י"ט לישוב איתמר – נ"ה למדינת ישראל
חובת ההודאה
איש האלהים, מרן הקדוש החיד"א כתב על
הפסוק: "כי חֲמַת אדם תוֹדֶך, שארית חֵמוֹת תַחְגוֹר" (תהלים
ע"ו). "והוא במה שאמרו חכמינו ז"ל: שכאשר האדם מודה
על נס שנעשה לו, בשכר ההודאה ניצול מרעות אחרות, וזה שאמר: "כי חמת אדם
תודך" – כאשר יהיה חימה על האדם ומודה על הצלתו אז "שארית חמות
תחגור" – תעכב אותם".
ועל זה הוסיף הגאון הספרדי-המערבי הצוף
דב"ש (הרב דוד בן שמעון) בספרו המופלא "שער החצר", הכולל
תרי"ג (!!) שבחים על ארץ-ישראל, (בסימן תר"ח):"ואפשר שזהו
כוונת הכתוב: 'אודך ה' כי עניתני ותהי לי לישועה' שכיון שאודך על העבר במה
שעניתני מזה ותהי לי לישועה" (לעתיד)
בהקשר זה כתב מרן הרב יוסף משאש זיע"א בספרו "אוצר המכתבים" (חלק ג' עמ'
קס"ג):
"עוד שאלת על יום העצמאות, שיש
אומרים בו תחנון וסליחות וכו'" ועל
כך השיב: "אין לך לסכסך דעתך בענינים אלו, אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו
עושים, עושים אותו יום טוב בהלל ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים
ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים". עכ"ל הטהור. נאה דורש ונאה מקיים.
הרב
משה מימון אלחרר (בספרו "שירת הגאולה")
בקשות יום העצמאות
זכורני
הנהגה של רבינו הרצי"ה זצ"ל, שסיפר הגר"א שפירא שליט"א, ראש
ישיבת מרכז הרב: בשנה אחת חל אחד מימי בה"ב (ימים של אמירת סליחות ותחנונים
מיחדיםוכו' לאחר פסח וסוכות, כיום נהוג רק במקצת מקומות) ביום-העצמאות. רבינו
הרצי"ה הורה לומר סליחות ותחנונים, ולא לדחותם לאחר יום העצמאות. והסביר,
שאמנם במבט שטחי יש "סתירה" בין שמחה לתחנון, אבל במבט של גדלות הרי
אדרבה, ראוי שבאותו יום ששמחים ומודים על נס נתחנן לה' שימשיך לזכותנו גם כיום.
והוכיח זאת גם ממה שכתוב בסידור רב עמרם
גאון שנהגו בישיבות לומר הרבה תחנונים ונפילת אפיים בפורים, כי בו נגאלו ישראל
ממיתה לחיים, "ואנו צריכים לרחמים שיגאלנו באחרונה כבראשונה" (דרך אגב,
להלכה נפסק אחרת, שאין לומר תחנון בפורים).
גם כיום שהננו מודים ומהללים לה' ביום
העצמאות, הרי יש לנו הרבה מה להתפלל לה' שיצילנו משונאים מבחוץ, וגם מטועים מבפנים
(כולל אנשי "ימין", שמוכנים לתת "סיכוי" לחלום-שלום חדש של
מפת-דרכים וכיו"ב).
הרצ"י זצ"ל היה רגיל ביום העצמאות
להתבונן על המאורעות מתוך ספר תהילים, בפרק הזהה במספרו למספר השנים של מדינת
ישראל. השנה, 55 שנים למדינת ישראל, מדובר על מזמור נ"ה. הפרק עוסק בתפילת
דוד לקב"ה "מקול אויב, מפני עקת רשע" ששונאים אותו ומאיימים עליו, אבל האויב הזה
מתחזה כאוהב ורודף שלום, ורק בסתר הוא באמת שונא ורודף (ע"ש בעיקר פסוק
י"ג, ובמצודת דוד, וכן פס' כא-כב). המזמור מסתיים בביטחון מלא בקב"ה
שיושיע, ובתפילה ש"אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" וירדו לבאר שחת.
