על פירות הארץ
מעשה ברבי יהושע בן לוי שהיה מהלך ממקום
למקום בארץ ישראל וראה במקום ושמו גבלא כרם ענבים, והיו אשכולות הענבים נראים
מרחוק כמו עגלים הרובצים בין השורות. לפליאתו, מה עושים העגלים בכרם, ענו לו שהם
אשכולות ענבים גדולים.
כששמע זאת, פתח
ואמר: "ארץ ארץ הכניסי פירותייך, למי את מוציאה פירותייך ? לערביים הללו,
שעמדו עלינו בחטאותינו !" (כתובות קיב.). כלומר, שביקש שעוצמה
זאת הגלומה בקרקע, לא תפרוץ אלא תמתין לימים אחרים, כאשר ישראל יחזרו לארצם.
על רקע זה נבין גם
את פליאתו של רבי זירא, שראה נוכרים עוסקים בחקלאות בארץ ישראל למרות שכתוב בתורה:
"ושממו עליה אויבכם". ולכן אמר: "בא וראה כמה היא חצופה ארץ ישראל
שעדיין היא עושה פירות" (איכ"ר פתיחתא לד). כלומר, רבי זירא ראה בתופעה זו עזות וחוצפה – כיצד מוציאה הארץ פירותיה לעם זר ?!.
והשיבו לו רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי, שזה מכיון שמזבלים אותה או מפני שמהפכים
באדמתה – כביכול מכריחים את הארץ באמצעים מלאכותיים שתוציא תנובתה.
והנה בדורנו ראינו
כיצד גברה תנובת פירות הארץ עם חזרת עמנו. וכדברי רבי אבא: "אין לך קץ מגולה
מזה - ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו). ופירש"י: כשתתן
ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר (סנהדרין צח.)
נתן חי
חובות כלפי
היישוב
שאלה: יש כמה
חברים שבאופן כרוני הולכים וצוברים חובות כלפי היישוב, בלי שום אישור, ומתחמקים
מלשלם. מה דינם ?
תשובה:
1.
באופן כללי, מוסר תשלומים ירוד הוא
חילול השם, כדברי הגמרא: "היכי דמי חילול השם ? אמר רב: כגון אנא אי שקילנא
בישרא מטבחא ולא יהיבנה דמי לאלתר" (יומא פו א).כלומר: אם
אני לוקח בשר מהטבח ואיני נותן לו כסף מיד. כמובן, אם זה מקום שרגילים לקנות
באשראי ואדם מתנהג על פי תנאי האשראי אין בכך חילול השם (עיין יומא שם.
ורמב"ם הלכות יסודי התורה ה יא).
רש"י
מסביר: "וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל
בגזל". אי עמידה בתשלומים דינה כגזל, כי חומסים ממונו של חברו בלי רשותו.
וכאשר אנשים יראי שמים עושים זאת, הרי יש בכך חילול השם, שבענייני איסור והיתר הם
מקפידים בקלה כבחמורה, אך מממון חבריהם לא אכפת להם.
2. אין הבדל
בזה בין ממון פרטי וממון ציבורי, שהרי יש כוח ב"בני העיר" לתקן תקנות
שמחייבות את כל אנשי העיר בדיני ממונות ורשאים להעניש מי שעוב על דבריהם (שו"ע
חו"מ רלא כ"ז).
אך בנידון
שלנו זה חמור יותר, כי יישוב קהילתי אינו כמו כל קהל שבו אנשים הצטברו באופן מקרי,
אלא זו חברה וולונטרית וכל אחד שהצטרף התחייב לקיים את תקנות הציבור וזה דומה
לשותף שעובר על תנאי שותפות, שהוא כעובר על גזל.
3. כמובן,
אם מישהו נמצא בצרה וידוע שאין לו כסף לשלם, אין לנגוש אותו, אלא אדרבה, צריך
לעזור לו על ידי שירותי הרווחה של המועצה ואפילו על ידי היישוב עצמו, כמבואר
בהלכה: "אסור לנגוש את הלווה כשיודע שאין לו לפרוע, ואפילו לעבור לפניו אסור
מפני שהוא נכלם בראותו למלווה ואין ידו משגת לפרוע, ועל זה נאמר: לא תהיה לו
כנושה" (קיצור שולחן ערוך קעט ד).
