עלון פרשת חוקת
ו' תמוז תשס"ד
הכרת ערכנו
בפרשת חוקת נזכר כי אהרון מת כאשר קרבו
בני ישראל לגבול אדום, ומסביר רש"י את הקשר בין הדברים : "שמפני שנתחברו
כאן להתקרב לעשיו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק
הזה".
וקשה כי הרי מצווים אנו לפתוח בשלום
לפני הכרזת המלחמה. וכדברי הרמב"ם: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם, עד שקוראים לו לשלום. אחד מלחמת
רשות ואחד מלחמת מצוה" (הלכות מלכים ו,א)
ותירץ ה"שם משמואל" כי עצם
כוונת משה לעבור בארץ אדום בדרכי שלום היא אמנם רצויה, אך בפנייתו לאדום אמר:
"כה אמר אחיך ישראל... נעברה נא בארצך", וקרא לאדום אח בעוד שישראל
לגודל מעלתם הרוחנית אין להם קשרי אחווה עם אחרים, כי עם לבדד ישכון, ולכן קריאה
לשלום עם העמים אפשרית רק מתוך הכרת מעלת ישראל וידיעת ההבדל בינינו לבין העמים,
ולכן נחשב לחטא באמרו למלך אדום: "כה אמר אחיך
ישראל".
נתן
חי
הלכות שונות בקצרה
ממונות
לכתחילה אין להעסיק גויים, אלא מבני
ברית, ואפילו אם שכרם של ישראל גבוה יותר, ומי שנאלץ להעסיק גויים צריך להזהר יותר בתשלום שכרם ובעמידה בתנאי העסקתם מחשש חילול השם.
אבילות
• אבל
על אביו או אימו אסור בתספורת חודש ימים (חלק מהאשכנזים נהגו בזה שלושה חודשים
מתחילת האבילות או שלושה חודשים מהתספורת האחרונה).
ומיום שלושים ואחד מותר בתספורת רק לאחר שיגערו בו חבריו שעליו להסתפר.
• מותר
ללכת בבית הקברות עם ספר קודש ביד. ואין בזה בזיון למתים כפי שיש במי שהולך עם
ציציות בחוץ בבית הקברות.
מצוות התלויות בארץ
עלי גפן המשמשים לכבושים או למילוי
אורז, אין בהם איסור ערלה ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות. אמנם יש בהם קדושת
שביעית וכן מצות ביעור. וכמו כן, יש לבדקם מתולעים קטנטנות לפני השימוש.
רוכבי סוסים וחמורים
• מותר
לאדם לאכול רק אם הוא יודע שבעלי חיים השייכים לו קיבלו כבר את מזונם.
• מותר
לרכב על סוס או חמור רק עם אוכף ואפשר להסתפק בשמיכה או שק.
• מותר
לבנות לרכב על סוסים אך לא בריש גלי ובפני רבים.
• פשוט
שאין לרכב באיזור המגורים או בכבישים שבתוך הישוב, ואם
לא נזהר בזה עובר על "לא תיתן דמים" ועל "ונשמרתם לנפשותיכם"
ועוד איסורים.
• מותר
להכות בעל חיים רק אם יש בזה הכרח גמור, כי צער בעלי חיים אסור מהתורה.
רחצה בשבת
• מים
שהוחמו מערב שבת מותר לרחוץ בהם בשבת חלק מן האברים,
כגון: פניו, ידיו ורגליו, אך לא ירחץ רוב
גופו בהם (או"ח שכו,א)
• טבילת
מצוה מותרת במים פושרים ויש מתירים זאת גם בחמין (או"ח שכו מנ"ב סק"ז)
• במים
קרים מותר לרחוץ כל גופו. והאשכנזים מתירים רק למי שהתלכלך, כגון בעבודה בדיר, או
מי שסובל מחום השרב. (שש"כ פי"ד)
• הרוחץ
גופו או חלק מגופו יזהר שלא יסחט אח"כ שערות ראשו או זקנו.
