהתחלה ועד ערבו של יום. ודאי אינני הראשונה שכותבת על כך, לכן אוסיף ברכת יישר כח לנוער

· לבנות שהכינו את המיצג בטקס בטוב טעם.

· לבנים שקיפלו וסחבו כסאות ואביזרים.

· ובמיוחד לחבורה שהוסיפה נופך מקורי ומעניין למאות האורחים שבאו לסיור בעתיקות תל-חייא:

- לעמיחי שהוליך את הסיורים, הסביר וענה על שאלות מפתיעות כמו: למה שימש בימים קדמונים המבנה בן שלושת החדרים.

- ליוסף-יותם שאירגן את המערה וישב בה שעות ארוכות כדי להסביר על המימצאים.

- לישראל חי ושמעון הד שהכינו עשרות פיתות תחת עץ השקד

- ולברוכי שהשרה אוירה שמחה בניגוניו.

יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים, ישמחו בכם הוריכם, מוריכם וישובנו – ישובכם.

דבורה רקנטי

למען שמו באהבה

בודאי ראיתם לאחרונה קבוצה מילדי איתמר החובשת כיפה לבנה סרוגה גדולה עם דוגמא כחולה שבה כתוב: "למען שמו באהבה". האם שאלתם את עצמכם מה הפשר של התופעה הזו ? או שהדבר נראה לכם משתלב עם שלל הססגוניות של תושבי איתמר ?

אני, בכל אופן, שמעתי את הסיפור של הכיפות מגיל גורן. מדובר בקבוצה מגובשת של ילדים מכיתות ד' עד ו' הנפגשת מידי יום ללימוד גמרא בעיון ובקיאות. הקבוצה לומדת ברצינות והגיעה להצלחה גדולה בלימוד וזכתה גם להרבה השגות גבוהות בזכות הלימוד. והרי דוגמא: באחד מלילות שבת אושפז גיל בבית חולים. עד שבת בשעה 2:00 בצהריים מצבו היה גרוע ובדיוק אז הוא הצליח להתאושש ולקום מהמיטה. פה באיתמר באותה שעה בדיוק התכנסה הקבוצה בביתו של גיל ואמרה את תיקון הכללי ואח"כ התפללו בכוונה לרפואתו.

כל פעילויות הקבוצה, פרסים, כיבוד ואפילו הכיפות נרכשו ללא מימון ציבורי אלא מכספו הפרטי של גיל. מי שיכול לתרום, אפילו ע"י הקדשת לימוד לע"נ שיעביר את התרומה לשמואל סבן.

תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות… תרבות…

בסיומם של הארועים המרשימים (מצד הרושם הרב שהשאירו על כולנו), שחווינו בשבוע שעבר, אני מרגישה צורך להגיד תודה ענקית לכולם. לכל מי שעזר, סחב, כיוון, תמך, העביר ואמר מילה טובה. ואני מתעקשת לפרט את התודות הרבות, ולו בכדי שנראה כולנו באיזו קהילה נהדרת אנחנו חיים, קהילה ששותפה בכל רבדיה לעשייה נהדרת ובונה.

קודם כל תודה לנוער הנהדר שלנו:

* לנהורה, נטע-תפארת ואסתר על "המצגת" הנפלאה שזכינו לראות בטקס.

* לבנים הנפלאים – אוראל ויותם דמארי בניצוחו של משה כהן – על ארגון הטקס.

* ל"חיילים" של גיל גורן שהפליאו במסדר יום העצמאות, וכמובן למפקד גיל גורן - שניצח על העניינים ביד רמה.

* לטל הירשברג, מיכל וצביה – שעזרו בקישוט ובשיפוצים.

* לעמיחי, ברוכי, יוסף יותם וישראל חי – שהכינו סיורים מרתקים לתל-חייא, ומשכו אחריהם שובל ארוך של אנשים למחוזות מרתקים בגבעות הקרובות.

* לעודד רונצקי, אחראי הסדרנים, ולאליהו מילר שעזר לצידו – שבזכותם לא נתקענו שעתיים בפקקים של יום העצמאות. * לאיתמר חושן ושמואל סרי שהחזירו את הציוד למדרשה ול"באר מרים

* לכל הבנים והבנות, הסדרנים והסדרניות, שכיוונו ועזרו – נטע, נהורה, אסתר, טוהר, מיכל והודיה.

* לבנות שעזרו לאורנה הירשברג, לחיותה שעזרה לטלמור, לישראל אביטן וקובי סבח שהובילו את הסוסים של גיל בביטחה, לבת ציון שעזרה בהפעלת הבנות.

