שבת אלון מורה
כל
אחד מאיתנו, בחייו הפרטיים, מחפש את דרכו.
חיפוש
דרך הוא חלק מברור האמת.
גם
אברהם אבינו חיפש את דרכו, עד שהגיע לאמונה.
שנים
שאנו במבוכה.
האם
ללחום או לעשות שלום. האם לוותר על קניינים שלנו, או לעמוד בעוז על שלנו.
כיום,
סובב הקב"ה, והדרך הולכת ומתבררת יותר ויותר, גם לציבורים שעד כה לא הלכו בה.
לוחמים
היינו, וכך גם נמשיך היום.
אלא
שלמלחמה יש פנים רבות.
יש
מלחמה אכזרית, של מעצמה המובילה כאילו מהלך של עצירת הטרור.
כיצד
היא נוהגת?
באכזריות
מטופשת, של זריקת אלפי טונות של פצצות על עם אשר ברובו אינו מבין ככל על מה רגשה
הארץ.
זוהי
מלחמה נוסח אומות העולם.
ולא
בכדי, אנו איננו שותפים במלחמה זו.
לנו,
דרך מלחמה אחרת.
אנו
לוחמים כדי לגלות את האמת שלנו.
אנו
לוחמים כדי להרבות צדק בעולם.
אנו
לוחמים לבטא את דבר ה' ביד בלעם:
הן
עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.
לעיתים,
צריך להפעיל חרב, טנקים ומטוסים כדי לסלול את הדרך אל האור. וכעת, אנו נמצאים בפרק
זה של הדרך.
אך
לא כדי להרוג כמה שיותר, כי לא צמאי דם אנו.
מלחמתנו
היא לגלות את האור שבנו.
ובע"ה
יתקיים בנו דבר ה' אל אברהם:
לך
לך אל הארץ, והיית לאב המון גויים.
מסורת
שבת לך לך שנוצרה באלון מורה בשנים האחרונות הפכה את השבת למעין "יום
הולדת" של הישוב. יום העלייה של גרעין אלון מורה להר כביר הוא אמנם טו בשבט
תש"מ, אך שבת לך לך היתה ליום של התבוננות על היסודות העמוקים של דבקותנו
במקום זה, אנו נפגשים שוב עם המעיינות המתוקים הגורמים לנו לאהוב כל כך את המקום
המיוחד הזה בו קיבל אברהם אבינו לראשונה את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ
הזאת".
משנה
לשנה, אנו לומדים יותר להעריך את המקום ולהבין את משמעות הקשר העמוק שנוצר כאן בין
ישראל לארצו, קשר שלא יכול להיות מושפע מספקולציות מדיניות או מקשיים גדולים ככל
שיהיו.
בשנה
האחרונה היתה לנו הזדמנות להכיר טוב יותר את כח עמידתם של תושבי אלון מורה, ואת
עוצמות החיים הפנימיות שמחזיקות את חיי היום-יום.
דווקא
לאור הדברים האלו נראה שזו ההזדמנות להציע לאורחינו השבת לשקול בעצמם ואף להציע
למכריהם את האפשרות לעבור לגור באלון מורה. זוהי הזדמנות להצטרף לציבור איכותי,
יחד עם אפשרות להשפיע ולתרום רבות לכלל.
בימים
האחרונים חתמו מספר תושבים על חוזים לבנית בתים על ידי חברת קדומים 3000. עדיין
ניתן להצטרף לקבוצה זו ולזכות בבנית ביתכם במקום זה.
תודה לכל האורחים שהגיעו להיות עימנו בשבת זו, תודה למרצים – אלה שבאו מרחוק או מקרוב, תודה לתושבי הישוב המארחים, ותודה מיוחדת לבני הישוב, ולכל המתנדבים שעמלו ללא לאות לארגון השבת הנפלאה הזו.
גם
בימים אלו, מתרחב הישוב ומתבסס. משפחות מגיעות, אחרות בונות את בתי הקבע שלהם,
ומעל הכל ניכרת הברכה בדור הבא.
