|
|
|
|
|
|
| משפחת גביש |
|
|
|
ממזכירות אלון מורה
אין מספידין במועד, אבל אי אפשר שלא לייחד מילים ספורות לקדושים הי"ד: הסב אשר מגולת אירופה עלה ארצה הקים בית לתפארת, לאחר שהתאלמן עלה ירושלימה מאהבתו אותה, וכל ימיו היה קשור עם אלון מורה. ההורים רחל ודוד, אשר להם "מניות יסוד" בכל עשייה חינוכית בשומרון, החל מראשית ההתיישבות בקדומים דרך רוג'יב ועד אלון מורה הנוכחית. בצד העשייה החינוכית בביה"ס, באולפנית ובישיבת השומרון, והפעילות ההתיישבותית, כולל השתתפות פעילה של כל המשפחה בתלמי יוסף במאבק על חבל ימית, הצליחו לגדל זרע ברך–ה' של בני תורה יראי שמים. אברהם בכור הבנים הגיבור שעוד בחייו היה לאגדה בסיירת מטכ"ל, אשר בצד גבורתו בלט בעדינותו ממש בחינת עדינוֹ העצני. החלל שנפער ודמויות הנרצחים, מחייבים אותנו לחזק את השורות, לסתום את הפער, להתגבר על חולשות ולהמשיך ביתר שאת במפעל שנטלנו על עצמנו. הכאב הנורא לא ירפה את ידינו. הוא רק יגדיל את המאמצים שנשקיע. אנו חייבים זאת לעצמנו, למקום שבחרנו לחיות בו, לקהילה שאנו חברים בה ולעם כולו שאנו שלוחיו, והנושא אלינו עיניים לראות האם נעמוד במשימה. בעזרת ה' נמשיך בחיים את קידוש השם של חברינו הקדושים הי"ד. |
|
קטעים מדברי הזכרון שאמר מנשה בהלויה:
אבא אבינו מורנו ורבנו, אמא מורתנו, אברהם אח בכור ומנהיג האחים וסבינו מורנו ורבנו אהובי נפשינו. באנו להפרד מכם, ארבעת עמודי התווך של הבית, גיבורי ישראל, קדושים. אבא, מה היית אומר עכשיו לששת ילדיך, אני מתכוון למילות חיזוק ועידוד שהרי הדרך שלכם טבועה בנו וברורה מאין כמוה, התרומה לעם ישראל וארץ ישראל, דרך תורה, שאלמלא היא, דרכנו אינה דרך... הצבת מטרות ומלויין, לימוד תורה וגמרא באופן שיטתי ומכוון והעמדת האמת מול עינינו גם כשהיא לא נעימה. ואגב, זה מה שגרם לנו להחליט לקבור אתכם כאן, במקום שהשקעתם בו את מרצכם ואונכם. לקשר ביניכם, בין דמכם ובין דמם של יקירי הישוב לבין העם בשעת עוורונו, שזוהי אדמת ארץ ישראל ושום קו בשום צבע לא מפריד אותה מארץ ישראל השלימה.
אמא אהובתנו, אשת הרוח, תמיד מטפטפת באלגנטיות ולפעמים אף במידה של אסרטיביות-רוחניות, תומכת בשיחות ארוכות ומייעצת... מעניקה חיבוק וליטוף אוהב וחם שכה הורגש חסרונו בליל אמש. אברהם, אחינו, בכורנו, מנהיג האחים... דאגת לנו, תמכת בנו בכל דרך ושעל, נתת כתף ולא העלמת עין, ואף לרגע, מאיתנו. הגבורה שאיפיינה אותך שימשה לנו מופת אף ברגעיך האחרונים בניסיונך להגיע לנשק שלך בטיפת דמך האחרונה... סבא, מורנו, אהוב, הגעת לשיבה ונהרגת על קידוש ה'. צדיק אמיתי. איזה עידוד ואהבה הרעפת על כל ילד בנפרד... הראיה הכוללנית והאמונה החזקה שהיתה בך ושהפחת ממנה גם בנו הנכדים ובני המשפחה... הנני לפניכם, אבי מורי, אימי מורתי, אברהם אחי אלופי ומיודעי וסבי ומורי, מקבל לידי את שרביט הבכורה בלב דואב אך באחריות גדולה, מובל על ידי קול רעש גדול של נשמותיכם בחיל ורעדה, ואשמש לבניכם, אחיכם, נכדיכם, הורה, אח וסבא תומך ודואג לכל צרכם יחד עם אחיי גיבוריי אשר הותרתם כאן היום. אברהם, נעמה ודריה איתנו כאן ונתמוך בעזרת ה' בכל כוחנו באישתך וילדתך, בשר מבשרנו.