* ועוד פעם תודה לברוכי, עמיחי ויוסף-יותם שנשארו אחרי כולם לסדר, להוריד, לקפל ולנקות עד 20:00, כשכולנו כבר נחנו בבית.

ומכאן נעבור למבוגרים, שלא טמנו ידם בצלחת:

· לברכה וניצן ימין, נעמה ומשה כהן – שאירגנו טקס מכובד ומרשים, שלא שכחו שום פרט והכניסו אותנו לאוירה המתאימה לימים אלו. לכל התושבים, מגדול ועד קטן, שהקריאו קטעים חשובים באוזנינו והדליקו משואות בשם כולנו.

· לרמי אודסר, שעזר להוציא לפועל את המצגת, ואף עיצב לנו מפת הארועים ליום העצמאות.

· לשרון בשארי וריקי אוגול שדאגו לסעודת יום העצמאות בשמחה. לאברהם ועופרה כהן, שלמרות שהפכו לסבא וסבתא – בן יום הרימו סעודה מרשימה. לבנות שהגישו ולר' יהודה אלבז שעזר בארגון.

· לדוד שושן, דוד איציק, ר' משה גולדשמיט ויוסף טויטו – שקיבלו "הקפצה" בבוקר יום העצמאות ועזרו להעביר ציוד לקראת הארוע.

· לגיל גורן – שהרכיב עשרות ילדים על הסוסים בגבעות איתמר. ולטלמור – שהפעילה את הילדים בקרמיקה.

· לאורנה הירשברג – שיצרה עם הילדים. לאלדד בשארי – שהפעיל מטווח חץ וקשת ברמה ראויה לצל"ש.

· לדבורה רקנטי – שלקחה את פרוייקט תל חייא ועזרה לתפעל את הענינים.

· לבני זגרון – שעזר לארגן טרקטור מקק"ל, לנסים עידן שהפעיל את הטרקטור, שניקה וסידר, ליעקב רוטמן – שנתן כתף בשעות של לחץ. לעופר הד – שמתח והרים לכולנו סככות צל לתפארת.

· לאודי סרי שקיסח את הקוצים מסביב, לחנניה חושן – שעזר להחזיר את הדברים למקומם.

· לדוד שושן ודוד מוצפי - שצילמו והנציחו כמעט כל רגע.

· למשפ' רן - שדאגו להכנסת אורחים של כל המטיילים לגבעות. ולמשפי כהן דורון והדס -שהעמידו דוכן תכשיטים לתפארת. ולמשפ' מימרן – שהעמידו דוכן מתוצרת אורגנית והטעימו לאורחים את זמנם.

· לריקי אוגול – שבימים בהם אני עמלתי, הפתיעה אותי בארוחת צהרים לכל המשפחה. ליפעת משולמי – שדאגה לילדי כשהמשכתי לעבוד עוד כמה שעות.

· ול…. ול…. בקיצור לכולם!!! – פשוט כיף לעבוד איתכם, נהדר לחיות בקהילה שעושה ויוצרת. והלוואי ונמשיך כך תמיד לצמוח ולגדול. אשרינו שזכינו.

ומזוית נוספת, רציתי לשתף את הציבור במהלך נוסף שאת תוצאותיו אנחנו מרגישים בזמן האחרון ושיאו היה ביום העצמאות: השיתוף בעשייה בין ישובי גב ההר. ב"ה זכינו שיש לנו הכוונה נהדרת מהמתנ"ס, בדמותה של רחל ליבמן, שבתפקידה מרכזת את פעילות התרבות של הישובים הדתיים בשומרון. מידי חודש בחודשו אנחנו נפגשות – ארבעת רכזות ישובי גב ההר (מא"מ – רוחמה לסר ונטע בן עמי, מיצהר – אוסנת דאום, מברכה – עתיה זר ואנוכי) ביחד עם רחל ליבמן, וחושבות ביחד על פעילויות משותפות שכדאי ונחוץ לארגן לתושבי גב ההר.

כיף לעבוד ככה, בראש אחד של חשיבה משותפת ועשייה משותפת, כשהתחושה היא שהמועצה הולכת איתנו על מה שאנחנו מציגות כצרכים של התושבים. וחשוב שהתושבים ידעו, שבכל פעילות משותפת שמאורגנת – המועצה משלמת סכום ניכר כל מנת שנוכל לגבות מהתושבים מחיר סביר. הסיפוק הגדול ביותר של כולנו, הוא לראות את התושבים שמחים להיות ביחד עם השכנים, ומרגישים את העוצמה שיש לכולנו פה ביחד בגב ההר.