• מותר
להשתמש בסבון נזיל. וחלק הספרדים הקלו גם בסבון רגיל (או"ח
שכו,י)
• מותר
ליתן סבון במים חמים שבכלי שני אף בשבת, כדי להכין סבון נוזלי (שש"כ פי"ד)
• מותר
לנגב את הגוף והשערות במגבת, אך יזהר שלא יסחט את שערו וכן לא את המגבת.
• אסור
לתלות מגבת רטובה לשם יבוש על חבל כביסה וכדומה, אך מותר לתלותה במקומה הרגיל גם
אם תתייבש שם (או"ח שא, מה)
• אסור
לשחות בשבת וגם לא ביו"ט (או"ח שלט,ב)
• הטובל
בבור מים הנמצא מחוץ לעירוב, עליו להמתין אח"כ על שפת הבור עד שיטפו רוב המים שעליו.
• בטבילה
בים בשבת יש הרבה הגבלות הלכתיות ולכן נהגו להמנע מזה.
נתן חי
הבית הריק
נקודה למחשבה מפרי עטו של הרב אלישע
אבינר
פינתנו מוקדשת להדרכה חינוכית אחת. לא
לעיקרון כולל, לא לשיטה מקיפה ורחבה, אלא לעצה טובה אחת.
בימינו, נסיעות משפחתיות לשבת הן דבר
שבשגרה. שמחות (בר מצווה, שבע ברכות), שבתות עיון וכדומה, מצדיקות את אריזת
המזוודות ושאר המטלטלים ועזיבת הבית לשבת. לא אחת, אין אפשרות לצרף את כל בני
המשפחה לנסיעה מפני חוסר מקום בבית המארח או במכונית, וההורים נאלצים לפזר חלק
מבני המשפחה. כך קורה שנותר בן גדול או בת גדולה לבד בבית לשבת. לפעמים, היוזמה
היא מצד בני הנוער אשר אינם מתעניינים בתוכנית השבת ומעדיפים לעשות שבת לעצמם. כדי
שלא לשבות לבד, הם מזמינים מספר חברים לשבת משותפת "בלי ההורים" –
אוכלים יחד ומבלים יחד בבית ההורים.
מה שנראה תמים וטריוויאלי כל כך, לעיתים
הופך לאירוע מזעזע. משוחררים מכל מסגרת משפחתית, מתנסים בני הנוער בשבירת המוסכמות
הבסיסיות. זה מתחיל באווירה מאוד לא שבתית, ועלול להסתיים בחילול שבת קולקטיבי של
חלק מבני החבורה או בכישלונות מוסריים.
כיצד נערים רציניים מגיעים לכך ? כיצד
"בני טובים" נופלים בבת אחת ? התשובה היא ששבת ללא אווירה משפחתית היא
כשלעצמה תופעה לא נורמלית, והיא גוררת אחריה חריגות
נוספות. כל יציאה מן השגרה מזמינה פריצה של המוסכמות. מתווספת לזה תופעה מוכרת
בפסיכולוגיה החברתית: התנהגותם של בני אדם משתנה כאשר הם חלק מקבוצה הנמצאת יחד.
כל אחד רוצה להתבלט, האחד מאיץ בחבירו להוכיח את עצמו,
היתר נגררים אחריהם. קיימת דינמיקה קבוצתית שלילית.
סופו של דבר, ללא תכנון מוקדם, חלה מפולת דתית מוסרית.
אין זה כתב אישום נגד כל בני הנוער. רק
מיעוטם נכשלים בכך, אבל גם את המיעוט צריך להציל. אצל הרוב, אין תופעות חמורות,
אבל רצוי למנוע גם תופעות קלות.
לכן, אין להשאיר קבוצת בני נוער ב"בית ריק" בשבת. חז"ל
אומרים שבבית ריק מאדם מסתובבים מזיקים ("אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה, ומנגח כי תורא" ב"ק כא א. תרגום: ראיתי אותו
[=את המזיק], והוא מנגח כמו שור). חז"ל התייחסו בדבריהם לבית שהוא לגמרי ריק
מיושב. ניתן להרחיב את העיקרון של חז"ל ולקבוע שכל בית המתרוקן אפילו באופן
זמני מהאווירה המשפחתית הקבועה בו חשוף לפלישתם של "מזיקים" רוחניים
ונפשיים. זהו בדיוק המצב שאליו נקלעת חבורת נערים או נערות הנשארת בשבת לבדה בבית
ריק.