מאוחדים ומלוכדים נמשיך בעזרת ה', כמו שציוויתם אותנו במותכם ושמכם וזכרכם ילוו אותנו לעד ויהיו לזיכרון עולם בהיכל ה': |
|
לאחותי, חברתי – חברת נפשי למשפחה שהיה בה הכל. קשה לי לכתוב דברי הספד עליכם, יקיריי, אהוביי. אתכם הלכו מאתנו חיים שלמים, נלקחה מרכז הווייתנו. רחל, טהורה, צדיקה, רגישה, חכמה, יפה, רחבת – אופקים, אוהבת לחיות, עוזרת בנשמה, מפיקה טוּב, מנהלת, מחוברת לאינסוף מעגלים של אנשים, מחברת את הכל, אשת אלון מורה, אוהבת לחוש ולחוות, רצינית מאד ונהנתנית, בוהמיינית שמתפללת שלוש תפילות ביום, מטיילת, שרה, רוקדת, שומעת את הרב מוטי אלון, אוהבת, אשה חובקת כל, אדם. (כ"כ הרבה אנשים התקשרו מקיבוץ "בארי", מקיבוץ "שדה בוקר", מהוד השרון, שמאל – ימין, דתי ושאינו דתי). דוד. איש צבא, איש עבודה, ישר, אידיאליסט, אוהב חיים, איש של מיץ תפוזים, של כנרת, של אהבת א"י שאינה יודעת גבולות (פעם חלמנו לעשות רכבל באלון מורה). אנשים שמחברים את אלון מורה לחיים מכל ולכל כיוון. אוהבים למכביר, אהובים לרוב. בני אדם. סבא . צדיק תמים, צנוע. בגילו המופלג המשיך במלאכת ההתנדבות ועשיית הטוב. אדם חם ואוהב. אברהם. מגלם בחובו את תמצית המשפחה הזאת. איש צבא, גיבור, אמיץ, אוהב הארץ והאדם. מחבר הכל, רגיש וצנוע. מחפש איך לעשות טוב בהתמדה, ונכון כולו לעם ולמדינה, לפרטים, למשפחה, לחברים. משפחה שכזאת. משפחה משדרת אהבת החיים. זאת לא משפחה שרוצחים אותה. אנחנו לא ניתן לכם, מפלצות, להרוג את היקרים לנו מכל. הם יחיו בתוכנו – אנחנו נחיה אותם. נאדיר את הקיים, נאהב אותם. נבנה ונחזק את אלון מורה ברוחם שלהם, רוח של ישרות, עבודה, יצירה. נחתור לתקופה של התפתחות. חיים. חיים. רחל כהן. |
|
אדי"ר הוא יבנה ביתו בקרוב - באבני אלגביש
כמה מילות עידוד וחיזוק היית את רחל אומרת לנו כעת. ועתה איך נקום ונתעודד. איך היית אתה דוד מנתח את המצב, מסביר ומבקר – אך חוזר לשגרת עשיה וחיים – והנה, אתה המוספד. ואברהם, אברהם היפה, החזק, התמיר והעדין. המוצק זקוף – הרך והנעים. איך שמת יד על כתף, חייכת חיוך עדין, ומשכת בשבי אחריך את כל רואיך. וסבא יצחק, בענוה ובפשטות שלך. גורר סטנדר לשולי בית הכנסת שלנו, ויושב כקישוט של חכמה זקנה ועדינות בצד. כמו מסגרת מסביב. אברהם דוד יצחק רחל – אדי"ר . אין לנו ספק שבית קודשנו נבנה כאן וגם