אף אנו נאמר כאן לכל המתפתים מדבורי חלקות
של "ראש הממשלה החדשה", שמוטב להם להיכנס בספק של "חשד
בכשרים" מאשר לחבור לרשעי עולם ערמומיים ולתת להם "מקדמה" על חשבון
ארץ ישראל ועם ישראל.
יהי
רצון שנזכה לראות במהרה בגאולה השלמה !
יום עצמאות שמח !
עמיחי כנרתי
דרך
המקדש
אני צועד בדרך המקדש
בואכה איתמר.
אני צועד ב"דרך המקדש", אחי
לנחום אבלי איתמר.
כמה מר, אחי, ונמהר
זה היום.
הן גם תמול – גם שלשום – צעדה כף רגלנו
צדו-צעדנו בזה השביל ללוות
אחים, ילדים, למנוחות.
אני צועד בדרך המקדש,
הו, אבי !
בדרך איתמר אחינדב.
"וידם אהרון" אביהם,
הו, אבי.
וידם – ואליך עיניו.
הלא תדע כי אליך עיננו, אבי
כי אליך עינינו נישא.
כי בדרך מקדש הן כולנו אחי
על כתפנו נושאים המשא.
כי בדרך המקדש
עוד עינינו כלות
ורגלינו יחפה
עד בוא עת חננה, החישנה, א-לי
כי נפשנו לך עייפה.
ציונה בן שושן
איכות הסביבה באיתמר
שביתת
עובדי המועצה
מכיון שהשביתה שפרצה
השבוע נמשכת עד הודעה חדשה, לא יהיה בימים הקרובים פינוי אשפה מהמכולות.
אנו נדרשים להיערך
לכך למען איכות חיינו.
- התושבים מתבקשים לזרוק אשפה רק בתוך שקיות אטומות
וקשורות היטב.
- לא לשלוח ילדים קטנים שאינם מגיעים למכולה (חשוב גם
כשאין שביתה).
- אין להמשיך ולזרוק אשפה ליד המכולה כאשר המכולה מלאה
כבר עת תומה (הדבר פוגע מאוד באיכות חייהם של המשפחות הגרות ליד המכולה).
- המזכירות נדרשת למצוא מקום חילופי במרחק מה מבתי
התושבים, לשם יוכלו התושבים להעביר את האשפה הביתית (הקשורה היטב).
גיזום
קוצים וצמחיה
האביב פרץ ללא כל
הודעה מוקדמת והצמחייה משתלטת לנו על השבילים והמדרכות ומקשה על ההליכה.
אנו ממליצים שלקראת
יום העצמאות ויום הולדת הישוב תבדוק כל משפחה אם הצמחיה שלה היא המפריעה להולכי
הרגל ותשפץ את חזות גינתה וכך המראה של היישוב יהיה יותר חגיגי. וכן על המזכירות
לכסח את כל הקוצים בשטחים הציבוריים, למען בטיחות התושבים והגנה בפני נחשים.
מזמור לתודה
אנו מודים לנשים ולנערות היקרות על העזרה בהכנת הכובנות,
הג'חנונים והעוגות ועל העריכה המכובדת לקידוש בר המצוה של בנונו נהוראי
נ"י.
שנזכה תמיד לעזור איש לרעהו רק בשמחות.
משפחת חושן
|
|
ועדת
איכות הסביבה
בקצה
השורה, מימין / מסיפורי מלחמת יוה"כ
הנה התמונה: מפקד יחידת שריון, יריב בן-אהרון, בן קיבוץ גבעת חיים, פוסע
לעבר זחל"ם הפיקוד של הסמח"ט. מאחוריו מתנהלת בכבדות שיירה של חצי תריסר
בחורים. אירועי הימים האחרונים ניכרים היטב בפניהם. אני מביט בהם ורואה את מראות
המלחמה כולה. יריב ניגש אל הסמח"ט ושניהם מתלחשים. האנשים נשארים מאחור.
