בס"ד
קשר
אמיץ
י"ב באלול תשס"א שבת פרשת כי תצא
הדלקת נרות: 6:36, צאת השבת: 7:33
למשפחת
הרשקוביץ
לנישואי
פאר-לי
למשפחת סיסו
·
שיעור לנשים בשבת מפי הרב לבנון בבית הספר בשעה 16.30.
·
ביום ראשון הקרוב, י"ד באלול מיד
אחרי תפילת מנחה (18:30) ינתן שיעור לע"נ של ר' יחיאל אהרן ומרים אליאש ז"ל
בבית הכנסת רחמי תרצה ע"י המשפטן ר' בן ציון ד"ר אליאש. נושא השיעור: לא
תעמוד על דם רעך – במשפט ובהלכה.
שימו
לב, החל מהשבוע הבא:
הודעות
לקשר אמיץ ניתן למסור במזכירות עד יום רביעי בשעה 13.00 ובבית משפחת כרמי בשכונה
ב' (שימו לב לשינוי!), עד יום רביעי
בשעה 20.00 .
להזכירכם:
א.
הודעות
בעילום שם אינן מתפרסמות!
ב.
להודעות
מסחריות נא לצרף תשלום.
חודש אלול כבר מגיע לסוף חציו הראשון, ומתקרבים לימים הנוראים שדומה
שהשנה הם מקבלים משמעות נוספת… השבוע קברנו את חברנו,
הקדוש מאיר ליקסנברג הי"ד, ואנו עומדים מתפללים ומקווים שהקב"ה באמת
יאמר לצרותינו די ויחזיר את כבודו של עמ"י בארצו במהרה בעז"ה!
·
ההופעה של חנן יובל נדחתה כאמור, ועל המועד החדש תגיע הודעה.
·
ביום א' השבוע התקיימה סדנא להתמודדות עם מצבי לחץ. בסדנא השתתפו נשים רבות ונהנו מאד
מהשיחות וההתנסויות. יישר כח לליאת
חן ציון ולשרה הרמתי על ארגון היום.
· מדרשת הנשים בג ההר מתחדשת, והפעם בהר ברכה, בכל יום שלישי לפי הפירוט:
תוכנית אלול:
ט"ז אלול: הרב יעקב ידיד, הרב אביעד בקשי, הרב
בעז הוטרר.
כ"ג אלול: הרב יעקב ידיד, הרב אביעד בקשי,
הרב אבינח ברנר.
להרשמה ופרטים על הסעה ניתן לפנות אלי, 282114-052.
·
בשבוע הבא בעז"ה פעילות מיוחדת לילדים לכבוד ראש השנה, ובמרכזה – הכנת כרטיסי ברכה יפים ומקוריים!
·
בעשי"ת, בעז"ה (ב- ו' תשרי) נפגש עם
תושבי פדואל לערב לימוד ובירור.
במרכז הערב ההצגה "אותו אלול" שעוסקת במורכבות של העמידה מול
הקב"ה בימים אלו ובכלל. אנא,
סמנו את התאריך בלוחות השנה, וצפו בפרסומים בהמשך!
·
ביום שלישי, כ"ג אלול, הופעה של מוטי גלעדי ולהקת קולן לתושבי
השומרון. עלות הכרטיס במכירה מוקדמת – 40 ש"ח כולל
הסעה. פרטים כאן בהמשך.
ועדת התרבות נכנסה לתפקידה ב"ה במרץ ואנו מקוים שכולנו נרגיש את
תגבור הפעילות כבר בזמן הקרוב ונהנה ממנה לברכה. בועדה - נטע בן
עמי, רעות גץ, מבשרת קצובר, נילי סינגר ואני… נשמח לשמוע
מכם…
מי שמארח בשבתות קרובים וחברים שיכולים לתת שיעורים לתושבים או שמכיר
אנשים שיכולים להתארח ולהרצות, נשמח ליוזמה שלכם ונהנה כולנו מתוספת שעורים
והרצאות בישוב.
לקראת סוכות, אנחנו רוצים לבנות סוכה מרכזית בישוב. מי שיש לו קרשים מיותרים, ובעיקר – כפות תמרים ישנות או סכך ישן, מוזמן להודיע לנו בקרוב.
תודה ושבת שלום,
תהילה
הורים יקרים שלום רב,
·
עקב ריבוי במספר הנרשמים בגנים אני פותחת קבוצה נוספת לגילאי הגן:
קבוצה א' – יום ראשון -
16:00 – 17:00
קבוצה ב' - יום שלישי -
17:00 – 18:00
נא להודיע לי בהקדם איזה יום נח לכם יותר שילדכם ישתתף.
·
הקבוצה של גילאי א' – ד' עוברת ליום שלישי בשעה
16:00 – 17:00 בגלל התלמוד
תורה.
· להלן לוח הזמנים המעודכן:
|
יום שלישי |
יום שני |
יום ראשון |
|
|
א'-ד' |
הפעלוטף |
גנים |
17:00-16:00 |
|
גנים |
|
הפעלוטף |
18:00-17:00 |
· אני חוזרת ומבקשת – נא לשלוח את הילדים אך ורק לשעות שלהם. ילד שיגיע לא בשעה שלו, יצטרך להישאר בחוץ.
בשורות טובות ולהתראות במרכז הפעלה,
יונית – 9709123
נ.ב. – אני מחפשת
מישהו שנוסע לפ"ת כדי להביא דברים למרכז הפעלה.
ומאחל לה הצלחה רבה!
כל מה שאני/ עפ"י אסתר קל
חשבתי כי מן הראוי שתחילה אציג את עצמי. לרגע זה נראה לי פשוט וקל, ומה בעצם יכול
להיות יותר טבעי? ולפתע פתאום זה
נעשה מאד קשה ומסובך, על כל פנים, בשבילי.
לפתע אני נותנת דעתי שבשום פנים אני לא תמיד אותו דבר! שבעצם בכל מקום הנני
משהו אחר ותלוי איך אני, בעיני מי?
כך שפתאום ראיתי שאני בעצם , בבת אחת, המון אני!
אני אחות לעשרה אחים, דודה לחמישה אחינים,
ב"רעיה" תלמידה (הייתי…), בתור - אני השלישית עם התיק, בישוב - המדריכה שתמיד שואלת ומתעניינת, במספרה – אני זו שתמיד מאחרת, במכולת – (אצלנו צרכניה), אני הבחורה שתמיד יש
לה זמן ולכולם מוותרת...
כבר שמעתי מאחורי גבי אומרים עלי: "היא אדם שקט,
שליו, תמיד נינוח, אף פעם לא יוצאת מגדרה" – והקשבתי לכך בתמיהה, שמעתי אומרים עלי:
"עליה אתה יכול להיות סמוך ובטוח, אצלה מלה זאת מלה, כאשר היא מבטיחה, ראה
זאת כעשוי", ושמעתי אחרים אומרים: "נו, תוריד כמה אחוזים, זה לא תמיד כל
כך אצלה"… העניין הוא שכל הזמן אני משתנה ושום דבר, גם לא אני, נשאר כשהיה
בראשונה. כשנולדתי הייתי פעוטה,
עכשיו אני קומונרית.
פעם למשל, כל החברים שלי היו ילדים, עכשיו כל חברי הם
אנשים בוגרים כאלה, ואפילו כבר החלטתי בכנות, לערוך עם עצמי הכרות ולהציע לעצמי
חברות – זה בלתי ממשי, כי עד שהסתובבתי כה וכה, הכל השתנה או גז
לעולמים. פתאום זה נעשה מסובך לעשות
הכרות ולהציג לפניכם אותי, אך אם גם אני... לעצמי,
הכי אני אוהבת לדייק, למסור דברים בנאמנות, אוהבת לעזור לאחרים, ועליזה תמיד (מאד
משתדלת…), אבל כבר אמרתי, הכל נעשה לי לא פשוט, כי מה שאני שומעת לעיתים
על עצמי בכלל לא דומה לי, לדעתי.