ממעל. והנה הבנין שלמעלה נזקק לארבע אבני פינה. אדי"ר הוא יבנה ביתו בקרוב. ואתם, בנין גדול בניתם עשוי אבני אלגביש, כמו אלו שראינו כולנו בהובילנו אתכם למנוחתכם. "גביש – גוף מוצק בעל צורה משוכללת, זכוכית יקרה וזכה" כך מציב המילון בדיו בין דפיו את שראינו חי בין שבילי חיינו. צורה משוכללת של חוסן אמוני, של עוצמות אופי, של אי התפשרות במצוות, של תקיפות בקביעת סדרי לימוד קשוחים עם הבנים השבים לשבת, של רוך והקשבה בשיחות ארוכות עם כל בת ובן בבית ומחוץ. ויופי. חיים יפים של נעימות חיצונית מתוך יהדות ארץ ישראלית חיה רעננה ותקיפה. ואסתטיקה של בית ושל נוף אנושי שיצרתם בשותפות עם יוצר כל. כמה נעמתם דוד ורחל בשבת האחרונה לחייכם בשבתנו יחד, חברים ללימוד משותף בביתכם. הספקנו רק חלק מן המקורות, ועברנו לשמוח בשמחת שלום זכר אצל שכנים. קבענו להמשיך בהזדמנות קרובה... ואיתך אברהם. הייתי מוצא עצמי נעמד ליד חלון ביתי בשבתות של חופשתך ומצפה מתי אראה אותך פוסע אלי. כמעט מדי שבת כשבאת, זיכית אותי לשבת איתך ולהעמיק במאמרי הראי"ה ודעת תבונות. כל כך ציפיתי לבואך. כי אהבתי אותך מאד. איך הפנמת הכל. באיזה שקט נפשי, יסודיות ותבונה הנשקפים מפניך הטובות. ובשיחות הכנה לחתונה, על טהרה ועל שמירת הלשון בין בני זוג. והשבעתי אותך, אל תשכח את נעמה שבבית, תמיד חזור אליה עם משהו קטן. ואכן. קשה לנו עכשיו. ויקל לנו כשנזכור איך הייתם אתם יכולים להמשיך ולהאחז ולעלות בהר. ודאי הייתם רוצים שנמשיך בדרך הגבישית שלכם, של היופי והחכמה של הישרות והתורה הנעימה של חייכם. אנחנו נשתדל. מקוים שנעמוד במשימה. חזקו אותנו ממקומכם החדש, ופנו אליו, אל אבינו רוענו, ודרשו בנחרצות הנעימה, באסרטיביות היפה – "ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו! כי מחכים אנחנו לך" מחכים מאד. יחזקאל |
|
מפגש
אסתי לסר ושם, בצל השכינה, מצויים כבר כולם.
וזרועותיהם פורשים הם לקבל אל חיקם חדשים מקרוב באו.
וקול נשמע שם למעלה: אורחים של כבוד! אורחים של כבוד!
וניגשת רחל , ראשונה למלכות
אמי, אהובה ויקרה,
ותען רחל ותאמר
שתינו הותרנו בנים ארזים
בואי עמי, תפילותי בך תומכות
ובפינה בה כסאו של מלך ישראל
יבוא ויכנס נא ידיד נפשי המוכשר
ובקולו המרטיט דוד ישראל
האם תם הכל ונותר רק שיר של שכול?
והמלך עונה לו עזוז ורם:
אברהם! אברהם!
