בס"ד
י"ז באדר ב' תשס"ג שבת פרשת צו, פרשת
פרה
הדלקת נרות: 17:22, צאת השבת: 18:29
שיעורי תורה
§
שיעור לנשים עם הרב לבנון בשבת בבית הספר בשעה 15:45.
§
השיעור בשבת אחרי מנחה בבית הכנסת "רחמי תרצה" יועבר
ע"י הרב לבנון בע"ה.
§
ת"ת - עונג שבת בשעה 12:30 :
|
|
בנים
|
בנות
|
|
גנים
|
משה המר
|
נטע בן עמי
|
|
א' – ב'
|
חנן בן יוסף
|
לאה ריכטר
|
|
ג' – ד'
|
דוד ממן
|
שרה גלברד
|
|
ה' – ו'
|
שמואל ביליה
|
אסתר תנעמי
|
§
חבורת לימוד: לומדים ביחד אור החיים הקדוש על פ"ש בעזה"י כל ליל שבת
בשעה 20:30, ב"היכל עמי".
§
עונג שבת כל שבת בשעה 2:00 בבית חב"ד.
§
אבות ובנים בשעה 19:15 בכל מוצאי שבת בבית הכנסת רחמי
תרצה.
§
שיעור לנשים בספר מלכים עם
הרב יעקב ידיד בימי שני בשעה 20:30 בבית פיס לקשיש.
§
שיעור ב"ארחות
צדיקים"
לע"נ יעקב שלמה גורבצ'בסקי ז"ל כל שבת,
12:45-12:00, בבית גורבצ'בסקי .
§
השיעור לנשים באורחות צדיקים בימי רביעי מתחדש בשעה 20:40 בבית משפחת הרנוי יתמקד בעיקר בבעיות של הגיל הרך. גננות, מטפול וכל
המעונינות מוזמנות.
§
ערב שאלות ותשובות: בעקבות האסון שפקד
אותנו, אנו רוצים לתת במה לתהיות ולשאלות שעלו. לצורך זה נתכנס לערב שאלות ותשובות
לנשים בהשתתפות הרבנית אסתר לבנון. הערב יתקיים בע"ה ביום א' הקרוב, י"ט
באדר ב', בבית פיס לקשיש. הערב ילווה באתנחתות
מוסיקליות ובכיבוד קל.
"עוד יוסף חי"
(מדברי ר' הלל ליברמן הי"ד) המלבי"ם בפרושו
על הפסוק "וירא ה' אל אברם..." הוא מדרגה גדולה בנבואה, יותר מהקודמות ש"וירא"
הוא נבואה גמורה..." מכיוון שהמלבי"ם מציין כי
בשכם זכה אברהם אבינו לנבואה גמורה. ולומד זאת מהמילה "וירא" נציין
כבדרך אגב ששכם בפרט, וארצו של יוסף בכלל, היא מקום המסוגל לנבואה ויש עוד כמה מקומות
שמוזכרים לידה הראיה האלוקית:
-
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת".
-
ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם... לך נא ראה את שלום
אחיך"
-
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה..."
בעוד כשבועיים תתקיים תפילת נשים
למען חזרה לקבר יוסף והפעם נתכנס בתל ארס (ליד היישוב ברכה) הצופה על קבר יוסף, חוויה
מרגשת ביותר. הכל בתאום עם המח"ט, פרטים בהמשך.
נשים למען קבר יוסף
משולחן המזכירות
§ אנו שמחים שעמיחי רמר נענה להזמנתנו
לשמש כרכז קליטה ותרבות בישוב. בתפקיד זה ישלב את נושא קליטת התושבים המגיעים
לישוב וליוויים בשלבים הראשונים, וכן עבודה עם ידידי אלון מורה לקליטת חוץ, והעלאת
מודעות הישוב בקרב ציבורים שונים בארץ, בשביל תמיכה
רונית וגשמית. כמו"כ הוא ירכז את נושא התרבות, בשיתוף עם ועדת תרבות ורכזת
קהילה, והנער, בשיתוף עם רכזת הנוער ובנות השרות.
בהצלחה רבה!
§ ב"ה הפיתוח של הגינון מתקדם,
וכבר ניתן לראות התקדמות באזור הש.ג. החדש, ובכביש העולה
לכיכר.
