שבת אלון-מורה
שבת "לך לך"
י' במרחשון תשס"ו
הדלקת נרות: 16:11
צאת השבת: 17:20
כמידי שנה אנו ניצבים לפני ציוויו של
הקב"ה אל הרועה הראשון - "לך לך".
לצערנו, השנה קיבלנו את הטעם המר והכואב
של "לך לך", אך כמו אז גם עתה, ציווי
ה"לך לך" לאברהם הוליד מציאות חדשה, מציאות של אמונה באל אחד וכוחות של
עם נבחר.
אנו מחויבים בעת הזאת לקחת את מציאות
ה"לך לך" שנכפתה עלינו, ולהתחיל בצעידה לקראת בניית המציאות החדשה, בין
בהנהגה, בכוחות הרוחניים או בכוחות המעשיים.
כשם שאברהם אבינו החל את "צעדיו
הראשונים" במהפכה, כאן באלון-מורה - שכם, כך גם אנו, תושבי הישוב, חורטים על
דגלנו את השאיפה הרוחנית יחד עם ביסוסה למעשה, של היציאה לדרך חדשה, אשר בעזרת ה'
תוביל את כל עם ישראל לגאולתו השלמה בב"א.
אנו מברכים את כל האורחים שבאו השבת
להתארח באלון מורה, ומודים לכם.
מקווים שכולם יצאו עם כוחות בריאים
ומחודשים לאתגרים שלפתחנו.
מזכירות אלון מורה.
מה בעלון?
"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" -
הרב אליקים לבנון עמ' 3
"הארץ אשר אראך- שורו הביטו
וראו" הרב מנחם פליקס עמ' 4
ממערכת העלון עמ' 5
בוגרים בישוב: על הנוער ואליו עמ' 6-7
הרוח החיה / חוויות רכזת נוער תשס"ה עמ' 8
"הרחיבי" עמ' 9
נוער אלון מורה עונה על שאלותגששששששששששששש עמ'
10
רשימת המרצים בשבת עמ' 11-12
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
הרב אליקים לבנון, רב הישוב.
יש לנו גיאוגרפיה קטנה
והסטוריה גדולה
(יצחק שמיר)
סוקרים אנו את ההסטוריה
הגדולה שלנו, מראשית היציאה לדרך ועד היום, ותוהים, להיכן מתקדמת ההסטוריה.
אפשר למקד עוד יותר את השאלה:
אילו היה יודע אברהם אבינו שבניו יגיעו
למעמד של מדינה, כפי שהיא נראית כיום, האם היה יוצא לדרך, האם היה עוזב את חרן ועובר עד מקום שכם ועד אלון מורה? האם היו הוא ושרה עושים
נפשות לעבודת הבורא, או שמא היו נתקפים בייאוש מוחלט ואומרים לעצמם:
אם זוהי התוצאה מכל הדרך הארוכה אשר
לפנינו, אין טעם לטרוח.
אלא שבכתובים, הרי יש התייחסות לשאלה
זו.
בברית בין הבתרים "תרדמה נפלה על
אברם, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו".
ארבע נקודות נזכרות בפסוק:
א) השמש
שוקעת
ב) תרדמה
נופלת עליו
ג) אימה
נופלת עליו
ד) חשיכה
גדולה נופלת עליו.
דווקא מתוך ארבעת המצבים הקשים של חשך
וחרדה, נכרתת הברית עם אברהם אבינו ועם כל ישראל.
ידע אברהם אבינו היטב שלפניו עומדות
ארבע מאות שנה עד תום גלות מצרים, ועוד שעבוד עתידי לארבע המלכויות, ועם זאת,
באמונה בבטחון ובאומץ יצא לדרך העולה.
הרבה חושך ואימה ותרדמה עברו עלינו
מ"לך לך" שעבר עד "לך לך" זה, ועוד
רבה הדרך לפנינו.
נאחז כולנו בכוחו של אברהם ונדע בבירור
שהקשיים הללו הם המביאים אותנו אל ההצלחה: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
נדליק את המשואה אשר תעיר ותעורר את
האומה מתוך תרדמתה, ותסלק את החושך מעל פני ארצנו, ובקרוב נזכה לחידוש הברית של
הקב"ה עם ישראל.