מה הפתרון ? הפתרון הוא לדאוג לאירוח
משפחתי של בני הנוער, אצל קרובי משפחה או אצל ידידים. רק לא לבד. האירוח המשפחתי איננו
נועד להבטיח השגחה צמודה על הנער או הנערה, אלא להעניק להם אווירת-שבת נורמלית, בעלת תוכן חיובי. כמובן, הדרכה חינוכית זו יפה לא רק
לשבתות ולימים טובים, היא יפה גם לימי החופשה.
שאלה: האין כל האמור לעיל מטיל דופי
בבני הנוער ? האין כאן כאפוטרופסות מוגזמת של ההורים על בני הנוער ? היכן האימון
שההורים צריכים לתת בבני הנוער ? היכן החינוך לאחריות שאנו כל כך דוגלים בו ?
תשובה: מתן אימון וחינוך לאחריות אינם
עצימת עיניים. במקום שיש חשש לתקלה או למכשלה, אסור לתת אימון. מעידה קשה, אפילו
חד-פעמית, עלולה להיות פתחה של התדרדרות חמורה. המבקש לחנך, ראוי לו להימנע מהימור
חינוכי. רק במצבים קיצוניים, כאשר מוצו כל האפשרויות הקובנציונליות
ואפסו כל התקוות, מותר להמר. אבל, לכתחילה, אין להכניס נער או נערה למצב בעייתי,
במטרה לבחון את אחריותו האישית או לפתח אותה.
ובחזרה לענייננו: הנסיון
המצטבר מורה ש"בית ריק" מזמין תקלות וכישלונות, לכן זו איננה ההזדמנות
הנכונה לתרגל את בני הנוער ב"לקיחת אחריות". נחפש הזדמנויות אחרות יותר
מתאימות.
לזכר הקדושים
צדיקים במיתתם קרויים חיים – כיצד?
מרן הראי"ה
זצ"ל כותב על הצדיקים שמתים במלחמה וכיו"ב:
"עולים הם למעלה בשורש החיים
(כלומר: עולים לחיים יותר נשגבים ורמים), ועצמוּת חייהם מביא טובה וברכה אל כלל
בנין העולם וכו'" (אורות, עמ' יג).
כלומר, כשהצדיק מת מדרגתו עולה בכך.
עליה זו משפיעה ברכה וטובה לנשארים בעולם-הזה.
אנו נמצאים בתווך בין יום הזכרון של הקדושים גלעד זר ושלושת התלמידים בחיצים, לבין יום הזכרון של יוסף טוויטו, בני משפחת
שבו, מאיר ליקסנברג ומתן זגרון.
כולם זכרונם לברכה, השם יקום דמם. אמנם לא זכיתי להכיר
אישית את רובם (חוץ ממשפחת שבו), אך בזכות הסיפורים, הספרים, החוברות והסרטונים,
אני מרגיש כאילו אני מכיר.
מיתתם של קדושים אלו מעלה ומזככת את
המקום שממנו יצאו. באופן סגולי, כדברי הרב קוק זצ"ל, וגם באופן ישיר.
לדוגמה, אנשים בישוב נהיים יותר רציניים, חושבים
יותר על משמעות החיים וכו'. כאן לא עולה על הדעת לריב עם החבר על דברים של מה בכך,
ואפילו על דברים יותר רציניים.
מתחזק הקשר הנפשי שלנו לאדמתנו, שלמען
ישובה מסרו הגיבורים את חחיהם. יש חיוב תשובה והתעוררות
אל מול השריפה אשר שרף השם באחד מן החבורה, ועוד.