§ תוואי הכביש החדש (המזרחי למוסדות
החינוך) כבר נראה בשטח, וממשיכים לעבוד עליו במרץ.
חלוקת
מסכות
תחנה לחלוקת ורענון מסכות אב"כ נפתחה
באריאל בבי"ס עליזה בגין באולם הספורט- רח'
הפסגה. שעות החלוקה:
ימים א'-ה' 20:00-9:00
ביום ו' 12:00-9:00
ממרכז ההפעלה
שימו לב: השבוע, באופן חד פעמי, מרכז ההפעלה יהיה פתוח ביום רביעי
במקום ביום שלישי (בגלל היריד שמתקיים ביום שלישי).
הקבוצות של יום שלישי יהיו ביום רביעי באותם
שעות (גנים ב 16:00, הפעלוטף ב 17:00).
בנוסף-
השבוע הכניסה למרכז ההפעלה חופשית – חינם
אין כסף!
בואו
להתרשם ולהנות ממרכז ההפעלה – כי יש רק אחד כזה
(בישוב), שווה ומומלץ!
להתראות במרכז ההפעלה, יונית.
הרשמה לגנים
אני
מזכירה לכל ההורים שטרם רשמו את ילדיהם לגנים לעשות זאת בימים ראשון ושני.
ü
לאחר ימים אלו תצטרכו לנסוע למועצה להרשם.
הורים
שלקחו הוראות קבע לבנק- חייבים להחזיר אותה למשרד הישוב חתומה ע"י הבנק. ללא
טופס להוראת קבע מצורף לטופס ההרשמה, אין הרשמה!!
נבקשכם
להחזיר את הטפסים עד יום שני.
תזכורות אישיות נשלחו בנפרד, נא להתייחס!!
תודה.
קופ"ח
לאומית
ביום שני לא יהיו בדיקות דם.
בצהריים המרפאה פתוחה כרגיל.
מהספריה
פינת הספר המומלץ: איך נדלקו המדורות- סיפורו של יצחק שדה
יצחק
שדה היה איש של התחלות, של מאבק עקשני, ושל חזון אשר אינו נכנע ליאוש.
כשכל
הארץ דבקה בשיטת הגנה מתבצרת- יצחק שדה קרא לצאת אל מחוץ לגדר, לחכות לאויב בהרים.
כשהתפיסה המקובלת היתה להגן לפי אזורים- לפי ישובים- יצחק שדה דחק להקים כוח
צבאי מגויס, כלל ארצי.
כשהוקם
כוח כזה וקראו לו פלמ"ח, הושיב יצחק את לוחמיו מסביב למדורה במעגל שכולם
שווים בו וטרף את סדרי ההיררכיה הצבאית.
כשרבים
דבקו עדיין בשיטות לוחמה רגלית- יצחק היה מחלוצי תפיסת המלחמה המשוריינת הממונעת.
הוא
היה מאותם אנשים נדירים המופיעים בעת נחיצות ויודעים איך להדליק מדורות. הוא ניחן
בחשיבה נועזת, בלב חם ובכישרון נדיר ליחסי
אנוש.
לאור
מדורתו של יצחק שדה התחנכו לוחמי הארץ הזאת.
טרמפים
"מראש
ההר"
גליון
"מראש ההר" הקרוב יראה אור שבוע לפני פסח.
נשמח
מאד לקבל מהתושבים מידע על כל מה שחדש (כולל תמונות).
את
החומר יש להעביר עד יום חמישי הקרוב, כ"ג באדר ב' (27/3).
תודה וכל טוב, אהובה שילה, עורכת "מראש
ההר".
דעות
הרהורים
של אמא על הדף
המחשבה
הטורדת את מנוחתי היא הקלות הבלתי נסבלת בה חדר מחבל לישובנו-
בשעות היום. אין ספק שזה לא נעשה ב"תום לב", או סתם טיול ברחבי ארץ
ישראל. ה"המנים" המרושעים חורשי מזימות ולא
מפסיקים לבדוק את ערנותנו ותגובותינו...
למותר
לציין- אין לי שום ספקות לגבי תפקיד ה"בטחוניסטים"
בישוב, צבא, כיתת כוננות ועוד.