שמואל וורד
ביליה הגיעו לאלון מורה, מהר ברכה הסמוכה, לפני כשמונה שנים, בשל לימודיו של שמואל
בכולל, אך גם בשל היתרונות של ישוב גדול, שגודלו מקנה לו בין היתר גם בריאות
חברתית. לאחרונה קנו את ביתם באלון
מורה, לטענתם המצב בשנה האחרונה לא היווה שיקול כלל, לעומת זאת החברה באלון מורה
היתה הסיבה המרכזית להחלטתם להשתכן פה קבע.
"החברה
מקנה יתרונות בכל התחומים, בחינוך, בחברה לילדים, בחברותא בערב ואפילו כשצריכים
מתכון ביום שישי, או כדורסל במוצ"ש. אך בעיקר, ומעל לכל, האוירה
הלאומית-אמונית בישוב, מהווה בסיס טוב גם לחינוך וגם לחברה"
שמואל מסביר,
כי בישוב אתה תורם בכל תחום בו תעסוק, "בכל דרכיך – דעהו", ולכן מרגיש
כי יכול לתרום בכל תחום מתחומי ההתעסקות, כסופר סתם, או כמלמד בבה"ס.
"בעתיד
היינו רוצים לראות את הישוב גדל, הן בגופו, והן במטרותיו, - חקלאות, תעשיה, ובעיקר
מגוון של אנשי עשיה – בצדם של אנשי התורה והאמונה הקיימים"
משפחת משלוף
הגיעה לישוב בקיץ תשנ"ח, מהרובע המוסלמי, בעקבות התעסוקה בישיבה.
החברה והחינוך
הן הסיבות המרכזיות לקביעת מקומם באלון מורה, אולם לאחרונה החליטו לבנות את ביתם,
כיון ש"במלחמה נלחמים, ולא מתקפלים", וכיון שאינם רוצים שערבים יבנו את
ביתם, הרב חנינא בונה את הבית בשתי ידיו.
"אלון
מורה העניקה לנו בעיקר מנוחת נפש, בימים הראשונים כאן, נדהמנו שבבקר שומעים ציוץ
צפורים, במקום המולת רחוב וטרקטורים, אולם באויר כאן נושמים גם את הערכים. היינו
רוצים לשמש דוגמא אישית בפיתוח הישוב, ובבנין הארץ."
משפחת משלוף
מעורה בישוב בתחומי החינוך, ובשותפות חברתית. בין היתר, מעביר הרב חנינא שעורים גם
לקהילה הפרואנית בישוב.
ובעתיד?
"היינו
רוצים להשתייך לדור המייסדים, שתושבי הגבעות מסביב, מביטים בהם כמתווי דרך, של
ישוב גדול יפה ומשגשג , עם נוף צמרות, שהדרך אליו עוברת בין עסקר
לעזמוט, שכונותיה של שכם יהודית."
שלומי ועינב בר-און,
שברו את שיא הישוב, בהגדלת מספר תושביו
בבת-אחת.
לפני כששה חדשים נולדה
שלישיה בביתם, ונתנה משמעות חדשה לביטוי "הרחבת התנחלויות לצורך גידול
טבעי". השלושה – יוסף-יחיאל, בנימין ואמונה נולדו אל שכונה נבנית בקרית
החינוך בנוה עפרה, ונהפכו לחלק בלתי נפרד מבאי בית המדרש (ולהפך).
האב , שלומי, נמנה על
הגרעין הראשון של הישיבה, ואיתה היה חלק בלתי נפרד מהישוב בשש השנים האחרונות. גם
שמות הילדים הם חלק בלתי נפרד מהחיים פה, יוסף, על שם הצדיק, בנימין, על שמו של
רבנו, הרב בנימין הרלינג הי"ד, שנרצח בהר עיבל בסוכות שנה שעברה, ואמונה, שהיא חובת המציאות באזורנו.