"תראה", אני שומע את
יריב, "יש לי בעיה עם הבחורים האלה. הם לא מסוגלים לעלות יותר על הטנק. יש
כאן שניים שלושה שהספיקו לקפוץ מטנק בוער, אחד אפילו קפץ משניים. הם לא מסוגלים
יותר…".
"תגיד להם שיתקרבו",
אמר הסמח"ט ונפנה מעיסוקיו, "נראה מה אפשר לעשות".
עכשיו מלים אחדות על הסמח"ט.
כשישבתי לצידו בזחל"ם, לא ידעתי עליו דבר. הוא היה גבר כחוש, דרוך כמו קפיץ,
עם בלורית שיער כסופה, שהוסיפה לו הדרת שיבה. הוא נראה לי מבוגר מכדי להימצא במקום
שנמצא. לפני שעליתי לזחל"ם שלו, כשעשינו הכרה הוא אמר, נעים מאוד – אני שמחה
מנצר סירני – התחלתי פתאום להבין. בתום השבוע הראשון של הקרבות ברמה, הוטל עליו
לארגן מחדש את החטיבה.
עכשיו נשוב אל הבחורים שנותרו מן
המלחמה ולא עצר בהם עוד כוח לשוב אל קו האש, והנה הם ממתינים בחרדה למוצא פיו.
"הביטו בחורים", אמר
שמחה וקולו נרעד מעוצמת ההתרגשות, "אין לי טענות אליכם. לא רוצים לעלות על
הטנקים – לא צריך. אני לא מכריח אף אחד. אני יודע מה עבר על כל אחד מכם. אני יודע
שהייתם מאה אחוז. ובכן, מי שרוצה ללכת הביתה – יכול ללכת, ויד על הלב, לא יהיו לי
אליו טענות. באמת".
היתה שתיקה כבדה מאוד. הבטתי
בפניו של הבחור הראשון מימין, זה שעמד קרוב אלינו – ומאז אינני יכול לשכוח את
פרצופו. הוא ניסה לומר דבר מה, אבל קטעי הדברים הצטרפו לבכי חנוק. הוא אמר, בכל
זאת, משהו מבולבל מאוד על ביתו, על אשתו, על ילדיו ושירבב לתוך הדברים קטעי תיאור
של טנק עולה באש וחברים שנשארו בתוכו מפני שלא הצליחו לקפוץ בזמן. דבריו הפכו לאט
לאט לנהמה חרישית, עד שהסתיימו ביבבה דקה וקורעת לבבות. פניו של שמחה מנצר סירני
נשארו קפואים. נדמה לי ששמעתי את ליבו פועם בחוזקה.
"הבט בחור", אמר שמחה,
"אתה יכול ללכת אם אתה רוצה – ותאמין לי שאני מבין אותך. אין מה להגיד. אתה
את שלך כבר עשית".
הבחור עמד נבוך. נהמת הבכי פסקה
פתאום. הוא עמד והציץ בסמח"ט ורק תווי פניו, שהשתנו לפתע פתאום, יכלו להעיד
על המלחמה שהתחוללה עתה בקרבו. האם יעשה את הצעד הראשון – ואחר כך יפסע לאיטו
במורד השביל, גבו אל הטנקים, עד שייעלם כליל בקצה האופק ?
הוא נשאר תקוע במקומו, כאילו קפא.
שמחה שלח את מבטו אל פטריות העשן שהתאבכו במרחקים, כאילו חיפש שם את המילים
המתאימות.
"הביטו בחורים", אמר
לבסוף ומשהו עצוב נלווה אל קולו שכמו עמד לבגוד בו, "אני כבר לא כל כך צעיר,
וזאת המלחמה הרביעית שלי בארץ: מלחמת השחרור, מלחמת שסיני, ששת הימים – ועכשיו
המלחמה הזאת. בעצם, התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ –
ומלחמת העולם באירופה. מן הרגע שאני זוכר את עצמי אני נמצא בחופשה בין מלחמה
למלחמה. התחלתי בפארטיזנים, ומאז אין לדבר סוף. כשאני חושב על כך, אני תופס את
עצמי בראש וחושב: אלוהים, עד מתי ! עד מתי! אולי בגלל זה אני מבין טוב מאוד מה
קורה לכם עכשיו…"
הראשים המושפלים סביבו הורמו.