בנוסף לכך, גם מידותיו הטובות ואישיותו
המצוינת של הנפטר, המתגלים אחר מיתתו, מקרינים לכל מכריהם:
"כשאדם רוצה לחתום את שמו והוא
מניח את החותם, מי שעומד לידו לא יכול לראות מה הוא חותם, וכל עוד שהחותם נמצא על
גבי הנייר, אי אפשר לדעת מה נעשה מלמטה. מתי כן אפשר לראות? כשמרימים את החותם אז רואים את רישומו של החותם.
גם כשאדם חי רואים ומתבשמים ממנו, אבל
כשמעלים את החותם ומתגלה כל החותמת, רואים מה נחתם בחותמת הטובה הזו. חותמת של
אהבת-ישראל וארץ ישראל, תורה, מידות ותכונות נפלאות …
(הראי"ה
זצ"ל, מובא ב"מספד תמרורים" עמוד קנ"ז).
בעז"ה יתקדם ישובנו, ותמיד נזכור את הגיבורים
והקדושים שהיו שותפים בבנין ובתוכם גם ברכה סרי ז"ל ששמענו עליה שהיתה מיוחדת באמונתה התמימה ובמידותיה הטובות. ובודאי גם עכשיו הם למעלה מוסיפים לנו חיים
וטוב.
אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחית המתים בעת שיעלה הרצון מאת הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו
לעד ולנצח נצחים.
עמיחי כנרתי
שיעור לנשים
בעזהשי"ת במוצאי שבת זו, פרשת חוקת, יתקיים שיעור בבית משפחת טויטו
בשעה 21:30 בנושא: "תוקפם של מידות". את השיעור יעביר הרב רונצקי. השיעור מוקדש
לרפואתה של חברתנו שירה בן צבי ולעילוי
נשמת בעלי היקר יוסף טויטו הי"ד.
ציבור נשות איתמר מוזמנות להשתתף בשיעור
רחל
טויטו
זיוף כשרות בפטריות
הודעה מטעם הרבנות הראשית לישראל
לשאלת רבים ועל מנת להסיר מכשול,
ברצוננו להבהיר בשנית שהרבנות הראשית לישראל אינה מאשרת כל סוג של פטריות (חתוכות
או שלימות) אשר יוצרו בסין בכל מותג שהוא או השגחה שהיא, גם אם מצויין על גבי המוצר "באישור/השגחת הרבנות הראשית
לישראל" וזאת לאחר חשיפת תרמית של הכנסת סחורה לא כשרה למטענים המיועדים
לארץ. למשל פטריות שמפיניון חתוכות תוצרת סין של היבואן מטקאש
סחר בע"מ קבוץ נצר סירני, בתוספת ציון הכשרות
המטעה: בהשגחת הרה"ר לישראל ובד"ץ בעלזא גידול בפיקוח וייצור מיוחד בישול ישראל" או
"כשר למהדרין – פסח תשס"ד – בגידול מפוקח המכון למצוות התלויות בארץ
ובאישור הרה"ר לישראל", אינם כשרים.
נתן
חי
30 שנה למכון מאיר
כנס המכון לדורותיו
זכינו, קבוצה קטנה של תושבי הישוב,
לחזור לכמה שעות של נחת רוח אל השורשים והיסודות אותם ינקנו ואיתם הגענו עד הלום –
כמה שעות מרגשות ונפלאות ומפגש זכרונות של החברים
מהמכון שאיתם יחד עלינו אט אט במעלות האמונה ואהבת עם
ישראל וארץ ישראל, שעות של הרגשת התעלות במחיצת מורינו ורבותינו ובראשם המאור
הגדול, הרב דב ביגון שליט"א. ומעל לכול להתרגש מהערב הנפלא והמאורגן היטב
ומהמפגש עם אלפי הבוגרים שצמחו במכון מאיר ובמכון אורה לבנות. ולראות במו עיניך את
הנס הנפלא – כיצד יכול יהודי אחד לחולל כזה מהפך אמוני ורוחני בעם ישראל. ולראות
את הנס של הספרן של מכון מאיר – יוחנן, החובק בן אחרי 17 שנות ציפיה
(ושאיתם נפגשנו בטיפולים).