השלושה עסוקים כיום
במשימה החשובה ביותר של ילדי אלון מורה – לגדול בבריאות, מהיתר, כרגע הם פטורים.
ברכתם לישוב –
אדדדהאהההאאה בללהאלההדהה אאהא בררורורהאהא.
משה ונורית הגיעו
לאלון מורה בקיץ תשנ"ח, מיד לאחר חתונתם. משה גדל ברובע היהודי בירושלים,
ונורית בראשון לציון, ולאיש מהם אין משפחה או עבר בהתישבות.
כזוג צעיר הגיעו לאלון
מורה משקולי נוחות משולבים באידאלים, אולם כמשפחה שקבעה את מקומה באלון מורה, ואף
בונה את ביתה בימים אלו, האידאל נותר השיקול היחיד, וגובר אף על שקולי המצב
הבטחוני שהורע בשנה האחרונה.
אלון מורה בעיניהם זה
חברה איכותית, חינוך איכותי וערכי ובעיקר מקום תורה והנהגה תורנית.
משפחת ברכה מעורבת
בחיי הישוב בתחומי החינוך והביטחון.
"אנו רואים את
עצמנו בעתיד, זקנים מותשים ומאושרים בישוב ירוק ורחב, שהחינוך והחברה הם גאותו,
ובעיקר הרבה ברכה, פאר והדר"
מקבץ
'זוטות', שהתפרסמו בעלוני "קשר אמיץ" בשנה האחרונה (על כולם חתום חנן בן יוסף):
-
למה
ערפאת לא יכול להפסיק את האלימות?
-
תראה,
הוא לא קוסם
-
הבעייה
אינה שהוא לא קוסם, הבעיה שהוא אשף.
בצה"ל מקווים לזרימה חזקה מבוגרי "אל המעיין" אל
"הנחל החרדי".
בקשר לטרור הערבי:
יש אלו שרוצים להגיב
ויש אלו שרוצים לְהַGIVE
הרכבל בחרמון נסגר על רקע אי-סקי
שאלה
בעברית נכונה:
האם מישהו שמקפיד על עמידה בלו"ז
הוא לו"זר?
-"שמעת? יש שיטה חדשה
של לחיצות להקל על כאבי ראש".
-"איך השיטה נקראת?"
-"אצבע על ה HEADACHE"
פעם היה חשוב לשריין מקום באוטובוס.
היום חשוב לשריין את האוטובוס.
עבודת הפרך של בני ישראל במצרים
היתה כפייה דע-טיט.
עקב התראות חמות,
חיל הים בכוננות SEA
עולם כמנהגו נוהג:
חייל
צה"ל מְגִנִּים
אומות
העולם מְגָנִים
שאלה: מה היו התוצאות של צעדים בוני אמון עם הפלסטינים?
תשובה: אמון צלפים, אמון מקלעים, אמון מרגמות...
כל אחד בדרכו:
היהודים ממשיכים בשגרה (החיים)
הערבים ממשיכים בשיגור (המרגמות)
שאלה בפיסיקה:
איך מקפיאים HEATנחלויות?
בקשר לישובי יש"ע:
יש הרוצים לראות משפחות מתנחלים
ויש הרוצים לראות מה שפחות מתנחלים.
האמריקאים
החליטו לשלוח למזרח התיכון את ביל גייטס כדי לטפל בבעיית חלון ההזדמנויות.
הוחלט להקים ועדת חקירה כדי לחקור למה יש צורך כל הזמן להקים ועדות חקירה.
§
ישובים
הוא מלשון יש-שבים.
כדי
לפקח על מדיניות האיפוק, הקבינט הבטחוני החליט להקים חפ"ק איפוק.
טוב להרהר מול הר גריזים והר עיבל.
היכן???
היכן היא הארץ?...
היכן המקום?!
עוד יראה האלון,
עוד ישקיף החלום.
היכן הוא המראה,
אי שם במעלה.
נחבא לא נראֶה...
נכְבה ונראֶה
בהר ה' יראה.
הבו לנו מור!
