56 שנה לעצמאות
ישראל
כ' שנים איתמר
להודות לפני החלוץ
בימי המלך יהושפט, באו למלחמה בני מואב,
עמון וארם, ובצאת בני ישראל כנגדם במדבר תקוע, העמיד המלך "משוררים לה'
ומהללים להדרת קודש בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (דבה"י ב,כ). ומתוך השבח
שנתנו בעוד הסכנה מרחפת מעל ראשם, אכן נענו ומאת ה' היתה זאת והאויב ניגף.
וכן בימי עזרא ונחמיה נקבע יום טוב ושמחה
לט"ז באלול, כי בו החלו לבנות את חומת ירושלים שחרבה על ידי האויבים (מגילת תענית
פי"ב). וזאת למרות שנמשכו התנכלויות צרי יהודה לבנין
ירושלים, "והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים" (נחמיה ד). אך למרות
דאגתם ומצוקתם, מצאו לנכון להודות לקב"ה על שיבת ציון ובנין ירושלים כבר בעת
תחילת הבניה, כאשר "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח" (שם).
וכן בימנו, למרות שאנו עדיין בעיצומו של
מאבק מבית ומחוץ להחזרת השכינה לציון, אנו קובעים את יום העצמאות כיום הודאה
לקב"ה שהחל לכנוס גלויות ישראל לארץ הקודש והוא אשר פקד שארץ ישראל תחזור
ותתן פירותיה בעין יפה והוא גם המבטיח לנו שישלים גאולתנו: "האני אשביר ולא
אוליד יאמר ה', אם אני המוליד ועצרתי אמר אלוהיך" (ישעיה טו).
דווקא מתוך מודעות לכח האלוקי הדוחף את
תחיית האומה, אנו מקבלים כוחות לעמוד ביסורי חבלי משיח וקנין הארץ. וכדברי רבי נתן
מברסלב: "אנן יתמי דיתמי, אנו צריכים להתגולל ברפש וטיט ולרחוש על הארץ בין
נחשים ועקרבים, עד שנזכה לנשק עפר ארץ ישראל ולהתגולל בעפרה הקדוש ולשאוב מאוירה
הקדוש והנורא" (ימי מוהרנ"ת)
הרב
נתן חי
קיצור הדינים והמנהגים שבין פסח
לשבועות
הימים שבין פסח לשבועות
א. מנהג ישראל שהכותב מכתב בימי ספירת העומר כותב כתאריך את
מנין הספירה שבאותו יום.
ב. ימי ספירת העומר הם כימי חול המועד, והם ימי הכנה לקבלת התורה (רמב"ן
ויקרא כג, לו).
ג.
יש הלומדים בכל יום מימי
הספירה דף אחד ממסכת שבועות, שיש בה ארבעים ותשעה דפים, כמנין ימי הספירה ויש
הנוהגים ללמוד מסכת סוטה, שיש בה גם כן ארבעים ותשעה דפים.
ד. מי שלא אמר ברכת האילנות יכול לאמרה עד סוף חודש ניסן, ויש מתירים בדיעבד
גם באייר (יחו"ד ח"א).
ה. מליל ט"ז באייר בארץ ישראל ואילך, המסופק שמא אמר בתפילה "ותן
טל ומטר" אינו חוזר על תפילת שמונה עשרה, לפי שעברו שלושים יום והוחזק שלא
לאומרו.
תענית בה"ב
א. יש נוהגים להתענות, אחר פסח, בתחילת חודש אייר שלושה ימים:
ביום שני, ביום חמישי ושוב ביום שני. לתענית זו קוראים בקיצור: "תענית
בה"ב, על שום שלושת הימים שבהם מתענים (או"ח תצב).
ב. כמה טעמים נאמרו לקביעת תעניות אלו אחר פסח וסוכות: א. לפי שבחג מתקבצים
אנשים ונשים לשמוע את הדרשה ונותנים עינים אלו באלו. ב. שמא מתוך משתה ושמחה בחג
באו לידי עבירה ומתענים לכפרה (מנ"ב תצב סק"א).
ג.
בני עדות המזרח לא נהגו
בתעניות אלו, ובזמננו אף רוב בני אשכנז אינם נוהגים להתענות.