האוזניים נזקפו פתאום בהקשבה דרוכה. הלחלוחית בקצה העין נעלמה כלא היתה. השתיקות
באתנחתא כבדו שבעתיים.
"הכי נורא היה
באירופה", המשיך שמחה בלחש, "הם לקחו את הורי, את כל בני משפחת, מבלי
שאפשר היה אפילו להתגונן, להרים יד, לצייץ. מאז לא ראיתי אותם, אם אתם שואלים מה
בן אדם בגילי עושה כאן, הנה לכם תשובה. אני נלחם, בחורים, אני נלחם כמו משוגע, כדי
שמה שקרה לבני דורי – לא יקרה לבני הדור שלכם, לילדים שלכם…".
שמחה רצה להוסיף דבר מה, אבל
השתתק. "עכשיו לא זמן לדיבורים", אמר, "תרצו, אספר לכם אחרי
המלחמה. בקיצור, מי שרוצה להישאר מאחור או ללכת הביתה – יכול, מדידי, לעשות
זאת…"
שוב היתה שתיקה כבדה ומעיקה, ורק
קולות נפץ עמומים, שנישאו ממרחקים עם הרוח, הפרו אותה מדי פעם כמו ביקשו להיות
משקל נגד לדברי הסמח"ט.
"המפקד", אמר הבחור
שעמד מימין, בקצה השורה, "אני עולה לטנק".
הוא אמר את הדברים בשקט, כאילו
כלאחר יד – אבל היתה בהם עוצמה כזאת, עוצמה אנושית פשוטה, שהטילה עצמה על כפות
המאזניים והיתה שקולה כנגד כל מכונת המלחמה.
"גם אני", לחש הבחור
שלצידו.
"גם אני", אמר השלישי.
"גם אני".
"גם אני".
יריב חזר והבחורים הלכו עימו
בשקט. איש לא פצה פה. הם הלו שקטים, מהורהרים, מכונסים בתוככי עצמם והבחור שעמד
בקצה השורה, מימין, הוביל אותם לעבר הטנקים שהמתינו בקרבת מקום. איש לא יידע לעולם
אילו מחשבות חלפו בראשם. האם חשבו על הטנקים הבוערים שמהם מילטו את חייהם ? האם
הרהרו בבית, באשה, בילדים ?
אם יש בחייו של אדם הבזק אחד שהוא
כולו רגע של אמת. זה היה הרגע.
שמחה נשאר על הזחל"ם שלו,
גופו מתוח עוד יותר, ורק מבטו המלווה אותם המשיך אחריהם אל קצה האופק, עד שהטנקים
נבלעו בעננת אבק. פניו נשארו חתומים. כאשר ניפנה לבסוף לעיסוקיו ושלח ידו אל מכשיר
הקשר, ראיתי כי בזרועו חקוקות ספרות זיהוי של מחנה המוות באושוויץ
אהרון בכר
בעיתון ידיעות אחרונות
תחיית העצמות היבשות
הנבא אל הרוח, הנבא בן אדם !
"היתה עלי יד ה' ויוצאני
ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות…
ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה
ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה'.
כה אמר א-דוני א-לוהים לעצמות
האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם…
ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו.
וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין
בהם".
על פסוקים אלה היה
רגיל ר' בנימין לומר דברים, עליהם חזר לא פעם בשנים האחרונות. הרגע הזה, שאחרי
העלאת הגידים והבשר וקרימת העצמות, הוא רגע קריטי ומסוכן מאוד: דווקא עכשיו, כאשר
אין מדובר בעצמות יבשות, אלא בבשר וגידים, חסרון הרוח חמור ומסוכן. קיימת סכנה
נוראה של רקבון, חס ושלום. ולכן באה הקריאה הכפולה, המורה על הדחיפות –
"ויאמר אלי: הנבא אל הרוח, הנבא בן אדם ! ואמרת אל הרוח:
כה אחר א-דוני א-לוהים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה
ויחיו"
ואותה הרוח הגדולה
שלה אנו מצפים תבוא על ידי בני אדם בעלי שאר רוח, שיחושו בחיוניותה, ומתוך צימאון
גדול יחפשוה ויגלוה, לעצמם ולכל העם – המרגיש אף הוא בריקנות ובהעדר הרוח, גם אם
לא תמיד הוא יודע מהו הדבר שאותו צריך לרצות ואליו צריך לשאוף.