הבו לנו מורה!...
אל אלוהי אברהם,
אל אלוני אברהם...
תרוץ לה התרצה,
כי בך ארוצה בריצה.
ובאלקים אשורה,
כי כִּפרה האדמה,
כך יְעַצה וגם רצה...
בּשְכֵמותיך שֶכְּמותַיך
השְכמנו וְנשכים
וְנשֵׂאנו על השכם
בכְתֵפיך מלאכים
ויט אהלו ויט אהלה
מי רם ורמי
אהלה ואהליבה
אלקים הוא המושיע
היֶה לנו אב
בְּאִבֵּי המורד
באָהָלֵי הנראֶה
באלוני המורה
אסתר
שטרנברג
לאחדים בידך
אם חשקה נפשכם במגד שמיים,
שמש וירחים,
או אך באתם לפרק, להיות מן
המהלכים,
זו אף זו לאל היא – לריח
ניחוחים,
הן אפריים ויהודה כחד הם,
כאחים
עד תבער אישם באש האהבה,
ובית-דוד בהר ציון, בעת משפט
יגבה,
ובית יוסף יגדל ויהי ללהבה
ובית עשיו כקש, ביום משפט
חובה.
אז יבקע אורך, אוחזת הבדים
עת בית ישראל, יהיו לאחדים.
רקע
על קצה המזלג
שכם
הייתה מאז ומתמיד נקודת המפגש הראשונה של האומה ואבותיה עם ארצם.
אברהם אבינו
בבואו בצו האלוקים אל הארץ עובר בה "עד מקום שכם עד אלון מורה". שם הוא
קיבל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ובעקבות ההבטחה הוא בונה שם
מזבח לה' הנראה אליו.
יעקב החוזר אל ארץ מגורי אביו
אחרי גלותו אצל לבן מגיע אל שכם "ויבא יעקב שלם עיר שכם", כאן הוא קונה
חלקת שדה במאה קשיטה. כאן גם שמרו שמעון ולוי על כבוד המשפחה כשהכו את בני העיר
בעקבות פרשת דינה, בניגוד לדעתו של יעקב אביהם.
שכם שימשה בירה למלכות ישראל,
אחות לירושלים בירת מלכות יהודה.
בשכם טמונות עצמותיו של יוסף
הצדיק, אותן העלה משה רבנו ממצרים.
האזור שימש מרכז לישוב שומרוני
צפוף (הר גריזים הוא מרכזם הדתי) במשך מאות שנים, אך במקביל התקיימה בו גם קהילה
יהודית שידעה עליות ומורדות והקץ לקיומה בא רק עם הפרעות שפרעו הערבים בישוב
היהודי בתחילת המאה.
בכחמש עשרה השנים האחרונות פעלה
בקבר יוסף שבשכם ישיבת "עוד יוסף חי". בתחילת השנה שעברה נעזב המקום שוב
וכעת אין ליהודים אפשרות להכנס לעיר מבלי להסתכן בחייהם.
שכם היום ובעשרות השנים
האחרונות, הינה העיר הערבית שבה מספר האוכלוסין הגדול ביותר בכל יהודה ושומרון,
ותופסת מקום מרכזי במאבק הפלשטינאי.
העיר שכם נמצאת בלב ליבה של ארץ
ישראל. היא שוכנת על פרשת דרכים מרכזית בין דרך האבות ההולכת על גב ההר, מחברון
וירושלים ועד לגליל, ובין הציר העולה משפלת החוף, למרכז הארץ - אזור גב ההר, ומשם
לעבר הירדן המזרחי.
הישוב אלון מורה ממוקם היום על
מורדותיו הדרומיים של רכס הר כביר במרחק קילומטרים ספורים מהעיר שכם וצופה אל תל
בלטה - שכם המקראית.
פסגת הרכס מתנשאת לגובה של 792
מ' מעל פני הים. הפסגה הקרובה של הר-כביר מגיעה לגובה 767 מ' והישוב ממוקם מגובה
של 650 מ' ועד פסגה זו.