כולי תפילה שהעוצמה שלנו תתן לכלנו כח לצמיחה רוחנית, צמיחה בחיזוק ההתיישבות, צמיחה בלימודים ובכל תחומי החיים. בע"ה נעשה ונצליח ! - קמה

חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים… חוגים…

כפי שכבר פורסם, בימים אלו נערכת התארגנות להכנת המבנה ששימש כחדר חוגים למעון. והעברת חדר החוגים בצורה מסודרת למקלט. הדברים לא נעשים מהר כפי שחשבנו והמלאכה מרובה. אנו מתנצלים בפני ההורים והילדים שכל כך נהנים מהחוגים ומרגישים בחסרונם, ומקווים שהדברים יסתדרו במהירות האפשרית. בכל אופן, בחודש שעבר חוייבו המשפחות רק ב – 15 ₪ לכל ילד, על קיומו של חוג אחד במשך החודש.

· חוג נגרות לנשים עם עופר הד: נרשמו כבר 4 נשים, שמחכות לעוד 4 חברות. אז אנא הזדרזו כדי שנוכל לפתוח את החוג ברגע שייפתח חדר החוגים מחדש.

· חוג חץ וקשת עם אלדד בשארי: מי שהספיק לטעום את הטעם ביום העצמאות, יכול לספר במה מדובר. בכל אופן, ישנה אפשרות לפתוח קבוצת אימונים והשתכללות בירי שכזה. כמובן מדובר על נוער בוגר, ביום שישי בשעות הבוקר. אז המעוניינים יכולים לפנות אלי ולהרשם.

פעילות תרבות… פעילות תרבות… פעילות תרבות… פעילות תרבות…

· ביום שני הקרוב, כ"א אייר בשעה 9:00 בערב, תינתן שיחה במועדון הישוב, מפי מאיר שטיין משילה על פרק צ"א בתהלים, המועיל מאוד לשמירה בדרכים, פרנסה ועוד. מומלץ לבוא ולשמוע ! מיועד לגברים ונשים. הישיבה נפרדת

· המכון לחיי משפחה של מכללת אלון מורה מזמין את ציבור הנשים לפעילויות הבאות:

- ביום ראשון הקרוב, כ' אייר, יתקיים שעור של הרב יוסף ארציאל בשעה 20:30 במועדון איתמר. ההרשמה אצל בלה במכללה: 9972465.

- יום עיון לנשים בנושא: "גיל המעבר" יתקיים ביום שלישי ז' סיון, אסרו חג שבועות, בשעות: 15:00-10:15 במכללת אלון מורה. ההרשמה אצל בלה כנ"ל.

מעורבות קהילתית

כזכור, ערכנו ערב לתושבים בו השתתפו נציגים של הגופים המלווים את הישוב (לאה שלם, חיים פוגל ודורית ימיני), כשבסופו התיישבו שתי קבוצות עבודה להכנת תוכנית שנתית בנושאי: "חינוך" ו"גבעות". לאחר מחשבה נוספת, הגענו למסקנה שנקיים לנשים קבוצות עבודה במסגרת של "חוגי בית" אצל משפחות בישוב, כאשר כל פעם יעלה נושא אחר לדיון, בהנחייה פנימית או של גורם מבחוץ, ובהשתתפות חברי הועדה הפועלים באותו התחום. ולגברים יתקיימו שיחות ודיונים בנושאים הנ"ל מיד לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת.

אנו קוראים לכל התושבים לקחת חלק בפעילות זו, ובאמת להיות שותפים למהלכים שנעשים ולסדרי העדיפויות בישוב.

בשבוע הבא, ביום רביעי כ"ג באייר בשעה 21:00 יתקיים לנשים "חוג בית" בנושא: קליטה

בהנחיית לאה שלם (מהחטיבה להתיישבות) בבית משפחת גולדשמיט.

הכינוס מיועד לכל נשות איתמר כולל: הנקודה, 851, גבעת משולמי, גבעות עולם, 830 וכו'.

ציבור הנשים מוזמן !

נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוער… נוע

תודה לשרגא שמידלר – רכז הבנים והנוער, שהחזיק מעמד עד כה. ולאחרונה עזב לטובת לימודי תורה בישיבה. יישר כח על היחס, האיכפתיות ועל כל הפעילויות שבהם השקעת במסירות.

מכל שכבות הגיל: הצעירים, הנוער הבוגר ומועדת נוער. עלה והצלח !!

ולכם ההורים…

היות ואין רכז נוער (זמני) שירכז את הפעילויות בסניף, הנוער הבוגר לקח על עצמו לארגן עונג שבת. הצלחת הפעילות תלויה בשיתוף הפעולה של האבות. הנכם מתבקשים להטות שכם, להענות בחשק ולהיות שותפים.