הארץ אשר אראך- שורו הביטו וראו / הרב
מנחם פליקס
בימים הנראים רחוקים, מקובל היה לחוג את
עלייתו של ישוב חדש על הקרקע. היום, כבר אין מוכרות חגיגות כאלה ולו רק מפני
שהקמתם של ישובים חדשים, שוב אינה חזון נפרץ. הנקודות (הכמעט)
יחידות החדשות שקמו בשנים האחרונות, הן מאחזים שהצנעה יפה להם כדי שלא להקל על
מלאכת המלשינים. גם ימי הולדת של ישובים קיימים,
מציינים רק ביובלות עגולים. האווירה הכללית איננה מעודדת את ישוב הארץ וודאי שאינה רואה
ביום הולדתו של ישוב, סיבה למסיבה.
אנחנו, באלון מורה, מציינים את תחילתו
של יישובנו, כל שנה בשבת פרשת לך לך. אפשרויות רבות
עמדו לפנינו לציין את יום ההולדת של הישוב. יכולנו לבחור את יום העליה הראשון של הגרעין לאדמת השומרון (סיוון תשל"ד)
כאשר ניסינו ביחד עם מו"ר הרצ"י להיאחז ליד
מחנה חורון. יכולנו לבחור כנקודת ציון מכרעת את נסיון העלייה השני של הגרעין (מנחם אב תשל"ד) בו עלינו
ביחד עם אוהדים רבים לתחנת הרכבת בסבסטיה. בעליה זו התגבש גוש אמונים כתנועה עממית
אשר עתידה מכאן ואילך להיות גורם מרכזי
בציבוריות הישראלית. יכולנו לבחור לציין את יום העלייה בחנוכה, שכן בחנוכה
תשל"ו בעקבות ניסיון העלייה השמיני של הגרעין ואוהדיו, נפרץ לראשונה ההסגר על
ההתיישבות בשומרון והקמנו את הישוב בקדומים. ואפשר, שמתבקש היה לציין את יום
העלייה בט"ו בשבט, עת עלינו אחרי ניסיונות ותלאות נוספים, למקומנו הנוכחי על
הר כביר הצופה פני שכם (תש"מ). מכל
התאריכים האפשריים, בחרנו לציין את יום אלון מורה דווקא בפרשת לך לך, יום שלכאורה איננו קשור בתולדותיו של הגרעין או הישוב.
אכן נראה שמכל ההתחלות האחרות, דווקא
ההתחלה הזאת היא המכרעת. רק החיבור של
ההתחלות כולן אל הראשית הזאת, ראשית אברהם, הוא הנותן למפעל ההתיישבות את
ערכו האמיתי. הציווי האלוקי, שהוא הדיבור הראשון לאבי
האומה, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ
אשר אראך", הוא התשתית, עליה יבנה הקשר בן אלפי השנים, בין עמנו לארצנו.
לקיים את הציווי הזה, לוקח "אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם
אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ". ההליכה הראשונה מאור
כשדים לכנען, עליה קראנו בסוף פרשת נח, אשר היתה
בהתעוררות פנימית ללא ציווי אלוקי, לא מגיעה אל תכליתה, הם נתקעים בחרן. כעת,לאחר
הציווי ומכוחו "ויצאו ללכת ארצה כנען-ויבאו ארצה כנען". ומשבאו לכנען,
"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה". מכח
אותו ציווי ובהמשך להליכתו של אבינו הראשון וקיום ההבטחה שניתנה לו במקום הזה;
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", שבים בנים לארצם
ובונים ישובים אשר אבני הפינה שלהם נורו לפני אלפי שנים.