למרגלות הרכס מצפון לו, ואדי
פרעה המושך מים בכל ימות השנה ובו עובר הכביש הראשי שכם - בקעת הירדן עד לגשר אדם.
זוהי "דרך מבא השמש", בה עברו ישראל עם כניסתם לארץ בהנהגת יהושע, לבנות
מזבח על הר עיבל.
מצפון לואדי רכס הר-טמון,
וממזרח לו הבקעה והרי-גלעד.
ממערב לישוב צופים עליו הר עיבל
והר גריזים עליהם התקיים המעמד הנפלא של הברכה והקללה, ובתווך העיר שכם, ובה קברו
של יוסף הצדיק.
דרומה לנו, עמק סונר (עסנר) ובקעת
בית-דגן, (הכפר הערבי בית דג'ן) אשר בה מתוכננת דרך נוספת לבקעה, ועמק המכמתת אשר
בו עוברת הדרך הראשית שכם-רמאללה-ירושלים.
Q
מלבד
הנוף המרהיב נתברכנו במזג אויר נוח הדומה לאוויר של ירושלים.
דרך העוקפת את שכם מדרום נפרצה
בשנים האחרונות והיא מהווה חיבור בין יישובי גב ההר לכביש קדומים כפר סבא. הדרך
נקראת כביש גלעד ע"ש גלעד זר הי"ד, קב"ט מוא"ז שומרון שנרצח
בסיון תשס"א.
אל הרקע ההיסטורי של שכם ואל
הצורך לעמוד מול המציאות הפלשטינאית המתגבשת ומתעצמת קיימים באזורנו נתונים
אסטרטגיים ביטחוניים: ישיבה על ציר האורך המרכזי של גב ההר בארץ ישראל המערבית,
שליטה בעין מרכסי הר גריזים ועיבל מערבה על חלקה הגדול של רצועת החוף הצפופה של
מדינת ישראל ומזרחה אל בקעת הירדן. מול כל אלה התגבש עוד לפני מלחמת יום הכיפורים
גרעין התיישבותי אלון-מורה - שכם, אשר שם לו למטרה להקים ישוב יהודי במרכז
השומרון, סמוך ככל האפשר לשכם. הכוונה הייתה לממש את זכותנו הטבעית על חבל ארץ זה
ע"י המעשה הציוני הבסיסי של ההתיישבות. הסרת החרפה של מניעת התיישבות יהודית
בחבל ארץ שלם הנטוע עמוק כל כך בזיכרון הלאומי שלנו. אל אלה חברו קריאת המפה הביטחונית
והמדינית העכשווית, המחייבת הקמת ישות יהודית אשר תוכל להיות משקל נגד למציאות
הערבית המתבססת.
רצונו של הגרעין אשר מנה כמה
עשרות משפחות ומספר רווקים ורווקות מכל חלקי הארץ, לא ניתן לו על נקלה. התחושה
החריפה של הזכות והחובה לצעוד את הצעד הזה במהלך הגאולה של העם והארץ הייתה אולי
נחלת רבים בקרב העם, אך לא זכתה לגיבוי מספיק בקרב הגורמים הממסדיים שתפקידם היה
לאשר הקמתו של הישוב. כמו במקרים רבים קודמים בהיסטוריה הציונית, קדם גם כאן הנעשה
לנשמע. רק לאחר מגעים רבים וניסיונות התיישבות מספר, אשר במהלכן התגבשה תנועת גוש
אמונים, ואשר הגיעו לשיאן בניסיון התיישבות בסבסטיה בחנוכה תשל"ו, אושר
לגרעין להתיישב במחנה "קדום", 11 ק"מ מערבה משכם. פריצת הדרך
הראשונה נעשתה. השומרון פסק מלהיות ריק מיהודים. בעקבות התחלה ראשונה זו באו במשך
השנים ישובים נוספים המעטרים את הרי השומרון.