כולם עושים עבודת קודש במסירות נפש מעוררת כבוד,
והתגובה שלהם מהירה ומוצלחת ב"ה. ובכל זאת, איך מצליח מחבל (מסומם?) לחדור
לישוב בדיוק בדרך העולה מה"עסכארים"??? (נתיב
שעבר בו רוצחם של בני משפחת גביש הי"ד בדיוק לפני שנה).
אינני בטחוניסטית, ובוודאי אין בצקלוני הצעות קונקרטיות מקצועיות
רלוונטיות.
אני
סתם אמא לילדים בישוב, הדואגת וחוששת מכך.
שווה לחשוב על כך!
שולמית סרי.
על בני משפחת גביש הי"ד
רחל ודוד, הסבא יצחק והבן הבכור אברהם
ואני יושבת עכשיו מול הדפים
ומנסה עוד לכתוב.
ואיך אכתוב את הדברים היושבים
על לבי. קל לי יותר לספר בע"פ ורציתי שנתאסף בישוב ונספר עליהם בחבורה.
אולי כך הדברים יצאו טבעיים
יותר, חיים יותר.
ובחלומי: (בשביעי של פסח אחרי
הפיגוע)
אני מחבקת את מתניה של רחל
והיא חיה לא חיה.
"רחל – איזו צדיקה
את" אני אומרת לה.
ורחל מביטה בי במבט תמה ושואל
אך גם מקבל,
"עכשיו אנ י יודעת שאת צדיקה".
ואני שואלת אותה: "איך
נמצא מרגוע?
על שפת הירדן?
על שפת הים?"
"לא, הים גועש" –
עונה לי רחל.
"אפשר גם ללכת לקניות
ביחד. גם כך אפשר להרגע".
ומי שמכיר את רחל יודע ששני
דברים אלה כ"כ מאפינים אותה. צדיקה כזו וגם אוהבת
ללכת לעיר לקניות. כך באמת ספרה לי פעם.
וזה היה "המפגש" עם
רחל כשבוע אחרי הרצחה, בחלום,
והמפגש האחרון של איתה היה
שבועיים לפני. בחייה, בליל שבת אצל ליה. ומראה פניה קצת ירוד. והיא מספרת לי על
הפיגוע שהיה במלון "אשל השומרון" ו? על גופה ממש, איך רסיסים כיסו את כל
גופה של מנהלת המלון, שב"ה ניצלה. והנה רחל
שלנו...
ואת קולה האחרון שמעתי בטלפון
בערב שבת הגדול, כמה ימים לפני פסח. מזמינה אותנו לבוא לשיעור אצלה בבית עם ר'
יחזקאל פרנקל. אך לא יכולנו לבוא בגלל "שולם זוכר" אצל קורנוויץ ואמירת תהילים בציבור, בבית הכנסת, לאור המצב...
וזכרונות מתוקים, שניים במיוחד,
שמורים עמדי:
עוגת קצפת מיוחדת ששלחה לי
לרגל שמחה. עוגה יפה וטעימה.
וזוג "פוזמקאות"
שקיבלתי ממנה לרגל היותי לסבתא
,כי מה מתאים יותר ל"סבתאות" מאשר פוזמקאות חמות?" –
כך כתבה לי.
אך בינתיים אנסה להעלות על
הכתב את זכרונותי ומחשבותי:
"מה יפו פעמייך בנעלים
בת-נציב" (שה"ש ז' ב)
עומדת את מול עיני, רחל, עם
פנייך העדינות, לבושך המיוחד תמיד, עם הרבה פשתן, ועיני נודדות אל רגלייך
"מה יפו פעמייך בנעלים
בת-נציב"
בשבילי זה הפסוק המציין אותך,
הילוכך העדין בתוך נעליים מיוחדות העוטפות גרביים מיוחדות, עם דוגמא עדינה ואת
הולכת ומרחפת, הולכת ומרחפת. רגלייך נוגעות לא נוגעות ברצפה. כאילו עוד רגע תתחילי
לרקוד, לרחף...
נוגעת בארץ וראשך עם כסוי
הראש המיוחד תמיד, נוגע בשמיים.
מה אומרות עינייך המביטות
בחיוך, חיוך מלא הקשבה פנימית,
חיוך מבין ומקבל ומלטף.
על אם הדרך ליד הבית,
בלילות שבת על ספת העור החומה
או בהרמת הטלפון עם הקול
המקבל, המזמין.