4. הדברים
אמורים כאשר באמת אין ללווה להחזיר, אך לא במקרה שהוא מנהל אורח חיים בזבזני,
כדברי חז"ל: "ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן: דל גאה, עשיר מכחש…" (פסחים קיג
ב) – דל גאה שחי מעבר לרמת ההכנסות שלו כי חושב הוא שאין זה יאה לו להצטמצם,
עשיר המכחש בתביעות נגדו, אך מוצא כסף להחזיק רכב, לבנות בית מרווח ולקנות מוצרי
יוקרה בצרכנייה.
זה הכלל: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות
(שבת
קיח א). "כי ירחיב … גבולך… ואמרת: אוכלה בשר" (דברים יב כ),
ורש"י מסביר: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך
רחבת ידיים ועושר".
5. וכן הוא
בהלכה: "וכשם שאסור למלווה לנגוש את הלווה, כך אסור ללוה לכבוש ממון חברו
שבידו ולומר לו: לך ושוב, כשיש לו להשיב, שנאמר: אל תאמר לרעך לך ושוב (משלי ג כח). אסור
ללווה ליקח את ההלוואה ולהוציאה שלא לצורך עד שתאבד ולא ימצא המלווה ממה לגבות,
ואפילו אם המלווה הוא עשיר גדול, והעושה כן נקרא רשע שנאמר: לווה רשע ולא ישלם (תהלים לז
כא). וציוו חכמים (אבות ב יב): יהי ממון חברך חביב עליך כשלך (קיצור
שולחן ערוך קעט ה-ו).
כאמור,
ענייננו חמור יותר מהלוואה, שהרי לא היתה כאן הלוואה מרצון, אלא הפרת התחייבות
לשלם, ולא עוד אלא שרוב המיסים המשולמים ליישוב אינם מיועדים ליישוב אלא לחברת
החשמל, למועצה האזורית ועוד.
6.
"צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם" (חולין צא א), הא כיצד,
הרי צריך להיות שונא ממון ? אלא "לפי שאין פושטין ידיהן בגזל" (שם). ממון שבא
ביושר, הוא חביב מאוד.
מתוך
שו"ת שאילת שלמה לרב שלמה אבינר
חיבת
הארץ
ט"ו בשבט עיקרו: "ראש השנה
לאילנות" לגבי מצוות התלויות בארץ. ב"ה זכינו לחזור לציון, ויום זה
התרומם לקומה נוספת של חיבת הארץ וישובה. כל אחד לפי תכונתו וזמנו משתדל להגביר
בקרבו את אהבת הארץ – ע"י נטיעות, ע"י אכילת פירות הארץ וכו'. ואם יוכל
גם ללמוד ולקרוא על מעלת הארץ – הרי מה טוב – להוסיף דעת וכוונה למעשים החשובים.
זכינו לקיים בכל יום מצות ישוב הארץ
(וביש"ע בהידור מצוה), עם זאת תמיד יש תועלת להתחזק ולהתחדש באהבת הארץ, שלא
ננהג בה כ"מצות אנשים מלומדה" (עשייה מתוך הרגל): "יש לעורר את
האהבה הישנה וחיבת הארץ הקדושה ולחדשה כימי קדם, להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש
ולב עמוק, כאילו היום ממש החל ה' להראותנו חסדו, והאיר עינינו במחשכים באור ה' המאיר
לארץ הקודש ולדרים עליה והולך ואור וזרח בגבולנו להיות נפשנו קשורה בה בחבלי
עבותות אהבה רבה… יהי הקשר הולך וחזק ומתחדש לבקרים באור חדש ממש… שיאתה לנו
לקיימה בשמחה רבה ואהבה עזה כאילו היום ממש החל רוח ה' לפעמנו" (האדמו"ר
בעל התניא זצ"ל באגרת, והובאו דבריו בספר "מן הבאר" לרב בר שאול
זצ"ל, עמ' 57).
כעין זה קראתי על אחד מגדולי ישראל:
"פעם התבטא לפנינו בענוותו ואמר: אהה ! כמה נורא ענין ההרגל. כשבאתי
לא"י לא יכולתי לפעול בעצמי לירוק על אדמת הקודש, והיו לי בכיסי ממחטות הרבה,
והייתי יורק בתוך הממחטות… אבל לאחר זמן התרגלתי לירוק על הארץ…".