בציווי לאברהם, הדגש לכאורה הינו על מה
שהוא צריך לעזוב, מארצך וממולדתך ומבית
אביך. נראה כאילו העיקר הוא להסתלק משם . המקום החדש אליו הולך אברהם, הוא עלום
"אל הארץ אשר אראך", ושם
"אעשך לגוי גדול". אברהם נבחר להקים אומה חדשה, אומה אשר בה
יתברכו כל משפחות האדמה , אבל למה צריך לשם כך ללכת אל אותה ארץ עלומה? אפשר היה
לחשוב, שצריך פשוט מקום פנוי שעוד לא נתפס על ידי אחרים . אבל להפתעתנו מתברר
שהכנעני אז בארץ. אפשר אולי להניח שבמקום החדש החברה מתאימה יותר, מתוקנת יותר,
אבל הדברים אינם כן. הכנעני אשר על שמו נקראת הארץ הוא דוקא
המקולקל והמקולל שבאומות וכאשר יצטרך אברהם לבחור אשה
לבנו, הוא ישלח את העבד למקום מגוריו הקודם. על כורחנו לומר שהסגולה הפנימית של הארץ,
היא הסיבה שבגינה בנינה של האומה אפשרית רק בה. ובלשונו של האור החיים הקדוש:
"אל הארץ אשר אראך פירוש, ראוי לך ואתה ראוי לה ושיעור התיבה (המלה) אראה
אותך לה ואראה אותה לך, כי זה בלא זה אינם ראויים להשראת שכינה ולרוב
ההצלחות".
"מנהיגים" מנותקים המתכחשים לצו האלוקי
ואשר אינם מכירים את השורשים העמוקים של מפעל ההתישבות,
חסרים גם את החזון של ואעשך לגוי גדול ...ונברכו בך כל משפחןת האדמה. לעומתם הולך וקם נוער בריא הנושא את המערכה על
ארץ ישראל. לנוער זה אנו מקדישים השנה את שבת לך לך,
שבת אלון מורה.
ממערכת העלון
העלון של שבת "לך לך" מוקדש לנוער,
מאז...
ועד היום...
תוכלו לקרוא בעלון קצת על הנוער בכלל
וקצת על נוער אלון מורה בפרט
איך מחובר הנוער לישוב,
איך הישוב מתחבר אל הנוער,
איך רואה הנוער את הישוב ואת המשך דרכנו
איך רואים המבוגרים (מי יותר ומי פחות)
את הנוער של ימינו,
וכמה עצות אל הנוער (איך אפשר בלי?...)
אנו מאחלים לכל האורחים, אלה שהיו נוער,
אלה שעכשיו, ואלה שעוד יהיו,
שבת נעימה, טובה, מחכימה ומחזקת. שבת
שלום!
תודה לבני הנוער שעזרו באיסוף החומר,
ובמיוחד למרכזת החומר יהודית כהנא.
שאלנו מבוגרים (יותר או פחות) על הנוער,
איך הם רואים את הנוער של היום, ומה
תפקידו?
הנוער היום: אכפתי, אקטיבי, הולך בכיוון
הנכון (לעיתים טיפה מגזים)
תפקיד הנוער:
ליזום
את המשך האחיזה בא"י
לעורר
את המבוגרים לעשייה
לבנות
את עצמו במטרה לתפוס את מקומו בהנהגה של הציבור הלאומי תוך הכשרה יסודית ומעמיקה
בסוגיות הנדרשות.
לבנות
ולהכשיר את עצמו בתחומים הקובעים את גורלנו.
כמובן מן הראוי לפעול בתחומים הללו מתוך
אימוץ המידות החיוניות כמו העדר יוהרה ושיקול דעת מעמיק, פשטות ההליכות והכרה בערך
האחדות.
מאחלים הרבה הצלחה, ב.ב. קצובר.
הנוער של היום זה לא הנוער שהיה פעם
הוא חצוף והוא ישיר
הוא מעז והוא אמיץ
מחפש וגם חוקר
ולא מסתפק אלא בטוב ביותר
מעמיק ולא חושש
לא דופק חשבון ולא מתבייש
ולא משנה מה יכתבו ומה יגידו
אין נוער כזה מכאן ועד להודו.
גלעד שני.
גם אנחנו מצטרפים לשבחים הגדולים על
הנוער הטוב שלנו.
נוער שבמקום לכייף או להתבזבז בקניונים
ובתי קולנוע ושאר "מרעין בישין"- משקיע את הזמן והכוחות שלו לדברים
חיוביים וכלליים.
הנוער מלא עוצמות, והן צריכות להתנתב למקומות הטובים.
יש פתגם (אולי סיני עתיק...) שאומר שהכי
טוב זה הכוחות של הנוער והשכל של
הזקנים...