מהלכת לך בביתך עם סינר וכובע
פשוט לעבודה, מכינה מטעמים מיוחדים, ועורכת שולחן בטוב טעם עם כלים מיוחדים
וכ"כ חכמה כ"כ מבינה.
לא ידעתי עד כמה את חכמה אבל
תמיד אמרתי על ביתכם: "אלו אנשים שוחרי דעת".
ודוד אישך, יושב אל השולחן,
תמיד לומד משהו, לידו התיק השחור, מסביר לילד סוגיא קשה
ומוצא זמן אמיתי להתעניין אצל הנכנס, מה עובר עליו, מה קורה איתו.
מוצא עניין של ממש. אדם
שמתעניין באנשים, עם קול מאנפף מעט, עם רצינות מבודחת על הפנים.
מין תלמיד חכם חברה'מן.
ואם הדלת בביתנו חורקת, דוד
מנסה מיד לתקנה כי איך אפשר לחיות כך. צריך לתקן והוא יתקן.
ואיזו אוירה שורה בבית?! איזו
אוירה!
מין שילוב של חן וחסד וחריצות
ולמדנות ואוכל טוב ומטבח מושקע אך לא מפואר. ושולחן כבד שמהווה מרכז כובד בבית,
ללימודים, לארוחות משפחתיות, כ"כ אלגנטיות וטעימות, כשנר דולק מעטר את השולחן
לכבוד סיום קורס קצינים או התחלתו, לכבוד בר מצוה
שנערכת בבית, וסתם, בסתם יום של חול כשרוצים לאכול משהו טוב...
ומלמעלה בוקעת מנגינת פסנתר,
כליווי אינטימי לאווירה ובמוצאי שבתות עוד עולה ומתגברת כי אביגדור יבדל"א רוצה לעשות קצת שמח...
ואם במוצאי שבת עסקינן, אז
כמובן דוד בבגדי ספורט עם כדור ביד הולך לשחק כדורסל באולם. ולפעמים אין מפתח ודוד
קצת כועס כי צריך שיהיה סדר. צריך שיהיה סדר! מה זה פה?!
וזה מזכיר לי עוד משהו הקשור
לדוד – שמורה לו זכות מיוחדת אצלנו על שהסיענו כטרמפיסטים, בכביש החדש יצהר-קדומים
כשהיה עדיין חדש ורעוע ומלא חתחתים. וקצת מפחיד ומרגישים בודדים, אך דוד נוהג, כזה
גבור, כמו מפקד מנווט את הדרך...
ועיניי נודדות ליום שישי אחרי
הצהריים, קצת לפני שבת, הסבא שהולך שחוח, הולך ושחוח, יורד מהאוטובוס המאוחר לאלון
מורה, ונכדיו אסף ולאה יבדל"א, ומקודם גם האחרים
מחכים לו, לתת נשיקה, לשאת מזוודה, לקבל את פניו בשמחה ובסבר פנים יפות, וללוות
אותו הביתה, אל אמר אחל- הבת, שכ"כ אוהבת אותו ומכבדת אותו ורוצה להנעים לו
את ימיו.
וזכורני איך טרחה להכין לו
מסיבת 80 שנה (ואולי תאריך אחר?) כמה חשבה ותכננה והכינה שיהיה לרצון לו, שיהיה
יפה, שישמח אותו.
ובחדרה בבית הספר, חדר
היועצת. יושבת מאחורי השולחן ומקבלת פני הבאים אליה להתייעץ ולהתעודד. והיא מודדת
ומאמינה בילד ונטעת גם בך את ההרגשה שיהיה טוב. הילד טוב בליבו, והוא עוד יגיע
לעצמו. לעצמותו.
וכתב ידה הזורם בקלילות על
פני הדף. כתב חכם ומדבר ומדובב. וקולח. שכ"כ מהר יודע להוציא את המחשבות אל
הפועל ולסגנן ולתמצת ולהביא בפשטות את הדברים שצריכים להאמר,
שצריכים להכתב, אם בשאלות לעבודת בית בכתה, ואם בפתק
שמורֶה מה צריך להביא, ואם במודעה שמנסחת במילים קצרות וקולעות, עולם שלם.