סליחות
א. בימים שנקבעו לתענית שני, חמישי ושני, האשכנזים אומרים
סליחות (כנדפס בסידורים) בתפילת שחרית אחר חזרת הש"ץ, גם אם אין מתענים כלל.
ב. אחר סליחות אומרים "אבינו מלכנו" ולאחריו "והוא רחום"
ו"אל ארך אפים".
מנהגי אבלות בין פסח לשבועות
א. פורענויות רבות אירעו לעם ישראל בתקופה זו שבין פסח לשבועות: מתו בה כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא, בשנת ד' אלפים תתנ"ו החלו מסעי הצלב, היו בתקופה זו גזירות תתק"ו, גזירות ת"ח ות"ט ועוד. לכן נוהגים בתקופה זו מקצת מנהגי אבלות.
ב. רוב הקהילות נהגו במנהגי האבילות מפסח ועד ל"ג בעומר
וחלק מהאשכנזים נהגו בכך מר"ח אייר ועד ג' סיון (או"ח תצג, א של"ה דף קי:).
איסור תספורת ותגלחת
א. על פי המנהג אסור לספר שערות הראש או הזקן באותם ימי העומר שנוהגים בהם מנהגי אבלות.
ב. נהגו הספרדים לא להסתפר ולא להתגלח מפסח עד יום
ל"ד לעומר, ורוב האשכנזים נהגו בכך מפסח, עד יום ל"ג בעומר. לכולם, אין
בכלל האיסור שיער השפם או הזקן המעכב את האכילה.
ג.
איסור התספורת אמור בין
לאיש ובין לאשה, ומחנכים בו אף את הקטנים.
ד. יש מהפוסקים שהקלו לאשה להסתפר בימי ספירת העומר כשנחוץ לה מאוד להסתפר.
ה. מריטת שיער הגבות או הריסים אינה נחשבת לתספורת ומותרת אף כשנעשית ליופי.
ו.
מותר לאשה נשואה לספר את
השערות היוצאות מחוץ למטפחתה.
ז.
יש להתיר בימים אלו לתקן
תספורת של תלמיד שסיפר שערו בתספורת שחץ.
ח. יש מהתימנים שנהגו להסתפר ולהתגלח כל ערב שבת.
ט. אין להסתפר בראש חודש אייר, אך מותר להסתפר בערב יום העצמאות.
י.
חל ר"ח בשבת, כיון
שיש בשבת זו תוספת שמחה, שבת ור"ח, יש להתיר להסתפר בערב שבת מפני כבוד השבת.
היתר זה אמור גם לנוהגים איסור תספורת מפסח עד ל"ג או ל"ד בעומר.
ברית מילה
א. כשיש ברית מילה בימי ספירת העומר, מותרים בעלי הברית להסתפר לכבוד הברית.
בעלי הברית הם: הסנדק, המוהל, אבי הבן, למעט המוציא והמביא את התינוק (קוואטר)
שאינו נחשב בעל ברית.
ב. בעלי הברית מותרים בתספורת לאו דוקא ביום המילה, אלא אפילו בערב שלפניו
קודם הליכה לבית הכנסת. ואם המילה בשבת, מותרים בתספורת ביום שישי אפילו קודם חצות
היום, אך לא ביום חמישי.
ג.
קטן שמלאו לו שלוש שנים
בימי הספירה, מותר לספרו בימי העומר, אך ראוי להמתין עד ל"ג בעומר
שמחות וניגונים
א. מותר לעשות סעודת בר מצוה, חנוכת בית, ברית מילה ופדיון הבן
אך בלי מוזיקה. אך יש מתירים (יחוו"ד
ו,לד).
ב. ריקודים ומחולות אסורים בימי ספירת העומר, פרט לצורך שמחה
של מצוה, כגון: שבע ברכות, ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה והכנסת ספר תורה
וכיו"ב.
ג.
בפסח ובחול המועד פסח אין
לאסור ריקודים ומחולות.
ד. נוהגים שלא לשמוע שירים ומנגינות (אפילו בלא ריקודים ומחולות) מכלי זמר,
או רדיו בימי ספירת העומר, אך בשירי קודש אפשר להקל וכן מותר לשמוע קטעי קישור של
מוסיקה בתכנית חדשות.