דברים אלו לקוחים מתוך הספר "איש
ימינך" – על דמותו של הרב שמואל בנימין הרלינג הי"ד, הרואה אור
בימים אלו.
בספר,
המכיל למעלה מ-400 עמודים, נפרשת יריעה רחבה, הבנויה רובה ככולה מסיפורים של
תלמידים, בני משפחה ומכרים, ומציגה דמות מיוחדת של צדיק בן דורנו.
מכירים אנו ספרים אודות צדיקים מופלאים.
מכירים גם אנו גם, לדאבוננו, ספרים המנציחים צעירים שנפלו בקרב, ששילבו ספרא
בסייפא ומסרו נפשם על ארץ ישראל. אך דמות כזו וספר כזה עדיין לא ראינו: צדיק משורש
חסידי, בעל שקידה מופלאה בתורה, שהעמיד תלמידים הרבה במשך ארבעים שנה, ובה בשעה
היה מראשוני הלוחמים הדתיים בצנחנים, שהקדיש יום בכל שבוע – בהיותו בן שישים –
לעבודת כפיים חקלאית בגבעות השומרון. יהודי יליד מזרח אירפה, שנשא עמו מסורת
חסידית – ומצא את מקומו בישיבת בני עקיבא, בחבורה שנתגבשה סביב הרב נריה. ילד פליט
שואה שחבר לצברים ונטל חלק פעיל במהפכה התורנית בציונות הדתית.
מידותיו של ר' בנימין הותירו רושם בל יימחה
על אנשים רבים ושונים שהכירוהו. הדבקות המלאה בעקרונות, היושר שאין לו גבול,
התביעה העצמית שאינה יודעת ויתור והמסירות הגמורה לערכים בהם האמין היו עבור רבים
וטובים מגדלור, איתן וצלול אור, בדור של וותרנות, ערפל ומבוכה.
הדמות הזו נפרשת בספר, בראש ובראשונה דרך
הסיפורים הרבים של תלמידים, בני משפחה וחברים. אגב סיפורים אלה נפרש גם סיפור
חייו, ולצידם מובאים גם מעט דברי תורה ומכתבים שכתב בעל המעשים עצמו, ומתוך המעט
הזה הבאנו את הדברים שלמעלה
מתוך גליון מעט מן האור, ערב פסח תשס"ג.
דרשה
צמר ופשתים
זה עתה קמתי מ"השבעה" על מות אמי היקרה
ז"ל. וזה הזמן והמקום להודות לכל אחד
ואחת מהישוב שהוא גם בית בשבילי.
לגברים שהגיעו יום יום להתפלל בביתנו ולמדו
משניות לעילוי נשמת אימי.
ליעל הד יו"ר
ועדת עזרה הדדית שדאגה לשיבוץ נשים לבישולים במשך השבעה.
לנורית, לאורית,
לאורנה, למירה'לה, לאילנה, להדס אליהו, לברכה, לעליזה, לאביגיל, לשרה פרג, לשושי
אביטן, ללאה גולדשמיט (וסליחה אם שכחתי מישהי).
לורדה – על התמיכה
הפיזית והנפשית, על האוכל הטעים ועל היותך לי כאחות.
לכל הנשים שהתקבצו
ובאו לנחם (גם בזמן ההתרעות החמות), למדתי מהסיפורים האישיים של כל אחת המון.
גם אבי ואחי מצטרפים
לתודה לכולם על כל החסד שגמלתם לנו. הלואי ואזכה להחזיר לכולם בשמחות.
*
* * * * * *
בעצתו של הרב נתן חי קבלנו על עצמנו לזכות
את תושבי הישוב במצות שעטנז. קראנו למבצע זה "דרשה צמר ופשתים". מצוה זו
ממש "תפורה" על אימי ז"ל שהייתה בחייה עוסקת בתפירה.