ונסיים בתאור מרן הרב זצ"ל, מדריכנו
בנתיבות הגאולה והדור: "בחגיגת מטעים במגדיאל אשר בשרון, נתכבד הרב בנטיעה
הראשונה. כשקם והלך לנטוע התרגש מאוד, עיניו זלגו דמעות ופניו היו כלפיד אש.
כשהגישו לו את המעדר – סירב לקחתו, והתכופף ובידיו טיפל ברגבי האדמה, כשכולו נתון
ברעדת קודש" (מועדי הראי"ה עמ' רכב).
יהי רצון שנזכה לראות במהרה בקיום תפילתנו:
"מזבח חדש בציון תכין", ו"חדש ימינו כקדם"
עמיחי כנרתי
ברכות ואיחולים… ברכות ואיחולים… ברכות ו
ערב שירה עם ריקי אוגול
במוצ"ש פרשת "וארא" נערכה
מסיבת ר"ח שבט לנשות היישוב, בהשתתפותה של ריקי אוגול, חברתנו משכבר הימים,
אשר גרה כיום ביישוב "רותם".
ריקי שיתפה אותנו בסיפור חזרתה בתשובה,
ובכלל במה שעבר עליה מאז שעזבה את היישוב.
אותי ריקי לימדה שיעור חשוב… כיצד יצליח אדם
למצוא את ייעודו ? כיצד יבטא את פנימיותו וע"י כך יזכה לשלווה ושמחה. ואז –
גם הקושי הגדול ביותר יעבור בחיוך ?!.
נאמר: "משנה מקום משנה מזל" –
מהו "מקום" ? האם צריך לעזוב פיזית את מקום מגוריך כדי למצוא את מזלך ?
אולי ! אך התשובה לא תבוא מבחוץ, אלא מתוכנו פנימה. זהו תהליך של גילוי
ובירור עצמי – משל לאותו אדם שחלם על אוצר הנמצא מתחת לגשר בעיר מרוחקת, עד שלבסוף
גילה שהאוצר נמצא בביתו הוא.
אחד משמותיו של הקב"ה הוא
"מקום". ולכל יהודי יש "מקום" כזה בנשמתו – הניצוץ. צריך
להתמקד באותו "מקום" שנמצא בכל אחד מאיתנו ואז נמצא את ייעודנו – לפעמים
צריך רק להקשיב לעצמנו. המקום הולך ומתגלה ככל שאנו מבקשים אותו, עובדים על
מדותנו, ואז – הוא זועק בנו בקולנו. זהו תהליך של "קום עשה", של עבודה
קשה.
רבים הם האנשים שכמעט כל חייהם עברו עליהם
בלי שיחושו בסיפוק ושמחה אמיתית – אושר פנימי של עשייה וייעוד, וזאת מסיבות רבות
כמו: כלכלה, חברה וכו'. זהו משל לאדם שרגלו התעקמה והוא מעדיף לצלוע ולרטון על
מצבו מאשר ללכת ולעבור ניתוח, שאמנם קשה וכואב, אך בסופו ילך כראוי בשארית חייו.
הקב"ה ברוב רחמיו נותן לנו
"פושים" למצוא את ייעודנו בחיים. ריקי חוותה זאת כאשר היתה בטיפול נמרץ
נשימתי – זה היה "פוש" רציני.
הסימן העיקרי לכך הוא חוסר סיפוק, חוסר
הנאה מחיינו היום-יומיים, הרגשה של "סתם יום של חול". וגם אם נחשוב
שבמקום אחר או בהישג רכושני זה או אחר נהיה מרוצים מחיינו – לרוב כאשר משיגים זאת
מגלים שזה לא מה שחשבנו. העבודה צריכה לבוא מתוכנו מתוך מודעות לאישיותנו
והיכולות הטבועים בנו.
אשמח לכל תוספת, הבהרה והרחבה בנושא חשוב
זה שכמעט כולם (אפשר לומר) חשים בו.
תודה לריקי
שהראתה לי עד היכן אפשר להגיע תוך עבודה עצמית (פנימית וחיצונית). קשה אך שווה.