והנה שוב עולה רחל משכבר
הימים, שמנהלת את המעון באלון מורה ואח"כ נוסעת לקורסים של בלהה שפר ושם
יושבת ומארת בפשטות את מה שקורה בבית ולא עושה עניין מהשובבות של הילדים אך רוצה,
רוצה שהחינוך יצליח...
ואח"כ מתלבטת בקשר
להוראה, ולא רוצה להיות מורה אלא יועצת אבל אח"כ יוצאת ממנה שוב המורה שֶׁבַּה,
שיודעת כ"כ הרבה ויודעת לעניין תלמידות בוגרות וכל שיעור שלה מלא תוכן, ומגלה
טפח מכל הידיעות שטמונות בתוכה בתנ"ך ובספרות, ובכל מיני ידיעות כלליות (הוֹ,
כמה ידעה ואהבה ספרות, כמה ספרים קראה ושלטה במכמני השפה והספורֶת).
מהלכת בתוכנו אישה רגילה
למראה, אכן מטופחת ועדינה ומיוחדת, אך מי ידע, כמה, עד כמה הכילה בתוכה?
כמה הספיקה לעשות! כמה הספיקה
לחיות! כמה הספיקה להנות! כמה ידעה לצחוק! כמה דאגה לעם
ישראל! איך גדלה ילדים לתפארה! איך היתה בת למופת ואשה מסורה ואוהבת!
רחל, רחל יקרה שלנו- האם רק
אחרי-מות אפשר לגלות את כל הדמות, את כל הנשמה הרחבה שהיתה
ופתאום לראות איזו אשה מיוחדת חייתה בתוכנו
ולא ידענו עד כמה
לא ידענו עד כמה...
והריקוד של "איש
הפח" של צופיה, תבדל"א. במסיבת הסיום של
השמינית בהכתרה של פורים. איזו תנועות רגליים איזו תנועה!! וזה קבלה היא ממך, רחל.
אך את רק שמחת והודֵית בשקט –
כי ידעת, ידעת עד כמה יש כשרונות כאלו במשפחה.
כי הריקוד היה בתוכך, בנפשך.
והעברת אותו לילדייך. ומה עוד העברת? העברתם? מה עוד?
ומידי שבת, מידי ההכנות לשבת-
שוב עולה דמותך לנגד עיניי, ואני מקדישה את בשול העוף לשבת, לך, לעילוי נשמתך, כי
"טוב לשים הרבה שום, לשים הרבה שום בתוך העוף- כך אמרה לי אמא, זה בריא זה טוב"- כך אמרת לי, ואת שמה הרבה שום וגם
אני בעקבותייך, אבל עכשיו זולגות הדמעות בחיתוך השום, לא מחריפוּת, אלא מהזכרונות הפשוטים המקשרים כ"כ אליך, אל רחל הטובה,
המסבירה, הנותנת, המייעצת, המחייכת והאוהבת,
כ"כ אוהבת לחבק, באהבה
ובחום ולתת מעצמה לכל אחת אחת כאילו היא רק שלה...
ו... "רוֹחָלֶה"... "רוֹחָלֶה"
– קורא לה דוד. ואיזה קשר, איזה חום ואהבה פשוטה וזכה יוצאת מהקול. מהיחס. כמו זוג
יונים.
"מה יפו פעמייך בנעלים
בת נדיב"-
אצילות וחן של בת נדיבים
מהלכת לה בתוכנו
והנה איננה. אינם. אותה ואת
בנה
אותה ואת אִישָה
אותה ואת
אביה.
ואינם.
ומלמעלה מביטים הם ורואים
אותנו, את בית אלון מורה, את השכונה, את החברים, את החברות, את השכנים, את השכנות
שלא יודעים מה לעשות, לא
יודעים מה לעשות,
עם החֶסֶר שנוצר, עם החלל, עם
הבית שנותר מיותם אך העציצים עדיין פורחים בו, בשקיקה גדולה, מביעים את גודל החיים
ששקקו בו.
והילדים יבדל"א,
לא גרים אתנו, לספר להם, לחבק אותם, להעביר להם עוד ועוד כמה אבא ואמא היו אהובים ומיוחדים.
ותפילת ליל יוה"כ של דוד
לאחר "כל נדרי" של דוד זינגר יבדל"א,
שקולו נצרד-
והתפילה ממשיכה להדהד וללוות
את כולנו כתפילה אחרונה של דוד, של רחל, של הסבא, של הבן
תפילה אל רבון
העולם:
"כן אנחנו בידך... כן
אנחנו בידך...