אז אני מציעה שכל אחד יבחר לעצמו ממני מה שלו נראה, כי
האמת היא מדהימה… אדם יכול להיות גם כך וגם היפוכו של זה, וכל העניין נראה לי עניין
של השקפה – מבט על מה כל אחד רוצה לשים דגש ולהניח את היד!
הורים וחניכים יקרים, ה' עמכם:
בתקווה להכרות מהירה, אני לשרותכם, בבעיות, הערות וגם הארות! תמיד רוצה לשמוע ולעשות את מה שניתן
וכמובן מקווה שהכל יהיה עם המון שתוף פעולה…
לו"ז השבת
ליל שבת:
פעולה לחבריא ב' 22:00
שבת: מפקד בשעה 4:45
מנחה
בשעה 5:30
השבת בעז"ה נאכל סעודה שלישית בסניף… חניכים יקרים
– אני מחכה לכולכם – ושווה להגיע!
בברכת חברים לתורה ועבודה,
שבת
שלום,
שושנה
נ.ב. מספר הפלאפון שלי
הוא 662858-053
זהו, הסתיימה עוד עונת רחצה – מקווה שהיה
לשביעות כולנו. תודה רבה לכל
העובדים המסורים והתושבים המסייעים.
לכל מי שיש הערות או הארות – נא להעביר אלי או
למזכירות
בברכת שנה טובה, נעמי ליבנה
קשה על כל הקשיים האחרים להתחיל בגניבת מערכת הסטראו, הווידאו והטלויזיה מבית הנוער בלילה שלפני יום
שני שעבר. חקרנו, המשטרה כבר מעורבת
וכולנו תקווה כי המכשירים יוחזרו.
כל מי שיש לו מידע כלשהו אודות הגניבה, יפנה במהרה אלי.
-ער"ש – 22:00 (שימו לב
לשינוי) – פעולת פתיחה שלי, כולם באים!
-
השבוע פתחנו במבצע איסוף וחלוקת חבילות שי לחיילים המשרתים בישוב
לכבוד החגים (בטנק, במחנה הנח"ל, בכניסה לישוב, באבט"ש וכו'). כל הנוער מתגייס (לא לצה"ל,
למבצע!) – כבר שלחנו פקסים לחברות הגדולות ובעז"ה לקראת ראש השנה נציב
במכולות קופסאות על מנת שתושבי הישוב יוכלו אף הם להיות שותפים.
-
תרשמו תאריך: ו' תשרי, הצגה – "אותו
אלול" – זה השם, בישוב פדואל.
רק 20 ש"ח, הכניסה מכתה י' בלבד. ניתן להרשם אצלי.
כל הקודם זוכה!
מסובך אבל חשוב: רוצים
עיתון רציני? בא לכם לשבת מדי פעם ולכתוב?
רוצים לדעת קצת על כתיבה ועיתונות? רוצים לשבת במערכת עיתון משלנו, רק אתם
ועוד 9 מהחבר'ה שלכם? אז, קדימה
לעבודה! כתבו עוד היום כתבה על מה
שבא! ותעבירו אלי או למגירה שלי
במזכירות עד ראש השנה. עשרת הכותבים
הטובים שיבחרו ע"י מישהו מקצועי יזכו להיות עורכים, כתבי שטח, מראיינים ועוד
ועוד בעיתונוער אלון מורה! יוצאו
בע"ז 12 עיתונים במשך השנה הבעל"ט ויקבלו מס' סדנאות הכשרה – איך כותבים, עורכים וכו', יכתבו לעיתונים ואולי אף יזכו לערוך
סיור במערכת של עיתון! רק עד ראש
השנה!
ישכייח לכל החבר'ה שעזרו באזכרה של ר' הלל ליברמן.
שבת
שלום! מוריה.
תרשמו: 567408-058
1.
כל הכבוד
לילדים שאספו כיבוד לחיילים בחופשת הקיץ.
הילדים שקבלו פרס או תעודה הם: נעם הופמן, תהילה ברנט, תהילה בן דוד, נצחיה
גרה, אלישבע בן שושן, שמואל גינסבורגר, אריאל בן שושן, ישי רומם, אפרת אליעזר, רחל
ביתן, נתנאל וזאנה, שושנה גינסבורגר.
2.
יש ילדים
שאספו מספר פעמים והפסיקו, ולכן עדין לא קבלו תעודה (צריך 7 נקודות) – כדאי לכם להתנדב אצל ליה וזאנה או עטרת גיאת ותכנסו לרשימת
האוספים.
3.
בנים שרוצים
לאסוף צריכים לפנות בטלפון אל המדריכות כי קשה להן להגיע לבי"ס של הבנים.
4.
חשוב – הכיבוד שנאסף לאחרונה
היה מועט ודל. כנראה בגלל שרבים
נסעו לחופשה, וגם כאשר הילדים בחופש – תצרוכת הממתקים של
המשפחה עולה ואין מספיק גם לחיילים... אז אני מבקשת לעודד אתכם לתרום בעין יפה
לחיילים (זה יהיה חינוכי לילדים ובריא לשניים), וחוץ מזה – אפשר לתרום גם טישו,
סבון, משקה קל וכדומה, ולא רק ממתקים.
5.
יש לנו פלוגת
חיילי נח"ל ממש צמודים לכניסה לישוב.
הם שומרים גם במחסומים וגם בבית שבתוך הכפר סלים – ראוי ורצוי לפנק אותם.
6.
ברכות גם
ממני לחיילים הטריים שהתגייסו.
צאתכם לשלום – ה' ישמור צאתכם ובואכם
מעתה ועד עולם. אמן.
7.
אני גאה מאד
בעובדה שחלק מהחיילים שהתגייסו ומתגייסים, היו פעם ילדים טובים שאספו כיבוד
לחיילים (יש להם נקודות אצלי!!!)
8.
שכונה שלמה
לא זוכה לתת כיבוד לחיילים – זוהי שכונת נוה עפרה
(120) – מה יהיה? בהצעות נא לפנות אלי.
9.
מי שרוצה
לארח חיילים לארוחות שבת וחג, יפנה בבקשה לרבש"צ. רק הוא יודע מתי הם יכולים לבוא.
שנזכה למצוות, יהודית הופמן
ריהוט חדש שלב א' לעזרת נשים הגיע בשעטו"מ. עדיין ניתן לבחור מקום בתאום איתי.
התשלום למושב אחד הוא 800 ש"ח לאחר סבסוד של בית הכנסת.
ניתן לפרוס את התשלום ל –12 תשלומים.
שנה טובה, אליעזר.
גמ"ח
תרופות –
כל סוגי התרופות לילדים ומבוגרים. הגמ"ח פועל באישור ובברכת שרה. יש
גם תרופות טבעיות (מסמדר כהנא) כגון רסקיו להרגעה לפני ואחרי חיסונים, טיפות
שוודיות לכאבי בטן והצטננות, שמן סיני לשרירים תפוסים והורדת חום וטיפות אזניים
טבעיות. אפשר לבוא בכל שעות היום
והלילה. בברכת
רפואה שלמה, משפ' ממן.