ציפי שמואליאן
ממקיף לניקף
פינה כמעט קבועה בענייני הערוב
מאת מנחם גורדון
מעשה שהיה: יום שישי אחה"צ, שעות
אחרונות לפני כניסת שבת. כולם עסוקים בסיום הכנותיהם לקראת כניסת השבת. ואני שועט
בין נקודות היישוב וגבעותיו – מנסה להספיק עוד תיקון ועוד שיפור בערוב כדי שבערוב
יהיה תקין ומוכן לשבת. אך בהגיעי לאחת הנקודות והנה משהו מוזר כאן – החוט שמזה
חודשים ושנים עומד מתוח על עומדו נראה קצת שונה… והנה כמה עמודים חדשים. מה זה ?
בירור קצר מפענח את התעלומה : תושב חביב ואיכפתי ראה שהעירוב ניזוק במשך השבוע
מעבודות עפר שנעשו בסביבה, החליט תושב זה לתרום ממרצו ויכולתו ועמל לתקן את העירוב
בעצמו. דא עקא שמפאת חוסר ידיעתו בהלכה הוא קשר את החוטים לצידי העמודים במקום
מעליהם – שינוי הפוסל לגמרי לרוב השיטות.
סוף דבר,
נאלצתי לעמול כשעה לפרום את הקשירות החזקות להפליא ולטפל בחוטים הגבוהים להפליא
שאותו תושב התקין במיומנותו המופלאה וברצונו הטוב. כתוצאה מכך לא הספקתי להגיע
לגבעת ארנון (777), שם נשאר העירוב פסול במשך השבת. נקודה למחשבה.
תודה
מיוחדת לאליהו משולמי, לראובן סלמה (הר גדעון), למשפ' הירשברג, למרדכי שדה, לחנניה
חושן, לאלכס גימבורג וכן לשלמה מילר על עזרתם המיוחדת. יהי רצון ששכר שמירת שבת
יהא בעזרם. (סליחה אם שכחתי מישהו).
למענכם: מנחם
משולחנה של רכזת הקהילה
·
במוצ"ש האחרון היתה סעודת מלווה מלכה לנשות היישוב. סעודה שאותה ארגנו
נשות הישוב הצעירות בראשותה של נחמה גולדברגר. תודה רבה לכן ויישר כח ! כיף להרגיש שלאיתמר יש דור המשך חי ופעיל !
חברתנו ריקי
אוגול הגיעה מרותם בהתנדבות (!!!) והנעימה לנו את הזמן בסיפור ובשירה. יחד איתה
הגיעה מיטל שליוותה את ריקי בנגינה ובקול שני. מכל אחת מאיתנו וגם בשם עצמי תודה
רבה לריקי והרבה הרבה הצלחה בהמשך דרכה המוזיקלית.
·
רכז הנוער יוצא לדרך
! לשמחתנו הרבה דוד וחיה הגיעו ליישוב ודוד החל בעבודתו כרכז נוער. ב"ה ישנם
הרבה כוחות ורצון טוב ואני מקווה שיחד נצליח בעבודת קודש זו. יישר כח לפעילים
בועדת נוער על ההכוונה והעזרה.
·
אריאל: ב"ה
בישוב פועלים מזה זמן סניפי אריאל בנים ובנות בראשותה של חדוה הקומונרית ובעזרתו
של אריה גיבור (מחיצים) – קומונר הבנים. לבני התנועה ישנם מדריכים מישיבת חיצים
ואת בני ז'-ח' מדריך עוזי מהישיבה הגבוהה. את הבנות מדריכות בנות הישוב הבוגרות בתגבור
של יעלי המגיעה אלינו מקדומים.
מאוד חשוב שתושבי הישוב והורי החניכים יהיו רגישים
לצרכי הסניף, להגיע לארועים שמזמינים את ההורים, לפרגן, לפרגן ושוב לפרגן. וכן
חשוב מאוד להזמין את המדריכים לסעודות בשבת !!! לתשומת לבכם.
כמו"כ
התחלנו בגביית תשלום קבוע לסניף, כיוון שהחניכים אינם משלמים מיסי תנועה ואנו לא
מקבלים שום סיוע מגורמי חוץ. הסכום הוא 10 ₪ לחודש. הורים המעוניינים בהנחה יכולים
לגשת אלי !
·
פורום הנשים מתחיל
בקרוב (תאריך יפורסם בע"ה השבוע). עדיין ניתן להרשם אצלי. הנכן מוזמנות.