המלאכה אמנם היתה עדיין
בראשיתה, כמות התושבים היהודיים בשומרון עדיין לא היתה רבה, אך מפת השטח שונתה ללא
הכר.
הישג ראשון הושג אך הפנים היו
עדיין קדימה כשהשאיפה היא המטרה המקורית, ישוב יהודי בסמיכות בלתי אמצעית לשכם.
ושוב ניסיונות ומאבקים עד אשר ניתן האישור הממשלתי והגרעין עולה לגבעת רוג'ייב
מדרום מזרח לשכם. האדמות במקום זה הן אדמות בבעלות ערבית פרטית, אך בהמלצת היועץ
המשפטי לממשלה נתפסת הקרקע לצורכי בטחון והישוב מוקם. אלא שתפיסה זו לא עמדה
במבחנו של הבג"צ המורה להחזיר את האדמה לבעליה הערביים. התעקשותו של הגרעין
ותביעתו להשוות את החוק במקום לחוק השורר בתחומי המדינה באופן שתתאפשר תפיסה
לצורכי ציבור, לא מובנת הפעם גם לאוהדיו והגרעין מקבל את הדין ועובר אל נקודה
חלופית הנקבעת על רכס הר כביר, בט"ו בשבט תש"מ.
המלחמות הסנסציוניות תמו ועתה
החלה המשימה העיקרית והקשה מכולן: לבנות התיישבות מסודרת, מתפתחת ובעלת יכולת קיום
עצמאית כבכל מקום אחר בארץ. היום, אחרי 20 שנה, אפשר לומר ב"ה שגם במשימה זו
כבר הגענו להישגים, במשך כל השנים היו שערי הישוב פתוחים לקליטת משפחות חדשות
שהצטרפו לקהילה החמה והידידותית שהתפתחה כאן. וביחד הצליחו תושבי הישוב, במקביל
להקמת ישוב לתפארת, לפתח מוסדות חינוך רגילים ומיוחדים, להקים מפעלים באזור
התעשיה, לפתח תיירות בשמורת הר כביר ובשומרון כולו, ועוד ועוד.
מצב המלחמה בשנה האחרונה מביא
אותנו לשוב ולהתבונן אל העתיד, ולנסות להרחיב את המבט אל מעבר לאופק, אל המקום
אליו אנו שואפים להגיע מתוך כל המשברים והלחץ בהם אנו מצויים עתה.
לפנינו עומדים עוד אתגרים רבים.
לא רק לשרוד או להמשיך לפתח נוכחות פיזית אלא גם לבנות בניין רוחני יציב ומעמיק
העומד על אדנים של אהבת התורה העם והארץ כיחידה אורגנית אחת, מתוך חיבור אמיתי אל
המקום הזה, בו נרקמה ראשיתו של עם ישראל.
מאז ימי אבותינו קבע לנו
הקב"ה אמות מידה שעל פיהם ידבקו בו בניו. ראש ראשו לכולם הוא נאמנותו של
יהודי לארץ ישראל, ועל כן גזר הקב"ה על אבינו הראשון אברהם – לעלות לארץ
ישראל, קודם שצווהו מצוה אחרת – ללמדנו שמבלי הנאמנות לארץ ישראל אין ערך לקיום
המצוות כי אור בלי כלי הוא כגוף בלי נשמה. וכן
הם המצוות שיעשה יהודי מבלי להתקשר קשר איתן עם ארץ ישראל. ועל כן נקראו אבותינו
"רועים" כי כל אחד בדרכו הוא לימד אותנו אופן מיוחד בו יקשור יהודי עצמו
לארץ ישראל.
אברהם אבינו – "קום התהלך בארץ לאורכה
ולרוחבה" מלמד אותנו אהבה תמידית בלתי פוסקת של יהודי לארץ ישראל (חסד).
יצחק אבינו – "אל תרד מצרימה... גור בארץ
הזאת", מלמדנו שלא יעזוב יהודי את ארץ ישראל (גבורה).