גמ"ח חדש – גמ"ח קלטות של
גדולי מוסר בימינו (הרב סופר, הרב מוצפי, הרב תהילה, הרב יעקבסון ועוד. אצל משפחת
ריכטר
גמ"ח "רינת
אליהו" – מתן הלואות – הנהלת הגמ"ח מודה לר' רפי עמר על ניהולו המסור של הגמ"ח
בשנים האחרונות ומאחלת לו ולמשפחתו הצלחה בהמשך דרכם. תהא משכורתו שלמה מאת ה'. מהיום ינהל את הגמ"ח אילן גיאת.
בברכת שנה טובה. אילן
גמ"ח קרליבך – יש לי כמה קלטות של שירי
הרב קרליבך להשאלה. הקלטות הן:
קרליבך 30 שנה, התעוררי, ישראל בטח בה', ובנה ירושלים.
חנן בן –יוסף
*דחוף! חסר לנו מלמד!
אנו מחפשים מלמד לשעות הבוקר לילדי גן.
המעונין יצור קשר עם משפ' ריכטר מייד!
ü אפשר לחסוך
את הנסיעה – מכירת בגדים לנשים ולילדות של רונית מקדומים אצל עפרה
שטרן ביום שני בין השעות 20:00-17:00 להתראות, עפרה. טל' 9971174.
ü מכירת כובעים תתקיים
בעז"ה ביום שני ט"ו באלול בין השעות 22:30-21:00 בבית משפחת נבו.
ü מכירת החיסול של בוטיק
אלבז מאיתמר ממשיכה... בגדי נשים וילדות במחיר הקרן!!!! וכמובן בגדים מהודו של "בת
עין" לנשים ולנערות – כל החולצות עכשיו במחיר מיוחד לסוף העונה! כולן
מוזמנות – חנה , 9975761.
ü מתנה יפה
ואישית לראש השנה! אנו מברכים אתכם בשנה טובה ומבורכת. הגיעו תכשיטים
יפיפיים, גם בסגנון תימני. הגיעו עגלים בסגנון מיוחד, וכן שרשראות לנשים
ולנערות. אתן מוזמנות בכל ימות השבוע בתיאום מראש. נעמי – 9973676.
ü החנות של
לינדה: חולצות שבת לבנים ולגברים שרוול קצר, חולצות טריקו לבנות... ומי שלא
הספיק לקנות ליום הראשון של בית הספר – החנות תהיה פתוחה במוצ"ש בין
22:15-21:15. להתראות, לינדה.
ü אורחות ששהו
פה בשבת שעברה קנו בקו 477 ארבעה כרטיסים הלוך-חזור מירושלים לאלון מורה , ולא
חזרו עימם. ניתן לקנותם אצל חנה דרור במחיר 21.60 ₪ במקום 24 ₪. טל' 9974988.
ü למכירה סובארו
דגם אוטומטי שנת יצור 92, 165,000 ק"מ, יד שלישית, 29,000 ₪. יונדאי
דגם H100 שנת יצור 96, 165,000 ק"מ, יד
שלישית, 40,000 ₪. (לא עבד בהסעות) לפרטים משפ' רובין 766126-057.
ü למכירה נעלי
ספורט חדשות דגם "NIKE-AIR" צבע לבן מידה 43, 230 ₪. משפ' רובין. 9973090.
ü נותרו למכירה
בבית משפחת סיסו: בלוני גז, ארון בגדים קומותיים 5 דלתות , מיטות, שולחן
וכסאות. לתאום: 9973801.
·
מי שרוצה להכין לעצמו שתילי גרניום לקראת השנה החדשה,
יכול לקבל אצלי ענפים ולהשריש בכלי עם מים ואח"כ לשתול. יש גם קקטוסים. נא לתאם בטלפון: 9973081 – יהודית הופמן.
·
משפחת המר מחפשת את הספרים הבאים לשאול או לקנות: 1.
מילון אוקספורד אנגלי – אנגלי - עברי, 2.
לקט מצוות, אליצור עמנואל, 3. שואה – מסע אל הזכרון, 4.
אנליזה – 3 יח', בני גורן.
תודה רבה.
·
בשעטו"מ נולדה לנו נכדה –
נשמה-עדן. מס' הטלפון שלנו נשאר
9972068. כתובתנו החדשה: רח' אלון 3/1 , בית-אל א', שכונת מעוז-צור. מוזמנים לבקר!
אברהם ורינה ברנט. נ.ב. – דירתנו למכירה.
לכל תושבי אלון מורה, עברנו למושב רמת מגשימים – פיזית אנו שם
אבל ליבנו אתכם ועם כל תושבי השומרון! אם אתם באיזור נשמח לארח אתכם בביתנו תמיד.
כתובתנו: רמת מגשימים, ד.נ. רמת הגולן 12917 טלפון 6763427-04. למעונינים בטיפול אפשר לקבל פרטים בטלפון. בשורות טובות
ובריאות שלמה בנפש ובגוף, משפחת אוגול – ערן וריקי.
דרושים: 1.עובדים/ות לנקיון משרדים ובי"ס לשעות אחה"צ/ערב .2.
מפקח/ת עבודה. העבודה מיידית
לפרטים: לאה 057-628199
Ü ביום רביעי האחרון י' באלול בשעה
6:15 בערך, נשכח פלאפון ברכב של אדם מאלון מורה כנראה טרנספורטר אפור כהה.
הטרמפיסט נסע מצומת פסגות לצומת בית אל. המוצא נא להתקשר ללבנת 355746-051.
Ü מצאתי כדור. אשמח להשיב למאבד
עפ"י סימנים – צדוק נתן כרמי.
Ü מצאנו: 1. כיפה סרוגה שחורה קטנה.
2. חצאית קורדרוי אפורה מס' 16. 3. שעון יד. פרנקל.
Ü אבדו משקפי ראיה בבריכה ביום ראשון
שעבר. מאד נשמח לקבל אותם
בחזרה. ריכטר.
Ü לפני כשנה נשכחו ברכבנו קלסר גדול
ו-10 חב' דפים לקלסר (5 חשבון ו-5 עברית), וכן מספר עטים. נשמח להשיבם לבעליהם.
גיאת.
"כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם"
בראש ובראשונה תודה רבה לכם משפחת פרויס כרמית יאיר והצאצאים על הארגון המדהים, הטירחה, הדאגה
והארוחה המקסימה. ובכל פעם עם חיוך על הפנים, והרבה שמחה.
תודה לכם, משפחה גדולה ויקרה, אתם, השכנים
והחברים.
מי יתן שנחזיר לכם רק בשמחות ובבשורות
טובות.
ברֹב הדר, פאר, והרבה ברכה
משה
ונורית.
באחד מימי הסליחות יצאתי מהבית בבוקר לבית הכנסת כאשר
עדיין היה חושך, ולא לקחתי את משקפי השמש שלי. בסוף התפילה, כאשר יצאתי מבית הכנסת, השמש כבר זרחה
והסתנוורתי מהאור. למדתי מזה שאפילו
אם אתה נמצא בזמן של חושך, צריך לעשות את כל ההכנות לקראת אור גדול.
חנן בן-יוסף
בית אלון מורה
אבל על הרצחו של
מאיר שלמה
ליקסנברג הי"ד
ומשתתף בצערם של המשפחה
ושל תושבי איתמר.
בבנין הארץ ננוחם.
מי יתן
ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.
נפשו של
בית מדרשנו קשורה בנפשו של ר' מאיר הי"ד.
הרוגי
מלכות שם בגנזי מרומים – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
כאן,
בביהמ"ד, ברחוב, במכולת: אין בריה שלא יכלה לעמוד במחיצתו הנעימה. במחיצתו של
ר' מאיר, אשר תמיד הקדים שלום לכל אדם באמונה ובאהבה אמיתיים. התעניינותו בכל אחד לא
היה בה סרך של נימוס גרידא.
רק הטוב
היה שגור על לשונו.