ה. יש מקילים בניגונים בכלי זמר גם במלוה מלכה.
ו.
מותר לעבור לדירה חדשה
בימי ספירת העומר, וכן מותר לסייד, לצבוע ולהדביק טפטים לנוי וכדומה .
בר מצוה בימי הספירה
א.
קטן שהגדיל בתוך ימי
הספירה, ונעשה ל"בר מצוה", והקפיד לספור ספירת העומר לפני היותו בר מצוה
מידי יום ביומו, ימשיך לספור בברכה גם אחרי היותו בר מצוה. (ערוה"ש וכה"ח, או"ח תפ"ט)
ב.
סעודת בר המצוה היא סעודת
מצוה כיום שנכנס לחופה, ובפרט אם חתן בר המצוה דורש בדברי תורה (יש"ש
ב"ק פ"ז ס' לז). ולכן ראוי לבטל את המנהג הקלוקל
להפריע לחתן בר המצוה או לחתן סתם בעת דרשתו, והוא מנהג הגובל בליצנות ובזוי דברי
תורה ("אז נדברו" ג,עג). ולענייננו, כדי לתת יותר תוקף
לשמחה של מצוה בביטול אבילות ימי הספירה, יש לתת חשיבות ולהקשיב לדרשת בר המצוה
ולא להפריעה באוירה של קלות ראש.
ג.
נחלקו הפוסקים אם מותר
לנער בר מצוה ולאביו להסתפר ביום שנכנס הבן למצוות.
ברכת שהחיינו
א. מותר לברך ברכת שהחיינו בימי ספירת העומר. ויש נוהגים שלא לאכול פרי חדש
ולא ללבוש בגד חדש בימי ספירת העומר לפי שאין לברך בימים אלו ברכת שהחיינו, ויש
המחמירים רק בבגד או בפרי.
ב. מנהג זה שלא לברך שהחיינו אינו משום אבלות, שהרי מותר לאבל לברך שהחיינו,
אלא משום שימים אלו הם ימי פורענות ואיך יאמר "והגיענו לזמן הזה" ?
ג.
גם הנוהגים שלא לברך
שהחיינו בימי ספירת העומר, מברכים בכל אחד מהאופנים הבאים: בשבת, על פרי שיתקלקל
טעמו ואינו יכול להמתין אפילו עד שבת, בגד ללובשו בשמחת בר מצוה או ברית מילה, קטן
שהגיע לחינוך אך אינו יודע להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפרי חדש, אישה מעוברת על פרי חדש.
ל"ג בעומר
א. ביום ל"ג בעומר מרבים קצת בשמחה. וכמה טעמים נאמרו
למנהג זה:
1. לזכר שתלמידי רבי עקיבא פסקו למות
באותו יום.
2. לשמחה על חמשת התלמידים שהוסיף רבי עקיבא ביום זה ולא מתו.
3. לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, שנפטר ביום זה. וגם גילה מסודות התורה בו
ביום.
4. זכר למן שהחל לרדת ביום זה לבני ישראל היוצאים ממצרים.
5. על פי הקבלה (לפי שהוא בסימן הוד שבהוד)
הדף נכתב
לעילוי נשמת חמי ירחמיאל איתמר בן יצחק.
נתן חי
עשרים שנה לישובנו
הזיכרון
הקולקטיבי והקולקטיביות החברתית
כשאני יושב ולפני דפי
כתיבה ועט בידי ומנסה לרשום את מחשבותי, אי אפשר להימלט מתחושת השמחה העצומה שמציפה את חדרי לבבי
בהביטי שנות עשרים שעברנו יחד.
בד בבד אלה אזכרה בדמע, חברינו הנאהבים
והנעימים שהיו עמנו בתחילת הדרך: אריה – בונה בתינו והישיבה הגבוהה; גלעד – איש ביטחוננו,
אבי שמונת ילדי זר יחד עם הגר שתחיה;
מאיר – שהאיר את בתינו בעבודתו ושמח ליבנו בנעימותו ותמימותו, אבי ששת ילדי
ליקסנברג יחד עם קמה שתחיה;
רחל – חברתנו, מנשים באוהל תבורך, אם נריה, צביקה ואבישי יחד עם בעז שיחיה,; יוסף – איש החינוך והביטחון, אב חמשת ילדי טוויטו
יחד עם רחל שתחיה; שלשת נערי ישיבת חיצים
שהיו עמנו כאן בלימודיהם;
מתן – עלם חמודות, קצין צה"ל, בן למשפחת זגרון חברינו.