· עדכוני תרבות:
במוצ"ש פרשת בשלח מוצאי ט"ו בשבט יערך ערב שירה לנשות ונערות היישוב
בשעה 20:30 במועדון.
אני שבה ומזכירה את שיחתה של שלה שורשן:
"התמודדות אמונית מול מצבים לא רצויים" שתערך בכ"ד שבט – אנא רשמו
ביומנים.
בר"ח
אדר א' תגיע לישוב נויה במסגרת אירוע אזורי. הכיבוד עלינו. ראו הוזהרתם !!!
שבת שלום - דרור
ב"ה התחלנו
את פעילותנו השוטפת במשחקייה. שעות הפעילות
הן: יום ראשון יום חמישי 16:30-17:30 גן תאנה 17:30-18:30 גן הגפן
וא'-ב' בנים גן גפן וא'-ב'
בנות תשלום: 30 ₪
לילד אחד. 26 ₪ ל-2 ילדים (כל אחד). 24 ₪ ל-3 ילדים (כל אחד). 22 ₪ ל-4 ילדים (כל אחד). ניתן לשלם לחודש
הראשון אצלי או לדרור או להשאיר אצל רוית במזכירות (בלי קשר למסים). ניתן
להודיע לי 925287-058 או לדרור. להתראות בכיף
אמונה
מהמשחקייה
פעוטות
תודה מיוחדת
לאנשים מיוחדים
זכינו שוב לגלות את ייחודו של היישוב שלנו
ובמיוחד את האנשים המיוחדים שבו ! ברוך ה' שאנו זוכים לגור במקום כזה עם אנשים עם
לב זהב.
במשך השבועות שקדמו לבר המצווה של בנינו
ישראל – התקשרו אלי ופנו נשים והציעו עזרה כיד המלך. האמת היא שיכולתי פשוט לשבת
"רגל על רגל" בשבת ולהנות מהתבשילין שלכן. בשלב מסויים התביישתי להגיד
שפשוט אין צורך…
אני רוצה להמשיך
את המסורת שציפי התחילה בה ולומר תודה אישית:
לרב נתן על
ה"אוזן קשבת" והייעוץ, ולנורית – שהדפיסה.
לרב רקנטי
ודבורה ויהונתן – שויתרו מרצונם על אירוע משפחתי על מנת להיות אתנו בשבת ועל יותר
מזה…
לרב יהודה
אלבז – שבמסירותו לימד את ישראל את הפרשה וחש את הדופק של גיל ההתבגרות. וצביה –
ש"שילחה אותו" לצורך כך והציעה את כל ליבה… ושלחה סלטים נפלאים !
לשרה פרג,
סימה עידן וורדה זגרון – שליוו אותי בכל ליבן ועזרו לי נפשית ופיזית להתמודד עם
התחום הגסטרונומי… וכמובן – גם על העוגות והחלות המעולות !
לרמי אודסר
ושושי – שאיתו, שנתן מזמנו שעות (!!!) והכין איתי מצגת מקסימה במחשב, שממש היתה
קידוש השם במסיבה עם המשפחה – בקיבוץ.
לפנינה גנץ –
שכנתי הטובה שממש שמחה אותי ונהנינו מאוד מהעוגה !
לסבתא סוזן
(של סרי) – על הפשטידה הטעימה / לכח "מבצר" שברוך ה' קצת
"שכחו" את בעלי בשבוע זה.
למשפ'
קריספין – על הפופקורן שבא בדיוק בזמן./ למשפ' מידני – שנתנו בחפץ לב את הדירה./
לאסנת אלבז – על העוגה והעזרה בבית הכנסת. / למשפ' צימרמן – על השי היפה שקנינו
במחיר סמלי וחילקנו.
לכל חברותי
שהכינו עוגות מכל הלב (וזה ניכר בטעם !), ולאלו שהתקשרו והתעניינו, וברכו, ועודדו:
לעליזה עידן, אסתר מילר, עפרה כהן, אביגיל כהן, טלמור גורן, לאה גולדשמיט, מירה'לה
אשרי, אפרת אורן, אורית דרי, שרה ברדה, רחל דמארי, שושי אביטן, פנינה סבן, סיגלית
חושן ולאה ליפשיץ.