נראה, שחסרה היום קצת הקשבה וענווה כלפי
רבנים מחנכים וגדולים, זה טוב שיש קצת מרידה, ושאלות נוקבות, אבל תמיד צריך לחזור
להקשבה למורי הדרך שמורים את הנתיבים הנכונים לאור התורה שחיה בתוכם.
הנוער חייב להמשיך ולפעול, להגביר
פעילות חברתית, עזרה למשפחות במצוקה, התנדבויות, "הפצות" ופעולות של
חיזוק ישוב הארץ. אבל יחד עם זה חייבים העמקה רוחנית, בירורים עמוקים של אמונה ושל
הבנת דרכינו והבנת התקופה.
בסופו של דבר העזרה המשמעותית לעם
ישראל, תבוא מאנשים עמוקים שמלאים בתורה.
ושוב, חזקו ואמצו בכל מעשיכם הטובים.
אליהו רקנטי.
לנוער!
אל תעשו שתי טעויות שאנחנו עשינו כנוער:
חשבנו שכל מה שישן – לא שוה, וממילא כל מה שאמרו לנו זה טעות
וחשבנו גם, שאנחנו יודעים יותר טוב ולא
טועים, וממילא לא כדאי להתייעץ.
כיום, המצב הוא כזה שאם אני הייתי
'נוער' בגילכם, לא רק שהייתי חושב ככה, הייתי חושב ככה פי כמה!
ועדין זו טעות. אין מה לעשות!
זה כבר מאות דורות שהדור הבא בטוח
שהקודם טעה והוא צודק – וככה עושים לו גם ילדיו ושניהם הרי די לא צודקים.
חז"ל לימדו, שהקב"ה הראה למשה
רבינו 'אפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש'.
שני המונחים, 'ותיק' ו'חידוש' נראים כסותרים לכאורה.
והאמת היא, שהם מזינים זה את זה: ככל
שאדם יותר דבוק לותיקות – כך יש לו יותר כח ואמיתיות
לצורך החידוש.
כי רק חידוש – שוה
רפורמים, אפילו אם החידוש נראה בהתחלה מלא 'אביזרים' דתיים 'כמו אצל'
חסידים/חרדים/ברסלב וכדו'.
מצד שני, רק ותיקות – שווה ניוון, אפילו
אם זה נראה נורא 'צדיקי', 'פשוט', 'תמים' וכאלה.
החיים נורא מורכבים וצריכים לשלב בהם
כמה צלילים, לא רק של הדרבוקה...
אולי אתם תצליחו איפה שאנחנו לא כל כך?
ובכל זאת, למרות הטעויות שבטח יהיו, אתם
מה זה נראים טוב! אפילו ביחס אלינו בגילכם...
בהצלחות גדולות לכם
יחזקאל פרנקל
אנחנו מעריצים את בני הנוער,
מתפעלים בכל הזדמנות מההתנהגות שלהם,
מהתגובות שלהם במצבים קשים ובשעות של שמחה.
הנוער בוגר ועצמאי. לוקח משימות ומבצע.
עליו נאמר: "אשרי הדור שהגדולים
נשמעים לקטנים ק"ו שהקטנים נשמעים לגדולים"
אמרה לי נערה קיבוצניקית- אני רוצה
להיות שייכת לחברה שלהם.
מה תפקידו? להתחזק בדרך התורה והאמונה, והעיקר שכל מעשינו
יהיו לשם שמים.
להמשיך להיות כמו שהוא. לא להתייאש,
לחזק את האמת.
לחשוב על דרכים להתחבר עם הנוער שלא
הולך בדרכם, בדרך של הסברה
והכל עם אהבה ודרכי נועם. כי האמת היא המשכנעת.
תנעמי
הנוער של היום צריך להיות הזרז והממריץ
של כל החברה.
לקבל את הכיוון, ולמשוך את כולם קדימה
עם הכוחות, הרצון, העשייה והתמימות לעבר היעדים העומדים לפתחנו.