לידיעתכם, המשפחות המארחות הקבועות הן: משפ' כהן (משה ונעמה) – לנוער הבוגר, משפ' אורן ומשפ' בן שחר לכתות ה-ו. חשוב לדעת – אבות הבנים יעבירו פעילות בסבב בערב שבת, במידה ולא תימצא בישוב המשפחה הקבועה.

עמיחי זר – אחראי על שכבת הגיל ג-ד בנים. יוסף יותם ימין – אחראי על שכבת הגיל ה-ו בנים. (בשבת פרשת קדושים לא הצליח לארגן פעילות, לאחר כ-10 טלפונים, בגלל חוסר הענות. וחבל !). הנוער הבוגר מארגן לעצמו עונג שבת אצל המשפחה המארחת הקבועה.

משפחות שיכולות לארח בביתם שכבת גיל בערב שבת, להעביר שיחה ופעילות, תיצור קשר עם ורדה זגרון.

בברכת הצלחה: ועדת נוער

מארועי יום העצמאות

על השיחה של יוסף מנדלביץ

יוסף, אסיר ציון לשעבר מברית המועצות, הגיע אלינו בערב יום העצמאות להשתתף עמנו בהתכנסות החגיגית לכבוד יום העצמאות ה-53 למדינת ישראל. בטקס סיום יום הזכרון ופתיחת יום העצמאות הדליק יוסף משואה אחת. אחר כך, עם סיום הסעודה החגיגית החל יוסף מנדלביץ לספר על חייו בברית המועצות.

בתחילה הוא תיאר לנו את התחלת הקשר שלו עם היהדות וארץ ישראל, לאחר שבכל ברית המועצות של אז היהדות היתה יהדות של דממה. הקשר החל ע"י קבוצה של יהודים שהיו נפגשים בבית הקברות היהודי, שם היה קבר אחים מתקופת מלחמת העולם השניה ושם הם ניסו לשפץ את בית העלמין, להביא לקבורה מכובדת את הנרצחים ולהקים אנדרטה לזכרם.

כתוצאה מקשר זה התגבשה קבוצה של יהודים שהתחילו להכיר ביהדותם ולהקים קבוצות לימוד לעברית, הסטוריה יהודית, שירים עבריים ואפילו תיאטרון, ריקודי עם וכו'. מתוך הקבוצה הזו התגבש גרעין של כמה יהודים שרצו לברוח מבריה"מ ע"י חטיפת מטוס והוצאתו אל מחוץ לגבולות המדינה. נסיון החטיפה לא הצליח מכיוון שהק.ג.ב. עלה על עקבות הקבוצה ממש לפני עלייתם למטוס. הקבוצה נחקרה ע"י הק.ג.ב. והובאה למשפט.

יוסף, שהחליט מראש שלא לשתף פעולה עם החוקרים, הביא את עצמו למצב שבו הוא שולט על החקירה. כתוצאה מכך הוא ניתק עצמו מכל הסובב אותו בבית המעצר ואחרי המשפט במחנות העבודה בסיביר ובבתי הסוהר שהועבר אליהם. התנתקות זו גרמה לכך שהסבל והיסורים הפיזיים אותם הוא עבר היוו עבורו פרט שולי ולא רלוונטי לעומת ההשתוקקות שלו להגיע לקיום מצוות, ללימוד יהדות ולהתקרב אל ריבונו של עולם.

כך הוא התחיל להתפלל תפילת העמידה בנוסח של התפילה שהוא חיבר בעצמו, על סמך מאמר תיאורטי שקרא פעם המתאר את מבנה התפילה והרעיונות שמאחריה. גם לצורך לבישת כיפה הוא היה צריך מצד אחד, להתעמת עם הסוהרים ומצד שני, להשקיע מאמץ רב בהשגת כיסוי הראש, אם ע"י קשירת ממחטה בארבעת פינותיה ואם ע"י תפירתה מבד שגזר ממכפלת המכנסיים. אבל הדבר לא הרתיע אותו והוא היה מוכן לשאת את כל העונשים וההגבלות שהוטלו עליו כדי להניא אותו מלקיים את המצוה. והתייחס אליהם כמחיר פעוט, לעומת העליה שלו מעלה מעלה בקרבה אל הקב"ה. ומתוך כך הוא ראה בכל שלב שלו בבתי הסוהר התקדמות לעבר הגאולה שלו ושל כלל עם ישראל.