תודה לכל מי
שהגיע לשיעור בשבת ובנוכחותו הגביר את תחושת האחדות והחגיגיות בשבת מיוחדת
זו !
ולסיום – תודות לבנים היקרים שבאו אלינו
בליל שבת ונהנו להקשיב עמנו לסיפורי הראשונים של הורינו, ונוכחו לראות שמה שאנחנו
עוברים היום – הוא כאין ואפס לעומת מה שהם עברו !
להתראות בשמחות !
יערה אלט
נ.ב. תודה
גם למי שמחוסר תשומת לב לא כתבתי את שמה…
מכתב פרידה
יסמין, ששהתה עמנו במשך כמה חודשים ועזרה בכל מה שצריך,
נפרדת מאיתנו ומתגייסת לצה"ל.
זו אולי
הטיוטה החמישית שלי למכתב הפרידה הזה.
אני מוצאת את
עצמי יושבת וכותבת ומוחקת הכל, שוב ושוב. אני מנסה לנסח מכתב שיביע את כל מה שעבר
עלי כאן בחודשים האחרונים, ואני פשוט לא מצליחה…
איך אני מודה לכולכם על הכל ? הרי כל יום
עוברים עלי פה כ"כ הרבה דברים – שמסתכמים בסוף לחוויה ענקית אחת. אני יודעת
היום להגיד, שדווקא הדברים הקטנים שקיבלתי מכל אחד ואחד מכם – הם אלה שהפכו בשבילי
את השהייה פה – לאחת התקופות היותר יפות שלי בחיים – ואני לא מגזימה.
אני רוצה להודות לכולכם, על שטרחתם
להתעניין ולשאול לשלומי, על שהזמנתם אותי אליכם ונתתם לי להרגיש בנוח, על כל מחמאה
או חיזוק, ועל כל מילה טובה. על הנדיבות האין סופית ורוחב הלב שמצויים פה בשפע, על
היושר. על עצם האוירה המדהימה שיש פה, שנותנת תחושה כ"כ טובה ומקלה, שקשה
להאמין לפעמים שאנחנו בתוך מלחמה…
תודה לכל האנשים הרבים והטובים שבכל רגע
נתון מקדישים את זמנם להגן על המקום הנפלא הזה, תודה לכולכם שחיזקתם בי את האמונה
בקב"ה, ואת האמונה בצידקת הדרך. תודה לכם על שאתם גרים פה ומקריבים הרבה מאוד
בשביל כל עם ישראל. תודה על שאתם נשארים חזקים ומאוחדים גם אחרי כל האסונות שפקדו
את המקום הזה. תודה רבה על הכל !
אני מתגייסת עכשיו לצבא, אבל אני רוצה
שתדעו שאני כולי תקווה שהמכתב הזה הוא מכתב של להתראות, ולא של שלום.
אני אתגעגע לכולכם – לנוף המדהים,
לחמ"ל, לאזעקות, לילדודים המקסימים מהגן, לנוער המעולה (!!!), לגבעות,
לאוירה, אל כולכם.
באהבה ובהערכה עצומה
יסמין עתידיה
מושב עין יהב 991280-058
נוער…
נוער… נוער… נוער… נוער…
התחלה חדשה
שלום !
אני משער
שאני לא צריך להציג את עצמי, אבל בכל אופן אציג את תפקידי.
אז כמו
שידוע לכולכם התמניתי להיות רכז הנוער שלכם. ואלי תפנו בכל עת שתרצו ברעיונות,
הצעות יעול וכל מיני פרוייקטים למיניהם. וגם, כמו כן, בבעיות מכל הסוגים.
אז, קודם כל כדאי שתדעו מה עומד על הפרק.
דבר ראשון, הטיול הגדול שעליו חלמתם – הטיול לחרמון, בו תוכלו להגיע למקום הגבוה
ביותר בישראל, לבנות בובת שלג ולזרוק כדורי שלג אחד על השני במשך יום שלם !. וגם
סקי פס במשך כל היום לחצי ההר ! כולל עלייה ברכבל ללא הגבלה ! וכל זה בעלות של 80
₪ (כנראה).
ומה זה דורש
מכם ?
א.
לקבל אישור מהישיבות והאולפנות להשתחרר
ביום ראשון ל' שבט (כנראה תלוי במצב השלג) לצורך הטיול.
ב.