הוי, מאיר,
אתה ידעת חנותינו במקומות המקודשים שאנו דבקים בהם – והיית לנו לעיניים.
מאיר,
כשמו, היה המאור הגדול עטוף בענוה ויראת שמיים. רגליו מוצקות בארץ, בהארת
ביהמ"ד – כפשוטו, ובכל מה שהוצרך לדרך ארץ הקודמת לתורה. מאיר היה
ה"מישהו" שעושה את מה שמישהו צריך לעשות.
ראשו הגיע
השמיימה – בעסקי ציבור, בדאגה, האכפתיות שאפיינה אותו. היוזמות הביטחוניות
שהעסיקו אותו יומם וליל – הקמת פורום גב ההר לענייני בטחון, כינוס נציגי הישובים לאפשרויות
שמירה על הציר – עליו מסר את נפשו.
אהבת האומה
שפיעמה את רוחו, בעקבותיה, ארגן שבתות הזדהות של ערים בארץ עם תושבי גב ההר (השבת,
אמור היה להיות בבני-ברק).
מידותיו
הנעלות שיקפו נאמנה את דמותו של רבו הנערץ הרב בנימין הצדיק הי"ד, ובוודאי
ילכו עתה שניהם יחדיו להתנפל לפני כסא הכבוד – להשיב שכינתו לציון במעט יותר רחמים.
הדבקות
בתורה, שלא משה מפיו עד רגעיו האחרונים – היתה סמל בביהמ"ד לשילוב התמים של
יופיה של תורה עם דרך ארץ.
איך נפלו
גיבורים – אותו כדור אומלל בטנדר של הישיבה פער חלל עצום בתוך כולנו.
מאיר חבר
אהוב, דמיך זועקים אלינו מן האדמה.
העצב
והיגון מרעיד את נימי נפשנו. אשתך קמה וחמשת היתומים הקטנים ומשפחתך המורחבת כלומר
אנחנו – לא ניתן לפחד ולעצב העמוק לשתק את תעצומות חיי התחיה ומסירות הנפש
על ארצנו הקדושה – בהם היית אתה ראש וראשון.
תהא מליץ
יושר בעד משפחתך ובעד כולנו.
תנוח
לגורלך לקץ הימין. תהא הנשמה הקדושה
הזו צרורה בצרור החיים ובלע המוות לנצח.
יוסי
שטרן
בני משפחת אליאש מקדישים השנה את תרומתם
השנתית מהקרן לזכר הוריהם יחיאל ומרים אליאש זכרם לברכה, לאלון מורה.
בתרומתם ישופץ וישודרג גן המשחקים שבשכונת
גבעות עולם.
זוהי הזדמנות עבורנו להתוודע לפעלם של יחיאל ומרים אליאש אשר תרמו
תרומה מכרעת לבניינה של הארץ ולחיי הקדושה בה.
יחיאל אליאש, חניך ישיבות לומז'ה
ונוברדהוק, עלה ארצה בשנת 1925 והתקבל ללימודים בישיבת מרכז הרב. רוחו הסוערת לא
מצאה את מלא סיפוקה בהוויות דאביי ורבא והוא נשאב אל עולם המעשה הגועש בתקופה
מיוחדת זו, בה גובשו המסגרות ונוצקו היסודות בבנין הישוב – המדינה בדרך.
המפעל המרכזי אשר הוא היה בו האבן הראשה
היה תנועת הנוער בני עקיבא. רוחו של יחיאל הגתה את התנועה ופעלו יצר אותה.
הנה כך
כותב עליו מו"ר הרב נריה זצ"ל:
"כך
היה הדבר; החלוץ הצעיר הנמרץ, ר' יחיאל – אהרן, אשר אנחנו קראנו לו בקיצור בשם
משפחו אלייש, התחיל את המעשה – הרב שלו, את יסוד בנ"ע עם הרבה תום לב, עם
הרבה אמונה, עם הרבה להט נפשי, ועל כל אלה – עם הרבה מסירות ממשית – מעשית.
לשבת
אחרי יום עבודה מפרך, אחרי יום הצרבות בשמש, עם חבורה קטנה של בני 16-15 ולחלום
אתם על חזון קבוצת התיישבות של נוער דתי – לאו מילתא זוטרתא היא. והוא עשה זאת
במשך ימים רבים. הוא כבש את הלבבות הצעירים בכנותו ובמסירותו, בפשטותו ובמרצו,
בחלומו ובחזונו.
ממרחק
עשרות שנים, אראנו בשעת בוקר בככר ציון בירושלים, עומד על יד ערימת חצץ גדולה,
מערבב חול חצץ ומלט – יום עבודה בבניין חדש. ובו בערב יושב על יד "ערמת"
נוער ירושלמי...
אלייש
מנסה לגבש אותם לחברה אחידה, אשר בקרוב תצא יחד איתו להגשמה, לדרך החלוצית הקשה
... הוא מדביק אותם בחזונו המרומם: הקמת חברת מופת דתית של נוער ארץ ישראלי.
כשגדל
הסניף (בנ"ע בירושלים) ניסה אלייש לקרב כמה מורים צעירים... ולהטיל עליהם עול
ההדרכה. מהם שהתמידו ומהם שעייפו מהר. בסופו של דבר היה העול כולו מוטל על כתפיו
הרזות של אלייש.
מהיכן
שאב את הכוחות, את האמונה ואת הגבורה, את העקשנות ואת המסירות? הנה
הרקע: העיירה, בית אבא, ישיבות המוסר, ועל כל אלה מעוז האמונה של ישיבתת מרכז הרב
בירושלים, אמונה בתחייתו של עם ישראל וארצו, אמונה בבניין חייו הרוחניים על ידי
תנופה רעננה של תלם וניר – חזון הגאולה של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל... וכך
קם ויהיה, ארגון בני עקיבא בארץ ישראל".
עד כאן
דבריו של הרב נריה זצ"ל, אשר גם הוא גוייס לשורות בנ"ע ע"י ר'
יחיאל אליאש.
וראשי
פרקים בלבד על שאר פעליו:
הוא היה בין מקימי הקבוצה החקלאית הראשונה
של בנ"ע. ממקימי היחידות הדתיות בארגון ההגנה והפלמ"ח משמרות אליצור,
פעיל מרכזי בעניני בטחון וחבר בוועדות בטחוניות שונות, ומקובעי הדפוס של פעילות
הרבנות הצבאית בראשית דרכה.
עזרתו בחיים של ר' יחיאל אליאש ז"ל,
היתה מרים ע"ה. גם היא פעילה מרכזית בכל תחומי העשייה של הציבוריות הדתית
ובעיקר בתנועת האשה הדתית לאומית.
מועטים האנשים אשר פעלם כה מכריע ביצירת
היש התנועתי, ומפירות פעילותם אנו נהנים לאורך שנים כה רבות, כמשפחת אליאש.
במקביל לפעילותם הציבורית, הקימו בני הזוג
אליאש בית לתפארת וזכו לראות דור ישרים מבורך. ביניהם הד"ר אחיה אליאש
מקדומים, והמשפטן ד"ר בן ציון אליאש.
ביום ראשון הקרוב,
י"ד באלול מיד אחרי תפילת מנחה (18:30)
ינתן שיעור
לע"נ של ר' יחיאל אהרן ומרים אליאש ז"ל בבית הכנסת רחמי תרצה
ע"י המשפטן ר'
בן ציון ד"ר אליאש.
נושא השיעור: לא
תעמוד על דם רעך – במשפט ובהלכה
יקדים דברים: הרב
לבנון שליט"א.
צבור הגברים והנשים נקרא להשתתף.