יעקב אבינו – "ושבתי בשלום אל בית אבי.. שוב
אל ארץ אבותיך", מלמדנו געגועים עצומים שצריך כל יהודי להרגיש לארץ אם
ח"ו נמצא בחו"ל וגם בהיותו בתוכה. שיכסוף עד כלות הנפש לראות בבניינה,
כיבושה ושכלולה (רחמים).
משה רבנו – "והורשתם את כל יושבי הארץ
מפניכם", מלמדנו על המצוה התמידית לכבוש את ארץ ישראל מידי כל האומות
המתכחשים לבעלות הבלעדית של ישראל על כל הארץ (נצח).
יוסף הצדיק – "כי גנב גנבתי מארץ העברים",
מלמדנו על ההזדהות והנאמנות של כל יהודי לארץ ישראל בהיותו מחוצה לה בבחינת
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (יסוד).
דוד המלך – "וילכד דוד את מצודת ציון היא
עיר דוד", מלמדנו על כיבוש ארץ ישראל בפועל מידי אויבינו בכל דור ודור. והחלת
רבונותו ומלכותו של מלך מלכי המלכים עליה והיה ה' למלך על כל הארץ (מלכות).
"לזרעך
אתן את הארץ הזאת"
"את
הארץ"
עולה בגימטריה "שכם – אלון מורה".
כמ"ש
"עד מקום שכם עד אלון מורה"
כי
עיה"ק שכם היא תוקפה וכללותה של כל הארץ,
וכיוון
ששכם הובטחה לאברהם אבינו, הרי כל הארץ בכלל.
שבת לך – לך
לא רק באלון
מורה!
ברכת
הצלחה
לשליחינו
לשבת לך-לך בארה"ב,
זאב
סאפר והרב מנחם פליקס
פרופסור
למשפטים באוניברסיטה העברית, בירושלים המתמחה בתחום המשפט העברי.
למד
בישיבת מרכז הרב, ולאחריה באקדמיה בירושלים. מרצה בכיר בתחומו, המרבה לכתוב בנושא
ארץ-ישראל,כשמטרת כתיבתו ידע ומאבק ציבורי, שכחלק ממנו מרבה להתראיין בכל אמצעי
התקשורת. שותף מלא לכל המאבקים הצבוריים למען ארץ ישראל.
אדם
יקר, בעל ידע עולמי בתחומו, שאוהב בכל רמ"ח ושס"ה, את ארץ ישראל, ונאבק
למענה.
בת
כפר פינס, מוותיקי הישוב. אם לתשעה, עוסקת באומנות ובדרמה. יוזמת ושותפה בהצגת
נשות גב ההר "מרקם", והעלתה הצגת יחיד "עלומה".
מתלמידיו
של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בישיבת מרכז הרב. הגיע לאלון מורה ללמד בבית
המדרש, פיתח את בית המדרש לתורה והוראה באלון מורה, ממנה יצאו תלמידי חכמים
ורבנים. הקים את הישיבה הגבוהה "ברכת יוסף" ועומד בראשה, משמש מרא-דאתרא
בישוב אלון מורה ופעיל במסגרת ועד רבני יש"ע.
מיוזמי
גרעין אלון מורה ומראשוני גוש אמונים. שימש במשך שנים רבות כראש המועצה האזורית
שומרון, פועל רבות בעניין הישיבה בקבר יוסף שבשכם, ונושא בנטל הנהגת הישוב בתקופה
האחרונה.
בנו
של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו מבחירי תלמידי הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל,
שחיבב אותו כבן. עם תום לימודיו בישיבת מרכז הרב התמנה לרבה של שלומי והקים של יחד
עם אשתו הרבנית טובה אליהו את האולפנה לבנות. לאחר ששימש כ- 3 שנים רבה של שלומי
העתיק את מקום מגוריו לעיה"ק צפת, ושם הוא משמש כרב העיר עד היום. הקים בצפת
מספר רב של מוסדות תורה, כגון: מכינה קדם צבאית, מרכז תורני לאומי, מכון למורים, ת"ת
לאומי לילדים ועוד. בין שאר תפקידיו הציבוריים משמש כיו"ר קרן מורשת, המשמשת
מרכז לגרעינים תורניים הפזורים בכל רחבי הארץ.