חשוב ביותר להירשם לפחות שבועיים מראש
ולשלם שבוע מראש ! (very important)
ג.
לעקוב אחרי הפירסומים בעלון.
ד.
כולם מגיעים !
אז בקיצור,
בהצלחה לכולם בבגרויות, בלימודים והיכן שיהיה ותשמרו על קשר.
אנחנו גרים
בדירה ליד היימן בבתי שו"פ. אתם מוזמנים לקפוץ מתי שאתם רוצים (בגבול הטעם
הטוב).
ובשבת
הקרובה הבנים מז' עד י"ב מוזמנים אלי הביתה אחרי סעודת שבת בערך ב 7:30 לעונג
שבת ושיחת פתיחה.
אז…
דוד חי – רכז הנוער
391801-056 , 9709783
מרכיבי בטחון לישובי יש"ע
עם הקמת
גד ההפרדה והגברת האיום על יישובי יש"ע, זאת יחד עם צמצום כוחות צה"ל
המוקצים לאבטחת יישובים, פנתה מועצת יש"ע למקבלי ההחלטות במערכת הביטחון
ובממשלה בבקשה לגבש תפיסת ביטחון חדשה. השינוי חייב לכלול תפיסה כוללת שתאפשר
התראה על חדירת המחבלים ויכולת מתאימה לחיסולם.
מרחב התרעה
ומערכות התרעה:
על מנת
לאפשר לכוחות הביטחון ליירט את המחבלים לפני הגעתם לבתי היישוב, יש להציב סביב
היישוב מערכות התרעה שיתריעו על חדירת המחבלים. מערכות אלו יכולות להיות גדרות
חכמות ו/או מצלמות מתריעות או שילוב של שניהם, אולם מערכות אלו חייבות להיות
מרוחקות מבתי היישוב. ולכך נועד אזור הביטחון המיוחד (אב"מ) המרחיק את הגדר
במאות מטרים מבתי היישוב ומעבר לגדרות הנוכחיים, וגדרות בולמות שיאפשרו זמן התרעה
לכיתות הכוננות ולכוחות היירוט שביישוב.
כוחות היירוט:
על מנת לחסל את המחבלים, אם חלילה יחדרו ליישוב, יזמה
מועצת יש"ע את פרוייקט "מבצר", כיתות של לוחמים שיהיו באופן קבוע
ביישוב ויאפשרו לתת מענה הולם לאיום. מערכת הביטחון אימצה את הרעיון אולם תקצבה
אותו כפיילוט בחלק קטן מיישובי יש"ע והפעלתו עד עתה הוגדרה כהצלחה.
מערכת הביטחון, בהבינה את האיום נרתמה לנושא בחודשים
האחרונים והכינה תוכנית מקיפה ומקצועית להגנת היישובים, הכוללת את האלמנטים שלעיל
ואלמנטים נוספים. היועץ המשפטי לממשלה אישר את תפיסת האזור הביטחוני המיוחד, אולם
עד עכשיו לא התקבל שום מענה תקציבי ליישום תפישה זו שמאפשר הגנה מינימלית לתושבי
יש"ע.
גדר ההפרדה
מועצת יש"ע דורשת להקים מרחבי ביטחון כפי שגובשו
על ידי צה"ל, בדיוק כפי שמקימים היום גדר התראה ומרחבי ביטחון ליישובי קו
התפר ולתושבי שאר המדינה. מועצת יש"ע תמשיך לטעון כי ההתקפה היא ההגנה הטובה
ביותר, ותוסיף להתנגד לתוואי גדר ההפרדה ואופן הקמתו ההופך אותה ממדיני לבטחוני.
תקציב נדרש
אנו דורשים ליישם לאלתר את תכנית ההגנה שהוכנה על ידי
מערכת הבטחון. לא ייתכן שגדר ההפרדה תוקם באופן מהיר ואינטנסיבי, ללא מגבלות
כספיות בעוד שיישובי יש"ע יופקרו, דמם אינו אדום פחות.