דמסקי
הרוח החיה / חוויות רכזת נוער תשס"ה
5 חבר'ה, 2 סירים, ברנר
ומיכל גז אחד, באמצע אהל שבשומקום בנגב. בתוך הסירים יש מים עם ירקות ומה-שלא-תרצו
שמתבשלים לאיטם בשביל להשביע את בטנם של אנשי אלון מורה שחזרו מיום ארוך ומעייף של
צעידה מנתיבות לכפר מימון. האוהל הוקם ע"י הנוער של הישוב בכדי לסדר מקום נוח
לחניית הלילה לתושבי הישוב. איך זיהו את האוהל שלנו? לפי הריח. איך אנשים אחרים
זיהו את האוהל שלהם? זה שמשמאל לאוהל של אלון מורה, זה שמאחורי האוהל של אלון מורה
וכו'...
ישבו שם חבר'ה מנוער אלון מורה על החול
וקילפו במרץ תפוחי אדמה, גזרים, בצלים וקישואים, אחרי זה מצאו עוד כמה גזרים
מתגלגלים להם בחשיכה וגם אותם קילפו. חותכים והופ לסיר. חנה הוסיפה את כל התבלינים
שבשקית וערבבה ביחד עם הירקות, חפיף על הכמות... קיצור, הנוער הרים את המורל, את המצברוח ואת מצב הצבירה של הגוף...
תמיד בישוב הנוער דואג להרים, להרים את
שבת לך לך, שבת אירגון,
להרים טיולים, להרים פעילויות בישוב , להרים מאחזים. הנוער הוא הרוח החיה באלון
מורה.
הכל מתחיל מהדברים הקטנים והבסיסיים: פעולות ליל שבת לנוער, פעילויות מדי פעם
באמצע השבוע, פרויקטים והתנדבויות, טיולים בחופשות וסתם טיולים להר כביר בשבת אחרי
הצהריים, אלונוער, פינה קבועה בקשר אמיץ, וגם הטויוטה, מוסיפים לאקשן,
אילו לא היתה
טויוטה איך היו מביאים אוכל להרחיבי?
ואיך היו מביאים אוכל למבוצרי כפר מימון? ואיך היו מביאים אוכל לכל סוף טיול?
מ-ז-ל שיש טויוטה... באמת,
הנוער בישוב ממש חלק ממקימי הישוב,
בפיזי וברוחני, שותפים להווי, לעשיה ולאידיאלים. את
הנוער מובילים בשמחה ובששון, במאמץ ובגאון הרכז והרכזת נוער בגיבוי מלא של הרב
לבנון, חברי המזכירות ותושבי הישוב. כולם דואגים לנוער ומשקיעים בו הרבה גם רוחנית
וגם כלכלית, בכלל נוער אלון מורה זה סמל, זה אמירה, זה לא סתם בני נוער שמחפשים
איך לבלות בזמן פנוי, אין להם איזה תנועה שבשמה הם פועלים, תנו להם משימה והם
יבצעו אותה במרץ עם אש בעניים ופק"ל קפה בידיים. מיוחד בנוער אלון מורה שהוא
יודע לא רק לדבר על אידיאלים ולהעביר עליהם דיונים ופעולות אלא גם לממש ולחיות
אותם.
במהלך השנה האחרונה פעל הנוער בצפון
השומרון ובגוש קטיף, אירגן את שכונת האוהלים בשא-נור ובכפר דרום יחד עם משפחות מהישוב שעברו לגור שם
ולחזק.
הנוער אירגן
משלוחים לילדי הגוש והסעות לחיזוק התושבים. בכל אותה תקופה וגם בסופה הנוער הקריב את זמנו הפנוי למאבק על ארץ ישראל,
הרבה מהנוער ישבו במעצר ונאלצו להפסיד בגרויות, לימודים וגם סתם פעילויות. הכאב
לאחר מסירת חלקים מארץ ישראל נתן דחיפה לפעול ביתר שאת למען התחברות חזקה יותר לעם
ישראל ולארץ ישראל. בכל כנס או פעילות תראו את הנוער פעיל ויוזם.
באיסרו-חג סוכות התשס"ו נוער אמ"ש הקים את גבעת הרחיבי- "הרחיבי מקום אהלך"
לאחר שניסו כבר בפסח הקודם להקים אותה. בעזרת ה' הנוער ממשיך וימשיך ללכת מחיל אל
חיל ויזכה לחיות חיי תורה בארץ ישראל השלמה.