השיחה היתה מרתקת. ציבור גדול של מבוגרים ונוער הקשיבו במתח רב לסיפוריו, שלמרות כל הדברים הקשים שעבר – היו נסוכים באופטימיות רבה ושזורים בהרבה חוש הומור. לא שמנו לב איך עבר הזמן, הרצאה של יותר משעתיים עברה כהרף עין. אף אחד לא קם באמצע , למרות השעה המאוחרת.

כשהועלתה ההצעה להזמין את יוסף מנדלביץ לשיחת יום העצמאות הביעו כמה הסתייגות, וכי מה סיפור של עליה וקליטה שייך לגבורה של קרבות העצמאות ושאר המלחמות פה בארץ. אבל לאחר השיחה ראינו כולנו שגם בסיפור של השתוקקות מעבר למסך הברזל לעליה לארץ ישראל יש הרבה גבורה, עוז רוח, נחישות ואמונה בצדקת הדרך ובגאולה.

נורית חי

משולחן הועדה: ועדת בטחון

1. עקב הרצח המזעזע בחוות בנימין – תעשה חשיבה ע"י ועדת בטחון, מזכירות הישוב ורב הישוב בנושא הבטחוני בחווה, ונראה איך להתארגן להמשך.

2. לידיעת כולנו – הגורם הרפואי הבכיר בישוב ובעל ציוד ע"ר מתקדם, הוא אביה אזולאי (מגבעת משולמי). מאחר ואין אמבולנס בישוב מהווה אביה בדרך כלל הגורם הרפואי הזמין והטוב ביותר. לכן, על כל צרה שלא תבוא, ניתן לפנות אליו במקרה הצורך בטל': 759067-057 (מירס: 489).

מגישי עזרה ראשונה בישוב (חובשים, נהגי אמבולנס): דוד איציק, יעקב מידני, יצחק חמו, שלמה מילר, אלון צימרמן, יהודה אלבז, גלעד זר, דוד שושן, הרב דמארי.

3. השבוע נערך אימון רענון ע"ר לחובשי הישוב. האימון הינו ראשון בסדרה וכחלק מהקמת מערך רפואי כולל בישוב.

4. עקב הנושאים הבטחוניים הרבים והבוערים – יש לועדה הרבה לעבוד, לשפר ולתקן. הן בשוטף והן בנושאים "גדולים" יותר. הילכך, הועדה פתוחה להצעות והערות מכל מי שמוצא לו לנכון. עם זאת כדי שיהיה הדבר רציני ומסודר – יש להגיש את ההצעות / הערות בכתב ליו"ר הועדה מאיר ליקסנברג, כדי שהדבר יידון בועדה.

בשורות טובות.

ועדת בטחון

מכתב מטעם מועצת ישע

ראש הממשלה אריאל שרון והקבינט המדיני בטחוני קיימו ביקור תנחומים אצל משפחת הרשקוביץ בישוב עפרה. לאחר מכן נועד הקבינט עם נציגי מועצת יש"ע.

בפגישה זו שיבח ראש הממשלה במלים חמות את עמידת המתיישבים בחזית: "אני רוצה להודות לכם על עמידתכם המופלאה תחת הלחץ והטרור. עמידה זו היא שמאפשרת לישראל להחזיק באזורים האסטרטגיים הללו. ברור לחלוטין שאם לא הייתם יושבים ביש"ע, היינו היום על גבול הקו הירוק והאש היתה מומטרת משם מערבה". מר שרון הודיע כי אין שום מגבלה שמוטלת על פעילות צה"ל ובקרוב נבחין בדרך של פעילות אחרת. עם זאת הדגיש כי מדובר במערכה ממושכת.

ראשי יש"ע הבהירו לראש הממשלה כי הם אינם חשים בשינוי המיוחל: "ממשלת שרון נבחרה על מנדט הבטחון וההבטחה טרם מומשה". הבענו את מורת רוחנו מהעדר גישה החותרת לנצח את המערכה ומשינוי יסודי של ההתמודדות עם ערפאת. בימים הקרובים ננקוט בצעדי מחאה כדי ללחוץ על הדרג המדיני לפעול בנחרצות לחיסול הטרור.

ברכות ואיחולים… ברכות ואיחולים… ברכות ואיחולים… ברכות ואיחולים… ברכות ואיחולים…

לאברהם ועפרה כהן !

ברכות להולדת הנכד

אור

בן לשירי ורונן.

מכל בית איתמר

לר' יצחק ושרי חמו !

ברכות להולדת הבת

יעל

מכל בית איתמר

לישועה טנא !

החלמה מהירה לאחר הניתוח ברגל.

מכל בית איתמר