יישום התכנית כולל את מערכות האתרעה ואת תכנית
"מבצר"
בקשה מספרן בית הכנסת בישובנו
קיימת מערכת נפלאה וברוכה מאוד של צדקה וחסד ובכלל זה מתן בסתר. בתחום זה
מגלים התושבים את צדקותם הרבה בצניעות ושלא על מנת לקבל פרס. ביטוי נוסף לחסד
זה נעשה גם בתרומת ספרים ושאר חפצים מועילים לבית הכנסת. אך אליה וקוץ בה –
אינני יכול להחליט אם ספר או חפץ מסויים הינו תרומה או שכחה וכדו' אלא אם כן
נרשם בו בבירור יעוד החפץ. המסקנה
פשוטה וברורה: אנא אחים צדיקים, אם אתם תורמים ספר או חפץ לבית הכנסת, אנא
הודיעו לגבאים על כך או לרשום בו בבירור את יעודו.
היו שלום מנחם גורדון – ספרן ביהכנ"ס
מועצת יש"ע
אנחנו בעיניהם כענקים
בכנס בינלאומי לענייני דתות שנערך
בקיימברידג' טבע פרופ' אל חרירי את הביטוי "היהודים כזבל". וזה המשל
שסיפר: "אתם היהודים משולים לזבל אורגאני. כאשר מפזרים מטר מעוקב של זבל בכלל
הפרדס, כל העצים משתבחים ומרבים פירותיהם. ואילו כאשר מרכזים את הזבל סביב עץ אחד,
העץ נחנק בגלל ריכוז חומרי הדשן שלו. כך אתם, היהודים: כאשר הייתם מפוזרים בגולה,
הפצתם את חוכמתכם ואת בינתכם בכל העמים שבתוכם חייתם. אבל כאשר אתם פולשים היום
לארץ ישראל ומתרכזים בה, אתם עתידים לאכול איש את רעהו, בדיוק כאשר עשים בזמן בית
המקדש, שלפי מסורתכם נחרב בגלל המריבות הפנימיות שלכם עצמכם".
ואלה עיקרי דבריו: לערבים היו שתי
אסטרטגיות איך להכריע את מדינת ישראל: הראשונה היתה במלחמה ישירה, והניסיון המצטבר
לימד אותם, שככל שחלף הזמן, מדינת ישראל רק התחזקה. לכן התפתחה אסטרטגיה שניה
שעיקרה, להשמיד את מדינת ישראל מבפנים. והיא מבוססת על תיאוריית "היהודים
והזבל". את האסטרטגיה שלנו אנו בונים על ארבע הקבוצות הדומיננטיות בחברה
הישראלית: השמאל, החילונים, הימין הלאומי והחרדים:
א. השמאל
הוא בעל בריתנו העיקרי ולכן תמכנו במצנע כדי שהוא יתן לנו במו ידיו מה שלא השגנו
מכם בכוח.
ב.
החילונים, כחסרי אמונה, פשוט חלשים, ואת זה ראינו יפה בזמן האינתיפאדה בהתנחלויות:
ישובים חילוניים – התרוקנו, ושל כיפות סרוגות – רק התחזקו. ג. הימין הלאומי יתמיד
באופוזיציה ויהיה חסר השפעה גם כששרון יפנה בכוח התנחלויות, בהסתמך על ניסיונו
העשיר בהריסת ימית. ד. גם החרדים הם תקוותנו הגדולה ורבניהם מתחרים ביניהם, מי מהם
ימסור לנו את ארץ ישראל, כולל ירושלים והר הבית למען "מניעת שפיכות
דמים". ארבע קבוצות אלה ייכנעו למעשה, לאחר שנצליח להביא את החמאס לידי שקט
מוחלט במשך חודשים אחדים, וניצור בכך אשליה מתוקה של מתינות.
"הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא הכיפות
הסרוגות. אנו קוראים בדקדקנות את כל מה שהם כותבים, כולל את נאומי ההספד ושירי
הבכי שלהם בלוויות הרבות, והם היחידים שמבינים שהמאבק הפלשתיני הוא מאבק כלל
איסלאמי, והוא מאבק דתי תיאולוגי שלנו על גירושכם מכל ארץ ישראל. ואכן קשיות העורף
והחוזק הנפשי-הדתי שלהם טרפו לנו את הקלפים. רק אתם, הדתיים-הלאומיים, בתערובת הכי
קטלנית מבחינתנו של דת ולאום משגעים אותנו.
עיבוד מתוך כתבה בעתון
הצופה ע"י נורית חי
הודעות מסניף איתמר
הודעות… פרסומות… הודעות… פרסומות…