יעל.
על "הרחיבי" שמע כל מי שצורך
תקשורת, למרות שבדיווחים קוראים לו: מאחז בלתי חוקי...
"הרחיבי מקום אהלך" (ישעיה
מד', ב')
הימים הללו הם ימים של חשבון נפש פרטי
ובעיקר לאומי.
בחודשים האחרונים היינו עדים (מי מבפנים
ומי מבחוץ) לפשע של קריעת חבל ארץ קדוש ואהוב,
גירוש יהודים מבתיהם, עקירת קברים,
והפקרת בתי כנסת בידי רוצחים.
ראינו את מי שמכונה "הנהגת
המדינה" נוטשת את נחלתנו. אנו - נוער שגדל והתחנך על ברכי אהבת הארץ, ועל
ההבנה כי ללא ארץ ישראל ממילא ניטלת הברכה, והשכינה לא מוצאת מנוח לכף רגלה.
החלטנו כי דווקא כעת נקום ונתרחב .
ממש על ההרים הללו התהלך אברהם אבינו
"לאורכה ולרוחבה", ממש פה הבטיח לו הקב"ה - " כי את כל הארץ
אשר אתה רואה לך אתננה".
כולה ולא חלקה!
נשבע הקב"ה שלא להיכנס בירושלים של
מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה.
אנו מצווים לאחוז את הארץ ובהתעוררות
שלנו במעשה זה נמשוך בעז"ה שפע ברכה וישועה להצליח
במעשה ידינו.
מתוך השבר והצער העמוק אנו אומרים:
במקום החרבה- הרחבה.
ובמקום נסיגה ובריחה- יציאה אל המרחבים
והיאחזות שם. ולכן- מתוך המחשבה הזאת ברוך ה' ביום רביעי כ"ג תשרי אסרו חג
סוכות עלינו לקרקע ברוב עם בארבע נקודות, ואחת מהן הוקמה ליד אלון מורה שכונת הרחיבי, הגבעה אשר למרגלות הר כביר.
בהרחיבי גרים היום ברוך ה' 4 בחורים (2
מתוכם במעצר כעת) והתנאים בה הם: רכב גדול המשמש למגורים, חדר, והתחלה של בית אבן.
עד שהגענו למצב הזה עברנו קצת גלגולים
ומאבקים. כוחות הבטחון - ברוך ה' לא התישו את כוחנו אלא
רק חיזקו וחישלו אותנו ואת רצוננו לדבוק במקום.
כעת אנו שואפים שכשתגיע הרגיעה מצד
כוחות הבטחון
בפינוי הרחיבי, לבנות בתים למגורי משפחות.
עד אז אחזקת המקום באה לידי ביטוי
בדברים הבאים: טיולים, פיתוח המקום, שבתות- כולל סעודות, תפילה ושינה, שיעורים
ושינה קבועה במקום.
אנו קוראים לכם - כל הנוער שכאן גם אתם
יכולים לעשות זאת - במקומותיכם, כל מקום כפי יכולותיו והקב"ה נותן ברכה.
אפשר להקים ישוב חדש, אפשר שכונה, אפשר
לייסד מקום שאליו אף פעם לא טיילו- ומהיום כן! להקים שם מבנים, לעשות שם שיעורים
ופעילויות.
וכמו שמובא בספר "קול התור"
שנכתב ע"י תלמידי הגר"א: "הנני יסד
בציון אבן, אבן בוחן" (ישעיה) אם יש ביכולתנו להניח ולו רק אבן אחת, אומר
הקב"ה שנניח, אפילו רק אותה - כי היא המבחן לרצון שלנו ובעז"ה
נצליח לעשותה ולהוסיף עליה עוד ועוד.
ובינתיים כולם מוזמנים לעלות להרחיבי ולהשתתף בפעילות שבמקום.
בברכת "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים ירש וערים נשמות יושיבו" (ישעיה
נ"ד, ג')
שבת שלום, חברי הגרעין ונוער אמ"ש.
מה אוהבים בני הנוער של אלון מורה בישוב?
ועם הפנים קדימה - מה צריך לעשות עכשיו?