ועונה לו האב,
אך שומעת אזני קינת נעמה
ובקול סדוק כנבגד הוא טוען
ומה תשובה לי יתנו במרומים?
נאזר אז יצחק בגבורה
ושם, בצל השכינה מצויים הם כולם |
|
הבית באלון מורה מאירה דולב
|
|
w w w . h a a r e t z . c o . i l עודכן ב-06:39 31/03/2002 נעמה הבחינה במחבל וניסתה להסות את בכי בתה טרור ארבעה בני משפחת גביש נקברו שלשום בהתנחלות אלון מורה מאת נדב שרגאי ביום חמישי בלילה, כשחדר המחבל לבית משפחת גביש באלון מורה, פרצה דריה גביש בת השנתיים בבכי. אמה, נעמה, ניסתה לשווא להסותה. באותם רגעים התקרב המחבל למטבח בו שהו השתיים. נעמה הניחה ידה על שפתי בתה, סגרה עליהם בחוזקה והסתתרה מאחורי שולחן גדול. היא ניצלה שבריר שנייה, שבה חלף המחבל על פני המטבח והעמיק לחדור אל תוך הבית, כדי להימלט דרך דלת צדדית לבית משפחת לסר הסמוך. רק כעבור שעה קלה נודע לנעמה, בתה של דניאלה וייס, כי בעלה, אברהם, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל, חמה וחמותה - רחל ודוד גביש, וסבו של אברהם, אביה של רחל, יצחק קנר, אינם בחיים. בין לבין התחוללה דרמה נוספת במקום, כאשר שכנים הצליחו, תוך כדי היריות והטבח שביצע המחבל בתוך הבית לחלץ באמצעות סולם מאולתר חמשה בני משפחה ואורח מדירת המשפחה שבה התבצר המחבל. למחרת, שעות אחדות לפני כניסת השבת, עמדה נעמה ליד ארבעת הקברים הטריים, יחד עם עוד אלפי ידידים, חברים ובני משפחה ודיברה אל בעלה בגוף ראשון: " אברהם, אהובי שלי, אני יודעת שלא מקובל שנשים מספידות... אבל איני יכולה שלא לדבר. אני מבטיחה לך אברהם שלי להיות כאם ואב וכסבא לאחיך, מנשה ורחלי, אביגדור, לאה, צופיה ואסף ולתינוק שלנו שבדרך...אני מבטיחה לך לחנך את בתנו, בה רצית, לא לחפש את הקל, לא לחפש את הנוח, אלא את הנכון והאמיתי גם אם זה קשה ודורש. אני רוצה שתדע כי בשעה שנאבקת בשארית כוחותיך להציל את משפחתך, ואתה שותת דם, גוננתי על דריה, כמו שאמרת לי תמיד, שבמצבים קשים אתה סומך עליי לא ביישתי אותך....". טור ארוך של אלפי אנשים השתרך בין היישוב לבית הקברות בו נקברו ארבעת בני המשפחה. הם הלכו בגשם ובברד כבד. סרן אברהם גביש, שהועלה לאחר מותו לדרגת רב סרן, נישא על כתפי ששה רבי סרנים מסיירת מטכ"ל, והוא נקבר בחלקה צבאית חדשה שנחנכה בבית העלמין של אלון מורה. מיטות האב, האם והסב היו עטופים בטליתות, והן נטמנו לצד נפטרים 'אזרחיים'. לימור לבנת ייצגה את הממשלה. "ההחלטות שקיבל הקבינט הן בכיוון הנכון, אבל אינן מספיקות", אמרה לבנת ומהקהל צעקו לה שצריך להוציא את שמעון פרס, השרץ, מהממשלה. מפקדו של אברהם בסיירת מטכ"ל תיאר קצין ומפקד נערץ "שאף פעם לא ויתר". דיבר גם חברו של אברהם, יאיר מרדכי מקדומים, והאח מנשה, שהפך עתה לאח הבכור, וגם אחותו של דוד גביש, בלהה שאמרה על דוד ורעייתו