מועצת יש"ע פתחה
השבוע בקמפיין התיישבות שסיסמתו: "יש"ע – התיישבות
מנצחת". מטרת הקמפיין כפולה:
לחזקת את האוכלוסיה הקיימת ולמשוך אנשים נוספים להתיישב ביש"ע. במהלך הקמפיין יופיעו מודעות בעיתונים,
על גבי אוטובוסים ותחנות אוטובוס, שלטי חוצות, וכן יושמע תשדיר ברדיו. מותר לנו להיות גאים: בזמן זה בשנה שעברה
מנינו 210,000 מתיישבים, והיום אנו
מונים כ227,000 ! עליה של 17 אלף
איש.
ביום ב' האחרון חוסל מנהיג החזית הדמוקרטית – המחבל אבו
עלי מוסטאפה. בעקבות חיסול זה
התקיימה ישיבה בפיקוד מרכז בהשתתפות ראשי מועצת יש"ע ובה הומלץ לתושבים לנסוע בצמדים, כשבכל רכב כלי
נשק. במקביל, יעשה מאמץ לתגבר את
התחבורה הציבורית ממוגנת הירי.
מבקש אני למחות על החלטת המזכירות להעלות מיסים ולבטל את ההנחה
בהוראות הקבע. בתקופה שבה ידוע
לכולם על הקשיים בשיגרת החיים של תושבי הישוב, על חיים מתוך לחצים כבדים מסוגים
שונים, בתקופה שבה נפגעה פרנסתם של
משפחות מהישוב – אם בתקופה כזו מתנהלת מזכירות הישוב בצורה כזו, הרי הדברים מצביעים לצערי על תחושת ניתוק מהציבור וחוסר רגישות
משווע!
אני קורא למזכירות לבטל את הגזרות הנ"ל ולמצוא דרכים אחרות לצמצם
את הגירעון הכספי.
בברכה, בצלאל ראטה
- גם אנו מצטרפים למחאה זאת, משפחת המר
בקשר אמיץ האחרון נקראו התושבים להביע את דעתם בנושא של בנייה בעבודה עם
פועלים ערבים. אנו מביאים את התגובות שהתקבלו במערכת.
אני כותבת את הדברים למרות שיש לי חוסר אמון
בתועלת שבפרסומם, שהרי הדברים נאמרו ונכתבו כבר הרבה פעמים – ומה יש עוד לחדש?
ויותר מזה: היו אפילו לא פעם החלטות עקרוניות של אסיפות חברים שלא להעסיק יותר
ערבים, ובכל זאת, מסיבות לא תמיד ברורות, הן לא בוצעו.
ולמרות שהסיכוי שהדברים הבאים ייושמו בשטח הוא
קלוש, לשתוק אי אפשר וחייבים למחות.
ישנם, בעצם, שני מישורים:
א. מצד תפישת עולם (אידיאולוגיה), אסור לנו לתת
לערבים כל אחיזה בארץ. אמנם, לפני האינטיפדה, היינו נוהגים לרדת לעיה"ק שכם
לסידורים וקניות ושכירת בעלי מלאכה והדבר נתן אז תחושה של התערות בארץ והרחבת
שלטוננו בה; אך גישה זו שהיתה מובנת – ואולי אף מוצדקת – בשעתה, איננה נכונה היום.
היום אנחנו במלחמה. כל התיחסות אל
סתם ערבי (כולל אלה הנושאים תעודת זהות כחולה!), שלא הוכיח באותות ומופתים כי בגד
בעמו ובמלחמתו, חייבת להיות כאל אויב. גם אם אין ביכולתנו לשלם לו את גמולו על מה
שגמל עמו לנו, הוא בן לעם אויב הנמצא עמנו במלחמה – והמשמעות ברורה. לתת לו מחיה,
לאפשר לו ולמשפחתו לשרוד (היכן שבידינו למנוע את הדבר) – זהו פשע.
כולנו
שמחים כשיש סגר על הערבים והם נחנקים כלכלית; כשמונעים מהם לעבור את הקו הירוק
למקומות עבודתם; כשהממשלה מונעת העברת כספים (גם כאלה שהיא חייבת במסגרת הסכמים)
לרשות הפלשתינאית ובכך ובאמצעים אחרים ממוטטת אותה מבחינה מינהלית וכלכלית.
תהיה
אם כן אי העסקת הערבים באלון מורה הדרך הצנועה שלנו להשתתף במלחמה נגדם. הרי ממילא שום דבר אחר איננו עושים.
ב. האמת היא שדי בטענה עקרונית זו כדי לפרוך כל
טענת ישוב הארץ, תנופת פיתוח ובניה או פרנסה; אך אף על פי כן אעלה גם את הצד
הבטחוני.
אספר כאן סיפור שארע לפני כמה שנים:
ערבי מסוים, תושב האזור, הועסק בקביעות, במשך שנים, בישובנו. רבים
הכירו אותו, והוא אף יצר קשר עם תושבים ומשפחות. כאשר נודע לי כי הוא שואל שאלות
שונות על נעם (בעלי) נחרדתי. התברר לי, לתדהמתי (באמת!), שענו לו על שאלותיו ואיש
לא ראה בכך עניין מוזר ומדאיג.
באותה תקופה נעם היה היחיד שנכנס לקבר יוסף באופן קבוע ברכב פרטי,
ושאיננו ממוגן ירי. נעם היה 'מסומן' על ידי הצבא (המשטרה, כביכול) הפלשתינאי;
ובאמצעות הערבי הזה, אשר היה מסתובב בקרבת ביתנו, נודעו לערבים פרטים על משפחתנו,
ביתנו, וסדר היום של נעם.
כשהתלוננתי לפני הגורמים האחראים בישוב, נאמר לי שהערבי הזה איננו
מסוכן, וכי הוא עבר את כל הבדיקות הבטחוניות הנחוצות. אמנם, בעקבות תלונתי נתנה
הוראה להציד לערבי מלווה מכניסתו לישוב (לפני כן הוא נכנס, הסתובב ויצא חופשי); אך
הנה התברר, אחרי ראש השנה ה'תשס"א, כי הוא שייך לשב"כ הפלשתינאי, וכי
הוא דמות ידועה היטב בקרב פורעי שכם. בעת הפריצה לקבר יוסף ושריפת הישיבה, הוא דהר
לשם רכוב על ג'יפ וקלצ'ניקוב בידו, והיה מראשי המסיתים. ערבי לא מסוכן אשר עבר את
כל הבדיקות.
כל היישוב מוכר לו. כל מוצאיו ומבואיו. אחד הדברים החמורים שנתגלו בעת
הפשיטה על ה'אוריינט האוס' היה מידע מפורט ומדוקדק על כל ישובי יש"ע, כולל
מפות ותרשימים, שהיו ערוכים לפשיטה אפשרית.
אז מה, לנו זה לא יקרה??
אינני מאמינה בהבטחות שתהיה שמירה ראויה. אני
עוקבת אחרי דבר זה במשך שנים, ובמיוחד בשבועות האחרונים. פשוט, זה בלתי מעשי לעמוד
בזה. כמה פעמים ראיתי ערבים שעובדים כאן בחודש האחרון. או שלא היה שומר, או שנשקו
היחיד היה פלאפון, או שהנשק היה ברכב, או שהשומר עבד עם הערבים, גבו אליהם. אפילו פעם אחת לא היתה שמירה ראויה,
דרוכה וערנית. אך אפילו אם תהיה שמירה שתנטרל איום ישיר ומיידי מהם, אינני רוצה
שהיישוב יהיה חשוף לעיניהם. גם זה פוגם בבטחון ובתחושת הבטחון (מה שנשאר משניהם).
"דמים (במובן של כסף) בדמים נגעו"...