רשימה ארוכה מנשוא. מביטים הם אלינו מבעד
תמונותיהם בחוברות הזיכרון. ובהכירנו אותם, יודעים אנו שבקשתם מעמנו – להמשיך !
עוד ארוכה היא הדרך וזקוקים אנו לנשימה ארוכה כדי להגיע בע"ה לסופה.
יחד עם המבט קדימה, חיוני לענ"ד לעסוק
בבירור נקודות בהווה חיינו כאן באיתמר. אגע בקצרה בנקודה אחת והיא: הקשר החברתי
ביננו:
בשיחות עם חברים עלתה שוב ושוב התחושה שאנו
מסוגרים איש איש בביתו עם משפחתו, כשהחיבור ביננו לא בא דיו לידי ביטוי. אצל נשות
הישוב המציאות שונה בתכלית, בעיקר אצל המשפחות הצעירות. ונכון שאנו האנשים נלמד
מהן.
אל נקל ראש בבעיה זו. החוסן והלכידות החברתית
היא שנותנת את הכוח ומאפשרת להמשיך הלאה.
את דברי אסיים בברכה לעושים במלאכה: לחברי
המזכירות והוועדות, לרב נתן ולכולנו: "חזק ונתחזק בעד עמנו וערי
אלוקינו"
הרב אבי רונצקי
קליטה טובה... קליטה טובה...
כאיש אחד בלב אחד
יום הולדת עשרים לישוב הוא
יום שמח ומרגש, יותר מימי הולדת אחרים. מקור לכך נמצא ברמב"ן (במדבר ח,ד),
בענין הכהנים, שמתחילים לעבוד בגיל שלושים: "כי כל אדם נותן לבו
בעשירותיו...".
ביום הולדת שמחים ומודים לה' על מה שיש, ועושים דין וחשבון מה צריך לתקן.
הצלחתו של ישוב נמדדת
בתחומים רבים: בתחום התורני, בתחום הפיתוח המעשי וכו'.
לענ"ד ההצלחה נמדדת
בעיקר בתחום הקהילתי, דהיינו: עד כמה יש אוירה טובה בין האנשים. זאת "ציפור
נפשו" של ישוב. כשיש יחסים טובים, נעים לאנשים לחיות במקום, מתרחבת דעתם
ומעשיהם משובחים.
איך יוצרים אוירה טובה ?
עשה טוב: עוזרים זה לזה, מעודדים זה את זה, מאירים פנים לכולם, שמחים
בשמחתם ומצטערים בצערם.
סור מרע: נמנעים ככל האפשר ממחלוקות ומריבות על דברים חשובים ועל דברים
קלים. אפשר לא להסכים לשני, אבל בדרך כבוד. נמנעים מלשון הרע, הלבנת פנים וכדומה.
(דרך אגב, חשבתי על פשט בפסוק מפרשת שבוע שעבר: אחרי הדין ודברים עם אהרן:
"וישמע משה ויטב בעיניו" – הרבה מהויכוחים ממשיכים בלי הודאה על האמת,
כי פשוט לא שומעים כלל את השני. כל אחד חושב על דעתו, והשני "מדבר אל
הקיר"...)
אוירה חיובית זו מאחדת את
הישוב להיות קהל וציבור ולא אוסף של
יחידים. בגמרא נאמר על יורדי הים באוניה ש"כיחידים הם" (מסכת ר"ה,
י"ז: ( . כל אחד מגיע
ממקום אחר ומסיבה אחרת, אח"כ הולך כל אחד למקום חפצו ובמקרה נמצאים כעת באותה
הפלגה. ישוב קהילתי צריך להיות שונה לגמרי
מאוניה כזו.
תלמידי ר"ע מתו על שלא
נהגו כבוד זה בזה. בתקופה זו, לפני שבועות ומתן תורה, צריך להתחזק באחדות של
"ויחן שם ישראל כנגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד.