רחל, שהיו זוג נאהבים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו. "אם דוד היה נשאר בחיים ושומע שרחל נפטרה, הוא היה מת במקום, כי לא היה מסוגל לחיות בלעדיה", אמרה האחות, בלהה. האלפים ששמרו בדרך כלל על איפוק ושקט, התייפחו מי בקול ומי חרישית, ודניאלה וייס הנסערת והאבלה, אמרה שהאש, והכאב אמנם בוערים עתה בתוך הנשמה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר". |
|
w w w . h a a r e t z . c o . i l עודכן ב-06:31 29/03/2002 פגיעה באצולה הוותיקה של גוש אמונים אלון מורה ההרוגים השתתפו בכל העליות לסבסטיה מאת נדב שרגאי סיפורה של משפחת גביש הוא סיפורו של התנחלות אלון מורה, היישוב היהודי בשומרון שתולדותיו שזורים בקורות גוש אמונים. רחל גביש, שנהרגה אתמול, ובעלה דוד, שנפצע קשה ומת מפצעיו, נמנו על ראשוני גרעין אלון מורה והשתתפו בכל העליות לסבסטיה (תחנת הרכבת התורכית הנטושה בלב השומרון). הפגיעה בבני המשפחה, בשכונת הוותיקים של אלון מורה, היא פגיעה באצולת המתנחלים, בלב-לבו של גוש אמונים הוותיק. בית משפחת גביש ממוקם מעל ביתו של מנחם פליכס, ממייסדי גוש אמונים, שאיבד את בתו עפרה בפיגוע ירי, לפני כעשר שנים, והוא סמוך גם לבית יוסף ונחמה פורת, שאיבדו את בתם, תרצה, באירוע המפורסם בכפר ביתא. שכן אחר הוא בני קצובר, מראשוני גוש אמונים, לשעבר ראש המועצה האזורית שומרון. שכן נוסף הוא אברהם מינץ, דמות מיתולוגית בקרב המתנחלים, מהמבוגרים במתיישבי אלון מורה, אביו של יהודה עציון מעופרה, שהשתתף כנער בעליות לביריה. בנם של רחל ודוד, אברהם, קצין שהיה בחופשת לימודים, נהרג אף הוא אתמול. הוא התארח לחג אצל הוריו יחד עם אשתו, נעמה, בתה של דניאלה וייס, ראש המועצה האזורית קדומים, גם היא מראשוני ההתיישבות היהודית בשומרון. לשניים, שהתגוררו באחד המאחזים, בת קטנה, דריה. יצחק קנר, סבו של אברהם ואביה של האם רחל, בן 81 , הוא ההרוג השלישי. קנר הקשיש, תושב קרית מוצקין לשעבר, עבר לפני שנים אחדות לירושלים. בחג התארח, עם אחיו, בבית בתו רחל.
הם נטלו חלק גם בניסיון הההתנחלות השני של גרעין אלון מורה, העיקש במיוחד, בתחנת הרכבת בסבסטיה. שבע פעמים ניסה גרעין אלון מורה להיאחז באזור שכם ונכשל. כמה מהנסיונות היו מלווים בהתנגשויות קשות עם הצבא. מנחם פליכס, הגבישים, הרב משה לוינגר וחבריהם, הכריזו: "אנו מטיחים את ראשנו בקיר, אך ראשנו חזק מן הקיר, והקיר הוא שיפול לבסוף". בחנוכה תשל"ו עשה גרעין אלון מורה ניסיון שמיני. פעם נוספת באו אלפים לתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה. שר הבטחון דאז, שמעון פרס, טס במסוק להיפגש עם מנהיגי המתנחלים. לוינגר ביצע את אקט "הקריעה" המפורסם, שהונצח במצלמות העיתונות, לאחר שנדרש, יחד עם חבריו, על ידי פרס לפנות את המקום.