מהו גודל החסכון הכספי שמצדיק את לקיחת
הסיכונים? שלא נגיע, חלילה, למצב שבו נצטרך לומר "בשעתו, לא היתה
ברירה", או "במלחמה יש קורבנות"! יש בידינו, בעניין זה, ברירה!
ומספיק עם הקורבנות!! קורבנות צריכים להיות לצד השני, ומחייה ופרנסה –
ליהודים. יהי רצון שלא נזדקק לומר – ואולי אפילו לא להיות
צודקים באמירה זו – "ידינו לא שפכו את הדם הזה"!
אומרים שגישה זו מונעת את פיתוח היישוב? שפיכות
דמים היא באה למנוע! והאמת היא שניתן, אם מתאמצים באמת, למצוא יהודים שיעשו כל
עבודה. זה יעלה יותר ויקח יותר זמן – אבל זה שווה, כי האלטרנטיבה היא פשוט בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת ועל
הלב.
יהי רצון שנזכה להיות פועלים בבנין
עיר הקודש שכם, ולא נדע עוד צרה.
רבקה
לבנת.
היה זה קידוש השם גדול! הישוב אלון מורה שכם
מרים את הדגל של כבוד לאומי וראשיה חותמים שלא יכנסו ערבים לתחומינו. אמת
ועקרונות, הם מה שמביאים תושבים אמיתיים וחזקים לישוב ולא דשא וככרות. אבל אט אט הסכר נסדק "יש צורך
גדול" "הוראת שעה" וכו'. יש קונה עולמו בשעה אחת ויש גם המאבדו
ח"ו בשעה אחת. לאן פנינו היום?
אני מודה שאני מתבייש על הצורך לקיים דיון אם
להכניס אויבינו לעבודה בישוב או לא. איפה אנחנו חיים? עם שלם הולך מבוהל ופוחד,
הכבישים ריקים, חוצות העיר דלים בבני אדם, לא יודעים מי הבא בתור? האם נחזור הביתה
היום? ואנחנו צריכים לדון על החזקת ופרנסת אויבינו?? השתגענו?? האם לא נשאר טיפה
כבוד עצמי?
טעות לחשוב שהערבים בתוכינו נלחמים בנו רק
השנה. הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, בעיר יפו לפני שמונים שנה התחילו הפוגרומים
והרציחות – בקיצור הנסיון למחוק אותנו מכאן לגמרי: אלפי נרצחים ופצועים, נכים לכל
החיים, יתומים ואלמנות... והערבים מצידם: אין פוצה פה ואין מוחה. יש הבאים נגדינו
בפועל, יש העוזרים בכסף, במחסה, בתמיכה ובשתיקה, אבל כולם "ערבים זה
לזה". העמלקים של דורינו לאף רגע אחד לא מפסיקים לחלום על הגע שיגרשו אותנו
מכאן. התורה מצווה אותנו לסלק את הגויים מארצנו, האם במקום זה נתמוך בהם ובכך נחזק
אחיזתם בארצנו??
מספרים לנו "השומרים יפקחו על
הפועלים". כמצה וכמה מתושבי המקום יכולים להעיד כמה פעמים נעלם השומר או לא
היה בכלל, או נרדם. מגוחך לחשוב ששומר יצליח למנוע מערבי שנכנס לו רעיון, מדרשה
ששמע או תוכנית בטלויזיה הערבית שבה צפה, לקנות לעצמו "גן עדן" ע"י
רציחת יהודי. המצב בשטח מדרדר. מה יותר חשוב – בנינו או בניינינו??
מי יתן את הדין אם חס וחלילה...?! אפילו לגבי הטענה שעוד יחידות דיור זה דבר חיוני
י לנו ב"ה עשרות דירות פנויות בישוב. ערבים בישוב צוברים גם מידע על הישוב
וכל הקשור אליו, וימסרו את זה לאויבים האמיצים הפועלים נגדנו.
הלא תוספת בנין בישוב מחזקת את ההתישבות
היהודית ועמידתנו נגד אויבינו? ישובי יש"ע, ב"ה, נמצאים על הקרקע כבר כ-
25 שנה, אבל לצערנו עתידם אינו ברור, איום הפינוי כל הזמן מרחף מעל ראשינו. שאלת
העקירה לא יורדת מעל סדר היום הצבורי. חובה עלינו לעשות חישובים וחשבון נפש אמיתי.
הלא הקמנו פה התיישבות חזקה, מפעלים ומבנים לתפארת, ועדיין הקרקע רועדת מתחתינו.
כדאי להפנים טוב טוב את דברי הספורנו (ויקהל לט כא) וכן דרשת החתם סופר לפני
סליחות.
"כי בעוונויתנו הרבים חורבנות שתי המקדשות
היו על שהיה יד בני נכר בבניינם ע"כ כל שהוסיפו עבודה בבהמ"ק
הוסיפו כח לאומות העולם. בית שני נבנה ברשיון כורש ובממון שכנסה אסתר מבית המן
ושוב נבנה ע"י הורדוס עבד אדומי ועל ידי כן שלטו בו זרים. בית ראשון
על ידי שחטא שלמה בבת פרעה לא עצר כח לבנותו מבלי סיוע חירם מלך צור ועל ידי זה
שלטו בו זרים לבסוף. ועל זה כתוב "כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת מיום
בנינה" (ירמיה לב) אמנם דוד המלך, כל הכנותיו שעשה לבית המקדש השתדל מאד שלא
יהיה יד גוי באמצע כלל, ועל כן לא רצה לקבל מארונה היבוסי את המורגים (כלי עץ)
וכלי הבקר לעצים, ואמר לא אעלה לאלוקי עולות חינם. הכל מטעם הנ"ל וכיוון שכן –
עלתה בידו (מה שדוד הקים לא נחרב)"
נסיים בדברי דוד המלך "אם ה' לא יבנה בית
שוא עמלו בוניו בו".
י.
ריכטר.
אנחנו, הנקראים דתיים - ציונים למודים בדילוג בין עקרונות-
בין קודש לחול
בין דת למדע
בין קיום מצוות ללפעמים "עת לעשות לד' "
ועוד רבות הדוגמאות בעניינים שונים.
אך בהגיע זמנים של מים עד נפש
אני מוצאת את עצמי שואלת עד מתי?
עד מתי נפסח על שני הסעיפים?
עד מתי נאכילֵם לחם בבוקר ובערב יזרעו מוות בשדותינו?
עד מתי נְחָנֵם?
ועל אף, שאני מודעת לצורך של משפחות להרחיב גבולם בבתים יפים כמו גם
להטבות הגדולות הניתנות כעת, הייתי רוצה, שנמצא את עצמנו יותר,
(כפי שנקראנו לכך מעל גבי קשר אמיץ בע"ש שעברה ברגש כה רב),
הולכים בדרכו של הקדוש ר' הלל – הליכה יותר ברורה, יותר צרופה, גם
בנושא זה של אי עבודה ערבית.
וד' הטוב יעזור וכל נצרך ימלא
סיפוקו ונחיה בשלוה ואין מחריד
ונבנה וניצור מידו הברוכה ומפועל
ידינו נרחיב.
בברכת שנה טובה!
יונת ראטה.
מתוך הבנה לרצון להתקדם בבניה ולהרחיב
גבולותינו ודווקא משום כך, אני מתנגדת חריפות לבניה ערבית. כמו בכל מעשה – גם
במשעה הבניה אין אנו צריכים בגלל חפץ המעשה להפקיר ערכים חשובים וטובים, גם אם
לעיתים יידחה המעשה מפניהם.