זכינו להגיע לישוב לפני כמעט
שנתיים, ואנו מודים לה' שהביא אותנו למקום הזה. גם מההיכרות הקצרה שלנו, אפשר לומר
שהתושבים משקיעים ומשתדלים בתחום הקהילתי, ובעז"ה נוסיף בישובנו באהבה
ובאמונה, כדברי הרצי"ה קוק זצ"ל שיש להרבות בשני האלפין האלו.
עמיחי כנרתי
מניין ותיקין מניין ותיקין מתקיים בימות החול בגבעת
אלומות. פרטים אצל אביה אזולאי.
מגאולת היחידים לגאולה לאומית
(ליום העצמאות)
יום העצמאות, בתוך הרצף של יום השואה
והזיכרון ועד יום ירושלים, הוא היום המשמעותי ביותר בלוח השנה שלנו. הדרך שהחל עם ישראל ביציאת מצרים לאורך ההיסטוריה כולה,
שאפה ליום הזה.
יום העצמאות זה
יום של מהפך. לא עוד הרבה פרטים מפוזרים, אלא לאום. החידוש של הציונות לעומת כל מה
שהיה לפניה, היה החידוש הזה – לא עליה פרטנים או קבוצתית, אלא קונגרס, דגל
ומוסדות. ראשוני הציונות לא דיברו על "מצוות עליה לארץ", אלא על הקמת
מדינה לעם ישראל. זה מהפך בחשיבה, זו מנטליות אחרת.
מהפך חשיבתי, מנטלי ומציאותי זה, של מעבר
מיחידים לכלל – זה יסוד ההבדל שבין גלות וגאולה. וזה מה שהושלם ביום העצמאות,
הכלליות הפכה לעובדה. ההלל שאנו אומרים מאז קשור בזה.
יש משהו מוזר
בסיבה שהגמ' מביאה לכך, שחזקיהו המלך לא היה המשיח, אפילו שהוא היה ראוי להיות.
חזקיה לא היה משיח מכיון שהוא לא אמר שירה על מפלת סנחריב וצבאו. זה דבר מוזר,
שהרי לכאורה מה הקשר ? אז היתה לו בעיה נקודתית ביחס לאירוע מסוים – זה הורס את
הכל ?!
אקדים ואומר, שאני לא מתיימר לפרש את חזקיה
ובוודאי לא להיות הפסיכולוג או השופט שלו. הנושא זה לא הוא אלא אנחנו. מה האמירה
הזו של חז"ל אומרת לנו. מה המשמעות של השירה, של ההלל ?
חייו של האדם מתנהלים בדרך כלל בצורה
חלקה, רציפה ודי דומה. יום רודף יום ושבוע רודף שבוע. רק מדי פעם חודרים אל החיים
אירועים שלא רק מפיגים את החד-גוניות אלא יוצרים
(או לפחות אמורים ליצור) יחס חדש של האדם לעצמו. לדוגמא: כשהאדם מתחתן זה לא
"אני ועוד מישהו", זה לא חדר בפנימיה. אלא זו חשיבה אחרת, יחס אחר של
האדם לעצמו, לא "פרט" אלא "בית", לא "אדם" אלא
"משפחה".
כך כשזוג צעיר הופכים להורים, זה יחס אחר
לעצמך - ברמה הלאומית זו משמעות ההלל. פיסגה שעם ישראל חווה ככלל, פיסגה כזו שיצרה
שינוי ביחס שלנו לעצמנו. לא עוד עם של עבדים – אלא עבדי ה', לא עוד קהילה בממלכת
יוון – אלא בעלי שלטון עצמאי, וכן הלאה. לכן בפורים, שלא נוצר שינוי מהותי:
"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" (עדיין אנו עבדי אחשוורוש) – לא אומרים הלל.
ההלל שאומרים מחדש בכל פעם, זו התזכורת
לאותה פיסגה שעיצבה מחדש את חיינו – תזכורת שמחייבת את היחס החדש לעצמנו ע"פ
המצב החדש. אי אמירת הלל משמעותה חוסר הבנה והכרה שמדובר במצב חדש, ממש כמו מי
שאחרי החתונה הולך לישון שוב בפנימיה...