אנשי אלון מורה, המונה היום כ-230 משפחות, לא גידרו את היישוב מסיבות אידיאולוגיות. גם הוויכוח הציבורי שפרץ בהתנחלויות בשאלת הגידור, לאחר רצח הילד בן התשע, רמי חבה, תושב אלון מורה, לא שיכנעה את החברים להקים גדר. חבה נחטף על ידי מחבלים במאי 1987 , מחורש הסמוך ליישוב, נאבק עמם, נרצח במכות אבן חדה והושלך למערה סמוכה, שם התגלה. מנחם פליכס, שכנה של משפחת גביש, ותושבים אחרים באלון מורה, הסבירו אתמול שוב כי אינם מוכנים לחיות כמו בגיטו.באלון מורה פיקפקו גם אתמול בגלוי בתועלתה של הגדר, בשל תנאי השטח הקשים, המקום הררי ומבותר ואורך הגדר הנדרשת לגדר את כל המבנים. בנצי ליברמן, יו"ר מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית שומרון, שבא אתמול לאלון מורה, הזכיר כי באלי סיני, בחמרה, ובגבול הלבנון התגברו המחבלים על "גדר חכמה", בעוד שבאלון מורה הצליחה כיתת הכוננות, רק לפני חודשיים, לסכל שני פיגועים. עמיחי רמר, יו"ר מזכירות אלון מורה, מנחם פליכס, בני קצובר, והרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה, כמו רבים מהתושבים ביקשו אתמול לראות מעשים ולא דיבורים. כמעט כל מי שדיבר אתמול באלון מורה, הביע אכזבה גלויה מהתנהלותה של משרון והדגיש שבמלחמה הזאת כל הארץ היא התנחלות. באלון מורה דיברו אתמול על שרון הישן, "שאיננו עוד", ועל קברניט אוסלו שמעון פרס, המכהן כשר חוץ לצד שרון, שיש צורך להרחיקו ממוקדי העשייה הממלכתית. ברוח גוש אמונים ומשפחת גביש, דיברו אתמול גם על תהליך הגאולה המורכב, על הירידות והעליות הכרוכות בו, על האיסור להתייאש, על המצווה לשמוח בחג, שכה קשה לקיימה בימים אלה. בבתים המואפלים, מחשש שהמחבל עדיין מסתובב ביישוב, עודדו בני המשפחות המסוגרים את קרוביהם המודאגים שלא חדלו להתקשר לאלון מורה במלים: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע". רחל גביש ובנה אברהם יובאו היום למנוחות, ככל הנראה בבית העלמין באלון מורה. הם הותירו אחריהם עוד ששה אחים ואחיות: מנשה, ישורון, אביגדור, אסף, צופיה ולאה. |
| קישורים | להצטרף | חדש | היום | עליות | שורשים | מפה | תוכן | הקדמה |
| elon-moreh@shechem.org | דואר אלקטרוני |
| 02 9973433 | טלפון |
| 02 9974306 | פקס |
| אלון מורה ד"נ לב השומרון 44833 | דואר רגיל |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |
רחל, כבת 50, מורה ויועצת חינוכית בביה"ס באלון מורה, יחד עם בעלה דוד, מחנך בישיבה בקרני שומרון, השתתפו עם הרב צבי יהודה הכהן קוק המנוח, ראש ישיבת מרכז הרב באותם הימים, בניסיון ההאחזות הראשון של גרעין אלון מורה בחווארה באזור שכם, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בנסיון ההאחזות נטל חלק גם אריאל שרון, שהמליץ באותו אירוע לחיילים לסרב לפקודת הפינוי. 
בסופו של דבר, הושגה פשרה (בתיווך המשורר חיים גורי). המתנחלים פונו למחנה הצבאי קדום ממערב לשכם. מאוחר יותר התמקם הגרעין על הר רוגייב, משם פונה (בעקבות בג"ץ אלון מורה) להר כביר, מקומו הנוכחי. בהר רוגייב הוקמה איתמר.