עכשויזם – ואכן מוצאים אנו את עצמנו דוחים
אידיאלים נשגבים הצמאים להתממש עכשיו... בשם דברים הקודמים להם (שלום עכשיו – אך
שוא ועוד ועוד...). כל זאת כיוון שאנו מבינים שיש סיבות מעכבות, אין השעה כשרה,
אין הדור כשר... ואין המטרה מקדשת את האמצעים.
יש מציאות של עם אויב היושב בתוכנו ובכל אמצעי
מנסה להשמידנו ולהחריבנו. האם יתכן שבני עם זה יהיו מבונינו ויהוו שליחינו להקמת
בתינו?!
ובכלל, כל מצווה המזדמנת לידינו אנו משתדלים
שלא להחמיצה, קו"ח מצוה חשובה זו של בנין ארצנו הקדושה לא נפקירנה בידי זר,
קו"ח לא בידי אויבינו. אנו דוגלים בכך שאם שורש של דבר ברוחניות ובגשמיות הוא
קלוקל עתידו מפוקפק אם לא יותר מזה, ולהיפך מעשה הנעשה משורש אמיתי וטהור, תהיה לו
עמידות ואחיזה נצחית.
הייתכן שבית יהודי, שמתמזג עם אדמה קדושה יבנה
ע"י איש צר ואויב?!
אנו כיהודים מאמינים שכוונות משפיעות על המעשים
ותצאותיהם (מה רב ההבדל בין לחם שאפתה ערבייה בשוק – מלבד הכשרות... לבים לחם
שאפתה יהודיה כשרה ע"מ שיהיה לבעלה כח לעבוד את ה'...)
הבה נעקוב אחרי כה "כוונות" אפשריות
של הפועל הערבי העוברות בלבו במורחו את המלט על הלבנים... אולי סתם יש בלבו מחשבות
רעות על הבית ויושביו... (קשה לדמיין שהוא אכן רוצה שהבית יצא יפה וטוב ונעים
ליושביו ומאחל להם הנאה ואריכות ימים בבית זה...). מחשבות אלו ודאי משפיעות באופן
סגולי, אך גם מעשי, על איכות הבניה. אך אם הפועל קצת יותר זדוני במחשבותיו הוא
עלול למצוא את עצמו חושב תוך הנחת אבן על אבן – כמה כדאי דווקא כן להשקיע בבניית
בית איכותי... שכן לבו תקווה שתושבי הבית ימצאו עצמם בקרוב בים, ואולי בית זה
יהפוך בעתיד להיות שלו ושל חמולתו.
אם ננטוש את הכוונות ונעבור הלאה אל המעשים...
ולאו דווקא אלה בשעות העבודה אלא בשעות של אחרי...האם צריך דמיון פרוע על מנת
לדמיין שהפועל שלנו בזמנו החופשי משמש בתפקיד כזה או אחר באחד מארגוני הטרור המרובים
וזרועותיו, והמסכן... לא הלך לו כנראה לירט כמה יהודים... ולכן פרנסתו עדיין תלויה
בענף הבניה עד שישפר מזלו...
וכמו שנכתב השבוע ב"דרכה של תורה"?
"עוד פגוע ועוד גבעה – תשובה יהודית ... ומי בונה את הגבעות? איזה טרקטור
מכין את הקרקע לקרוון הבא? אחמד נביל מרמאללה. חבל שאנחנו לא יודעים שמהבית שלו
יורים כמעט כל יום על פסגות, חבל שאנו לא יודעים שמהכסף שהוא מקבל מאיתנו הוא קונה
נשק להשמיד אותנו".
למה כ"כ ברור לנו שאבסורד לתת להם רובים,
ך לתת כסף בשביל עוד רובים נראה לנו כשר. ואפילו מחמת הספק! אכן, יש מחבל עם דם על
הידיים, ויש בית שהידיים שבנו אותו היו טבולות בדם (עקיף או ישיר!) והשאירו חותמן
על הקירות! והרי דם אחינו הטרי עוד זועק מהאדמה שמתחת... לאותו בית.
עלינו כיהודים המצווים על "וחי אחינו
עמנו" מחד ועל "לא תחנם" מאידך, להשקיע מחשבה, מאמץ, ואף כסף
ברכישות מתוצרת הארץ, החל בריהוט וכלה במוצרי מזון וזו תהיה תרומתנו במלחמה באבטלה
בארצנו. זה נכון כלפי העסקת גויים בכלל, אך קו"ח נכון בנוגע לאויבינו תושבי
הארץ. ובאשר לקושי להשיג פועלים יהודים = צריך לזכור שקושי זה לא אי-אפשר, והמציאות
הוכיחה – כשרצו באמת הושגו גם פועלים מזרע ישראל!
מעבר לרקע האידיאולוגי עומד וניצב לו ההיבט
הבטחוני. אנו מסכנים את עצמנו בהכניסנו לישוב פועלים ערבים וזאת על השמירה שודאי
תוצב עליהם.
כולנו יודעים שאין שמירה הרמטית ואם חלילה ירצה
מי מהם לעשות מעשה, לא יכבד עליו הדבר. ואין זה משנה אם זה פועל מועד או תם (שרק
איימו עליו שאם הוא לא מבצע שליחותו להזיק... חיי משפחתו בסכנה...) ונזכור נא למשל
בגוש קטיף כמה דוגמאות של פועלים מסורים.. פועלים ותיקים עם קביעות ותמימות גם
יחד, באותה מסירות תקעו סכין בגב מעבידם הנאמן... ואכן גם כך הרויחו אותם פועלים
את לחמם ובצורה יותר מכובדת בשטרות, ובכבוד הרב שנחלו במקומותם.
כמו כן, בדר"כ מוצב שומר יחידי על צמספר
פועלים... אלוצים של תקציב... אך מה ימנע בעדם להסתער עליו ועל נשקו וכמה מקרים
בהסטוריה מעידים על כך שאין זו אפשרות היפותטית בלבד.
ובכלל, מי שומר על עיניו – המשוטטות בכל פינות
ומעבירות אח"כ מידע מועיל חו"ח למפגעים בעורף.
ובנוסף לכך, עם כל חוקי השמירה
נתקלנו לא פעם בפועל לא שמירה, וגם בתקופה סוערת זו, ובשטח מאד מרכזי, שם עוברים
גם ילדינו היותר קטנים לבד. וקשה שלא לחשוב מה חו"ח יכול מי שרוצה להזיק להם
לעשות ללא הפרעה. (כן, כשם שלא כל גנב לובש גרב על ראשו, גם לא כל מחבל בפוטנציאל
נושא שלט כזה על מצחו!)
נתרחק נא מיצירה שלדעתי הענייה היא מצווה הבאה
בעבירה", ואבק הבניין שלה הוא לפחות אבק עבירה, וכידוע שלעיתים המכשולים
היותר גדולים העומדים בפנינו ומטעים אותנו, הם דווקא העברות המחופשות למצוות.
שנזכה
להתרחק מכל גלות ולהתקרב לכל גאולה, גאולת אמת של האדמה, העם והארץ ובניינה.
חסיה
ענת גנירם.
נכון, אני "ילד" ועוד לא חייתי רבע
מהחיים שלי ו"מה אני מבין" אבל בכל זאת, אכתוב מספר מילים בנוגע לנושא
המכאיב לי.
חזק ונתחזק על מצווה גדולה זו שאנו מקיימים
למרות כל הסבל שאויבינו (פועלינו) גורמים.
הם חיים, עובדים, מרוויחים כסף וגם
נלחמים. אנחנו חיים בפחד ולא בדיוק נלחמים ואולי אפילו עוזרים לערבים להלחם בנו.