רשימת המרצים בשבת (לפי סדר א"ב)
הרב ישראל אריאל
תושב יצהר. ר"מ בישיבת "עוד
יוסף חי" ומדרשת "שובה" בעפרה.
פעיל ב"לב היהודי".
דודו בן נתן
תושב יצהר. אב לשניים. פעיל ב"לב
היהודי".
ר"מ בישיבת "דורשי יחודך" ביצהר, ובישיבת "ישועת מרדכי".
הרב אליקים לבנון
תושב אלון מורה מזה 24 שנה. מתלמידיו של
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בישיבת מרכז הרב ומממשיכי דרכו. הגיע לאלון מורה
ללמד בבית המדרש, פיתח את בית המדרש לתורה והוראה באלון מורה, ממנו יצאו תלמידי
חכמים ורבנים. הקים את הישיבה הגבוהה "ברכת יוסף" ועומד בראשה, משמש מרא-דאתרא בישוב אלון מורה ופועל רבות למען עם ישראל וארץ
ישראל.
הרב רחמים ניסימי
תושב נוף איילון. גדל בשדרות.
הקים לפני 20 שנה את רשת הגרעינים
התורניים "שעלי תורה" הפועלת בעיירות הפיתוח, ועומד בראשה עד היום.
בזמן המאבק הואשם בהאשמות שקריות
ונבזיות, ועל לא עוול בכפו- נכלא לשלושה חודשי מאסר .
פועל רבות למען ארץ ישראל ועם ישראל.
הרב יוסי פלאי
בן היישוב, תושב יצהר ואב לשישה ילדים.
ר"מ בישיבת "עוד יוסף חי". ממקימי אגודת "אל הר המור"
לזכרה של עפרה פליקס הי"ד. פעיל ב"לב
היהודי".
הרב יחזקאל פרנקל
תושב "אלון מורה" מזה 15 שנה,
ואב לשבעה.
ר"מ בישיבת הר ברכה. ראש מדרשת
"טל אורות" באלקנה.
וראש מדרשת "אלומה" במכללת
יו"ש באריאל.
ד"ר אבשלום קור
ד"ר (אוניברסיטת ת"א) ללשון
העברית.
משדר פינות עברית פעמיים ביום בגלי
צה"ל (כבר 30 שנה), ושלוש פעמים בשבוע בטלוויזיה העברית (כבר 20 שנה). המנחה
הקבוע של חידון התנ"ך העולמי. תושב
ת"א, נכדיו בקרית ארבע ובעלי. ידיד ההתיישבות ברחבי יש"ע, ומשתתף קבוע
בשבתות אלון מורה.
זהבה קור
סופרת, תושבת ת"א. לאחרונה יצא
ספרה החמישי בהוצאת "ידיעות אחרונות" ו"יד ושם"- "הסיפור
של דוגו", סיפור אמיתי ומרגש על נער שהתקווה החזיקה אותו לאורך כל מלחמת
העולם השניה.
בני קצובר
מראשוני קרית
ארבע, וממייסדי גרעין אלון מורה. מראשוני גוש אמונים. כיהן כראש מועצה אזורית
שומרון. בשנת 82 היה מפקד העיר ימית מטעם המתנגדים לפינוי. כיום פעיל בגופים שונים
העוסקים בענייני ארץ ישראל
הרב אוהד תירוש
עומד בראש בית המדרש לבוגרי צבא בעלי,
ומלמד במכון בניין שלם בענייני זוגיות
ומשפחה.
ערן שטרנברג
ממגורשי גוש קטיף. תושב גני טל לשעבר.
שימש כדובר מועצה אזורית חוף עזה במהלך שנות הלחימה והגירוש. פעל במסירות ובנאמנות
לייצג את הקו הלוחמני של נאמני ארץ ישראל. כיום תושב יד-בנימין.
גלעד שני
תושב אלון מורה 9 שנים.
מורה לשל"ח וידיעת ארץ-ישראל,
הדריך בעבר סיורים בשומרון.
"חצר הגפן"
מרכז גוף נפש לריפוי וצמיחה. בימים אלו
נחנכו חדרי הטיפול החדשים המשלבים אסתטיקה ומקצועיות. נסייר בחדרים אלו, נתנסה
במריחת שמנים ונלמד על שימושיהם בחיי היום-יום.