כן זכינו לשמוע רבים מבוגרי מכון מאיר
הבכירים, כמו אפי איתם, הרב רונצקי ועוד בשיחות חיזוק
ולראות סרט נפלא ומרגש (עד כדי דמעות) על המכון. ולסיום, שיחה של מורנו ורבנו הרב
מרדכי אליהו שליט"א.
לסיכום, מי שלא הגיע הפסיד חוויה רוחנית
מרגשת.
ומעל לכל העניין יש להודות לרב דב ביגון
על המהפך שעשה בחיינו. ובפרט אנו תושבי איתמר, שנוסד ע"י בוגרי מכון מאיר
ושחלק ניכר מהחברים למדו במכון (כ-30 – 40 איש). הרב דב ביגון הזמין במיוחד ואולי
רק לנו אוטובוס, כי אנחנו הבייבי שלו, חבל רק שחלק מהבוגרים לא מצאו לנכון לבוא
ולחזק ולהודות לרב (איש איש וסיבותיו).
שנזכה כולנו להתעלות מעלה מעלה בהמשך חיזוק האמונה ולאורו של הרב ביגון וחיוכו.
אברהם דרי
הפרשת חלה למען גוש קטיף
בשבת הקרובה – פרשת "חוקת"
אחת התשובות של ה' לחטא המרגלים - חטא מאיסת הארץ על ידי המנהיגים והעם
בעקבותיהם, היא מצוות הפרשת חלה, הכתובה
לקראת סוף פרשת שלח.
גם בימינו עלינו להתחזק כנגד מאיסת ארץ
קדשנו, ולכן מתארגנות נשות ישראל להפריש חלה בערב שבת הקרובה (פרשת חוקת) ולהקדיש
את ההפרשה לזכותם של יישובי גוש קטיף והשומרון. לפני ההפרשה או אחריה נא להוסיף
תפילה למען שלמות ארץ ישראל ועם ישראל (להלן תפילה שחיבר הג"ר
מרדכי אליהו שליט"א)
אנא צרפו את קרובותיכן וחברותיכן מכל
הארץ למאמץ זה, וזכות המצוות תעמוד ותגן עלינו.
לברורים ולשאלות לגבי הפרשת חלה: אורנה: 02-9973503, שרית: 02-9975540, אפרת:
02-9409289 .
העלון – במה או גינה ?
ברוך ה', במהלך השנים האחרונות זכינו
שבאופן סדיר למדי יצא עלון קשר בישובנו. נדמה לי שהגיע
הזמן להודות לעוסקים בעריכה, ויחד עם זאת להעלות נקודה למחשבה. אשמח אם בעלונים
הבאים אנשים יביעו עמדתם בנושא.
אני חושב ששווה לתת את הדעת לשאלה, מה
בעצם תפקידו של העלון. ישנה עמדה שגורסת, שהעלון הוא סוג של גינה. כלומר, כמו שיש
בישוב כיכר חדשה, קצת גינון, צביעה עונתית של גן השעשועים וכו'... כך גם העלון
שלנו זה עוד סוג של קישוט. בו נקרא על הדברים החדשים, היפים והטובים ונטפח לעצמנו
על השכם. ייתכן ואם נקרא על עצמנו רק דברים טובים ונחמדים, מצב הרוח ישתפר
והאווירה תהיה שמחה ורגועה.
לעומת זאת, ישנה עמדה אחרת, שחושבת
שתפקידו של העלון, לשמש במה, להיות פה ושיקוף של מה שמתרחש בישוב. העלון תפקידו
להציג דעות, גם אם הם לא תמיד מוצאות חן בעיני כולם. תפקידו לתת לאנשים מקום לפרוק
את אשר על ליבם, גם אם בשלב ראשוני זה אולי קצת יעצבן. תפקידו לאפשר שחרור לחץ,
וליצור דו שיח ובירור. שדווקא הם יוכלו להביא בשלב הבא גם ליותר הבנה והרגשה טובה.