אשת
הרב שמואל אליהו שליט"א, רבה שלצפת. מיוזמות ומקימות האולפנה בשלומי, מורה
ומנחה באולפת מירון וחברה במועצת חמ"ד.
תושב
קבוץ עין שמר. נפצע בלחמת יו"כ. החל בשנת תשל"ח (78) בסקר יסודי
ארכיאולוגי של אזור מנשה (בערך בין שכם לג'נין) לאיתור אתרים מתקופת ההתנחלות
הישראלית. בשנת תש"מ (80) גילה אתר מתקופת יהושע (ע"פ החרסים) על הר
עיבל. החפירות שערך וחשיפת מזבח יהושע שהיווה נדבך מרכזי במעמד הברית של עמנו
בכניסתו לארץ העמידו את האתר ואת פרופ' זרטל בעין הסערה עד לימים אלו, לאור מסקנתו
כי האתר הוא מזבח יהושע והתאמתו למקורות היהודיים. כך הפך איש השומר הצעיר לנציג
בולט בויכוח מול אלו שהוא מכנה "מכחישי התנ"ך".
|
ילדים |
כתות ז'-ט' |
בוגרי אלון מורה |
נוער |
לציבור הרחב |
|
|||||
|
בית הנוער |
בית הקשיש |
ביה"כ היכל עמי |
ביה"כ רחמי תרצה |
|||||||
|
ליל
שבת |
||||||||||
|
ב"נווה
עפרה" פרופסור דמסקי |
כתות א'-ו' פעילות בסניף בנ"ע ברחבת ביה"ס |
יאיר רמר בבית הספר |
פרופסור אדם זרטל על גילוי המזבח בהר עיבל |
למדרשת צפת: שיחה עם בני קצובר |
פרופסור שוחטמן: אי מניעת פשע, ההלכה והחוק. 6 שנים לרצח רבין. |
הרב אליהו |
20:30 |
||||
|
יום
שבת |
||||||||||
|
ותיקין בבית
הכנסת גבעות עולם בשכ' אשדר. תחילת התפילה 5:00 |
7:30 תפילת שחרית |
7:45 תפילת שחרית |
תפילת שחרית |
|||||||
|
תפילת מנחה בבתי הכנסת |
12:30 |
|||||||||
|
מחפשים את המטמון לכתות א' –
ו' נפגשים ליד המרפאה. |
|
הרב אליהו בבית הכנסת התימני |
|
לנשים בלבד! הגב' יהודית לביא "אלון מורה – האתגר והיופי" שיחה בשילוב קטעים מההצגה "עלומה" |
פרופסור אדם זרטל המזבח בהר עיבל |
הרב לבנון המלוכה והממשלה לחי עולמים |
13:00 |
|||
|
במרכז הפיס - "עוד יוסף
חי" תצוגה על שכם וסביבותיה, יצירת ביה"ס נחלת צבי בנות. |
סיור בהדרכת בני קצובר וגלעד
שני נקודת מפגש ליד ביה"כ רחמי תרצה |
14:00 |
||||||||
|
15:15 כתות ה' – ט': פעילות בסניף בנ"ע 16:00 מנחה בנ"ע |
|
16:30 סעודה שלישית לכל הנוער – אורחים עם נוער אלון מורה, בבית הנוער. |
15:30 לנשים! הרבנית אליהו |
|
|
אחה"צ |
||||
מוצאי שבת:
Ü
מניין
רבנו תם בביהכנ"ס רחמי תרצה 17:54.
Ü לנוער אלון מורה בשעה 22:30 בבית הנוער מלווה מלכה ייחודי לאור הנרות עם אייל יעקובוביץ וחברים!
במקרה חרום
(גם בשבת) אפשר להתקשר לטלפון 239855-064.