סיבוב הבדיקות
הראשון יצא לדרך וב"ה הבגדים היו נקיים משעטנז, להוציא חליפה וכובע שנקנו
ברוסיה באומן והיה בהם שעטנז.
סיבוב הבדיקות הבא
ייצא בע"ה בעוד שבועיים. ניתן להעביר אלינו בגדים לבדיקה עד יום רביעי הבא –
יום העצמאות. התשלום הוא עבור הבדיקה בלבד. המחיר די סמלי ביחס לבדיקה במעבדות
שעטנז.
ונזכה להתבשר בשורות טובות
שושי
אודסר
|
|
|
|
|
הודו לה' כי
טוב
כי לעולם חסדו
רצינו להודות לכל מי שעזר לנו הן ברוחניות והן
בגשמיות. לכל מי שעודד ושוחח, התפלל ודיבר לפני הלידה.
ולכל אלו שמצאו
זמן בתוך הנקיונות לפסח וטרחו ועמלו עבורנו, שבישלו, אפו וניקו והגיעו לשמחנו
בברית. הקב"ה ישלם שכרם ותהי משכורתם שלימה מעם ה'.
וכן כל מי שרק
חשב איך לשמחנו – מחשבה טובה הקב\\,ה מצרפה למעשה טוב.
ובהזדמנות זו
רצינו לברך כל אחד באופן אישי ואת כל תושבי איתמר באופן כללי, שהקב"ה
ימלא כל משאלת ליבכם לטובה. הקב"ה ישלם שכרכם ויתן לכם אך טוב וחסד.
עמוס ואביגיל כהן
|
|
|
|
דרך צלחה
לחיילי פוגת
הצנחנים שהיו אצלנו בחודשים האחרונים
תודה רבה על
שעות השמירה הרבות, הקפצות, התרעות. ושותפותכם עימנו בחגים, מסיבות ובחיי
הקהילה בבית הכנסת.
אנו מאחלים
לפלוגת הצנחנים החדשה שהגיעה אלינו שתרגישו אצלנו כמו בבית ותשמרו עלינו בקלות
ובכיף.
מכל בית איתמר
|
|
|
משולחנה של רכזת הקהילה
יישר כח גדול לנשות ו.
חינוך ובראשן לסימה עידן על ההשקעה הרבה בקייטנת הפסח: ההרשמה, הראיונות
והרעיונות, התיאומים, הטלפונים ועוד… ועוד…. וכן למדריכות המקסימות והמשקיעניות:
אסתר שושן ולאה אלט על הקייטנה המרשימה שהרמתן – יישר כוחכן ! תודה רבה בשם ההורים
והילדים.
|
|
חגיגת יום העצמאות לתושבי גב ההר
בישוב ברכה
להלן עוד מס' פרטים:
1.
הסעות לאירוע בברכה יתקיימו ע"י אוטובוסים של
חל"פ (ללא תשלום) בזמנים הבאים:
9:15 –
תפוח דרך יצהר.
9:30 –
אלון מורה דרך איתמר ובה"ד
3 14:00 – מברכה לאיתמר
ולא"מ.
9:30 –
יצהר דרך בה"ד 3
14:00 – מברכה ליצהר ותפוח.
10:45 –
תפוח דרך יצהר
15:30 – מברכה לאיתמר וא"מ.
11:00 –
אלון מורה – דרך איתמר. 15:30 –
מברכה ליצהר ותפוח.
11:00 –
יצהר
17:00 – מברכה לאיתמר וא"מ
17:00 – מברכה ליצהר
ותפוח.
- טיול רגלי מבה"ד 3
לברכה: יציאה לטיול רגלי בשעה 10:00 ממנהלת גב ההר שבבה"ד 3. אורך
המסלול כשעתיים וחצי, ובמהלך המסלול עוברים בנקודות מעניינות.
- תצפית על קבר יוסף: במהלך
היום יהיו הקפצות מברכה לתצפית יוסף בהר גריזים (תל א-ראס). מנקודה זו
ניתן לראות בבירור את קבר יוסף.