הבט לברית... הבט לברית...
כי אנו עמך ואתה אלוקינו..."
ושמור עלינו
שמור עלינו
וקבל אותם באהבה.
לקראת שבת בוגרי הישוב שהיתה
השנה, הוספתי וכתבתי דברים על אברהם היקר
הי"ד:
והנה עולה דמותו לנגד עיני
גבוה ויפה ומאיר פנים.
על פניו נסוך חיוך תמים וגוו
הזקוף משרה בטחון של מפקד. שילוב מיוחד של תום וכוח.
ראיתיו בשיחתו עם אביו. מצד
אחד כבן המתחטא אצל אביו ומצד שני כבר בוגר ויודע את דרכו שעמד בנסיונות רבים וכבר יכול גם לתרום לאביו שמכוחו ומכח האמא רחל הגיע למה שהגיע בעז"ה.
ומהעבר הרחוק מציץ הילד אברהם. שובב שכזה!
שמראה את נחת זרועו לכל ילדי השכונה, במיוחד לבנות.
מי לא פחד מאברהם?!
כנראה הרגיש כבר אז בכוחו
ההולך וגואה בו ורצה לנסות את עצמו ולבדוק את יכולותיו ומנהיגותו שאח"כ צמחה
והתפתחה לכיוונים חיוביים כ"כ, בסיירת מטכ"ל.
גם עול משפחה לקח על עצמו
בהיותו עדיין צעיר וראינו את הזוגיות היפה, נרקמת לנגד עינינו ואח"כ את המבט
האבהי והמלטף שהרעיף על בתו הקטנה, דריה.
והנה עכשיו דר הוא אצל י-ה.
ואיתו אביו אמו וסבו.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים
ואנו מוקיריהם, נמשיך לספוג מרוחם המיוחדת שעדיין שורה פה בינינו.
יהודית לביא.
מדרחוב החנויות באלון מורה
ביום שלישי,
כ"א באדר ב', בין השעות 20:00-16:00
באולם הפיס.
חלק
מהמכירות שיהיו במקום:
בגדים לבנים ולגברים
מצעים יפים ושמיכות
בגדי ילדים
תמונות לבית ולחדרי ילדים
סידורים לילדים
שתילים לגינה
כובעי קש וחורף
כובעי הלן
מוצרי
אלוורה
קוסמטיקה עם הכשר לכל השנה (כולל פסח) (איפורים למיניהם,
קרם, אודמים וכו')
שמנים לעיסוי
תכשיטים מסוגי מתכות שונים עם שיבוצי
אבנים
שמלות וחולצות לנשים
תשמישי
קדושה מכסף: גביעים, פמוטים, בתי מזוזה, כלי לבשמים וכו' במחירי המפעל.
נעליים מכל הסוגים (יורם של
שנה שעברה... סנדלים ונעליים
- סוף העונה. שוב ממיטב החברות
והיצרנים
במחירים נמוכים ממחירי השוק)
סירי סולתם
שש משזר- אמנות יהודית
(תמונות, שקיות לטלית ותפילין, מפיות לשבת ולמצות, לוח ספירת העומר ועוד מתנות
שונות... מבצע- תמונות בחצי מחיר)
מחכים לכולכם!
?
בימים אלו שרית חוזרת מחופשת הלידה. תודה רבה לנעמה מחלב
שמלאה את מקומה במסירות.
? מי שלא היתה
בארמון המלך בליל פורים - הפסידה משתה מרשים!
ומי שלא היה במשתה הגברים, הפסיד חידודי חידודים!
?
בשעה טובה ובערתם האדיבה של "ידידי אלון מורה"
(תודה רבה!) רכשנו תנור קרמיקה.
כולנו תקווה שבקרוב נפתח חוג קרמיקה.
?
הכונו לתוכניות הפסח!
עקבו אחרי הפרסומים...
·
ביום ראשון של חוה"מ פסח הכנסת ספר תורה לע"נ
דוד, רחל ואברהם גביש, ויצחק קנר הי"ד,
·
וביום שני של חוה"מ, מסע אופניים וטיול בצפון
בהשתתפות רבים, לזכרם.
תודה רבה, ועדת תרבות