הדברים נכתבים בעקבות מכתב שלא פורסם,
שכותבו רצה שיתפרסם בעלון. תוכנו של המכתב עסק בדעות ולא בהשמצות (שאותן ודאי יש
לצנזר). לפי מה שהבנתי, אי הפרסום נבע מההבנה שתפקידו של העלון הוא הדעה הראשונה
שהבאתי. ולכן אני חושב, שבמידה ואנשים רבים אחרים חושבים שתפקידו של העלון הוא
שונה, חשוב שיביעו את דעתם זו.
דעתי, באופן אישי, נראה לי שהובנה
מסגנון הדברים, רק אוסיף שנדמה לי שצנזורה על דעות יוצרת תסכולים וכעס, בעיקר
כשמדובר בנוער שמנסה ליצור דו שיח. ותוצאה של תסכול זה – דווקא.
תודה, נתנאל רונצקי
ברכות ואיחולים... ברכות ואיחולים...
ברכות
סוסים לא מדברים עברית
כ-5,000 ילדים רוכבים על סוסים ביותר
ממאה חוות ברחבי הארץ, בחודשיים האחרונים אירעו שלוש תאונות לנערים רוכבים, שתיים
מהן הסתיימו במוות. בעיתון "הורים לילדים" פורסמה כתבה נרחבת בנושא
הבטיחות של ילדים הרוכבים על סוסים. ליקטתי כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב, כשאנו
נותנים לילדים לרכב (תודה לציפי שמואליאן על הבאת
העיתון למערכת).
1. רוכב
מתחת לגיל 18 חייב בחבישת קסדה. מומלץ לרכוש קסדה שעומדת בתקנים אירופיים.
2. אסור
לרוץ או לצעוק בשטח שבו רוכבים הסוסים, כי הסוסים עלולים להילחץ ולהשתולל. הסוס
הוא חיה פחדנית. הוא חושש משקית ניילון שעפה, מנחש שיוצא וגם מאוטו שעובר. לכן על
הרוכב להיות מוכן לכל הפתעה ועליו לרכב רק באזור מגודר שלא מסתובבים שם עוברים
ושבים.
3. חשוב
שהילדים ילבשו מכנסיים ארוכים ונעליים גבוהות וכך יימנעו מחיכוכים שיכולים להיווצר
מהרכיבה.
4. סוסים
צריכים להיות מחוסנים נגד כלבת. גם סוסים יכולים לנשוך וסוס עם כלבת עלול להעביר
את זה לילד או לרוכב הבוגר. לצד זה, אם הסוס נקי, לא רזה מדי, סביר להניח שהוא
בריא.
נורית חי
נוער... נוער... נוער... נוער...
תושבים יקרים !
התכנסנו, נוער הישוב, ביום רביעי, כדי
לשפר את הרגשתנו בכלל בישוב ובפרט ביחס אל הנוער.
עברה תחושה בכולנו של פספוס עצום !!! כי
יכול לצאת פה אחלה של נוער, אבל אם לא ישנו ראש, כלום פה לא ילך !
ההלכה לא משתנה אבל המציאות כן. ולכן
לפעמים מתגמשים בכל מיני דברים, כדי שייצא פה נוער קצת יותר טוב.
מפריע לנו שאנו מארגנים ובאים עם רצון
טוב לעשות ובסוף כל דבר שאנחנו מארגנים אנו שומעים רק תלונות וזה לא נותן חשק
לעשות כלום.
אנחנו מעוניינים לקבוע פגישה בפורום של
מבוגרי הישוב והנוער במטרה להגיע להבנה ותקשורת נכונה. מי שבא לפגישה שיבוא עם ראש
פתוח לשמוע ולהקשיב (וגם אנו נבוא באותה גישה)
בתקווה להבנה
נוער הישוב
* דף פעילויות לחופש יפורסם בקרוב. למי
שיש רעיונות מוזמן להציע. - דוד
הודעות... פרסומות... הודעות... פרסומות