שעות היציאה לתצפית: 11:30, 12:30,
13:30.
- כפי שראיתם בפרסום – יום
העצמאות מלא תוכן ומלא בפעילויות. את היום תלווה ניידת שידור של ערוץ 7
עם כתב חידה הקשור ל… יוסף.
מומלץ להזמין הורים וחברים לארוע מיוחד זה.
להתראות
בהר ברכה
מועצה אזורית שומרון
מתנ"ס שומרון
|
|
ברצוני להעלות נושא לדיון ציבורי:
לאחרונה הגיעו לישוב שתי הרצאות איכותיות שהושקע בהם
כסף רב: שיחתו של גרשון בר כוכבא ושיחה לרגל יום השואה.
לצערי, מספר
המשתתפים בשיחות מהישוב הוא מועט ביותר. עולות בליבי תהיות שונות בנודע לעניין:
האם הפרסום לא מספיק ? האם הנושאים לא מעניינים ? האם תושבי איתמר אינם מעוניינים
בשיחות ? האם היציאה בערב קשה בשל המצב הביטחוני ? ועוד ועוד…
אשמח לשמוע תגובות
בנושא זה – ניתן גם מעל דפי העלון.
חוגים
חוג קרב מגע לבנים מחדש את פעילותו החל מיום ראשון
הקרוב, ב' אייר, ויתקיים בסניף הבנות. השינויים בפעילות נגרמו עקב מעבר הספרייה
למועדון.
שבת
שלום וחודש טוב - דרור
נוער… נוער… נוער…
מזל טוב !
בשעטו"מ, מאיר מטוס, שביעיסט מישיבת חיצים נכנס
להדריך את שבט מעלות (ד'-ו') בנים.
בהצלחה ! פרטים לגבי
זמני הפעילות ודמי חבר, בהמשך.
כפי שפורסם, ביום
הזכרון כולנו עולים למעיין נריה לגילוי מצבה. לצורך כיסוי
ההוצאות, אנא העבירו כולם מכיתה ז'-י"ב 10 ₪ אלי או אל רחל. וכל המוסיף
מוסיפים לו.
מהמצפה לישועות
יישר כח גדול
לקראת ערב פסח יצאו בני משפחות: רונצקי,
רקנטי, אודסר, מילר וחושן (אם שכחתי מישהו – סליחה), לרכס ארומה לשפץ מעיין
יפהפה. המעיין יקרא מעתה מעיין נריה ע"ש נריה שבו הי"ד (במפות הוא
עדיין מופיע כעין אום גרב). מעיין המשקיף על איתמר ואלומות (גבעה 782-משולמי).
החבר'ה סחבו במעלה ההר שקי חול, חצץ
ומלט, חידשו וניקו את הבריכה, הקימו מצבה לזכר נריה וכן פינת "זולה"
נחמדה.
כל הכבוד לחבר'ה היקרים והאמיצים. מי
יתן ובקרוב נזכה לראות ישוב יהודה מתחדש ברכס ארומה (תל ארומה הינה ארומה
המקראית – מקום ישיבתו של אבימלך).
יישר
כח גדול
רן סגל
|
|
דוד
חי
|
|
הודעה חשובה
בכל יום שני מתקיים שיעור תורני עם רב הישוב הרב
נתן חי בשעה 9:00 בבית משפ' סבן. כשפנינה לא נמצאת השיעור מתקיים אצל משפ'
אודסר. מומלץ מאוד להשתתף בו.
כמו כן, אנו
זוכים בכל שבת לשיעורי תורה מרתקים מפי רבנים ואורחים שנותנים לנו
"דלק" לכל השבוע.
יישר כח לפנינה
גנץ על ארגון השעורים, לורדה על האירוח והעוגות הטעימות וכמובן לרבנים עצמם.
חשוב להקפיד לא להביא ילדים קטנים שמפריעים למהלך
השיעור
שבת שלום
שושי אודסר
|
|
ברכות ואיחולים… ברכות
ואיחולים…
<