ולכן חזקיה לא יכול להיות משיח. נפילת צבא
אשור זה מהפך עולמי, זו קריסת האימפריה מול עם ישראל – עם ה'. ברור ומובן למה על
רקע זה מוכשר העולם לקבל משיח. וחזקיה לא אומר שירה – המהפך לא נקלט. ולכן מי שלא
אומר הלל ביום העצמאות לא יכול להיות משיח – המהפך לא נקלט.
ואנו, אומרי ההלל ביום העצמאות, צריכים
להבין משמעות אמירת הלל זו ולהמשיך פיסגה זו איתנו לכל השנה כולה. לא עוד אדם
וקהילה, אלא כמאמר השיר: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל
ללכת".
ועל מנת שלא
להישאר תלוש וגם בשביל להביא גאולה לעולם – קצת מקורות:
·
ההבדל בין גלות וגאולה –
המהר"ל בפרק א' בנצח ישראל מגדיר גלות ב-3 מרכיבים:
לא
להיות במקומך בארץ, פיזור, להיות תחת שלטון זר. וההיפך – בארץ, במרוכז ובשלטון
עצמי – זה הגאולה.
·
הרעיון של ההלל מבוסס
על הפרוש של הרב קוק בהגדה של פסח "הלל".
·
ביחס לחידוש של הציונות
– הרצי"ה מגדיר את הרצל: "האישיות של הטבעת הצורה הכללית".
ולסיום... מה
הקשר המילולי בין מה שכתבתי למילה "הלל" ?
הרב קוק מסביר
שהמילה "הלל" זה מלשון הילה של אור, עמוד של אור שיוצר מבט חדש ובהיר על
כל מה שנמצא במרחב שמסביב.
נתנאל רונצקי
מה נשתנה ?
מה נשתנה ? שאלנו, נשאלנו
בערב של חרות.
ובאמת, מה נשתנה
?
כאז כן היום קמים עלינו לכלותינו. וכאז, מנסים
יהודים פתיים לקנות את חייהם במחיר אדמת הקודש.
מה נשתנה ?
משאל בליכוד ?
דיבורים על פינוי ? עוד פיגוע ?
אך, באופן של
שינוי, של חידוש ורענון, יצאנו בפסח לטיול משפחות לחבל ארץ שנשתנה מאז שבנו לארץ
מכורה. שפורח ומלבלב, מאיר עיניים, פותח את הלב.
ובעצם לא נשתנה – האמונה שבלב,
שושלת הדורות.
וכן נשתנה מסדרי בראשית –
4,000 פצמרי"ם. ושונה – ואיש מתושבי הגוש לא נפגע.
ולא נשתנה – גם השנה נשוב
אל הכיכר (בתפילה שמזג האויר יאפשר...) וסביב שולחנות עגולים, לרקע שירי המולדת,
כתף אל כתף ולב אל לב יחד, עם מלאות כ' שנים לישובנו, עם חגיגות הנ"ו
למדינתנו – לסעודת הודיה לבורא עולם,
שלא נשתנה – שעם ישראל חי
וקיים.
שנזכה לגאולה
שלמה בקרוב ממש
דרור
תושבים יקרים להלן לו"ז אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות
תשס"ד יום שני, ה' אייר 10:55 – טקס יום הזיכרון בבית העלמין. 13:00 – עליה למעיין נריה – נפגשים בגן
השעשועים בנקודה. 18:45 – מנחה 19:15 – טקס יום הזיכרון במגרש. 19:45 – תפילת ערבית חגיגית בבית הכנסת. 20:45 – אירועי ערב יום העצמאות בכיכר
היישוב. סעודת חג (בשרית) ותכנית אומנותית. יום העצמאות, - יום שלישי
ו' אייר השנה, בשל המאבק על גוש קטיף וגזירות
הפינוי, בוטל האירוע האזורי המתקיים בכל שנה. אנו נקראים לצאת לגוש קטיף יחד
עם רבבות עם ישראל. ההסעות תצאנה בשעה 9:00 בבוקר מהתחנה. חובה להירשם אצל דרור עד יום ו'.
בברכת יום עצמאות שמח !
דוד
ודרור