במה אנחנו עוזרים? אתם אומרים: נעסיק ערבים אבל
הם לא יהוו בעיה בטחונית כי נשמור עליהם!
למה לשמור עליהם? כי הם מסוכנים!
אבל הם עדיין מסוכנים, למרות שאנו שומרים
עליהם. הם יילחמו בנו מחוץ לישוב אחרי יום העבודה.
ויש לברר אם אין בזה עניין של "לא
תעשה" – העסקת אויבינו שדוחה "עשה" – בניין ארץ ישראל!
דוד
לסר
נ.ב. מי שמעוניין – יש אצלי רשימה של קבלני
עבודה עברית.
לפני כ- 7 שנים, בהיותי במזכירות נקבע שלצורך
הכרעה בסוגיות שדרגת חשיבותן היא מעל הניהול השוטף של היישוב יש להתיעץ עם פורום
תושבים נרחב יותר – מעין ועדה מייעצת.
ישנן בעיות שרגישותן רבה ויש להעלותן מעבר
להחלטת מזכירות אך גם מעל למכתבי קוראים.
הבעיה בהעסקת ערבים קשה ביותר כעת. גם אי
העסקתם שתביא לבלימת קניית בתים באלון מורה קשה לא פחות, כשהמלאי הקיים אינו מתאים
למשפחות גדולות, ואינו איכותי מספיק כיאה ליישוב הארץ.
לכן דעתי היא להניח למחאות לא מאורגנות כמו גם
להחלטת המזכירות לבדה – ולתת לבעיה להיות נדונה על שולחן "זקני העדה".
נ.ב.
כל זה אינו קשור לדעתי האישית בנוגע לערבים,
דעה המסכימה לכך ש"הכיבוש משחית", וכל צרותינו עם הערבים באו עלינו בגלל
הכיבוש הזה!
כשהתורה ציותה להוריש את גויי הארץ, לא דובר שם
כלל על כיבוש אלא על פיתרון עמוק יותר...
ועל כך יש להצטער שאין עדין הנהגה רוחנית
החותרת בעל פה ובכתב בשכל ובהיגיון ברגש ובמעשה – להוריש גויים מפנינו.
יחזקאל
פרנקל.
כן, גם אני בעד עבודה עברית, ולא רק בבניין
בתינו, אלא גם בכל תחום עשיה אחר בארצנו כולה.
וזאת כמובן מכל אותן סיבות ידועות,
אידיאולוגיות, מעשיות ובטחוניות. אכן, לעניין הפרטי והמשפחתי שלנו, החלטנו
במשפחתנו שלמרות הקושי בהשגת קבלן בניין אשר יענה על דרישותינו, אנו נרחיב את
ביתנו רק עם קבלן מאחינו היהודים.
אך כאשר הענין הוא ציבורי, ונוגע באופן ברור
להמשך בנין הישוב וההתיישבות בכל ארץ ישראל, ובמקום שאין אפשרות לבנות ע"י
יהודים אלא רק ע"י ערבים, ומסתבר שבפרוייקט שהוצע בשבוע שעבר אין אפשרות
אחרת, הרי שעלינו להכריע ולקדם פרויקט זה, למרות שהתנאים נוגדים לחלוטין את דעתנו
הרעיונית.
פרוייקט זה הינו חיוני להמשך פיתוחו של הישוב
(אין כיום פתרונות דיור למשפחות גדולות)
והמשך פיתוחו של הישוב חשוב להמשך פיתוחו של גב ההר והשומרון בכלל. כוחנו
יהיה בהמשך קליטת תושבים חדשים והשארת משפחות בישוב, שאין ביכולתן לבנות בתים בשיטת
"בנה ביתך" אך מוכנים לרכוש דירות אשר יענו על צרכי המשפחה.המשך של
עמידה במקום בבנייה או במספר התושבים בישוב מסכן את אחיזתנו בגב ההר. כיום ברור
לכל שאין אדם מעלה על דעתו להזיז את העיר אריאל או ישובים גדולים אחרים, אך על
כדים או שא-נור, יש המערערים על עצם קיומם, ומסתבר שהמסה המספרית היא הקובעת.
ואפילו לא המיקום הגאוגרפי.
מתוך כך הנני חושב שחובה עלינו לקדם
פרוייקט זה, כמובן תוך כדי נקיטת כל האמצעים למניעת סיכון בטחוני ותוך המשך הבירור
הרעיוני של העבודה העברית עם כל עם ישראל.
אבנר
מליחי.
נכון גם אני מתנגד לפרנס את האויב, וגם לי צורם
שמעבירים מפעלים לירדן, וגם לי כואב לראות יהודים מובטלים.
אבל ברור לי שכל בית וכל שכונה שלא נבנה עד אשר
חס וחלילה ממשלה זו או אחרת תקפיא אותנו שוב, יהיה קורבן על המזבח הוירטואלי של
עקרונות.
אנו תוקפים את יפי הנפש בין אחינו בטענה (בין
היתר) שהם לא מציאותיים, לכן
עלינו להיות מציאותיים ולאפשר את המשך פיתוח היישוב.
למדנו כי כל אזור לא מיושב ביהודים נגזל מאיתנו; גם את אלון מורה
נצטרך למלא ולהגדיל גם בתושבים שמחפשים לא רק אידיאולוגיה בלבד אלא אידיאולוגיה
+ איכות חיים.
צריכים לבנות, ומי יבנה?
שבת
שלום, מאיר לבקוביץ .
עם רגשות מעורבים החלטנו להעלות על הכתב את
דעתנו בנושא העסקת פועלים ערבים בישובנו. הדיון כבר הועלה בעבר לגבי תשתיות בישוב.
אכן, להכניס ערבים לישוב, זה לצערנו להזמין אסון לעצמנו, אם מדובר בפרנסת הערבי שלבסוף
הולך למחבל שהורג ורוצח יהודים, וכן בסכנת תושבינו בשעה שערבים מסתובבים בישוב.
בזמנו, יצאנו נגד! כיוון שהגענו למסקנה שאפשר לדחות את העבודות הללו מבלי שהישוב
ייפגע. כיום המצב קצת שונה.
יש הרגשה באוויר שמצב הישוב הולך ודועך במספר
תחומים: החינוך, קליטת המשפחות בישוב (שרובן גרות בשכירות, ולעיתים זו הסיבה שלא
מטפחים מסביבם), וכן בגלל נשירת המשפחות שהולכת וגוברת. מדובר בגרעין של מספר
משפחות, שמעונינות להשתקע בישוב, לתרום ולשנות, ולכן קבוצה זו מתארגנת לבניית
יחידות דיור.
לצערנו יש אילוץ להעסיק ערבים. כולנו יודעים
שאם יכולנו למצוא עבודה יהודית היינו "קופצים" על המציאה, אך לצערנו יש
קושי למצוא יהודים שעובדים בתחום ואין ספק, שבתחום זה בלבד לערבים עבודה
טובה.
עלינו לראות לנגד עינינו את חשיבות מצוות ישוב
הארץ, וכן את חשיבות הישוב, ב"ה יש קבוצה שרוצה להשפיע, לתרום, לטפח ולגור
בדירות משלה ולא בשכירות.
הערבים הללו יעבדו כאן רק במשך 8 חודשים, יִבָּדְקוּ
בכניסה לישוב, יכנסו ישר למקום העבודה שיגודר, על הערבים הללו ימונו
שומרים.
כולנו
תפילה לרבונו של עולם, שאכן אנו עושים את הצעד הנכון,
ושחלילה
לא נגיע לידי ביזיון ונסיון, זוהי השליחות שלנו!!!
בברכת
חזק ונתחזק בעד עמנו וארצנו.
בשורות טובות!
משה
ונורית ברכה.
שבת שלום